| נשלח ב-3/4/2003 21:57 |
|
| |
שיר נוסף לכבוד שבת קדש. ושוב : מי כתבו?
נדגיש כבר כאן : זהו חלק משיר . לא שיר שלם .
למען האמת, קשה לי להאמין שמישהו יצליח לדעת מי כתב את השיר הזה, (הפרס למגלה : שבת אצל המרא דאתרא) למרות שאין לי ספק שאת שמו מכירים כמעט כולם .
אבל ממש לא חשוב מי כתב . מעניין הרבה יותר, מה ניתן לדעת על הכותב ?
האם הוא חסיד ? ליטאי ? שומר אמונים ? חרדי ? משכיל ? רב ? סופר ?
לעניות דעתי, אגב התרגום לא מדהים . אז הנה כבר יודעים : השיר לא נכתב בעברית .
וככל הגברים כולם
יזקף קומה, ובקרבו
רוח אנוש אז ינופח.
ובבגדי שבת טהורים
ילך אט אל בית הכנסת.
"הוי, מה טבו אהליך ,
אבי יעקב, מה נעמו!
ביראה אשק סף ביתך".
ובכל הבית דממה
דקה דקה רק תשמע:
זאת היא נשמת יעקב סבא
אשר איש לא יראנה .
דממה! רק השמש יקפיץ
מן הספסל אל הספסל;
את הנרות מהר, מהר
ידליק אחד אחר אחד
נרות נוחם, נרות קדש
מה תברקנה, מה תארנה !
כמה לבות נוגות, חשוכות
תשמח תאיר להבתכן!
|
|
|
|
| נשלח ב-4/4/2003 01:59 |
|
| |
החת"ס או הרש"ר?
|
|
|
|
| נשלח ב-4/4/2003 13:49 |
|
| |
אין מנוס, אלא להוסיף פרק קודם של השיר .
למעשה, בו טמון עיקרו .
ומכאן, תלמד ווטו שיש להניח שהמשורר איננו נמנה על אלו שמנית ...
בת שירתי עתה תשיר
אודות אחד בני המלכים
אשר לו כאלה קרה
שמו – ישראל . זה כבר נהפך
על פי קסם הוא לכלב
כלב נבזה בין הכלבים –
הוא מחבק לו אשפתות
גם מאכלו – לחם פיגול .
תמיד, תמיד הוא מנואץ
ומקולל, מוכה תמיד
משיכורים ונערים
באשר אך יפגשוהו.
אך כל ערב, ערב שבת
בין השמשות, יסור קסמו;
אז הכלב עוד הפעם
לאיש יהפך בין אנשים.
וככל הגברים כלם
יזקוף קומה, ובקרבו
רוח אנוש אז ינופח.
ובבגדי שבת טהורים
ילך אט אל בית הכנסת.
"הוי, מה טבו אהליך ,
אבי יעקב, מה נעמו!
ביראה אשק סף ביתך".
ובכל הבית דממה
דקה דקה רק תשמע:
זאת היא נשמת יעקב סבא
אשר איש לא יראנה .
דממה! רק השמש יקפיץ
מן הספסל אל הספסל;
את הנרות מהר, מהר
ידליק אחד אחר אחד
נרות נוחם, נרות קדש
מה תברקנה, מה תארנה !
כמה לבות נוגות, חשוכות
תשמח תאיר להבתכן!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/4/2003 15:25 |
|
| |
אני מנחש:
היינריך היינה.
אסביר למה.
מי יכתוב בשפה זרה בסגנון כזה? משורר יהודי, שהעדיף לכתוב בשפת ניכר. לא היו הרבה כאלו. ואם תאמר: באמריקה, שם עם ישראל כבר לא היה מושפל כל כך בשל דתו.
תאמר: באירופה, כמה משוררים יהודים כאלו היו.
אבל יתכן רק שגיליתי את בורותי בשדה השירה...
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-4/4/2003 16:58 |
|
| |
רבינו מיימוני ידיו רב לו בכל התחומים .
אכן, אכן .
המחבר הוא היינריך היינה (מיימוני איפה השר"י?)
ההוא שאחינו מירושלים סרבו לקרוא רחוב על שמו.
כמה מילים עליו, למתעניין .
היינה היה מעורב בצעירותו בחיים היהודיים .
מאוחר יותר למד משפטים, (יש פה כמה מהתחום, לא ?) אך לא הצליח למצוא עבודה בעקבות ההגבלות שהוטלו על היהודים.
על כן המיר היינה את דתו והתנצר .
בתקופה שלאחר התנצרותו רשומים על שמו ביטויים לא סימפטיים על אחיו היהודים .
מאוחר יותר בחייו, החל לפתח כמיהה ליהדותו והשיר הזה ששמו "הנסיכה שבת" (תלוי במתרגם) נכתב בתקופה זו .
בשיר רואים את המרירות ואת נסיבות התנצרותו.
הוא מכנה את היהודי "כלב" . אבל כלב שביום אחד הופך את עורו והופך לאיש נשגב .
בהמשך השיר הוא גם מזכיר את הצ'ולנט השבתי וכנראה שאמו היתה טבחית טובה .
להיינה היה קשה לחיות בין "הכלבים", הוא רצה הכרה ועדיין תקפו אותו געגועים.
אז המסקנות הן אולי :
* שקשה מאד לשפוט אנשים .
* שלכל יהודי יש ניצוץ וחלק אלוק ממעל .
וגם ווטו לא ממש טעה ...
למיטב זכרוני היינה העריך מאד את הרש"ר.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2005 15:27 |
|
| |
שחרית שלחה באישי:
שיר יפה של זלדה לשבת. הוא נקרא "ריח טוב של מרחקים",
מסוף העולם עד סופו
נודדים שירים
של כל עם ולשון
באים משלים ואותות,
ריח טוב של מרחקים
נודף מהם
אם לא נגעו בדרכם
בבאשת המים העומדים
או בדם.
אך יפה מכל השירים
הפרוכת הלבנה
שרקום עליה בחוט לבן:
לך דומיה תהילה.
|
|
|
|
|