|
|
| נשלח ב-5/5/2003 15:32 |
 |
| |
הלבן יקירי
תן לי לנסח במלים מה שהבנתי ממך.
לאחר שהצעתי לך דיון - לא מחלוקת, דיון - עניני, מחולק לפי סעיפים. תגובתך היתה: שכלנו דל. (אני מבין שגם שכלי בכלל...).
ובכן, רצונו של אדם הוא כבודו. אך אין זה כבודו של האדם לבוא בטענות מכוח הנחות יסוד שלו על זולתו.
לגבי ההערה היחידה שכן מצאתי תשובה בדבריך, על החיוב לתרץ מנהגים, אכן יש שיטה כזו, וגם רמזתי עליה. וההבדל בעיני הוא שמנהגים מאוחרים אין לומר עליהם לכתחילה "בני נביאים הם". להפך... צא וראה. אולי נקדיש לכך אשכול מיוחד.
גם בנוגע כפרת המתים אשתדל לדון בנפרד.
אך בקשתי הינה זו: כיון שהשתמטת מטיעון עניני, אל תוסיף לבוא בטענות כלליות אם אינך מוכן להתייחס לדברים שנאמרו באשכול זה, שכתבתי כאן.
עד אז, יהיה זה להערכתי ביזבוז זמן. ואני סוגר בזאת את האשכול.
אם תרצה לענות, או אם ירצה מישהו לענות, ניתן לפנות אלי באישי ואפתח אותו מחדש.
אני מבקש גם לא לפתוח אשכולות בנושא היחס הרציונליסטי האפיקורסי למיסטיקה, אלא רק להתייחס לנושא זה שכתבתי כאן בצורה ענינית.
תודה.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2003 10:48 |
|
| |
לפי בקשה בתיבה האישית, הנושא נפתח מחדש לתגובות עניניות.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2003 04:48 |
|
| |
קראתי בענין רב את האשכול מתחילתו ועד סופו, והריני מוצא עצמי לצידו של הלבן. הענין - בענין זה - הוא לא עד היכן חושבים, אלא מה מתקבל כטיעון הלכתי לגיטימי, ומה כטיעון לא לגיטימי. למשל, הטיעון שאין תחיית המתים, לא יתקבלכלגיטימי, לאחר שהרמב,ם העמיד אותו בין עקרי האמונה היהודית.
ניתן לקיים עליו דיון נפרד בפני עצמו, אך כאשר דנים בשאלות הלכתיות, התלויות בשאלות של אמונה, יש לקבל ענין זה של תחיית המתים כאקסיומה, לצורך השאלה הנידונה. (מבלי להכנס לשאלת עילוי נשמה).
גם רציו, לפי דבריו, לא בא לחפש את האמת, אלא להטיף(?) לשינוי עמוק בתפיסת היהדות כפי שהיא מוכרת לנו, ולשחוט פרות קדושות, מתוך גישה שאנחנו טועים, בדיוק כפי שהיינו אנחנו מסתכלים על עובדי אלילים, שברי לנו טעותם, ומצוה עלינו לפתוח להם צוהר לאמת.
במסגרת גישה-מראש זו, הוא עוסק ודן בשאלות אלו ואחרות. אך עדיין יש גישה שיש צורך בתיקון היהדות. ואודה לו אם יעמידני על טעותי.
אני בהחלט דן אותו לכף זכות, בכך שהדבר נובע מתוך איכפתיות אמיתית, למה שנראה בעיניו דרך לא נכונה ללכת בה.
להלן ציטוטים מדבריו כאן באשכול:
לגופם של דברים (עבור הקוראים שכן מחפשים מענה נפש בכנות) אינה דומה תנועת ההשכלה טרם השכילו ואינה דומה הרפורמה טרם התפתחו.
כיום מזיק חוסר הרפורמה ביהדות יותר מאשר כל רפורמה הדוגלת בהשארות במסגרת היהדות.
...
נכון ששוחטים פרות קדושות. אבל האם לא היית נוהג כך אם היית מגיע למקום בו עובדים אלילים?
...
סליחה הלבן, זה לא לעג אלא שחיטת פרה קדושה. אני מבין שחסידים כמוך וכמו אלה שנתנו כאן אותות הזדהות, חשים בכל שחיטת פרה שלהם פגיעה אישית-לעגנית.
...
ספציפית לגבי הזכרת נשמות. פשוט לכל מבין שהזכרת נשמות היא אמצעי למשוך קהל וכסף על ידי השתמשות ברגשות המבוססות על ערפול. מי שמחדש שיש בכך מעבר, עליו הראיה.
אני מסכים עם רציו, שיש שיראו בעצם השאלה, כפירה. ויש שיראו בכך דוקא כבוד ה'.
לענין הזכרת נשמות, אני חושב שהלבן עמד בכבוד בחובת ההוכחה, בהביאו ראשוני ראשונים, שהנם - ללא ספק - סמכותיים מבחינת ההלכה ופסיקתה. ועכשיו על הטוענים כנגדו הראיה.
לא נוכל לקבל דעה אפריורית שאין מתחשבים בסמכות הלכתית (ובשיעור קומתה, בין השאר) כ(אמת מידה ל)משקל לטיעון, משום שאו אז שמטנו את הבסיס של מסירת תורה שבעל פה, מרב לתלמיד כפי שמופיע במשנה ראשונה של מסכת אבות.
ואני מתנצל בפני רציו על השימוש בלשון נסתר, יראה נא את הדבר כפניה של כבוד.
הקיר האורתודוקסי: (גם שם התפלמסתי עם רציו)
http://www.hydepark.co.il/hydepark/Topic.asp?topic_id=146283&searchword=הקיר%20האורתודוקסי
תן לי יבנה וחכמיה
אצה - צמח חסר פרחים ופירות
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2003 09:32 |
|
| |
מיימוני,
תודתי נתונה מקרב לב על פתיחת האשכול.
לאחר שחזרתי ועיינתי בו, דומני שכבר מיציתי, פחות או יותר, את הדברים, ועמך הסליחה על שהטרחתיך לחינם.
עם זאת, יש נקודה אחת שאולי לא הבהרתי כל צרכה. והיא, שיש להבחין בין שלושה תחומים שונים:
א) שכלנו דל מלחלוק על דורות קודמים.
עיקרון זה מבוסס על השקפת היהדות בדבר ירידת הדורות, "אם ראשונים כמלאכים וכו'", אבל אינו מוחלט. והרי מצינו לגדולי האחרונים (כמו הגר"א ובעל התניא ועוד) שחולקים על ראשונים, אם כי גם הם נזהרו בכך ביותר.
ב) לא ניתנה לנו הרשות לחלוק על מסקנת ההלכה.
עיקרון זה הוא מוחלט. מרגע שנתקבלה פסיקת הלכה סופית בכל תפוצות ישראל (כדוגמת המשנה והתלמוד, ופסיקות ספציפיות גם מאחר תקופת התלמוד, כמו הלכה כרש"י לענין תפילין), לא ניתנה לנו הרשות לחלוק עליה.
ג) לא ניתנה לנו הרשות לכפור בחלק כלשהו של התורה שבעל-פה.
גם עיקרון זה הוא מוחלט, והגדרת התורה שבעל-פה היא התורה כפי שנמסרה לנו על-ידי הדורות שלפנינו (במלים אחרות: לענין כלל ג', הגדרת התורה שבעל-פה כפופה לכלל ב').
טענה המנוגדת לכללים ב' וג' הנ"ל טענה אפיקורסית; טענה המנוגדת לכלל א' הנ"ל אינה טענה אפיקורסית, אבל יש בה משום יהירות.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2003 10:57 |
|
| |
אפריים ליב אני מתפלא עליך מאוד.
אם הייתי מחרצובי הלשון בפורום הייתי אומר שהנך אפיקורס לכל הדעות [אני מתבדח]. ולמה? כי הרי לפי דבריך הגאון מוילנא והמהרש"ל ועוד הם אפיקורסים, כי הרי לדעתם ניתן לחלוק על דברי השו"ע והראשונים הלכה למעשה, שחכתי גם את החזו"א ועוד מגדולי אחרונים. אתמהה
בעניין זה כבר הגעתי להסכמה אתך -עם אפריים לייב- שיש מקום לפרשנות שונה אף מדברי הגמ'.
הנה האשכול שדן בנקודות אלו לאחרונה -
http://hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=408013
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2003 11:56 |
|
| |
אפרים ליב
הסיכום שלך ברור ויפה, וממבט ראשון הוא נראה נכון - אם כי צריך לברר את הנחות היסוד שעליו הוא עומד.
אבל, במבט שני, יש להקשות עליו. חלק מהדברים מופרכים מהמציאות. וחלקם - טעונים בירור מעמיק, שהוא הוא אחד הנושאים המרכזיים בפורום שלנו.
א. הנידון אם שכלנו דל או לא כבר מוצה בעיני. אולי אחזור על עמדתי הבסיסית, ואוסיף הפניה לגמרא שהיא בעיני ולא רק בעיני פרדיגמה לדבר.
אמר (רבא נדמה לי) לתלמידו:
כשיבוא לפניך פסק דין שלי, ויש לך קושיות עליו:
אל תבטל אותו, כי יתכן שהיה לי נימוק לדבר שנעלם ממך (לא רק מפאת חוסר הכשרון, אלא מחמת מחסור בנתונים)
אך אל תפסוק כמוני באופן חיקוי עיוור, לפי שאתה מבין אחרת!
דינים העולים בעיני מן הסוגיא:
עליך לפסוק כמו שאתה מבין ומסוגל, אך אל תמחוק את ההיסטוריה של הדעות האחרות.
זה מביא אותי לב.
ב. מה קורה כאשר פסקים מסויימים הונצחו? כמו בדוגמא המוצלחת שלך, סדר פרשיות התפילין?
אני סבור שבדיקה זהירה של תולדות ההלכה יכולה להראות כי חלו מהפכים כאלו, שלא ייתכנו לכאורה לפי הדגם שהצגת.
זה אינו שולל את הקביעה הכללית שלך. קביעה זו נכונה בשתי רמות:
1. מבחינה היסטורית. כרגיל, לא פגעו הפוסקים בהלכות קבועות ומקובלות. *כרגיל*!
2. מעקרונות ההלכה, או המטא-הלכה, שאין לפגוע בהלכות קבועות. כך משמע מדברי הרמב"ם כשהוא מסביר מדוע אין חולקים על התלמוד, וכן מסתבר, וכן דנו אפילו בפורום שלנו...
ובכל זאת, כאשר יש סיבה טובה לשינוי, הוא מתרחש.
דוגמאות? כמה שתרצה. העדפת חליצה על ייבום. השינוי במעמד האשה בבית הדין. המניעה מהשבעה בבתי דינים. אפילו הנחת תפילין בחול המועד...
יש דינמיקה עדינה ומורכבת שמגדירה מתי ניתן לשנות אפילו הלכות עתיקות, (ואיני מתכוון לשינוי רפורמי כמובן). המניע יכול להית שינוי היסטורי שהופך את ההלכה לבלתי רלוונטית. למשל, שבועה לבירור בדיני ממונות לא תיתכן בעולם שבו אפילו אנשים אורתודוכסים חשודים על השבועה. וכן הוא יכול לנבוע מהכרעת גדולי הפוסקים. דוגמא שנזכרה בפורום, טענתו של החזון איש כי הדלקת חשמל נובעת מאיסור מלאכת בונה בשבת.
ג. החלק האמוני הוא הבולט במיוחד. הלא המציאות מטפחת על פנינו. וגם זה אחד מהנושאים הראשיים של הפורום. אתה מכיר את ההיסטוריה הנוצרית. כיצד דבקותה של הכנסיה בדוגמה שהשמש מקיפה את הארץ עלתה לה במכה קשה לאמינותה. אנו דוחפים את עצמנו למצב זה. דוגמאות? בגלל קוצר הזמן של יום ששי אתן אחת. אמונת הגלגלים. הגלגלים הגיעו אלינו כמדומה לי מהפילוסופיה של תלמי והאסטרונומיה שמסביב. הרמב"ם, במעמדו ביהדות, הנציח אותם כשהפך אותם לחלק מהמציאות בספריו. הקבלה ירשה אותם ממנו ומהסביבה. אבל אין גלגלים. לא כאלו שהכוכבים מורכבים עליהם כמו פנסי רחוב. אז מה עושים? מעבירים אותם ל"מציאות רוחנית", שבה אין לנו כללים של בירור המציאות, ולכן אפשר לומר עליה הכל (פופר לא יהיה מרוצה, אבל מי שואל את פופר)?
הנושא האחרון הוא מרכזי מאד בפורום שלנו. הדרך למצוא את הפתרון בין היצמדות לאמונות רק בגלל שהן במסורת לבין התנגשותן עם הידע שלנו (ולא טענתי שהידע שלנו כה עדיף, אבל יש בו יתרונות שאין להתעלם מהם) - בעיני הוא נושא חשוב, אחד מנושאי הנושאים של הפורום הזה.
מחכה לתשובתך
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2003 06:44 |
|
| |
עד היכן חושבים ומה מתקבל כטיעון הלכתי לגיטימי, תלויים זה בזה. כי ברגע שחושבים מגיעים למסקנה ששכלנו אינו כל כך דל גם לגבי נושאים שהבנתנו מטילה עלינו אחריות כבידה.
ממסקנה זו נוצרים הרבה שינויים בסטטוס הלגיטימי.
הבאת את הרמב"ם כסמכות הסופית על עיקרי האמונה ואת ראשוני ראשונים על הזכרת נשמות, יפה מאד. אבל הבה תסביר לאדם החושב שלא חינכו אותו בפחד הממסד ותגיד לו "ראשוני ראשונים" לא אמרת לו כלוווום. וחוץ מזה טענת שעל הטוענים נגד להביא ראיה. הבאתי ראיה כאן או באשכול ההוא שאין סיבה לחדש מה שמובן בלי החידוש. זה כלל הגיוני הנפוץ גם בתלמוד ולא רק אצל אוקהם.
מה ענין המשנה במסכת אבות המתארת את המסורת בלי לומר מה תוכנה? וחוץ מזה הלא אמרו שכאשר דבר ברור לא מצייתים גם לא ליהושע בן נון!
לגוף ניתוח המניעים שלי גם איני מסכים. נכון שבאתי לדרוש שיבינו (לא להטיף) את הצורך בשינוי עמוק בתפיסת היהדות כפי שהיא מוכרת לנו, אבל אין זה סותר לבקשת האמת! לו הייתם נותנים לי טיעון משכנע אחד (מימי הקיר האורתודוקסי), על צדקת ההיאחזות במיושנות הפוגעות ביושרו של האדם, הייתי שמח ומסיק את המסקנות לגביי. אבל אדרבה, בכל הטיעונים אני רואה פגיעה בשכל האדם מתוך היתלות שסבא יודע יותר טוב.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2003 06:53 |
|
| |
ריקן,
איזה טווח זמן בדקו המעבדות? והאם IQ מייצג את כל היכולת האינטלקטואלית, או רק סוג מסויים שלה?
האם ניתן לתפוס כיום את בקיאותם של בעלי התוספות, או שמא יכול אדם אחד לחקות את "משנה תורה" להרמב"ם? ויש לזכור שמדובר על תקופה שבה לא רק מאגרי מידע לא היו, אלא גם ספרים מודפסים לא!
יהוסף,
לא אמרתי שלא ניתן לחלוק על השו"ע וראשונים (ואפילו אמרתי להפך).
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2003 07:04 |
|
| |
מיימוני,
א. הרי רבא עצמו לא התייחס כך למשנה, למשל. ואנו איננו מתייחסים כך לתלמוד.
ב. הדוגמאות שהבאת אינן רלוונטיות. בכל אלו אין מחלוקת על ההלכה המקובלת, אלא תקנה חדשה של חכמי הדור (בתחום המותר לתקנות), או שינוי מציאות הגורר שינוי דין (את הדוגמא מטענת ה"חזון איש" - לא הבנתי).
אשאלך אני: אם, מתוך עיון בגמרא, יסתבר לך יותר כדעת ר"ת ש"הויות באמצע". האם תתחיל להניח תפילין דר"ת במקום תפילין דרש"י?
שאלה נוספת: הרמב"ם כותב בעיקר השמיני "זה שאנו עושים היום מתבנית הסוכה ולולב ושופר וציצית ותפילין וזולתם הוא בעצמו התבנית אשר אמר הש"י למשה". ולדבריך (ולא רק לדבריך), הא מנלן? שמא טעתה ההלכה המקובלת ופסקה כרש"י, ואילו "התבנית אשר אמר הש"י למשה" היא כר"ת?
ג. הרמב"ם כותב על הגלגלים:
"כל הגלגלים אינן לא קלים ולא כבדים ואין להם לא עין אדום ולא עין שחור ולא שאר עינות . . וכן אין להם לא טעם ולא ריח לפי שאין אלו המאורעין מצויין אלא בגופות שלמטה מהן" (הל' יסוה"ת פ"ג ה"ג).
"כל הכוכבים והגלגלים כולן בעלי נפש ודעה והשכל הם, והם חיים ועומדים ומכירין את מי שאמר והיה העולם, כל אחד ואחד לפי גדלו ולפי מעלתו משבחים ומפארים ליוצרם כמו המלאכים, וכשם שמכירין הקב"ה כך מכירין את עצמן ומכירין את המלאכים שלמעלה מהן".
בהתאם לדברים אלו, האם ראיית הגלגלים כ"מציאות רוחנית" היא כה רחוקה מהשקפתו של הרמב"ם?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2003 07:30 |
|
| |
אפרים,
על גדילה פיזית איננו יכולים לקבוע שרירותית שבדורות ההם גדלו כמו שאנו גודלים היום, כמו למשל שאי אפשר להשליך לפי קצב הגדילה של תינוק וילד על קצב הגדילה של אדם בן 30. אך בשכל אין סוגי קצב גדילה, השכל מוכר לכולנו כמו שהוא, מה שיכול להשפיע על השכל זה העידוד והתנאים הסביבתיים, עקב כך 'ירידת הדורות' זו מנטרה שמגשימה את עצמה, בשאלתך מדוע אין משנה תורה כבר וויתרת על מוציא המשנה התורה הפוטנציאלי, לעולם לא תוכל לדעת אם יש בכוח ילדך להוציא משנה תורה היות שהחדרת לו שאינו יכול להוציא ספר "כמשנה תורה הנשגב והנורא.
כמו כן אין חיוב להיצמד דווקא למשנה תורה כמו שהרמב"ם לא שאל מי יכול להוציא היום גמרא? מה שהחלוצים כבר עשו כצורך זמנם אין צורך לחזור, על הננסים מוטל להשביח את הענקים.
יכול שכתבתי בתפזורת היות שפרנסתי כעובד לילה, ועמך הסליחה..
תוקן על ידי - ריקן - 5/11/2003 7:58:39 AM
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2003 10:57 |
|
| |
אפרים
אני מודה לך על חידוד הבעיות.
א. אתה צודק שדברי רבא נאמרו על עצמו, ולא על המשנה. ובוודאי שרבא לא היה לוקח על עצמו לערער על המשנה.
הסיבה לכך לדעתי אינה קשורה ביחסי תנאים/אמוראים, רעיון שנולד לדעתי לאחר שנוצרה החלוקה הזו, אלא בעיקרון שאין תלמיד חולק על רבו.
אך משרבו מחלוקות בישראל, ומצד שני, משעה שנוצרו אסופות מחייבות של דינים שיש להתייחס אליהם, נוצרה גם פרשנות מתקנת. אילולא הצורך בכך, לא היינו נתקלים מעולם בביטוי "הכא במאי עסקינן".
ובשעת הדחק, אין לי אלא לחזור על דוגמא מדהימה שהזכרתי באשכול בנושא דומה:
הקשו לרב נחמן ממשנה מפורשת. רב נחמן לא תירץ שזו דעת יחיד, או שיש שם אוקימתא. הוא עמד על דעתו, ולגבי המשנה ענה: איני יודע מי שנאה!
כלומר, הלכה למעשה אני צודק. את המשנה צריך לבאר, ואיני יודע איך, אבל זה לא יפריע לי לעמוד על האמת כפי שאני מבין אותה!
ב. היתה לי אישית התלבטות גדולה מאד בעניני תפילין.
סדר הכתיבה אצלי נעשה לפי הרמב"ם, לא כרא"ש, ולא כפשרה של הט"ז.
היתה לי התלבטות גדולה מאד אם לבקש קלף כשיטת הרמב"ם, אבל כיון שברמב"ם עצמו הדברים לא ברורים בגירסאות, וממילא אנו מכינים את הקלף אחרת בזמננו, נהגתי לפי המקובל.
מצד שני, בצורת האות צד"י נהגתי כחזון איש וכגר"א, למרות שכתבי יד היסטוריים מראים שיש גם צורות אחרות. (איני יודע אם הייתי מזמין תפילין היום אם הייתי מקפיד על כך).
ג. לגבי הגלגלים של הרמב"ם, אני סבור שהרמב"ם דיבר על מציאות פיזית. כלומר, אילו היינו יכולים לעלות לשמים שלו, השמים זרועי הכוכבים, לא הרוחניים, היינו רואים או נוגעים בגלגלים. זה לא היה פשוט, כי רוב תנאי החומר המוכרים לנו לא חלים עליהם, אבל עדיין זו היתה אמורה להיות טענה כמו-פיזית, שניתנת לבדיקה ולהפרכה (ולכן הזכרתי את פופר).
מה שאין כן מי שדן בגלגלים שנמצאים בעולמות רוחניים. שם אין שום קריטריונים ברורים שקובעים מה נכון ומה לא. יש רק נסיונות להגיע ליצירת מבנה קונסיסטנטי. יותר מזה לא ניתן לדרוש. עד כמה שידוע לי, זה מה שהניע את האר"י בתחילת נסיונותיו לפרש את הסתירות בזוהר, אך הוא הרחיק לכת ויצר מיתוסים חדשים, ואכ"מ.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/5/2003 03:07 |
|
| |
מיימוני
גם אני מצטרף לנתינת התודה על פתיחת האשכול מחדש, ולו בגלל סיבה אחת:
בכל משך הויכוח הרגשתי עצמי יחיד במערכה נגד חלק הארי של חברי הפורום הזה. עד אשר איבדתי את הטעם הטוב של הויכוח הזה, ולקחתי לי חופשה מהפורום.
כעת ראיתי לפחות את אצת_ים ואפרים ליב, כותבים עם קצת הגיון שאני מסוגל להבין.
ורק תרשו לי להעיר הפעם על פרט אחד הנידון כאן, והוא בענין: אם ראשונים כמלאכים אנו כבני אדם.
ולכאורה יפלא הדבר, איך הוא שבתקופת הגאונים ותחלת תקופת הראשונים, לא היה התלמוד הכתוב נפוץ, וכשהוצרכו כתבו אותו מהזכרון.
כן, גם בזמנינו יכול להיות תיאורטית דבר שכזה, שבן אדם יזכור את כל התלמוד בע"פ, וגם יבין אותו, וכשיהי' צורך, יכתוב אותו מהזכרון, עם פירוש קצר.
מכל מקום כולם יודו שהדבר אינו מצוי כלל. והסיבה לזה מבוארת במדה מסויימת בפרקי אבות, שלא דומה הכותב על נייר חלק לכותב על נייר מחוק.
ופירוש הדברים הוא כך: בזמנינו אנו חיים בעולם פתוח, כלומר הראש מלא מאין ספור פרטים בחיי היום יום, בבית ובשכונה ובעיר ובמדינה ובכל העולם. וכי מי זה לא שומע רדיו, או קורא עיתונים או שומע חדשות במקוה ולהבדיל בבית הכנסת?!
כן, קצת מקום נשאר בראש גם ללימוד התלמוד וההלכה. אבל שימת הלב לזה היא רק במדה מוגבלת.
בזמנם של הגאונים והראשונים, היו הלומדים שקועים בלימוד התלמוד וההלכה כל ימיהם, והלימוד הזה היה חודר במוחם בתוך תוכם.
אני גם רוצה להזכיר כאן את ההלכה בחו"מ: דעת בעלי בתים היפך דעת התורה. אדם השקוע במשך היום במסחר, הראש שלו אינו יכול לשפוט כראוי בעניני הלכה, באותה מדה ששופט איש ההלכה.
ולכן, למרות העובדה שהפורום הזה מלא וגדוש עם גדולי התורה, הפילוסופיה והמחקר, הנה בדוק הדבר ומנוסה שידיעתם בתורה הוא לפום ריהטא ולא יסודית (מישהו מוכן להפריך אותי?), ומכאן ועד לדיון, אם כל גולש יכול לחלוק על גדולי הפוסקים היא ארוכה.
אמנם גישה שכזו היה בכמה חוגים שיצאו מהיהדות, וזה הביא להשכלה ולרפורמה, בטענה: מי החליט שנסיעה במכונית בשבת היא מלאכה? וכיו"ב. וזה הביא לסגנון כתיבתי בנושא.
אבל אפשר להוריד את חריפות הסגנון, ולהבין את הנושא כשלעצמו.
שוב תודה, ובינתיים, שלום ולהתראות.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/5/2003 10:34 |
|
| |
הלבן
תודה על ההבהרה.
הבנתי מדבריך נימוק חדש: רק מי ששקוע בעולמה של תורה, ואינו מושפע מערכים חיצוניים, מסוגל להכריע בשאלות עדינות.
אני מסכים איתך.
לא נותר לנו אלא לברר מיהו זה ששקוע בעולמה של תורה ומי לא.
האם יתכן שאדם ישתמש בשירותי האינטרנט ויכתוב כאן בפורום, ובכל זאת יהיה שקוע בתורה?
ולאידך גיסא, האם יתכן שאדם יהיה כל ימיו בין כתלי מוסדות התורה, ובכל זאת, עקב מוגבלויות מסויימות, ישגה בסברות ולא יזכה לכוון לאמת, למשל מפני שהוא מרגיש מחוייב לעיקרים מסויימים מן המסורת ואין הוא מעז להרהר אחריהם, וכך הוא רודף באף וחמה מי שמעז להראות לו כי אין הם קדושים כפי שחשב תחילה...
(לצערי, המשפטים האחרונים נראים כמו התקפה משכילית על לומדי התורה, ובוודאי לא לכך נתכוונתי. הצער כפול ומכופל, מפני שיש ממש בביקורת זו, למרות שהיא מושמעת גם בנסיבות אחרות ולמטרות אחרות).
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-12/5/2003 11:09 |
|
| |
אגב, הרמב"ם למד רק חכמת התורה?
|
|
|
|
|
