אפיקורסות או שמא עמרצות גרידא...

רציו

אני יכול רק לחזור על מה שכתבתי באשכול שאוזכר כאן.

מנהג הזכרת נשמות לא בא למלא את קופת בית הכנסת. בבית הכנסת שלנו, למשל, לא ראיתי שמישהו נודב כספים בשל מנהג זה. אני ודאי איני נוהג כן...
לדעתי, ברור שהמנהג בא למלא צורך נפשי של הקהל. כפי שכתבתי שם, היתום רוצה להעניק לאביו, בין אם היה בן מסור ובין אם לא. מנהגי האבלות המודרניים, מקדיש יתום ואילך, באים לענות על הצורך הזה.

לזאת יש לצרף את המנהג לתרום דברים לבית הכנסת ולכתוב עליהם את שם התורם. הרשב"א דן בכך, עד כמה שאני זוכר, ומוצא לכך היתר - למרות שבעיני הדבר מכוער ביותר. (הרי אם הדבר נועד כדי לזכות במצווה, המצווה ידועה לה', ומי עוד צריך לדעת?). אבל ברור שרוב העולם מרוצים שרואים את התרומות שלהם מתנוססות עם שמם.
וכיון שאין בכך איסור ברור, והדבר משרת את צרכי התורם ואת צרכי בית הכנסת, הניחו לדבר על מקומו.
ומי שרצה לתרום לא לכבודו האישי בלבד אלא גם לכפר לאביו, עשה כן. והדבר נפוץ. למרות, כפי שציינתי, שהגמרא קובעת שאין כפרה למתים. זו אחת מהגמרות שהכל עמלים להתעלם מהן ולתרץ אותן בפנים אחרות.

לבוא ולהשמיץ, בסגנון מרקסיסטי, שבתי הכנסת עושים כסף ממנהגים כאלו, נראה לי פסול. אם יש אנשים שעושים כן לכתחילה, הדבר פסול ומגונה.

אמנם, יש כאלו. נפוץ מאד מנהג של פירסום ספרים בכסף תורמים, המקבלים בתמורה שורות עם שמם, וכגודל התרומה כך חשיבות המקום וגדול האותיות.
אבל מה לנושא זה ולנושא של הבורות שהאשימו בו את באי הפורום? כמדומה לי שמי שטען זאת צריך להתנצל בפני הכותבים האחרים.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

רציו והלבן וכולם

כשכתבתי את ההודעה הקודמת, לא הבחנתי עדיין שיש המשך בדף זה, וראיתיו רק עכשו.

למרבה הפליאה - סליחה, רציו - אני מוצא את עצמי נהנה ומסכים עם דבריך. לא כל ביקורת היא פסולה. לא כל שאלה היא אפיקורסית.

הלבן, בתור אדם שלומד, וכך אתה מצטייר בעיני, בקיא ומופלג, בוודאי אתה יודע ששפע של ציטוטים אינו מוכיח עדיין עמדה.

והרשה לי לשאול: האם אתה סבור שצדקה ותרומות עבור נשמות המתים מועילות להן? תמצא מקורות לרעיון הזה, גם במקומות שציטטת, שרובם, אני מודה, אינם מוכרים לי (ציינתי כמה פעמים שאיני בקיא בראשונים ואחרונים, למרות שיש כאן כאלו שכן. סגנון לימודי הוא לעיין הרבה במה שאני לומד, בגמרא ועוד, כדרכו של החזון איש עד כמה ששמעתי). צר לי, אך בויכוח שהתפתח בינך לבין רציו אני יכול להעריך את הכוונות הטובות והנאצלות שלך לשם היהדות, אבל לא את הסגנון שהשתמשת בו כדי לתקוף את השאלות שלא מצאו חן בעיניך.

הבה נדון בנושא עצמו. מדוע כל כך חשוב לקבל שתרומות ל"עילוי נשמת" אכן מביאות תועלת?

א. מפני שאכפת לנו מהמתים, ואנו רוצים בטובתם. ומי שמכחיש את האפשרות לעזור להם, פוגע באפשרות הזו.
ב. מפני שהדבר נזכר אצל רבנים גדולים, ומי שמערער על כך פוגע בסמכותם ובמעמדם. כי אסור לומר שרבנים גדולים יכלו לטעות לפעמים.
ג. מפני שהשאלות הועלו בפורום כזה שחשוד על אפיקורסות, השכלה ועוד. ובמקום כזה סוגרים שורות ומגינים גם דברים שמוכרים למגן בתור שקר ודברים שהוא עצמו מפקפק בהם ותמה עליהם.

אין לי אלא לחזור על עיקרים שכתבתי כמה פעמים:

א. איני רואה חיסרון להודות שגדולי ישראל יכלו לטעות. זה לא הופך אותם לפחות גדולים. (ואין כוונתי שאנו רודפים אחריהם כדי לחפש טעויות לייחס להם. לא ברשעים אנו עוסקים כאן).
ב. מי שסבור שהתורה אינה יכולה לשאת שאלות כאלו, בעיני לוקה באמונתו בתורה ובנותן התורה. מי שפוחד מפני שאלות, מראה באיזה שהוא מקום שהוא פוחד מהאמת. כלומר, שהוא סבור בתוך ליבו שהאמת אינה איתו.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

להעיר

חבל שאינך מנמק. דומני שיש כבר אשכול בשם "קבל האמת ממי שאמרה" ולמבין זה גם אומר "בקר את הדברים ממי שאמרה".

מיימוני
אם הסגנון שלי לא נראה לך, מפני שפגעתי בכבודו של רציו וחבריו,
ואם הסגנון של רציו נראה לך, למרות שפגע במנהג ופסק גדולי הפוסקים בכל הדורות.
אזי חייב אתה לבדוק בציציותיך, לענ"ד.

הרוקח נכתב באשכנז בזמנו של הרמב"ם, ומביא את מנהג הזכרת נשמות שהתחיל הרבה לפניו, עוד מזמן הגאונים (ומובא בשמם), וביאר זאת המרדכי על יסוד האמור בספרי שגם המתים צריכים כפרה. וכך הובא בהרבה פוסקים ראשונים ואחרונים, ומבארים זאת בפרטיות. ואתה בא לומר כך, לא פחות ולא יותר: "איני רואה חיסרון להודות שגדולי ישראל יכלו לטעות".

מיימוני יקר, על איזה יסוד באת לומר שגדולי הדורות אפשר טעו בזה? כך אתה אומר על כל הלכה בפוסקים ראשונים ואחרונים?

אני מבין את הקושי שלך לעיין במקורות; אז יש לי עצה קלה בשבילך: תקח את הספר שנקרא אנציקלופדיה תלמודית, תעבור על הערך "הזכרת נשמות" ותקבל סקירה כללית על הנושא.

לכו נא ונווכחה: מה אתה מכניס כאן את החזון איש? היכן מצאת בדבריו משהו כזה, שכל הלכה שלא לרוחו, יכתוב שהפוסקים הראשונים והאחרונים טעו? לא ראית זאת לא אצל הגר"א ולא אצל המשנה ברורה ולא אצל החזון איש ולא אצל הרב שך, ולא אצל אף אחד מגדולי החוגים שאתה אמון עליהם. את הגישה הזאת מצאנו אך ורק בחוגי המשכילים וגרורותיהם, ואיני רוצה לפגוע כאן באיש, אני מבקש שתבין לרוחי!

מהו הסגנון הזה, של זה שמתיימר להיות רציו(נלי), לקחת מנהג בישראל, מימות הגאונים ואילך, מקובל בכל תפוצות ישראל זה אלף שנה, מובא בהרבה ספרי הלכה בכל הדורות ועד לשלחן ערוך, וגם במשנה ברורה, ובשאט נפש להצהיר שבאו לכאן לשחוט פרות קדושות, ואשר כל המטרה של המנהג הזה הוא גיוס כספים בצורה נבזית, ואסור לומר שפוסקי הדורות אינם טועים, ואם מישהו משתומם על המראה הזה אומרים לו שהוא כותב בצורה הוגנת!!!