|
|
| נשלח ב-28/4/2003 07:10 |
 |
| |
איקה,
תודה על ההבהרה. לא כך הסתבר מהודעתך האחרונה.
לפי מה שהבהרת כאן, אני מסכים להגדרה, ורק אוסיף שברובד עמוק יותר הם למעשה אינם יוצרים אלא מבררים את האמת הקיימת בעומק התורה, שהדרך היחידה להגיע אליה היא באמצעותם.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/8/2008 08:58 |
|
| |
בוגיעלון: תורה שבע"פ; גשר משבכתב לעם, לאיזה כיוון? שילוב שתי הודעות: 5/11/2002 ו 21/4/2003
התורה שבעל פה מגשרת בין התורה שבכתב לדפוסי ההשקפה וההתנהגות של העם.
את הגשר להשקפה היא בונה על מדרשי אגדות ואת הגשר להתנהגות היא בונה על מדרשי הלכות. בש"ס נפגשים תוצאות שני הגשרים; השקפת העם ומעשיו.
שאלתי ובקשתי; הוכחות (ולא רק ספקולציות) מאיזה כיוון נבנה הגשר?
אם מכיוון העם, פירושו שלוקחים את דפוסי הדעת והמעשה הרווחים בעם ומוצאים להם מקור ואסמכתא בתורה שבכתב או להפך שמפרשים את הנכתב ולפיו מורים דעת ומעשה לעם, או שיש מן השניים?
איננו עוסקים במדעים מדוייקים וכמו שכתב הרמב"ן בהקדמתו לפירושו התלמודי 'מלחמות השם' שאין דברי התלמוד מדע מדויק, אלא הכרעה סברתית אינטואיטיבית. בכל זאת עד כמה שניתן להעריך את היותר והפחות סביר, ניתן להראות כיוון.
דוגמאות לדיון:
1 גיור.
אין שום מקור בתורה שבכתב לאפשרות הגיור כמעבר לדת ישראל אלא כמגורי אדם זר בקרב ישראל. ההנחה בתורה שבעל פה שכל נכרי שהתקרב לגור עם עם ישראל, כמו תלמידי אברהם ושרה, יתרו, רות וכדומה, עבר כאילו תהליך גיור.
הסוגיא בתלמוד בבלי נמצאת במסכת יבמות דף מ"ו סוף עמוד א' ונמשכת עד סוף דף מ"ח.
עזרא הנביא התאונן על הנשים הגויות שלקחו אנשים מבני ישראל, ואמר להם שיגרשו אותן ולא הוזכרה האפשרות שיגיירו אותן. גם במגילת רות לא הוזכר שרות התגיירה אלא שהיא דבקה בחמותה.
רק במשנה מוזכר גיור לראשונה כמעבר לדת ישראל. האם אין זה ישר להניח שלאט לאט (אולי עקב התחתנויות) קנה מושג הגיור שביתה במנהגי ישראל ורק אח"כ מצאו לו דרכי 'עיגון' בתורה שבכתב?
2 פטור פדיון הבן לזרע לוי.
באשכול על האיסלם, העירו בנוגע לפטור ממצות פדיון הבן, לבן שאמו בת כהן או לוי, שמכורח הבעיה ההגיונית שבדבר, ניתן להעלות השערה שזה התחיל בנוהג בני העם שרצו להיפטר מהמצוה בתירוץ שייכותם העקיפה לבית לוי וכתוצאה מכך התמסד הפטור בליווי 'דרשה' מהכתוב!
נראה שאין לראות בלימודים תמוהים כמו זה של פטור פדיון הבן, איזו 'הברגה' בעלמא, אלא ציון לגיטימציה של רעיון גם אם הוא בא מהסיבה שרצו להתחמק מתשלום.
3 'עין תחת עין'.
הנושא טעון הסבר בין אם הפירוש שלא יוציאו עין ורק ישלמו התחיל ממשה או מאוחר יותר. שורש הענין הוא הידיעה שאין התורה שבכתב מורה ליישם דבר, אלא מתארת השקפה של ציוויים. הכוונה היא כשהתורה אומרת 'עין תחת עין' כוונתה שתהיה לנו השקפה רעיונית שראוי להוציא עין למי שהוציא עין, אבל למעשה ישנם עוד רעיונות להתחשב בהם ובעקבותם יגבו רק כסף ממוציא העין.
המעבר בין ההשקפה העקרונית לביצוע היישומי, זה עניינו של התורה שבעל פה.
לכן כל שניתן למצוא במה להיתלות בתורה שבכתב, דהיינו שרעיון כלשהו איכשהו מעוגן בתורה שבכתב, הרי יכולה התורה שבעל פה לשפוט איך ליישמו בהתחשב בכלל הרעיונות של התורה.
4 פסח.
בענין מצוות חג הפסח, נאמר כאן לאחרונה שהן בעצם ענפים ממצוה אחת לשחזר את מצב היציאה 'כאילו הוא יצא עתה'. ליישום הרעיון לא תמיד מתאימות המצוות בדיוק לכתוב בתורה (לא יראה ולא ימצא והשבתה לעומת ביטול פשוט) אבל ככה ניתנה התורה מלכתחילה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-22/8/2008 08:59 |
|
| |
ווטו1:
את הרעיון שכל התורה מתפרשת כדרך להשגת השקפה אלא שחלק מההשקפה אינה נקנית אלא על ידי מעשה, ניתן להעמיק ולהרחיב גם לגבי כל ציווי וציווי כפי הכתוב בתורה גם ללא שינויים שבתושבע"פ. דבר זה תלוי ברמת האינטרפרטציה של כל קורא אם הוא רואה בציווי את המעשה היבש או את רעיונו. אדגים; יש שקורא "לא תבשל גדי בחלב אמו" כציווי מעשי פשוט של מניעת העשייה של בישול ויש שקורא השקפה שאין מן הראוי שיכשיר אדם את בשר החי למאכלו [בשול] באמצעות המיועד לחיותו של הבשר - חלב אמו. העובדה שהשקפה זו נקנית במניעת מעשה בישול הבשר בחלב והופכת בכך את ההשקפה לציווי, היא כבר הרחבה מהתורה שבעל פה. כך בכל מצוה.
*****
חלמישצור:
בהגדה של פסח שאותה קראנו אך תמול שלשום מובאות שתי נוסחאות שונות זו של רב- עבדים היינו וזו של שמואל -ארמי אובד אבי וכל זה כתוצאה ממחלוקתם בתלמוד: מתחיל בגנות ומסים בשבח מהו הגנות רב אומר עבדים היינו ושמואל אומר ארמי אובד אבי.
וכאן הבן התם שואל הכיצד אירוע כה מרכזי בחגי ישראל כליל הסדר כולו שבסיסו מורשת דור לדור תהיה מחלוקת בניסוחו?
לענין זה טובה תשובת הריטבא בענין קולות של שופר ר"ה ל"ד ונשאל רבינו וכי קודם שבא ר' אבהו לא יצאו ישראל ידי תקיעת שופר..? וכי איך אפשר שבמצווה כזו שהיתה בכל שנה לא ידעו אמתתה ולא ראו אלו לאלו איש מפי איש עד מרע"ה?
והשיב רבינו בודאי תרועת תורה בכל א' מאלו בין בגנוחי וכו' ובתחילה היה עושה זה שברים וזה יבבה "כפי מה שנראה לו יותר יפה" ובכן חז"ל מיסדו מנהגים שונים להלכה בקנה אחד.
והרי גם בספר הזהר שלכל הדעות הוא מאוחר ממתן תורה בסיני מוסדו מנהגים ממזרח ומערב להלכה אחת.
כאן המקום לישאול מי היה רבו של הריטבא?
חג שמח
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/8/2008 09:02 |
|
| |
יהוסף:
בעיון חוזר בסוגיה זו, כמה נקודות לדיון תורה שבעל פה -
1. האם דברי חז"ל הם פרשנות "מפרשת"
2. האם דברי חז"ל הם פרשנות על פי אינטואיציה, והפרשנות היא "מתאמת" - כלומר התאמה בין רוח התורה לדבריה.
3. האם דברי חז"ל הנם פרשנות "מותאמת" להלכי הזמן התורניים-מנטליים. כלומר התאמה מאולצת לנסיבות רמת הערכים- אלה המושפעים משינויי הזמן ותפיסת התורה במיזוגן.
לתפיסתי, יש את שלושת אופנים אלו בחז"ל. כאשר הדומיננטי שבהם הוא השני (אין כוונתי גם ביחס לפירושים פשוטים ממש, כמו מאמר ההגדה "יכול מראש חודש..." וכיו"ב).
*****
ספרן:
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=1300938
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=1301934
|
|
|
|
| נשלח ב-22/8/2008 11:48 |
|
| |
מדברי mdabraham -
זה אבסורד לטעון שההלכה היא רק גושפנקא, ותו לא. קביעת ההלכה אינה נעשית סתם מסברתו של החכם הפוסק, אלא מתוך פרשנות למקורות. זהו ההבדל בין הלכות דרבנן (=חקיקה), אשר יסודן בסברת החכם המתקן, לבין הלכות דאורייתא (=פרשנות) שיסודן בכוונת התורה כפי שהלומד מבין אותה.
ומדברי בוגיעלון -
כל המקים מערכת המיועדת לעמוד לדורות ולהיות נתונה להכרעת חכמים בנוגע לפירושים וליישומים, חייב לקבוע שלכל ההכרעות, תוקף של המקים המקורי. לולא כן תקרוס המערכת.
_________________
בברכה
|
|
|
|
| נשלח ב-22/8/2008 13:48 |
|
| |
סיינפלד
תושב"ע היא פרשנות סמכותית לתורה שבכתב.
שאלת הפרשנות היא שאלה רחבה מיני ים, כדי שיהיה אפשר לדבר צריך למדר אותה.
המושג "גדולי ישראל" בעקרון מציין אישים בולטים תחום התורני לאורך הדורות, בעיקר הדורות האחרונים.
בפועל מדובר במושג ריק שאנשים טפשים ובד"כ ריקים מתורה משתמשים בו כדי לריב, ומשמעותו "הרב המפורסם שאני הכי אוהב, הוא יותר מגניב מהרב שלך ולכן אתה כופר/ רשע/ משהו רע מהסוג".
למשל: "כל גדולי ישראל אסרו ללכת לצבא" משמעותו היא "הרבנים של הציונות הדתית אינם נמנים על גדולי ישראל ואין להתחשב בדעתם כי הם ציונים כופרים", נסיון פתאטי להדרה תורנית.
תמיד צריך להתייחס בחשדנות ל"כל גדולי ישראל אמרו ש...".
|
|
|
|
| נשלח ב-22/8/2008 15:23 |
|
| |
רבו של הריטב"א לצורך הנושא (כמובן שלא רב ישיר) הוא רב האי גאון.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 22/08/2008 15:22:19
|
|
|
|
| נשלח ב-22/8/2008 17:57 |
|
| |
היום שמעתי אחד מהרבנים מדבר ברדיו*. השאלה שהעלה היא, איך יצאו בני ישראל ידי חובתם במצוות תפילין בזמן הנדודים במדבר, הרי אז טרם ניתנו שתי הפרשיות שבחומש דברים, שמשה אמרן רק בסוף ימיו. אז מה, שאל הדרשן, ארבעים שנה בני ישראל לא הניחו תפילין כשרות?
לא טרחתי להקשיב לתשובה, אבל היא בטח לא הרבה יותר אינטיליגנטית מהשאלה.
--------------------
* לא בכוונה! הרדיו היה פתוח, אני עברתי בסביבה...
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-23/8/2008 22:02 |
|
| |
האם אין הכוונה לפרשיות של יחוד ה'.
והיתה גמישות בבחירה המקורית עד לקביעת ההלכה
גם הרבה לאחר דור המדבר.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/9/2008 23:49 |
|
| |
ואיך האבות, שקיימו כל המצוות, הניחו תפילין אם הפרשיות כלל עדיין לא נאמרו? האם הניחו תפילין בלתי כשרות?
|
|
|
|
| נשלח ב-3/9/2008 08:28 |
|
| |
השכן
כמו שהם קיימו את המצוות העתידות להצטוות, כך הם ידעו את הפרשיות העתידות להכתב.
ובהתיחס להודעתך לעיל
האם רק ערוצי קדש אתה שומע רק שלא בכוונה או גם ערוצים אחרים?
|
|
|
|
| נשלח ב-3/9/2008 20:12 |
|
| |
נו, הרי מצות תפילין ניתנה רק בשתי הפרשיות האחרונות...
אבל כמו שכתבו אפשר להשתמש בפרשה רעיונית. ואולי גם להניח תפילין "רעיוניות".
כבר כתבתי פעם באשכול "הוכחה פשוטה על נתק במסורת" כי ייתכן שמצוות תפילין ה"מודרנית" ניתנה רק בדור מאוחר כשאנשים התקשו לקיים את מצוות "וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך" בצורה רעיונית.
האבות לא ידעו הכל, אחרת למה אברהם שואל "במה אדע"?
|
|
|
|
| נשלח ב-4/9/2008 10:23 |
|
| |
מיכה,
זה שהאבות קיימו כל המצוות אינו מוכיח אלא שאל מצוות התורה האדם באשר הוא אדם מסוגל להגיע בכוחות עצמו - כלומר כל אדם שיחתור לאמת וילך בדרכו של אברהם אבינו, שהיה בן תרח כידוע, יגיע לידי קיום המצוות -
וראה רש"י : "במה אדע" לא שאל לו אות אלא אמר לפניו הודיעני באיזה זכות יתקיימו בה - כלומר בניו וציאצאיו -והוא מביא את דברי המדרש שבזכות הקורבנות כשהכוונה היא שבזכות הביטוי המעשי של עבודת ה' - כלומר : קיום המצוות -
לאחר ההבטחות 'הבט נא השמיים'... ולתת לך את הארץ לרשתה' אין לאברהם אבינו ספק שהוא האמין בהבטחה המפורשת כי הארץ תינתן לזרעו - אבל השאלה שמטרידה אותו היא, האם יתקיימו בניו בארץ הזאת - ולפי המדרש התשובה שניתנה לו היא, בזכות קיום המצוות. כשזכות האבות אמנם מקויימת אולם אין ערובה לכך שהבנים יוסיפו להתקיים בארץ אבותיהם אם לא יקיימו מצוות או לחילופין אם לא ינהגו כאנשים הגונים
כלומר: מדובר פה בשתי קטגוריות שונות של ידיעה, האחת, נמצאת בתחום אפשרויות האדם להגיע אליהם בכוחות עצמו. והשניה, היא ידיעה על העתיד שאינה נמצאת בתחום אפשרויותיו של האדם לדעת
תוקן על ידי נאחז_בקש ב- 04/09/2008 10:46:45
|
|
|
|
|
