כמה הערות בנושא,
ראשית, ניתן לדון האם הרמב"ם האמין בקבלה שקדמה למציאת הזוהר, כלומר ב10 הספירות וכו', שכבר הייתה נפוצה לפני ה13 לספירה שבה התגלה הזוהר. כפי שציינו, מדברי הרמב"ם שפירש את מעשה מרכבה ומעשה בראשית כפיזיקה ומטה פיזיקה של אריסטו, נראה שלא ממש הכיר או האמין במיסטיקה הקבלית.
גם מפרשנותו של בנו רבי אברהם בן הרמב"ם שאומנם שילב בין רציונליזציה למיסטיקה, אבל המיסטיקה שלו התבססה בעיקרה על "חסידי מצרים" שהושפעו מתנועת ה"סופיות" המוסלמית, כשהוא אף מזכיר חלק מחכמיהם בפירוש. למיטב ידיעתי אין לה קשר להגות של תנועת הקבלה.
אך גם נניח שהרמב"ם הכיר וידע את הקבלה היהודית המוכרת, אין שום סיבה לחשוב שספר הזוהר הגיע לידו. הזוהר התגלה בספרד כמאה שנה לאחר פטירתו. אף אחד בספרד או במצרים לא ידע להצביע על מקור הספר, או על היכרות ולימוד של הרמב"ם בו.
כחלק מהאפולוגטיקה של ייחוס ספר הזוהר לרבי שמעון בר יוחאי, היו "מוכרחים להכיר את הספר לרמב"ם" בגלל מעמדו התורני וסמל הרציונליות, גם אם הוא מעולם לא שמע עליו. הפרקטיקה של ייחוס תפיסת עולם הפוכה לאדם מפורסם אשר כביכול חזר בו לפני מותו, מוכרת מאוד. מספר דוגמאות ידועות: 1. אריסטו ש"כותב" במכתב על כך שחזר בו לפני מותו מהפילוסופיה שלו בעקבות מפגש עם שמעון הצדיק. 2. חסידים שהכריזו בסוף ימיו של הגאון מווילנה שהוא חזר בו מהחרם עליהם. אם כי שם ההכרזה הייתה מוקדמת מידי, והגאון מיד הודיע שהחרם עומד בתוקפו. 3. להבדיל, כומר נוצרי הפיץ שמועה שדרווין על ערש דווי חזר בו מפרסום תיאוריית האבולוציה הכפרנית שלו.
תוקן על ידי תלמיד_חבר ב- 03/01/2019 16:12:39