מעמד היהדות הקבלית בישראל

בוגי

פתחת קן צרעות.

ואני, וי לי אם אומר.

אני סבור שהעלית שאלות חמורות. ועד כמה שידוע לי, התשובות אינן קלות ולא ימצאו חן בעיני רבים. אבל המצב חמור מאד.

אפתח בסיפור.
שמעתי מאברך שבא אל אחד מחשובי הרבנים בזמננו (נניח: מהשורה הראשונה או השניה של הפוסקים הידועים והמקובלים, ואכן תלמיד חכם). הוא הציג בפניו סידור נוסח אשכנז, בהוצאה חדשה, ובו תוספת מעניינת לראש חודש. לוח הכוונות לחודשי השנה (כמדומה לי מה"בני יששכר").

למי שאינו מכיר, זו פשוט רשימה של צירופי אותיות של שם השם בן ארבע אותיות בניקודים שונים.

האברך, למדן וירא שמים שמשתדל במצוות, שאל את הרב אם ואיך לכוון בזה.
הרב כמעט נבהל, ואמר לו: לא, זה לא בשבילך, או אולי זה לא בשבילנו. (איני זוכר או שלא שמעתי מה מהשנים).

נחזי אנן (=נבחן אנו).

האם הרב סבר שיש רשות להתפלל כך, אלא שאותו אברך לא ידע מה לעשות עם זה, או שזו היתה התחמקות מלהודות שזה איסור גמור?!

על מדפיסי הסידור אין לי שאלה. הם רוצים להוציא סידור יפה שיימכר היטב, אז למה לא להוסיף דבר כזה?

לפי הצד שהרב האמין בדבר, אבל סבר שזה לא מיועד לכל אחד, אזי אני תמה על הרב. האם הוא סבר שמותר לכוון בתפילה כל פעם לשמות או לכוונות שמופיעות באותה הטבלה?
האם אין כאן תפילה לאלהים אחרים, בדיוק כפי שהאשימו את המקובלים בתחילת דרכם (מימי הרמב"ן ועד לאחר הופעת הזוהר, כשעוד היתה מחשבה חופשית, לא משועבדת למרות המיתוס)?

(כן, אני יודע שיש משנה ברורה, ואני מכיר את הציטוט שלי מהר"ש מקינון. גם כאן מסתתרות עובדות לא נעימות מתחת לפני השטח. נשמור זאת לתגובה אחרת).

יש כאלו שטענו שחס ושלום אין כאן כוונה לאל אחד של ברכה אחת ואל אחר של תפילה אחרת - למרות שטענות כאלו הושמעו על ידי רבנים גדולים בדורות עברו. והמתפללים המקובלים יודעים זאת.
אולי.
אבל בוודאי שיש להבדיל בין כוונת מי שהציע את ה"כוונות" האלו (שכנראה היה לו הסבר למה הוא מכוון, ויתכן שבזה יש הצלה מעבודה זרה - והדבר לא ברור לי, גם אם מדובר באיש מפורסם בטהרת ליבו) - לבין כוונת המשתמשים בסידור.
האם הם יודעים למה לכוון?
והאם זה שהם מבטלים את דעתם לדעתו, ומכוונים לכך שהם רוצים לכוון למה שהוא כיוון, זה מספיק להינצל מעבודה זרה?

זו בעיה קטנה לערך בסידורים אשכנזיים, מפני ש"כוונות" כאלו אינן מצויות אצלנו.
אבל הן שכיחות מאד אצל אחינו בסידורים שלהם.

שאלה הלכה למעשה: האם שליח ציבור שמאמין בכוונות אלו ומכוון להן, ואיננו יודעים את כוונתו (איני טוען שהוא מזיד, רק שוגג), האם הוא ראוי לשמש כשליח ציבור?
והאם מותר לענות אחריו אמן, כשהוא מכוון כל פעם לשם אחר עם ניקוד אחר?

לדעתי, לא.

זה אומר שיש מנינים רבים שהם פסולים? כן.

בניגוד לבעל עגלה, לא אקח לילדי בן או בת זוג ממשפחה שמאמינה בכוונות האלו ומשתמשת בהם.
(מן הסתם הם גם לא ירצו לקחת מילדי).

זו לא רק שאלה על דין כזה או אחר בתורה. כאן נוגעים בעיקרי אמונה.
וזו אחת הבעיות הצצות בעקבות תפוצת מנהגי הקבלה ברבים.

(העליתי את השאלה הזו לפני שנים בפני רב שעסק גם בקבלה. לא זכיתי לקבל תשובה ברורה ממנו. הוא פשוט ניסה להתחמק ולעקוף את השאלה.
כפי שציינתי באשכול אחר, העליתי שאלה על אחד מן המפורסמים במקובלים בפני רב גדול אחר.
שם עשיתי הערמה, והתרתי לעצמי לעשות זאת. הבאתי דברים משיטתו של אותו מפורסם, בלי לגלות את שמו, אך ציינתי שמדובר באדם "שרוב ישראל הולכים לאורו".
כשראה הרב את הציטטות, הסכים איתי ש"זה אדם שלא ראוי לסמוך עליו".
וכשאמרתי לו את המקור, רצה לחזור בו! הוא ניסה לטעון שכנראה הציטטות מזוייפות, ולא יצאו מתחת ידי אותו אדם...

יש כאן בעיות שבורחים מהן. אולי בצדק.

ואולי הגיעה השעה להתמודד עם הצרעות?

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

סיינפלד ובוגי,

דבריכם בנוגע ל"אכשר דרא" לגבי בירור החשיבה התיאולוגית, הם "אלו ואלו".

אם כי התפיסות הקיימות הן תולדה של חשיבה חברתית, אבל לו היתה החשיבה התיאולוגית ברורה בצורה חד משמעית המורה להיפך מהחשיבה החברתית, הרי היתה זו מתפוררת. אבל נכון שרק יחידי יחידים מעוניינים בה ולכן הרצון שלא לחטוא בנאיביות החביבה, היה אחת הסיבות שהוחלפה ההנהלה!

רבינו סיינפלד .
מנסה אתה להפוך בי והרי הדברים פשוטים .

זה טיבו של בעל עגלה מהלך הוא מהכא להתם, פעמים פה ופעמים שם .
עתים יערים אלטע זאכען על עגלתו ויצעק בקול גדול .
עתים יערום ענייני חכמה ודעת .

בעל העגלה הרי הוא איש פשוט שבפשוטים לא חלבן ולא סנדלר .
עניינו הוא הליכה והליכה ובלבד שלא יעצור .
(שהרי, כאשר יעצור לא יהיה יותר בעל עגלה.)

מיימוני יקירי :
מעלה אתה את ענייני השמות הקדושים ואף הוספת סיפור אישי .
ואני שואל : האם נהירים לך אותן כוונות עליהן דיברת ?
אם לאו, מה לך לדון בתוקפם ההלכתי ?
מניין לך אותה מסקנה סמויה, כי מדובר בע"ז בשיתוף ?
(ואם לך הייתי סולח, מה אשמים בנותיך אשר תמנע מהם את בני המושלמים ? )
ואולי אותם שמות עניין אחד להם ?
ומה עם שמותיו הרבים של הקב"ה הידועים לנו מהתורה ומהגמ' . האם גם הם פסולים מלבוא בסידורינו ?
ומה עם ויאמינו בד' ובמשה עבדו !
ו י א מ י נ ו במשה ! בשר ודם !
האם גם את המשפט הזה נמחוק מתורתנו ?

רבינו מימוני

"צירופי אותיות מבעל הבני יששכר"

במטותא Give us a brake

אתה נטפל לתופעות שוליות שאין להם שום השפעה על הדת במובן הסוציולוגי.

יש לי 12 דודים מצד האמא ו- 7 דודים מצד האבא – כולם אנשים יראים ושלמים - והתרבות שלהם מורכבת מתוקפו כהן, איך זה שהבן של השכנים השתדך עם בת הגביר? שרטוט בגט, שיעור כזית, סדור מלא, דעת תיירה, כובע בורסלינו, בן פקועה, מערכת הקנינים, איפה לקנות לולב?, מי יהיה הרב הראשי?, איך להתגבר על המניעות והנגיע'ס?, מה לעשות עם מוישי שלא רוצה ללמוד ועושה בעיות בישיבה?, האם העירוב החדש כשר? ומה אמר על כך הרב אליישיב? מה לעשות בשביל להתרכז בתפילה? מה יהיה גורלה של רוחל'ה המכוערת והטפשה בשידוכים?, הפסק של הרבנים בענין סלקום, אמירת תהילים על השכן מר כץ שחלה בסרטן, פשט של הגרי'ז והפלפולא חריפתא על פרשת השבוע, ולמה יוסי מתחבר לבחורים מקולקלים, מעשן, ומגדל בלורית?

בזה הם מתעסקים פחות יותר וזוהי התרבות שלהם. קבלה? שוהדא? נו… הדוד חיים מדבר לפעמים על קליפע'ס ולומד מהר'ל אצל רמ'ש… (ומרגיש סופיסיטיקייטד)… בשביל זה לא תתן את בנך לבתו שינדל היפה? אל תהיה כזה פאנאט….

התפילות שלהם אינם עוסקות בצירופים אלא בראש הסתום של יענקעלה ובתקוה שהחונן לאדם דעת יחדיר לו קצת חומר אופר וחשק ללמוד, בשידוך המתמהמה של שרהל'ה, על שהעיריה תאשר את סגירת המרפסת, על שתמי תתקבל לסמינר טוב, על שהבעיות הגינקולוגיות של האשה תבאנה על פתרונן, ועל שביום חמישי הבא ימצא גמ''ח חדש בשביל שיהיה ניתן להמשיך ולגלגל את הגמחי'ם הישנים.

במחילה ממך, אך לטקסטורת כיפתך ולצבע חולצתך הלבנה, ישנה משמעות סימבולית רבה יותר במערכת התרבותית הזו מאשר לצירופים, כפרות, והמאמר של ר'ח פרידלנדר שמזכיר את ר' יצחק הוטנר המזכיר את הרב קוק שמזכיר את הזוהר.

התנגדותם למתנגדי הקבלה אין לה דבר וחצי דבר עם הקבלה עצמה שכן זו כספר חתום בפניהם. בסך הכל מדובר בקונטר-ריאקציה למה שמזוהה עם נסיון לרויזיה ושידוד מערכות. ואכן הכל שאלה של ניסוח והצגת הדברים – שכן הפחד הוא לא משלילת הקבלה אלא מהסבטקסט של הביקורת. אילו תציג את דבריך כשאלה מתממת הרי שיבינו ללבטיך, אבל אם תקבע חד משמעית שגדולי התורה עתידים לתן את הדין על סילוף היהדות הרי שרוב הציבור יעדיף לשהות על מדף הגיהנום בחברתם של הגר''א, ר' ישראל סלנטר, והרמח''ל מאשר בגן עדן עם הפרופסרים שולם, תשבי וליבס. אלעס איז פסיכולוגייע!!!!

אשמח להגן על קשי היום וכפופי הגו בפני בית דין של מעלה (הנחה תינתן משכר הטרחה המקובל) עת אשר יציגו הרב מימוני והרב בוגי את כתב התביעה שלהם על דעות כוזבות.


עיקרי אסטרטגיית ההגנה:

1. חוסר רלוונטיות - The issue is mute - והיטפלות לזוטות מצד התביעה
2. לו תמצי לומר כי בסילוף היהדות עסקינן הרי שאין כוונה פלילית וישנה טענת תום לב. כל מערכת סוציולוגית מעבדת מידע במידה מסוימת על ידי האצלה לסמכות ידע והפרטים החברים בה סומכים עליה במידה זו או אחרת. מבלי להתייחס ענינית לטענות המהותיות של התביעה, הרי שלנאשמים היה בסיס סביר לסמוך על חוות הדעת של מעבדי המידע המקובלים עליהם.

אני מאמין שלא נזדקק לדיון בנושא המהותי: קבלה דברי אלוקים חיים או סילוף היהדות?


ועכשיו למתודולוגיה של הדיון:

במקום לדון בענפים ובמשמעות הפלילית של התופעה (פרובוקציה אינטלקטואלית), הסבירו את גישתכם והנחות היסוד שלה. את המשמעיות המעשיות והפליליות יבינו לבד. ירצו יאכלו, לא ירצו לא יאכלו.


גילוי נאות על גישתי האישית:

- המחקר ההיסטורי המצומצם שלי מעלה כי תמיד היו קימות גישות שונות לתורת הנסתר – מהן מחייבות ומהן שוללות למחצה לשליש ולרביע. בהכללה גסה, ניתן לומר כי שני השיטות היו בתחום הלגיטימיות.
- בשנים האחרונות ישנה תופעת דה- לגיטימציה ביחס לגישה השוללת. אין להסביר תופעה זו במונחים אידיאולוגים או תיאולוגים (איני יכול לדבר על תופעות משיחיות) אלא במונחים סוציולוגים. תופעת קונטר-רפורמציה קלסית.
- לא דחוף לי להכריע בסוגיה זו שכן אין לה כמעט השלכות מעשיות. מדובר בשאלה אקדמית טהורה מבחינתי. שאגמור את הש''ס, אדון בכובד ראש בנידון (לאחר שאעמוד על שורשי מחלוקת תנועת המוסר וגישת וולוזין המיוצגת בספר איש ההלכה).
- למרות האמור לעיל, בשל סקרנותי אשמח לקרוא סקירה על הנושא והצגה שיטתית של הגישות השונות.
- הפיכת הנושא ל-one subject issue החוזר על עצמו בתדירות מחזורית לא תורמת להעשרת הידע שלנו. אני מציע לייחד את הדיונים הבאים לחשיפת צדדים נוספים של הנושא המורכב הזה ולא למחזר דיונים נושנים.
- בנוסף, הגישה הנחרצת והלא סובלנית בעליל (יש כאן דה-לגיטימציה נגדית) אינה מוסיפה לאווירת הדיון. הייתי ממליץ להשתמש בביטויים של ''לפי הבנתי''….. ''וכך אני סבור שעלי לנהוג''.
- כשם שאני מוכן להגן בבית דין של מעלה על הקבליים, כך אני מוכן להגן על מתנגדיה ועל זכותם לבטא את שיטתם.

מעיישע שהיה: ראש הישיבה בה למדתי עלה לבימה בעיצומו של סדר א' והכריז כי הפיוט ''מכניסי רחמים'' מהווה כפירה ממש ואין שום הווה אמינא להצדיק זאת. כמובן שראש הישיבה עשה מעצמו צחוק וקלס בהכרזתו הגורפת, שכן למדנו שראש הישיבה שותה מיינם של כופרים גמורים. אילו ניחן מרננו במזג נוח ובחכמת חיים היה מכריז ''אני סבור שאין לומר זאת שכן זה נראה נגד ההלכה. ע''פ כללי הפסיקה עלי (ועליכם) לנהוג כך''.

וברוח הסובלנות אני מציע שנחזיק ידים ונשרוק שיר לאמא אדמה ולשלום שעוד יבוא

מיימוני,

"שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו"
(מאיפה אני מכיר את הפסוק הזה?)

נסחפת.

לא תתן לבתך להתחתן עם משפחה שמכוונים את הבני יששכר במוסף של ר"ח? גם גדולי הקנאים לא היו אומרים דבר כזה.

כבר הערתי (וגם אתה חזקת את דברי) שגדר אפיקורס איננו הל"מ אלא הדברים נתונים לכל דור.

ענייני הקבלה השתרשו כל כך בימינו עד שפעמים רבות כמעט שאי אפשר להבחין בין הלכה לבין קבלה.

לדוגמא: נטילת ידיים שחרית ג' פעמים לסירוגין איננה מוזכרת בש"ס וכולה מדברי קבלה (במובן של קבלה היום...), אך השו"ע פוסק כך הלכה למעשה.

אני בטוח שתוכל למצוא עוד דוגמאות רבות.


אפשר להבין את התחזקות האוריינטציה הקבלית כמשקל נגד הראציונליזציה ששולטת בעולמנו.
הלכות רבות ומנהגים רבים אינם עומדים במבחן הראציונל, ולכן בורחים למחוזות הקבלה על מנת לתת להם משמעות.

האם לקחו את העניינים הללו של הקבלה רחוק מדי? ללא ספק.
אך מכאן ועד לפסול לחלוטין את הלגיטימיות של גישות קבליות - הדרך רחוקה.

אגב, אני דווקא מסכים לחלוטין לגישה שלך. אני לא מאמין לא באוטיסטים, לא בבאבות ולא בדגים מדברים, אבל לפסול את מי שמאמץ גישות קבליות "לייט" (וכוונות הבני יששכר בהחלט נחשבות "לייט") - זה לא.

קרוע,

אין הלכה שאינה עומדת במבחן רציונל של לכה"פ רגישות אנוש דקה, שאם לא כן לא היתה נוצרת. ההלכה היא חלק מהתורה הבאה לצרף את האדם וצירוף לא רציונלי אינו מצרף את האדם, אלא משגעו!

***

אפרופו נט"י ג"פ בסירוגין;
ג"פ: - נטילה קבועה משולשת,
סירוגין: - איחוד שני הידיים בנטילה אחת.

תוקן על ידי - ווטו1 - 3/30/2003 7:44:00 PM

רב סיינפלד,

עם הבת שיינדל היפה לא תהיה למיימוני כל בעייה לחתן עם בנו, הוא מדבר במפורש על "משפחה שמאמינה בכוונות ומשתמשת בהם" מדבריך התופעה אמנם מקבלת נימה קלילה ושולית, אך בעיניו קבוצה שולית זו היא הרת פורענות ליהדות.