משה כתב ספרו ו"פרשת בלעם" ואיוב

היות ו"ספר בלעם" הוא ספר נדיר מאד, אמרתי אזכה את הרבים להציץ בו, מתוך האתר של מט"ח:

תקציר

 בעבר הירדן נמצאה כתובת המזכירה את "בלעם בן בעור". כתובת זו היא לדעת מחבר המאמר חלק מ"ספר בלעם" שנכתב על ידי בני עדתו לאחר מותו. ספר זה היה ידוע למחבר סיפור בלעם המקראי, והוא חיבר את הסיפור כתגובה לספר. במאמר שיחזור של הכתובת

מחבר: ברוך מרגלית (מרגוליס).

אין זה עניין של מה בכך כאשר אישיות מקראית חצי-מיתולוגית מתגלה בתעודה אפיגרפית בארץ-ישראל רבתי, הכתובה בשפה, שאם איננה עברית ממש הרי היא קרובה לה ביותר. מאז גילוי הכתובת של מישע מלך מואב לפני למעלה ממאה שנה, אף היא בעבר הירדן המזרחי, לא היה כדבר הזה. אמנם, בכתבי אוגרית אנו פוגשים דמויות מיתולוגיות המוכרות לנו בחלקן מהמקרא - כגון: בעל-צפון (הוא "הדד"), ענת, אל (שדי) ואשרה, וכן דמות אגדית בשם דנאל שגם הנביא יחזקאל (י"ד 14; 20) מזכירה. אך אישיות היסטורית (כביכול) שהמקרא מתאר אותה בפרוטרוט ובהרחבה עד כדי הפיכתה לדמות מרכזית בסיפור - את זאת טרם חווינו, עד לתגלית של כתובת בלעם בעמק סוכות בסוף שנות השישים.

למרבה הצער, מצב השתמרותה של הכתובת קשה. בניגוד לכתובת מישע, החרוטה באבן ושעל-אף ריסוקה במזיד ניתן היה לשחזרה כמעט בשלמותה, הרי כתובת בלעם, שנכתבה במקור בדיו על גבי קיר מטויח (והשווה "וכתבתם על-מזוזות ביתך ובשעריך" - דברים ו' 9), נתגלתה במצב של התפוררות כמעט מוחלטת, והיה צורך להרכיבה מחתיכות זעירות כמי שמבקש לשחזר חלון זכוכית לאחר ניפוצו. עד היום, למרות מאמצים גדולים של חוקרים רבים במשך עשרות שנים, תוך שימוש במיטב האביזרים הטכניים, רב הנסתר על הנגלה - ואף הנגלה שזור פערים גדולים בין אותיותיו ומילותיו. לכן, הבא לסכם את המוסכם בין החוקרים בעניין כתובת בלעם, יסתפק בתשע שורות הפתיחה של חלקה הראשון - המכונה "צירוף א' " - בהן מסופר כיצד פקדו מלאכי השרת של אל(-שדי) את בלעם בר-בעור "החוזה" בחזון לילה, ובישרו לו פורענות המתרגשת לבוא על העולמו וכיצד הגיב החוזה הארמי בבכי מר ובצום שעוררו דאגה עמוקה בקרב בני עדתו, המכונים "עמו".

אך אין דברים אלה אלא מעט מזער מתוכנה של כתובת מדהימה זו. למעט שש שורות הפתיחה, כל הכתובת (כפי שנשתיירה) כתובה על טהרת השירה, עם דפוסי מקצב ותקבולת המוכרים הן מהספרות האוגריתית והן מרבדיה הקדומים של השירה המקראית (דהיינו: זו שלפני המאה השמינית לפנה"ס - תקופתם של עמוס, ישעיהו, וגו'). ידיעת כללי השירה הזאת מאפשרת שחזור אמין, אם לא ודאי, של נתחים גדולים למדי של הכתובת. על שחזור זה מבוססים הדברים שאביא בהמשך. אך בטרם נתבשם מתוכנה ומניחוחה של הכתובת, אתאר בקיצור את מקום הימצאותה וזמן חיבורה המשוער, שניהם חיוניים להבנת הכתובת, הן המפורש בה והן המשתמע ממנה.

עמק סוכות נמצא בבקעת הירדן, בעברה המזרחי, סמוך לנחל היבוק. זהו אזור התיישבות ישראלית מובהק בתקופת המקרא (עד הכיבוש האשורי במאה השמינית). הוא נזכר כבר בסיפורי האבות (כלומר, בשכבה ה"פרוטו-היסטורית"¹ של המסורת) בהקשר רב חשיבות הן כשלעצמו והן להבנת הכתובת: "ויעקב נסע סכותה", אחרי שנפרד מאחיו עשו, "ויבן לו בית... ויבא יעקב... עיר שכם" (בראשית ל"ג 18-17). ובכן, היישוב סוכות (הוא מקום גילוי הכתובת) שוכן על ציר-רוחב (נחל תרצה) המוליך לשכם, המרוחקת ממנו בסך-הכול כ – 35 ק"מ (במעוף הציפור). ושימו לב לכך שסוכות הנו המקום היחיד בכל ספר בראשית שבו מקים אחד האבות בית לשבתו, כלומר: מתיישב קבע!

לקראת סוף המאה העשירית, בעקבות הפילוג, שיקם מלכה הראשון של ממלכת ישראל את היישוב הישראלי בעמק סוכות: "ויבן ירבעם את שכם בהר אפרים... ויצא משם ויבן את-פנואל" (מלכים א י"ב 25). כעבור כמאה שנה כותב מישע מלך מואב על "איש גד" שישב באזור הר-נבו, המרוחק כ - 50 ק"מ מעמק סוכות, "מעולם" - כלומר, בעיני המואבים בני המאה התשיעית נחשבו בני-גד הישראלים ל"ילידים". ומסוכות ליריחו, שם יושבים אלישע וחבל נביאיו במעין "קומונה" במחצית השנייה של המאה התשיעית, המרחק הוא כ – 40 ק"מ. ולבסוף: עמק סוכות הנו חלק מחבל ארץ המכונה "גלעד", הוא מקום היוולדו וגדילתו של אליהו התשבי שחי במחצית הראשונה של המאה התשיעית.

בתחילה סברו החוקרים, בהסתמכם על נתונים פליאוגרפיים (=ניתוח הכתב), שזמן הכתובת הוא סוף המאה השמינית; ויש שאיחרו אותה אפילו לראשית המאה השביעית. אך תוצאות הבדיקה באמצעות מבחני C14 הראו שהכתובת הועלתה על הקיר המטויח בין השנים 770-880 לפנה"ס, עם הסתברות גבוהה במיוחד לסוף המאה התשיעית. אך תיארוך זה מתייחס למועד פרסום הטקסט בפני הציבור הרחב, לאו דווקא למועד חיבורו של הטקסט על גבי ספר (או מגילה).

דעתי בנדון, המתבססת הן על נתונים היסטוריים (מקראיים ואחרים) והן על המצוי בכתובת והמשתמע ממנה, היא ש"כתובת בלעם" הוא ספר על בלעם, שחובר ופורסם לאחר מותו של החוזה והמנהיג הרוחני של העדה הארמית שישבה בעמק סוכות (החל משנת 900 בקירוב), וזאת לאחר כיבוש העמק (והאזור כולו) על-ידי חזאל מלך ארם-דמשק (מחברה של הכתובת מתל-דן), בסביבות שנת 835 לפנה"ס. בלעם עצמו נפטר זמן-מה קודם לכן, לקראת סוף תקופת בית-עמרי (840), בעוד שהוא ועדתו נתונים עדיין בידי מלכי ישראל בשומרון, ופטירתו מתוארת בפרוטרוט באותו חלק של הכתובת המכונה "צירוף ב' ". יוצא, אפוא, שבלעם בר-בעור הוא בן-זמנם של אליהו התשבי (המבוגר ממנו), בית-עמרי, ומישע מלך מואב (הצעיר ממנו). ולא בכדי מפגיש הסיפור המקראי את מיודענו בלעם עם מלך מואב, המכונה "בלק בן-צפור". כי קרוב לוודאי שאותו "בן-צפור" איננו אלא כינוי למישע, וביצירה המקורית (ללא ניקוד וללא אם-הקריאה וי"ו), "בן-צפ[י]ר" (= בן-תיש), רמז להיות מישע "נקד" (מלכים ב ג' 4. והשווה גם כתובת מישע, שו' 29: "[ורעו. תשע] מאת בקרן אשר יספתי על הארץ..."). ואל יתמה הדבר בעיניכם. כבר מזמן עמדו החוקרים על הקרבה הלשונית שבין הסיפור המקראי בבמדבר כ"ב-כ"ד לבין הכתובת (צירוף א'), וסברה רווחת היא שבעל הסיפור המקראי הכיר את הכתובת וכתב את אשר כתב כתגובה פולמוסית עליה. ועל כך בהמשך.

 לא הצלחתי להעתיק את הכתובת עצמה לכאן - אף כי מעניינת מאד היא. עקב בעיות עיצוב שאינו עונה להעתק הדבק ללא שיבושים קשים. המעתיקה יזכה את הרבים בעוד ספר של משה רבינו (אולי) או קטע ממנו, ודפח"ח.

תוקן על ידי דער_לץ ב- 05/07/2009 21:48:00