פירוש יפה בדף היומי

במס' ע"ז דף טז ע"ב לגבי ר"א שנתפס למינות עיי"ש. והנה לפי פשט הגמ' לפי' רש"י (כפי שמופיע אצלנו בדפוס)ש"נתפס למינות" הכונה שרצו להכריחו להיות מין, הדברים מוקשים. א) למה חלשה דעתו של ר"א ע"כ שנתפס , וכי חסרים צדיקים שנתפסו על דברי תורה ? ב) קשה מה ענו לו שמא שמע דבר תורה ממין ונהנה מכך, אדרבא , היה לו לומר לו אשריך שנתפסת על דברי תורה. ג) מה המדה כנגד מדה שבגלל שנהנה מדבר תורה של מין לכן רצו לאלצו לעבוד ע"ז ?
וכבר לפני שנים היה נראה לי לפרש על פי הידוע לנו מההיסטוריה שבתקופה הראשונה של הנצרות (עד שרומי קבלה עליה דת זו) נרדפו הנוצרים מאד ע"י שלטונות רומא, ולפי"ז נראה לפרש שר"א נתפס למינות, אין פי' שרצו לאלצו להיות מין אלא הפי' ש"נתפס למינות" שחשדוהו למין כלומר לתלמיד ישו הנוצרי, האשמה חמורה בתקופה ההיא, ולכן חלשה דעתו של ר"א האיך הגיע לכך שיחשדוהו במינות, ולכן הצדיק עליו אח"כ את הדין שכיון שנהנה מדברי תורה של מין, לכן מדה כנגד מדה נענש בחשד מינות. וזה כפתור ופרח.
אח"כ ראיתי בקוהלת רבה פ"א כד אותו מעשה ועייש בהוצאת וגשל שמביא בליקוטים בשם ספר התירוש ממש כדברים אלה רק שהעלים קצת כנראה מפחד אוייב.
ועתה בלמדי בדף היומי מס' ע"ז מצאתי בש"ס החדש של הוצאת וגשל בליקוט המפרשים בסופו שהביא פירוש זה עיי"ש. ועיי"ש שגם בפי' ר"ח נראה שזה הפי' הנכון בגמ' וראה שם במגיה לר"ח שלא הבים את דבריו והגיה על חנם להשותו עם פרש"י.

כפי שהסביר אצלנו היום הגאון מגיד השיעור, הפשט של הגמ' הוא שתפסוהו המינים. ואין צורך לספקולציות על לשון הגמ' המשתמעת לשני פנים. ולפי תשובתו לאותו הגמון אכן פרש"י מתאים היטב לפשט.

משגיח יקר !
אחי יהא לך אשר לך, אין בדעתי להתוכח, אם טוב לך יותר עם פרש"י כאן (שבהחלט יתכן שהמודפס אצלנו בקטע זה, אינו פירושו האמיתי בגמ' שכן יש חשש שהצנזורה שינתה את הדברים) הרי טוב. אבל אצטט את דברי החזו"א (בקונט' י"ח שעות ויתכן שאין הציטוט מדוייק שכו אין הספר לפני) "וכאשר השכל מתענג ומנעים זמירות" כלומר כאשר מרגישים את החויה שבהבנה אמיתית של דברים אין טעם להתוכח עם הממאן להסכים עם הדברים.