תושבע''פ – הגדרתה (מוקדש לפרויים)

בוגי,

אכן, כבר ציינתי בתשובתי לעיל שההגדרה היא מעורפלת ואינה בהירה כל צרכה.

ועם זאת, עדיין לא נזקקנו מעולם להגדרה מדוייקת יותר.

אפרים

כל התקדמות היא לנקודות בהן לא היינו מעולם.

כל שכן שבצעידתנו למצב 'ומלאה הארץ דעה' אנו זקוקים תמיד להגדרות ברורות ומדוייקות יותר ויותר.

אפריים

העיקר באמונה בתחיית המתים היא להאמין ביסוד תחיית המתים - ולא על העדפה של אחד מהפרשנויות שניתנו לעיקר זה. אדם שלא מאמין ביסוד "תחיית המתים" נקרא כופר.

ישנו האדם שאינו חושב שלשכלו יש תפקיד בהבאת עצמו אל התכלית
והאדם שבטוח שהוא נצטווה להשתמש בשכלו כדי להביא את עצמו אל התכלית

מה בין שתי דעות אלה היא כפירה?

ישנם בני אדם שכוח אמונתם מתחזק כשמספרים להם על גבורותיו בעשיית הניסים של האלוקים ועל ידי זה משתכנעים שכדאי להאמין באלוקים הזה שמקים מתים מהקבר. "ואלה הרבה (הרב) מחברים עניינים על ימות המשיח
שיבוא המשיח ויחיה המתים, ויכנסו לגן עדן ויאכלו שם וישתו ויהיו בריאים כל ימי עולם. אבל זו הנקודה הנפלאת רצוני לומר העולם הבא- מעט תמצא בשום פנים, שיעלה על לבו הוא יחשוב או שיקח זה העיקר, או שישאל על זה השם: על איזה דבר הוא נופל? אם הוא התכלית הטובה, או אחת מן הדעות הקודמות היא התכלית? או שיבדיל בין התכלית".
"אבל מה ששואלים העם כולו, ההמון והמבינים האיך יקומו המתים – ערומים או לבושים?
אף על פי שהנראה מקצת מדבריהם יש בהם מן הדיבה והריחוק מן השכל, עד שאילו סופר על פשוטו לעמי הארץ, כל שכן לחכמים- היו תמהים בהתבוננם בהם והיו אומרים : היאך יתכן שיהיה בעולם אדם שיחשוב כזה?..." (הקדמה לפרק חלק)

זה מה שמעסיק אותם - בכל מקרה בשאלות אלה עסוק הדמיון ואין לשכל כל חלק בזה.

לעומת זאת ישנם בני אדם

" שיעלה על לבו הוא יחשוב או שיקח זה העיקר, או שישאל על זה השם: על איזה דבר הוא נופל? אם הוא התכלית הטובה, או אחת מן הדעות הקודמות היא התכלית? או שיבדיל בין התכלית...."

אלה אותם שמתעמקים בדברי הרמב"ם, עבורם כותב הרמב"ם את פירושו ל"תחיית המתים" . פרק חלק הוא למעשה השקפת עולמו של הרמב"ם על עולם ומלואו בו הוא "מגלה" מה הוא באמת חושב על הדברים .שלא כמו באיגרת תימן (אם? היתה?) שנשלחה לציבור מסויים שהיה בסיטואציה מסויימת.

"ואני הארכתי בדברים הרבה ויצאתי מעניין חיבורי, אבל עשיתי זה – לפי שראיתי בו תועלת גדולה באמונה....אל תמהר בקריאתו, כי אני לא חיברתיו כפי מה שנזדמן לי,אלא לאחר עיון גדול והתבוננות.ואחר שראיתי דעות אמיתיות וזולתי אמיתיות, וידעתי מה שהוא ראוי להאמין מהן, והבאתי ראיה בטענות וראיות על כל עניין ועניין"

ואם נקח את דבריך בעניין י"ג עיקרים וכל מי שכופר בהם, נחשוב שבעיקר הגדול השגחה פרטית הרמב"ם לא האמין (דגל לדבריך) ואיך יתכן? הרמב"ם בעצמו חיברם:

העיקר העשירי
"כי הוא יתעלה יודע מעשיהם של בני האדם ואינו מעלים עינו מהם. לא כדעת מי שאמר "עזב ה' את הארץ" אלא כמו שנאמר: גדול העצה ורב עלילה אשר עינייך פקוחות על כל דרכי בני אדם, ואמר: " וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ" ונאמר " זעקת סדם ועמורה כי רבה" זהו מורה על יסוד עשירי זה"





בעניין שאלתך האם הביאה חתימת המשנה והתלמוד למחלוקת או להסכמה? אם בזמן ההוא היתה מחלוקת בענייני האמונות והדעות שהן מצוות המחשבה כפי שאתה קורא להן, קל וחומר...

מסביר הרמב"ם:
"משרבו תלמידי שמאי והלל ...רבתה המחלוקת בישראל"

"עניין זה מבואר שכל שני אנשים בהיותם שוים בשכל ובעיון, ובידיעת העיקרים שיוציאו מהם הסברות לא תיפול ביניהם מחלוקת בסברתם בשום אופן,ואם נפלה מחלוקת תהיה מעוטה, כמו שלא נחלקו שמאי והלל אלא בהלכות יחידות....אבל כאשר רפתה שקידת התלמידים על החכמה, ונחלשה סברתם כנכד סברת הלל ושמאי רבותיהם, נפלה מחלוקת ביניהם בעיון של הדברים שסברת כל אחד ואחד מהם, היתה לפי שכלו ולפי מה שיש בידו מן העיקרים...."

וכדי להמחיש את גודל המחלוקת וחריפותה די לספר את הסיפור על עקביה בין מהללאל שהיה מגדולי חכמי ישראל ,והצטיין בחוכמה וביראת שמים. מסופר עליו שהעיד על ארבע הלכות בנושאי קדושים וטהרות בניגוד לדעתם של חכמי דורו,שהפצירו בו לחזור בו מאמירותיו כדי לא להרבות מחלוקות בישראל, ואף הבטיחו למנות אותו אב בית דין אם יחזור בו, אולם הוא סרב בתקיפות,חכמים נידו אותו והוא מת בנידויו.
מסופר עליו שבשעת מיתתו אמר לבנו: בני חזור בך מארבעה דברים ששמעת ממני(משנה, עדויות, ה/ו,ז) וכאשר שאלו בנו מדוע הוא עצמו לא חזר בו, השיב: אני שמעתי מפי מרובים, והם שמעו מפי המרובים, וכל אחד עמד בשמועתו, ואילו אתה שמעת מפי היחיד וגם מפי המרובים, לכן מוטב שתניח דברי היחיד ותאחז בדברי המרובים.
עקביה בן מהללאל החזיק בדעתו עד לרגע בו קיום מצוות התורה, מצוות אחרי רבים להטות שהיא הלכה למשה מסיני קודמת לדעתו

"אחרי רבים להטות"(שמות, כג/ב)

מנהלים נכבדים
טעות בשיבוץ התגובה לאשכול זה, נא להעביר לאשכול גדרי אפיקורוס

סליחה, ותודה





תוקן על ידי - איקה - 4/5/2003 11:15:31 PM

תוקן על ידי - איקה - 4/6/2003 12:02:03 AM

ווטו,
לא שמתי לב לתגובתך .

הפתרון לבעיית קביעות שמקורן בהמונים יכול להיות אישי .
אדם ראוי ובקי שבודק, רשאי להחליט לעצמו .
בשום אופן לא יתכן להנחיל קביעות ציבוריות מנוגדות לאשר השתרש, גם אם מדובר בעניינים שנראים שגויים .
שאם לא תאמר כן יאחז עם ישראל בב' תורות .

קח כדוגמא קיצונית את המושג הערטילאי "שמע ישראל", אשר דורות של יהודים קידשו את השם כשמונח זה על שפתותיהם .
יבוא אדם כיום ויאמר שעל פי מסקנותיו, אין ערך מיוחד לפסוק הזה ובכלל ראוי לומר וידוי בנוסח אחר לגמרי וכל אלו הרי הם משבשי הדת .

האם אתה מבין את הבעייתיות בכך ?

בע"ע,

אני מבין הדק היטב היטב הדק. ואם עיינת באשכול האסכולות, הרי זה בבסיס אסכולה ג' שאני דוגל בה, שלא להרוס את המבנה הציבורי.

אבל...
א. כאן אנו עוסקים בשיח יחידים לשפוט את ערכן של דברים בעצם [דנו כבר על הלגיטימיות שבכך, באשכול "חשיפת סודות"],
ב. מה אם במסורת מתגלה להשגתך עוול בלתי נסבל הגורם לרע כזה הגדול מרוע אבדן המסורת? [שבעבר קראו לזה בפורום "ג'פרסון". על שם אמרה ממנו שהוא משתדל לנהוג כמו הציבור עד הנקודה שזה כה מגעיל שפשוט אינו מסוגל יותר.]

בוגי,

ואם אין הגדרות כאלה, נמציא אותן מדעתנו? מוטב הגדרה מעורפלת מהגדרה מדוייקת אבל לא נכונה.

איקה,

מה תאמר על מי שטוען שהוא מאמין בייחוד ה', אבל טוען שהמלה "ייחוד" פירושה הוא בכלל "שילוש"? המאמין הוא או כופר?

דברי הלכה (בניגוד לדברי אגדה, שבהם עוסק הרמב"ם ברוב דבריו בהקדמתו לפרק חלק) לא ניתנו לפירוש אלגורי. כשם שהכף והקדרה שביו"ד הם כף וקדרה, כך "תחיית המתים" שבהלכות אמונה וכפירה פירושו שהמתים עתידים לחיות, ומי שאינו מאמין בכך אינו עונה על ההגדרה ההלכתית "מאמין בתחיית המתים".

דברי הרמב"ם שהעתקת, "מקצת דבריהם יש בהם מן הדיבה והריחוק מן השכל" אינם מתייחסים לעצם תחיית המתים (כפי שמשתמע מהצורה שהעתקת אותם, בדילוג על קטעים רבים!), אלא לדברי אגדה העוסקים בתענוגים הגשמיים שיהיו לעתיד וכדומה.

לענין השגחה פרטית, כבר הבהרתי שהרמב"ם לא דגל בהשגחה פרטית בדצ"ח, אבל דגל ודגל בהשגחה פרטית על מין המדבר, בדיוק כפי שנאמר בעיקר העשירי.

אפרים

לא התכוונתי להמציא סובייקטיבית, אלא לגלות אובייקטיבית. לא התכוונתי מדוייקת רק ללא סתירת ניסוח פנימית אלא מדוייקת עם המציאות כך שאינה סותרת את האמת וממילא היא נכונה!

ווטו
לצערי, לא קראתי את אשכול האסכולות . רפרפתי. הי כבד ... והנחתי להזדמנות בה יהיה זמני בידי להקצות זמן לעיין היטב .
אנא הבה לי דוגמא ל"עוול" נורא שכזה ?

אפרים

על מי שטוען שהוא מאמין בייחוד ה', אבל טוען שפירושו הוא שילוש. אני אומרת שהוא אינו משתמש בשכלו , והוא שייך לאותה קטגוריה של זה שיטען ש: 2 + 2=5, ועליו נוכל להגיד שהוא כופר באמת.


הקטע שהעתקתי נוגע לדברי חכמים (בדרשותיהם ואגדותיהם, שהם משל ומליצה ) בעיקרים באמונה שכוללים ימות משיח,גן עדן, גיהנום,ותחיית המתים. "הם מאמינים אותם על פשטם, ואין סוברים בהם פרוש נסתר בשום פנים, והנמנעות כולן אצלם מחוייבות המציאות. ואמנם עושים כן- לפי שלא הבינו החוכמות...."

ובקשר להבהרתך בנוגע להשגחה הפרטית ביסוד העשירי, ,בילבלת אותי לגמרי. אתה טענת " מי שאינו מאמין באחד מי"ג עיקרים, גם אם הסיבה לכך היא לא משום שהוא התכחש לתורה, אלא משום שהוא טועה בפירוש התורה ומפרש אותה בדרך אחרת- נחשב כופר

אם כך איך זה שפירושו של הרמב"ם להשגחה הפרטית לא פופלארי? וכיצד העזו לפרש את דבריו אחרת? הרי צריך להאמין בדיוק כפי שנאמר ביסוד העשירי, וכיצד האמונה בהשגחה פרטית בדצ"ח היא הנפוצה בקרב עם ישראל?

בע"ע,

ישנם מקרים רבים של צעירי הצאן הנכנסים למשברים המשאירים צלקות נפשיות לזמן ארוך ואף לכל החיים, מחמת שנפשם הרגישה אינה מסוגלת לעכל תערובת סתירות של שק"ק. לו ידעו אמיתות מסוימות היתה נפשם נגאלת לעבודת השם באמת בפנימיות. זה ידוע לי ביד ראשונה וקשה להאריך בגלוי!

ווטו
אבל זה בדיוק הדוגמא לעניינים שלא ניתן לפותרן
אלא במהפכה, בשינוי השיטה, ואת זאת כפי שהסכמנו, כך דומה, לא ניתן לעשות !

בע"ע,

נכון, מהפכה לשם מהפכה אם כי ככלל היא ראויה, יש להימנע ממנה, כל שלא יודעים עד כמה היא יכולה להזיק בדרך.

אבל כאשר היא נעשית לצורך היחיד שנזקו ברור, איננו יכולים להקריב את הניזוק בוודאי על מזבח ספק טובת הציבור ובפרט לא כאשר אנו "נגועים" ברצון לחממה הציבורית!