|
|
| נשלח ב-9/4/2003 14:53 |
 |
| |
בפתיחת פרק האחרון למשנה תורה (פי"ב מהלכות מלכים) ודומני שבעוד מקומות בפירוש המשנה הוא כותב שבימות המשיח לא יהיו שינויים במנהגו של עולם!
|
|
|
|
| נשלח ב-10/4/2003 05:15 |
|
| |
איקה,
דומני שאת היא שלא עיינת כראוי דברי הרמב"ם.
הרמב"ם מזכיר ארבעה מושגים שההמונים מבלבלים ביניהם: גן-עדן, ימות-המשיח, תחיית-המתים והעולם הבא.
כל עיקר דבריו של הרמב"ם נועדו לבאר שהתכלית האמיתית היא העולם הבא, ואילו שלושת הייעודים האחרים הם ייעודים זמניים שנועדו לגרום גם לאנשים שאינם משיגים את מעלתו של העולם הבא לעבוד את ה'.
וכך, לאחר ההסבר הארוך בדבר מעלתו של העולם הבא, מונה הרמב"ם את שלושת הייעודים האחרים, שעוסקים כולם בתקופות שונות בעתיד:
א) "גן עדן הוא מקום דשן ושמן מבחר הארץ, יש בו נהרים רבים ואילנות עושים פירות, יגלה אותו השם יתברך לבני אדם לעתיד לבא ויורה אותו הדרך להלך אליו ויתענגו בו..."
ב) "תחיית המתים הוא יסוד מיסודי משה רבינו ע"ה, ואין דת ולא דבקות בדת יהודית למי שלא יאמין זה, אבל הוא לצדיקים..."
ג) "ימות המשיח הוא זמן שתשוב המלכות לישראל ויחזרו לארץ ישראל..."
ברור, אם-כן, שהרמב"ם רואה את תחיית-המתים כייעוד גשמי זמני שיתקיים בתקופה כלשהי בעתיד, כשני חבריו - גן-עדן וימות-המשיח. לא זו בלבד שאין בלשונו כל רמז לפרשנות אלגורית לתחיית המתים, אלא שפרשנות שכזו מתעלמת מכל המשך דבריו של הרמב"ם.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-10/4/2003 06:18 |
|
| |
איקה ובוגי ושאר הדנים בזה,
אינני מבין כיצד אתם מתעלמים מדברי הרמב"ם המפורשים במאמר תחיית המתים שנכתב אחרי כתיבת המשנה תורה וספר המורה (מהד' קאפח עמ' פב) "תחית המתים המפורסמת הידועה באומתינו המוסכמת בכל כתותינו...ענינה חזרת הנפש הזו לגוף אחר הפרידה וזה מה שלא נשמע באומה הפכו...ואין מותר לחשוב על אדם מבעלי הדת שהוא בדעה היפך זה".
אבל מה שהזכיר שאנו אמרנו כי תחיית המתים שבמקרא משל, הוא שקר ברור והוצאת דבה בהחלט מצד אומרו, והנה חיבורינו [משנה תורה] כבר נתפרסמו, הלא יקראו אותם ויראו היכן אמרנו דבר זה?
...וכבר טעו עוד אנשים אחרים בדברינו בסוף החבור כשאמרנו ...אל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים...ואין במשמע מלשון זה שה' לא יחייה את המתים אלא יחייה את המתים בחפצו ורצונו כאשר ירצה ולמי שירצה או בימות המשיח או לפניו או אחר מותו"
ועיין שם בארוכה שדן בכך שאין סתירה מזה שסובר שבביאת המשיח הרבה נבואות תתקיימו על דרך משל.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/4/2003 07:29 |
|
| |
איך החליט הרמב"ם מה משל ומה לא ובפרט כאשר הודיע שלא יוודעו עד שיהיו?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/4/2003 07:31 |
|
| |
מסתברא,
דומני שאיקה ודומיה סבורים (לדידי רעיון מופרך בעליל, כמובן) שאיגרת תחיית המתים אינה מייצגת את אמונתו של הרמב"ם, אלא אתה מה שהרמב"ם רצה שנמעני האיגרת יאמינו בו.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/4/2003 07:45 |
|
| |
בוגי,
למה לא תעיין במאמר הנ"ל ושם הרמב"ם מתמודד בבעי' זו.
אפ"ל
כן לקחתי בחשבון שיתכן ויטענו כך, אבל כעת אין להם טקסט להיתלות עליו.
בוודאי סבורים הם שזה קשור עם תיאוריות הרמב"ם הנגלה והרמב"ם הנסתר, אך בענין זה אין לנו אפילו רמז שהרמב"ם מתלבט בזה. (שלא כמו בנשואים אחרים)
לענ"ד הסיבה שהרמב"ם לא כתב על תחיה"מ במסגרת תיאורו על צמיחת מלכות המשיח, הוא כי לרמב"ם -כמו שכתב בעצמו במאמר הנ"ל - אין תחיה"מ מתאימה לשום מערכת הלכתית או רעיונית מגובשת, וזה אצלו כגזירת הכתוב שהוא מקבל הלי הבנה (ולכן חשדו בו שאין הוא מאמין בכך), אולם המערכת היחידה שתחיה"מ שייכת בה, היא במסגרת העקרים, ולכן מזכירו בהל' תשובה בלבד כשמונה המינים והאפיקורסים
|
|
|
|
| נשלח ב-10/4/2003 08:58 |
|
| |
אפרים
שאלתי שאלה בתגובתי האחרונה, בבקשה תענה עליה, ואני אחזור עליה
ימות המשיח – עיקר (יסוד) מתוך שלוש עשרה העיקרים
לעיקר הזה אין נפקא מינה הלכה למעשה?
חזור להלכה ב' וקרא בעיון "חכמים נחלקו בהם" –חכמים אלה אמרו דברי הגדות, שאותם פירשו ברמזים ובמשלים – ועליהם אומר הרמב"ם – לא ישימם עיקר, ואיך יתכן? – ימות המשיח הם עיקר.
אגב – התימצות שלך למושגים שהרמב"ם פירש הם פרפראזה עליהם,בדיוק כפי שעשו בסידור התפילה.
(להבדיל כמובן- הם היו גדולי תורה.)
|
|
|
|
| נשלח ב-10/4/2003 09:18 |
|
| |
מסתברא
קראתי ולא מצאתי התמודדות הגיונית אלא קביעה!
|
|
|
|
| נשלח ב-10/4/2003 09:27 |
|
| |
איקה,
בניגוד למנהגך - להתעלם מרוב שאלותי על הקביעות שלך - אני נוהג לענות על שאלות.
עצם האמונה בביאת המשיח היא עיקר, וכל עיקר יש בו נפקא-מינה למעשה (כדברי הרמב"ם שהבאתי לעיל).
עם זאת, כיצד בדיוק יתרחשו ביאת המשיח, מלחמת גוג ומגוג וביאת אליהו, וכל שאר הדברים הנידונים במדרשי חז"ל בנושא - אינם עיקר, ולכן "לא ישימם עיקר".
|
|
|
|
| נשלח ב-10/4/2003 11:21 |
|
| |
עם הקביעה שלך שעצם האמונה בביאת המשיח שהיא עיקר – אני מסכימה , הוא זה שאמרתי שעלינו להאמין ביסוד- וכמו שאמרת בדיוק , עצם האמונה בתחיית המתים היא העיקר –כיצד בדיוק יתרחשו הדברים הנידונים במדרשי חז"ל – אינם עיקר, ולכן לא ישימם עיקר
עם החלק השני אינני מסכימה מכיון שחכמים נחלקו ב "נפקא מינה" (כדברי הרמב"ם שהבאתי לעיל)
ואתה סותר את עצמך מכיון שאם יש נפקא מינה הלכה למעשה- אין מחלוקת
|
|
|
|
| נשלח ב-11/4/2003 08:06 |
|
| |
איקה,
מצטער. ניסיתי וניסיתי להבין את דברייך, אבל לא הצלחתי להבין איזו סתירה את מוצאת בדברי. שמא תוכלי להסביר את כוונתך לנבער כמוני?
|
|
|
|
| נשלח ב-11/4/2003 12:55 |
|
| |
אפרים,
לא רק את דברי אינך מבין, גם את דברי הרמב"ם אינך מבין.
תנסה להבין את דברי הרמב"ם על הסיבה השביעית מתוך הפתיחה למורה נבוכים "על שבע סיבות הסתירה וההיפך,אולי תבין.
"והסיבה השביעית, צורך הדברים בעניינים עמוקים מאוד, יצטרך להעלים קצת ענייניהם ולגלות קצתם, ופעמים יביא הצורך כפי האמירה האחת להמשך הדברים בה כפי הנחת הקדמה אחת, ויביא ההכרח הצורך במקום אחר, להמשך הדברים בה לפי הקדמה סותרת לראשונה. וצריך שלא ירגישו ההמון בשום פנים במקום הסתירה ביניהם, ויעשה המחבר תחבולה להעלים אותו בכל צד....
(והוא מסיים)...וכן תמצא במדרשות והגדות סתירה רבה לפי זו הסיבה, ולזה אמרו: "אין מקשין בהגדה", ונמצא גם כן סתירה, לפי הסיבה השביעית
זאת הסיבה שאינך מבין שאתה סותר את עצמך
תוקן על ידי - איקה - 4/11/2003 1:35:46 PM
|
|
|
|
| נשלח ב-23/4/2003 20:54 |
|
| |
ישנה הדעה הרווחת בין רב המגיבים באשכול שהתורה שבע"פ היא פירושים או דברי פרשנות של החכמים על התורה שבכתב, - מקור הרעיון הזה הוא קראי מובהק, הם אמרו שהם מפרשים את התורה שבכתב.טענתם כנגד הפרושים היתה הגיונית: איזה תוקף יכול להיות לדברי חכמים, כאשר דברי האחד סותרים דברי השני (המחלוקות בניהם) ולכן עובדות אלה מוכיחות שהחכמים והרבנים ממציאים דבריהם מלבם, ומכאן שאין לדבריהם כל תוקף דתי. הקראים יצאו כנגד הסמכות האוטונומית של התורה שבע"פ. ולא קבלו עליהם שלתנאים, האמוראים, הגאונים הרבנים יש תוקף דתי בפני עצמו, ולא משום שהם דברי פרשנות. ועל רקע המחלוקת הזאת נוצר הקרע והפילוג בין הקראים לפרושים (יש היסטוריונים הסוברים שבשעת הפילוג הקראים היו הרב)
המחלוקות בין חכמי התורה נפלו לגבי דברים בהם אין קבלה מדור לדור, ובהם אפשר שיתחדשו, ויהיו בבחינת: ש"כל מה שעתיד לומר תלמיד קטן לחדש נאמר למשה מסיני" כי אותו תלמיד חכם "נעשים לו שני כליותיו כשני מעיינות של תורה ומתחדשים לו הלכות שלא נאמרו למשה מסיני " כגון: בדיני השחיטה בעניין הקשור בכיסוי הדם של בעלי החיים הנשחטים: בתורה נאמר: "ושפך את דמו וכסהו בעפר"(ויקרא, יז/יג) ולפי ההלכה כיסוי הדם לא חייב להיות אך ורק בעפר
או "וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה" (דברים),והלכה למשה מסיני, שזוהי התורה שבע"פ שפוסקת שנוסח הכתב לא בהכרח חייב להיות ספר
לא רק שהחכמים רשאים להחליט לפי הבנתם, אלא הם מחויבים בכך,ואף צד מבין החולקים לא טען שעמדתו היא תורה מן השמים אלא הדרישה מעצמם היתה בשיטת ה"שקלא וטריא" (לשקול ולזרוק)שזהו המשא ומתן בשיקול הדעת, וההלכה נקבעת על פי הכרעת הרוב. ובמקרה המחלוקת בין ר' יהושוע לרבן גמליאל על המועד המדויק בו חל יום הכיפורים תוך הדגשת "אפילו אתם שוגגין, אתם אפילו מזידין" (לתשומת לב של אלה שיוצאים כנגד העובדה שבהכרעת השכל האנושי יתכן ונופלות טעויות, וההבנה הזאת מתפרשת אצלם כגישה אפיקורסית)
"התורה" האמורה בפתיחת מסכת אבות היא תורה שבע"פ שאת קבלתה מסיני צריך היה להטעים משום שהצדוקים כפרו בסמכותה ובתקפותה. החכמים ידעו שתורה שבע"פ זו לא הגיעה אליהם ממשה כמות שהיא, שהרי הם עצמם היו פעילים בעיצובה.
מה שנתכוונו לו החכמים ב"משה קיבל תורה מסיני ומסרה ל..." לא היתה תורה שבע"פ מבחינת תוכן מסוים אלא תורה שבע"פ בחינת הסמכות – והחיוב- לפסוק ולחוקק על פי התורה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/4/2003 08:31 |
|
| |
איקה,
לא הגבתי על הודעתך הקודמת משום שלא ראיתי בה כל תוכן, אלא סתם זלזול שלא במקומו.
ועתה, בהודעתך הבאה, את מתעלמת שוב מהרמב"ם שמגדיר פעמים אין-ספור את התורה שבעל-פה כפירושה של התורה שבכתב. האם הרמב"ם היה קראי?
וזה לשון הרמב"ם בהקדמתו ל"משנה תורה": "כל המצוות שניתנו לו למשה בסיני בפירושן ניתנו, שנאמר ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה, תורה זו תורה שבכתב, והמצוה זו פירושה, וצונו לעשות התורה על-פי המצוה, ומצוה זו היא הנקראת תורה שבעל-פה".
וכך כותב הרמב"ם בעיקר השמיני: "פירוש התורה המקובל ג"כ מפי הגבורה, וזה שאנו עושים היום מתבנית הסוכה ולולב ושופר וציצית ותפילין וזולתם הוא בעצמו התבנית אשר אמר הש"י למשה".
|
|
|
|
| נשלח ב-27/4/2003 09:24 |
|
| |
אפרים הו אפרים
עיין נא בתגובתי בדף מ"ס 2 וראה זה פלא שם אני כותבת "התורה שבע"פ כוללת גם פרשנויות אך- עיקרה - הוא, שדברי חכמים הופכים לתורה אלוקית"
ועל זה הרחבתי בתגובתי האחרונה
לא התכוונתי לזלזל בך, ואם לא מצאת תוכן לדברי, זה לא אומר שאין בהם תוכן! חשבת על זה?
אינני מתכוונת להכנס איתך לויכוח, ולכן אוותר על זכות התגובה על שאר האשמותיך
בתקווה שתדון אותי לכף זכות
|
|
|
|
|
