פערי שפה ופערי חשיבה - בין ישיבה לאקדמיה

אקדמאי, ספר זה ("עיון בלומדות") מוכר לך?

אידך גיסא

מכיר את הספר.


אכן, תמצית קולעת למתח שבין בריסק המקורית לבין המתודיסטים שלה, עולה מתוך השוואת שני מכתבי הסכמה שנדפסו בראש ספרו של י' אדלר 'עיון בלומדות', ניו יורק תשמ"ט.

אדלר, מתלמידי הגרי"ד סולובייציק בישיבה-יוניברסיטי, מציג בספרו 14 מודלים של למדנות בריסקאית, ומפרש בעזרתן סוגיות רבות, המשמשות לו גם כאילוסטרציה למודלים שהציג. הפורמט החיצוני נראה ישיבתי בהחלט, ואף דברי ההקדמה והתכנים משכנעים שלא מתודולוגיה בלבד עמדה לנגד עיני המחבר, כי אם ובעיקר לימוד תורה ובירור סוגיות הלכתיות.

בהסכמתו לספר כותב הרב א' ליכטנשטיין כך: "...מרוב עיסוק בהבנת וחידוש גופי תורה, ממעטים בשערים המצויינים בהלכה לעסוק בניתוח דרכי וגישות לימוד. סדר עדיפות זה מובן ומוצדק, שכל ודאי שיפה כח היצירה משל הביקורת. ואף על פי כן, המישור המתודי שייך אף הוא לעולם תלמוד תורה, ובניסוחים שונים, אף עסקו בו קמאי דקמאי".

בעמוד המקביל נדפסה הסכמתו של הרב יחיאל מיכל פינשטין זצ"ל, לאחר דברי השבח על תוכן הענינים ועל ההבנה הישרה של המחבר, הוא מוצא לנכון להעיר: "ברם לאודועי בעי, שאין אנו צריכים לביטויים ומטבעות לשון מן החוץ, אלא הכל מדברי התורה עצמם, הן ההלכה וגם הביטויים והסברת הענינים הכל ממנה מקשה אחת".

קראתי פעם שרבי מיכל פיינשטיין הי' תלמידו של הגרי"ד מבוסטון.

להגרי"ד, עוד בחיי אביו בת"ש בערך, הי' כולל בבוסטון לטהרות, ורבי מיכל שמע לשיעורי הגרי"ד.

ר"מ תיאר שכשלמדו טהרות אצל הגרי"ד הדברים הטכניים של דיני טהרות הפכו למושגים רעיוניים. (כך רשום בזכרוני)

אני כותב הדברים כאן, כי הטיעון שאין אנו לוקחים מושגים מבחוץ, שגור הי' בפי הגרי"ד.

תוקן על ידי - מסתברא - 5/28/2003 6:45:19 PM

מסתברא

זו עדות מעניינת ביותר, ואני משער שהתבטאות זו אופיינית להגרי"ד.

אבל הייתי מציע לדון בכמה הבחנות:

א. האם השלילה היא כלפי מושגים (=רעיונות) או מונחים (=מלים שמייצגות את הרעיון).
מה בא הגרי"ד לשלול, או שמא את שניהם?

ב. אני סבור שאנו יכולים למצוא בספרות התורנית רעיונות מחודשים, לפחות שאנו יכולים להצביע על הפעם הראשונה שבהם הם מופיעים באופן המוכר לנו. ובכל זאת, לאחר שהתרגלנו אליהם, אנו בטוחים שהם עתיקי יומין, אולי הלכה למשה מסיני. אמנם, כפי שהעיר מישהו, העדר מילה אינו מצביע על העדר המושג.

ג. כפי שמעיד המאמר המרשים של הגרי"ד שהובא באשכול על "קרב בלימה", הרב סולוביצ'יק האמין שיסודות ההלכה מושתתים על עקרונות מציאותיים, פסיכולוגיים, שאינם משתנים. אף אני סבור כמוהו. אלא שאני שואל: הניסוח הזה, שמדבר על השתתה, על פסיכולוגיה ועוד, האם אין הוא לקוח מתרבות אחרת?
מסתבר לי שהתעקשות זו אכן נובעת מקרב בלימה שניהל הגרי"ד, בדרכו שלו, נגד הסחף שראה או חשש מפניו (סחף שאולי מסתברא ואחרים ירצו לייחס לנאמר כאן?).

***

עוד ראיה קטנה ליכולת האימוץ של עם ישראל, אם לא של תולדות ההלכה והתורה - האם לא אמרו חז"ל כי "שמות מלאכים עלו בידם מבבל?".



שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

במובן מסויים, הרי כל התיאולוגיה והתיאוסיפה של הגרי"ד, החל מ'איש וההלכה' ו'מחשבת ההלכה' THE HALACHIK MIND, מבוססת על נקודה זו, לעצב ולגבש את נקודת מבט ההלכה - מבפנים, ולהשיל ממנו את השכבות הנוספות שהצטברו במשך הדורות.

ב'איש ההלכה' מנסה אף לקלף ממנה את שאר צדדי היהדות, זו של איש הסוד ושל איש הדעת והדת. הלכה נטו, זה שאצלו אין הבדל בין תקיעת שופר לקיום מצות פרעון חוב.

אינני חושב שכוונתו לשפה גרידא, כי מי כמוהו השתמש בשפה עשירה במלים ובדמויים, שבוודאי לא קיבל אותם מסבו ומאביו? כוונתו, להגדרות. כמו הגדרות פילוספיות של ימי הביניים של עלה ועלול מהות ומציאות, סגנון שאימץ לעצמו הגאון הרוגוטשבי ואחר כך הרב עמיאל בספרו הגדול.

תוקן על ידי - מסתברא - 5/29/2003 5:12:18 AM

תוקן על ידי - מוישהגרויס - 08/10/2003 14:43:02

מסתברא



זו ההגדרה היפה והממצה ביותר למניע הכתיבה של הרב סולוביצ'יק שבו נתקלתי עד היום.

הגדרה זו מציגה מניה וביה את התשובה שהיה הרב סולוביצ'יק עונה לתיזה של אקדמאי.

עם זאת, איני שלם עם התפיסה הזו, מפני שאני סבור שיש התפתחויות - ולא שהן בהכרח באות מבחוץ, אלא שאנו מבינים יותר את טעמי התורה לפי צרכי המציאות בדורנו.
ובדור הטכנולוגי על אחת כמה וכמה שאנו נאלצים להעמיק ולהבין, ומתחדשות לנו סברות. אלא שסברות אלו נובעות מתוך התורה. וכמו כל לומד, אין אנו טוענים שיצרנו דבר חדש, אלא שנתחדש לנו דבר שהיה מתמיד, שהרי "אם ריק הוא, מכם הוא".

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

לאור דיון שהתפתח עם אידך_גיסא ובוגי באשכול על "גור", מתבאר שהתפתחות השפה הולכת בד בבד עם התפתחות החשיבה מדואליסטית למוניסטית, ע"ש,
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=430788&whichpage=3
והלאה.

אני חדש ב hydepark ואני מתנצל שרק כעת אני מגיב לנושא שהועלה באשכול.
קיים דמיון מפתיע בין החשיבה המדעית המודרנית שמתמקדת במה ולא בלמה לשיטת החשיבה הבריסקאית, ברם לפי מיטב הבנתי אצל חז"ל החילוק הזה לא היה קיים בתורה חריפה ולכן מצינו שר' שמעון דורש טעמא דקרא. איני יודע כיצד החת"ם סופר, לדוגמא היה מתיחס לסטרקטורות מתמטיות של ההלכה.
אני גם מסתפק האם הנסיון הזה להבין את ההלכה אך ורק מיניה וביה הוא בר ביצוע.
ולשאלת היסוד של אקדמאי, אולי דברי תורה אינם צריכים להיות מוגדרים בצורה כזו חותכת, וידועים דבריו של הרמב"ן שהתורה אינה מתמטיקה ולכן אין בה מופת חותך.

http://www.a7.org/newspaper.php?id=2831


הרב ד"ר נריה גוטל

על ערך הכתיבה והמחקר, ועל חשיבות הביקורת בעולמה של תורה

ברצוני להצביע על היבט נוסף והוא הרתיעה המודעת והלא מודעת מפרוגרסיה מושגית\לשונית\ספרותית.

הלשון בכללה, ובמיוחד זו האוריינית, מעצם טבעה היא דינמית. תהליך השינוי בין היתר משכלל ומכוונן (finetune)מושגים ודימויים. תהליך זה בחלקו הוא אורגני וחלקו סביבתי.

התרשמותי היא שמה שמאפיין את הלשון הישיבתית היא רגרסיה רתיעתית.

בשל מגמת ההסתגרות ההגנתית המאפיינת את התרבות החרדית העכשווית, השפה הישיבתית נרתעת מתהליך שינוי\התפתחות הטבעי ומגבילה במודע את תהליך התפתחות המוזן מהסביבה. אמנם הלשון הישיבתית משתנה ללא הרף אך שינויים אלו הם רגרסיבים במהותם - מגמה שכאמור מעוצבת על ידי התרבות המתגוננת.

כדוגמה להתפתחות הרגרסיבית האמורה אצביע על התופעות הבאות:

1) העברית של הוריו ''המהגרים'' של החרדי הישראלי המצוי תקינה מזאת של הדור שנולד בישראל (ובמיוחד זאת של בני הארבעים ומטה). בחור ישיבה וק''ו בעל תפקיד תורני המדבר בשפה תקינה ועדכנית ללא האינטוניציה הישיבתית בולט מיד ומתוייג כשונה (הער קען זיין א כתב אין דער יתד אדער א מרצה אין ערכים). ואם זו לא רגרסיה, רגרסיה מהי?


2) ספרות חרדית נורמטיבית (המיועדת לתצרוכת פנימית) והמתורגמת מאנגלית לעברית (ש''ס שוטנשטיין לדוגמא) עוברת תהליך de-grading (שדרוג רגרסיבי) בכדי להתאימה לקוראים האנינים אשר נולדו בחממת השפה העילגת. כמו כן בישיבה היכן שלמדתי מינו מזרוחניק שהתחרד בעל השכלה אקדמאית לשכתב את השיעורים של מרן ראש הישיבה. לפני שהשיעורים הודפסו הם הוגהו על ידי בנו של מרן (לאחר תלונה של זולל צולנט ירושלמי מצוי) בכדי להחליף את כל ווי החיבור לד' החיבור, לתרגם את העברית העדכנית לארמית יידיש וגיבריש ישיבתי, ולהפוך משפטים ברורים ככל האפשר ללא ברורים (שהרי ''שיעור פצצה'' מתאפיין בזה שלא מבינים אותו). למותר לציין כי השיעור הודפס עם מינימום סימני פיסוק ובכתב רש'י.

3) במגמה הפוכה, בכדי להתאים את מכתב מאליהו (טקסט חרדי קלאסי הכתוב בעברית סמי ישיבתית) לקוראים אשר לא טבלו במעיין הדעת הישיבתי, תרגמו לעברית את תרגומו האנגלי של ר' אריה כרמל למכתב מאליהו!!!!

4) המתחרדים ובעלי התשובה עושים מאמצי על פתטיים להשיל מעליהם את הלשון העדכנית והברורה ולאמץ את העלגות השלטת. לדוגמא מוחשת אני ממליץ על ספרו של עו'ד ר' יהודה גרינוולד ''לדעת בארץ דרכיך'' בו הוא תוקע בין המשפטים הכתובים בעברית עדכנית משפטי חיבור מביכים בנוסח ''איתא בעלי שור''.

5) מחברים חרדים הכותבים בלשון עדכנית מוצאים צורך להתנצל על נאורותם ובגידתם בפני גדוד מגיני השפה הנייטיבית בהתפתלויות מביכות (ראה לדוגמא הקדמות לספר בשבילי האמונה של הרב חיים וייס, מבנים ותצורות בזמן של הרב מ. ויינברג, וחוברות ''אל תחטאו בילד'' של הרב יחיאל יעקובזון).

6) וכתופעות אחרות, מגמת הרגרסיה הלשונית הועתקה במידה מסויימת לארה''ב אך באופן פתטי להחריד. בין היתר נעשה שימוש יתר באיות אנגלי למילים עבריות בעוד שיש להם מקבילות באנגלית.

סיינפלד,

ראוי להעיר שמן הבחינה הלשונית ה"טהורה", משפט הבנוי היטב מבחינה תחבירית בשפה מסוימת, גם אם כל מילותיו הן מילים זרות, הוא משפט תקני בשפה זו.

או איך שאמר מישהו - אוצר מילים בא והולך והתחביר (והמורפולוגיה) נשארים כסלע איתן.

סיינפלד -יישר.

כמה אנקדות-תוספות:
1. כאשר פרסמתי פעם מאמר תורני בספרי אחד הישיבות עברו העורכים על כל המאמר ובכל מקום שכתבתי "ש__" החליפו לי ב- "ד___" על מנת שיהיה יותר "ישיבש".
דא עקא שכל זה נעשה בלי לשאול לדעתי ובלי לקרוא את תוכן הדברים כך שלא רק במקום שהוראת המילה מתאימה כגון - שאם תאמר - דאם תאמר אלא גם שבמקומות שה"ש" משמשת למובן אחר החליפו וסירסו לי את כל הכתוב כגון "דהלכתי ודראיתי דברים דאינם דלנו"
3. גם בהענין שאמריקאים כותבים בלשון הקודש מודעות נוראיות ברמת שיבוש העברית מתמיה הדבר שבני דור עבר, שגם הם לא דברו עברית כשפה מדוברת לא דברו כך למעט כמה תרגומים מיידיש כגון נסעו על החתונה הגדולה באוסטיליה
שפת הכתיבה של הרב שך בעברית הייתה מן המשובשות שהיו בניגוד גמור לשפה שהומצאה למשל על ידי החזון איש. המזל בכך היה שכמעט לא ניתן היה לזייף את הכתיבה העילגת הזאת במודעות יתד.
4. מול הנ"ל יש לציין את הכותבים יוצאי הישבות מן הדור העבר שכתבו בשפה עשירה ואמיתית, גם אם לא תיקנית, כגון כמעט על יוצאי סלבודקה.
5. אין להכחיש עם זאת שבתוך הרגרסיה המתוארת על ידך נוצרה שפה חדשה. הכתיבה ביתד נאמן המציאה כלים לא רק לשתילת וזיוף חדשות, לטיפטוף לזלזול, ולתוארים ודירוגים חדשים בעולם הרבנות, אלא אף שפת דיווח והתפלמסות חדשה.
אשר מתפשטת מהר מאוד. גם הביטויים נכנסים לאופנה - אין כותב חרדי שלא יאמר מאה פעם "מן הנותן עניין/טעם להזכיר"
ולעומת זאת גנבו מבית המשפט העליון את "בקצירת האומר"
אין זה אומר שהיא עשירה, או מתפתחת, אבל וודאי איוולוינג איך שאומרים בשפתך

שחרית

זו באמת תצורה לשונית מענינת שרגילה אצל אחינו (בעיקר החרדים) הדרים ביבשת המוזהבת שאיני עומדת עליה עד הסוף. היא לא כל כך מובנת, מפני שהן מבחינת התחביר העברי והן מבחינת התחביר האנגלי, שניתן אולי היה לטעון ש"צובע" את המשפט הזה, היה ראוי לומר:


should Levaer it with a broche ...

יש מתנדב להסביר?


ואולי זו ההזדמנות לסייג את דבריי מקודם - מבנה תחבירי של שפה, גם הוא מועד להשתנות, ואיך נוכל להדגים זאת טוב יותר מאשר בשינוי בין העברית המקראית ובין העברית המשנאית?! אבל הוא הרבה יותר יציב מהלקסיקון (אוצר המילים) של שפה ובאותה מידה פחות יציב מהמורפולוגיה (הנטייה והגזירה) שלה.


ההתכה הזו שניכרת בציטוטים שהביא סיינפלד בין העברית הזו שכשלעצמה היא מותכת ביידיש, עם האנגלית - עשויה מאותו חומר שממנו עשויות שפות חדשות, וביניהן לשונות היהודים (ערבית יהודית, לדינו וכמובן יידיש)!

איני סבורה שעלינו לצפות ליצירת שפה חדשה ממש בעידן הפוסט תעשייתי והפוסט תקשורתי שלנו, אבל בהחלט מדובר במשלב (register) מרתק הן מבחינה לשונית והן תרבותית, ויש לכרות אוזן לחידושים מעניינים.


תוקן על ידי - שחרית - 02/06/2004 15:19:19