|
|
| נשלח ב-7/6/2004 00:34 |
 |
| |
http://www.hazofe.co.il/web/katava6.asp?Modul=24&id=24120&Word=&gilayon=2008&mador=
"שלא תנהיג מכונית"
מחקרי מורשתנו ב-ג, המכללה האקדמית "מורשת יעקב", תשס"ד
מכללת מורשת יעקב היא מכללה תורנית המשלבת לימודים ושירות צבאי במסגרת ה"הסדר". מאמרים בתחומים שונים בחכמת ישראל מאכלסים את הגיליון החדש שיצא מבית המדרש הותיק הזה. המשפט שבכותרת לקוח מאחד המסקרנים שבהם: ממחקר על 'שימושי לשון יחודיים במודעות העדות החרדיות'. במסגרת המחקר ניתחו הדסה קנטור ומלכה מוצ'ניק, את מודעות הפשקווילים המתפרסמות חדשים לבקרים על לוחות המודעות בשכונות החרדיות בירושלים ובבני ברק, מבחינה לשונית. "הקורא חש שלפניו תת לשון זרה, בשל רקעה התרבותי השונה". הכותבות מתארות ומנמקות מאפיינים לשוניים בולטים, כגון: ציטוטים מרובים מן המקורות, (החברים בכנסת, המינים... מכרו את הבכורה עבור נזיד עדשים); חריגות דקדוקיות – אי הבחנה בין רבים ליחיד, זכר ונקבה:("אל יבחרו פאות נכריות מודרניות, ובפרט הארוכים"); שימוש בבניינים בשונה מהמקובל בימינו: (הננו מאפשרים בס"ד לצבור נשי ובנות ישראל להתלמד לשון אבותינו...או: "אין זה מדרך צניעות שאשה תנהיג מכונית"); שימוש מרובה בנוטריקונים (...מזקני וחשובי אנ"ש ותלמידי כ"ק אדמו"ר ציס"ע זי"ע ולהבחל"ח..); ערוב מילים בשפות שונות: אידיש, עברית, כולל גם השפעת השפה הערבית כגון: ("יש עליהם בלאמבע עם החותמת שלנו") ועוד.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2004 02:35 |
|
| |
אפרופו השפה הישיבתית הענייה
איך מתרגמים לאנגלית העשירה
1) קל וחומר - בן בנו של קל וחומר
2) היא הנותנת
3) הלכה למעשה
4) דרוש וקבל שכר
5) הלכתא למשיחא
6) משול כחרס הנשבר - בהגה אשכנזית חסידית
7)וצע"ג
8) ודו"ק
9) פה קדוש יאמר דבר זה
10) עמוק עמוק מי ימצאנו
11) גזירה שווה מופנה מצד אחד
12) אין הכי נמי
13) לא מצא ידיו ורגליו בביהמ"ד או באידיש של המשגיח שלי:
דו ווייסט נישט פון דיין הענט און פוס און לייב און לעבן צו זאגן
14) טענו חטין והודו לו בזכר קדשו
15) נאדל זיס האניג שפיציג פארדעהם גייען די קאטשקעס בארוועס
אפשר לתרגם גם ללטינית או לגרמנית
תוקן על ידי - baachi - 08/06/2004 2:39:53
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2004 02:52 |
|
| |
מייציץ ,
נאה דרשת  .
הורשמתי .
במחשבה שניה , אפשר לראות בזה סוג של מבוא לפ"מ .
ויש להבין .
תוקן על ידי - אישציפור - 08/06/2004 3:06:23
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2004 10:55 |
|
| |
סתם שאלה:
כל ה'קנאות' הזאת ל'שפה הקדושה' של חז"ל, היא תמוהה מאוד. ראשית כל חז"ל, או ליתר דיוק אמוראי בבל, בכלל דיברו בשפה הארמית, ולא בשפה העברית. כך שאין שום הגיון בטענה ששפת התלמוד, היינו הארמית, היא 'קדושה' יותר, או 'מוצלחת' יותר מכל שפה אחרת, כגון האנגלית.
ועוד, חז"ל אהבו מאוד את השפה היוונית והשתמשו בה לרוב, גם כאשר הייתה להם את האפשרות להשתמש במילים מקבילות מהשפה העברית, אם אינני טועה כמעט רבע (!) מהשפה היוונית נמצאת בספרות החז"לית (לסקירה טובה על נושא זה, מומלץ מאוד לקרוא את ספרו של ש' ליברמן: יוונית ויוונות בארץ ישראל).
גם הרבה מונחים הלכתיים מקורם למעשה בשפה היוונית, כגון: סנהדרין, דיתיקי, אפותיקי וכו'. כך שאין שום הגיון בנסיון הקנאי לשמור על 'טהרת' לשון התלמוד.
[והמשנה הלכות כתב תשובה תמוהה מאוד בנושא זה, ודבריו אינם נכונים, הן מבחינה היסטורית והן מבחינה הלכתית]
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2004 11:40 |
|
| |
רב צעיר ,
תשובה אין לי , מקור יש לי (תרתי משמע ?  )
עדויות פ"א מ"ג :
הלל אומר מלא הין מים שאובין , פוסלין המקוה , אלא שאדם חייב לומר בלשון רבו ושמאי אומר תשעה קבין . וכו' .
מענין לראות שההלכה לא כדברי זה ולא כדברי זה , כך שודאי אין כאן "קידוש עיוור" של המסורת , אבל משמע מהמשנה שיש משמעות לשמירה על לשון הרב . (לפחות למי שחושב שיש לדברי התנאים משמעות לדידינו , והוא גופא הספק שאתה מעלה,לא ?)
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2004 11:48 |
|
| |
אישציפ,
אתה מביא ראיה ממשנה קדומה שמתארת מצב שהיה עובר לחתימת המשנה, כלומר, העלאת התושב"ע על הכתב.
כאשר כל התושב"ע עוברת מרב לתלמידו בע"פ, יש אכן חשיבות לדיוק בלשון רבו.
בימינו, אין בכך כל צורך שהרי כל מה שנאמר בדורות הקודמים מונח לפנינו בספרים.
מאידך, קידוש השפה והפורמט הישן מרחיקים אנשים מלימוד התורה. מה גם, שהרי הכל יחסי בסוגיא הזו. הרי גם דפוס וילנא היה פעם חדש ומוזר כמו מהדורת שטיינזלץ, וסופו שנתקדש כדפוס של בני תיירה מובהקים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2004 12:16 |
|
| |
ממללא ,
יש משהו בדבריך .
ובכ"ז נראה קצת תמוה :
1. שזה הוכנס למשנה . למרות שלפי דבריך (ההגיונים ) זה כבר לא אמור להיות רלונטי .
2. גם בנוגע לזמנו , לפי חלק מהפרשנים , הלל חזר על טעות לשונית של רבותיו (!!!) , רק כדי לשמור על לשונם . (אמר "אין" במקום "הין")
איך תסביר את זה ?
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2004 12:33 |
|
| |
אישציפ,
ענית לשאלותיך בהודעתך הקודמת להודעתי.
באים להם שני גרדיים מירושלים, "שאין לך אומנות פחותה מגרדי, שאין מעמידים ממנו לא כהן גדול ולא מלך, ואין שער בירושלים פחות משער האשפות, והכריעו בעדותן כל חכמי ישראל" (רש"י, בשבת טו ע"א) וחכמים מכריעים כדעתם כנגד דעת שמאי והלל - שאף אומר את ההלכה כלשון רבו ממש, ככל הנראה בלשון טעות כמו שכתבת, ועדיין אין הלכה כמותו.
האם מילתא זוטרתא היא בעיניך?
_______________
איני בטוח שזהו פשט המשנה. לי באופן אישי יש הסבר שונה. המשנה עצמה עדיין יכולה לסמל, במידה מסויימת, את המצב הקודם לעידן כתיבת התשובע"פ מעצם היותה מצב הביניים.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2004 12:48 |
|
| |
לא קראת עד הסוף ???
כתבתי שם שלמרות שלא נפסקה הלכה כמותם , עדין ראה מחבר המשנה חשיבות להביא את הדעה הזו .
בכל מקרה הדיון הזה נראה לי קצת עקר .
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2004 13:48 |
|
| |
אישציפ
לא זכיתי כלל להבין את הראיה שלך. הרי אף אחד לא חולק על כך שכאשר תלמיד מצטט את דברי רבו, עליו לדייק ככל האפשר, ובכך עוסקת המשנה שהבאת. אולם, הדיון שלנו היה סביב השאלה האם מותר 'לגייר' מושגים שונים משפות זרות, ולהשתמש בהם בלימוד התורה. (לדוגמה, "האם הפירוש של רש"י לסוגיה הוא סובייקטיבי ? האם דברי התוס' נראים הגיונים לאור הקונטקסט של דברי הגמרא ? וכו')
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2004 20:09 |
|
| |
אישציפור
ולמה לדעתך קיבלו חכמי ישראל את עדותם של הגרדיים נגד הלל הזקן שדייק בלשונו?
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2004 08:47 |
|
| |
טרי מהבוקר:
דף משוב חגיגי להורי תלמידות בית יעקב, המסיימות כיתה ח':
אמא יקרה!
לקראת סוף שנת הלימודים כאשר בתך היקרה תחי' עומדת על סף גמר הלימודים בבית ספרנו, ולקראת עלותה בשעטו"מ לסמינר להמשך הלימודים כשאיפתנו-שאיפתכם, נבקשכן עם נעילת שער, לשתפנו עם הגיגי לבכן ולהעלות עלי חרט את אשר חשות הינכן כי בית הספר העניק לבתכן בשנות לימודיה בין כותלי בית הספר.
דומני שבמכתב המלוקק הזה מקופלת כל תפיסת החינוך של בית יעקב, ואולי החינוך החרדי בכלל.
קלישאה עד הקאה. מילים החולפות מעל לראש ולא בתוכו. המכתב נכתב בודאי בידי המורה הכי מוכשרת, קרי: חניכה טובה של 'המודיע' והפשקווילים. המעבר החד מבלי משים מלשון יחיד ללשון רבים - גם הוא מטאפורה מצויינת, ואולי יותר מכך. עברית מידי משובחת, חינוך מידי משובח. חסימת כל ביקורת באמצעות הפאתוס.
למכתב הוצמדה הזמנה להצגת סוף השנה, שם ההצגה: לא חשוב, אבל ניחשתם נכונה, הוא כולל שלוש נקודות בתחילה ובסוף.
תוקן על ידי - אקדמאי - 17/06/2004 8:58:34
|
|
|
|
| נשלח ב-18/6/2004 01:48 |
|
| |
הרבה תסכול קא חזינן הכא. כמי שלא שייך לציבור החרדי אני רק יכול להניח שאתה יודע על מה אתה מדבר. אבל בכ"ז, האם אי אפשר לראות את זה בצורה אחרת, כדברים של אמת, אי אחרון של שפיות בתוך עולם ההולך ונעשה מנוכר?
האם אין זו גבורה עצומה לנקוט בלשון ארכאית בעיני הרוב?
ובכלל יש כמה דברים הגרועים מפתטיות.
ושאלה אחרת שחי נפשי שחשבתי עליה היום היא מהי באמת ההגדרה להבדל בין פתטיות לאמת בהקשר של הסגנון. כנראה בליבא תליא מילתא.
וראה את ההודעה שלי "מי כתב?" עם דבריו הנהדרים עד מאוד של דב סדן- בטוח היה מי שאמר עליהם כדברים שאתה אומר על המכתב הנ"ל.
ובברכת כה לחי חזק ואמץ, ויה"ר שתעלה מעלה מעלה לתפארת המשפחה המכובדת וכלל ישראל וכו'
וזו הקריאה שלי בין השורות:
אמא (אמא דייקא, האחראית על חינוך הבנות) יקרה! (טוב זה רגיל)
לקראת סוף שנת הלימודים כאשר בתך היקרה (לנו מאוד ובה השקענו את כל כולנו) תחי'(אין לומר שם סתם באדישות, יש להדגיש את תקוותנו) עומדת על סף גמר הלימודים בבית ספרנו, ולקראת עלותה בשעטו"מ לסמינר להמשך הלימודים כשאיפתנו-שאיפתכם (מה גדול מחינוך?), נבקשכן עם נעילת שער (זה לא צחוק, דיני נפשות) לשתפנו עם הגיגי לבכן (ולא רק שכלכם) ולהעלות עלי חרט (זה חשוב לכן נתייחס ברצינות) את אשר חשות (שוב רגש) הינכן כי בית הספר העניק לבתכן בשנות לימודיה בין כותלי בית הספר (כדי לדעת על מה אנו עמלים וכדי לשפר לעתיד לבוא).
------------------------------
אל תאמר לכשאפנה אשתנה
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/6/2004 21:58 |
|
| |
ברצוני לציין לשבח שתי סדרות שמצטינות בקריאותם ובעריכתם הלשונית.
סדרת כרכי תחומין של מכון צומת. כל מאמר זוכה שם לעריכה מדודקדת והעברית קריאה לחלוטין.
סדרת המסכתות של מכון הלכה ברורה. בזכות עבודת העריכה והסגנון, הקורא את ברורי ההלכה אינו מסוגל לחוש שכתבו אותם עשרות אנשים.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/6/2004 08:10 |
|
| |
אקדמאי,
מוטב מאוחר מאשר לעולם לא.
אתה יכול להביא דוגמא לנושא שפתחת בו את הפורום? כוונתי לנושא שבו האקדמיה נתנה או יכולה לתת הגדרה קולעת, לעומת הגדרה ישיבתית לאותו נושא.
|
|
|
|
|
