ציטוט שבועי

"לא ירגיל האדם להיות מתמיד בלימודו תמיד,
רק יתערב עם בני אדם ג"כ ושם יהיה ג"כ יראת ד' על פניו לקיים שויתי ד' לנגדי תמיד,
גם שהוא נגדיות: בטול תורה או תפילה, מ"מ יתן לב שיש שם ג"כ מוסר ועבודת ד'"

מי ?
למה ?
צודק ?



תוקן על ידי - בעל_עגלה - 4/10/2003 2:43:58 PM

ציטוט:

על כן צריך למשכיל בתחלת עבודתו להרגיל נפשו בלאט לבל יקוץ בעבודה...ועל כן צריך המשכיל בראותו כי תכנס השנאה בלבו ויקוץ בעבודה לבל יניח כל המעשה ואל יאמר, אניח הכל עתה ואחרי כן אחזור אליו, כי אם יניח הכל - יאבד מידו, ואם יחזיק ממנו במקצתו - לא יאבד. כגון מי שנגזר איבר מאיבריו, אם נגזר כל האיבר מן הגוף אין לו תקנה ואין לו רפואה, ואם נשאר האיבר מערה בגוף יש לו תקנה ויחזור לקדמתו כשירפאהו, וכן לבעל העבודה לעשות בכל עניני עבודתו...אם יתחיל להתפלל ויקוץ בתפלה יתפלל ימים בשבוע או פעם אחת ביום ואם יתחיל ללמוד ויקוץ בה, יקרא מעט בכל שבוע".

מי כתבו?

מאיזו אסכולה?

מסתברא , ציטוט מעניין מאד שלא היה ידוע לי .
אם מקורו יהודי, אז זה כנראה שייך לתקופה קדומה מאד.
מ"מ אני בהחלט סקרן .

בעניין הציטוט קמא, כולם צדקו . גם ווטו וגם אתה, זה אכן בעל התולדות יעקב יוסף והציטוט הזה מאפיין אותו מאד .
ספר זה הוא אחד המקורות המרכזיים לתורת הבעש"ט.
הביטוי " שמעתי ממורי" המתייחס לבעש"ט מוזכר בו כמה מאות פעמים .

ולגופם של דברים וזה בעצם העיקר :

יודעים אנו עד כמה עיקרי הוא תלמוד התורה .
מנגד, ישנם התייחסויות שונות לעניינים אחרים כמו יציאה "החוצה" לצורך ראיית נפלאות הבורא וכד' .
ישנה גם ,יציאה" לצורך פרנסה .

דומני, שביטול תורה לצורך עבודת ד' של התערבות בין הבריות הוא חריג, אך מאפיין את העקרון החסידי שהקדושה מצויה בכל מקום .

לעניין זה, הציטוט שלך הוא שונה . עניינו שהפרת התורה היא קיומה . זה תאוריה פסיכולוגית במהותה .

בוודאי שזה יהודי.

נחכה קצת לאחרים אם הם רוצים לפחות לזהות האסכולה, שלעתם היא המקור לציטוט.

מסתברא,

אחד הראשונים? רבנו אברהם בהרמב"ם? רבנו בחיי? רבנו תם?

[את שהבאתי למעלה הוא מספר מאיר עיני ישראל על החפץ חיים.]

ווטו,

אתה מצויין בזיהוי אסכולות.

מי זה ר"ת? אם כוונתך לספר הישר המיוחס לרבינו תם - אתה צודק. ושם הוא בשער השישי.

אך כידוע שהספר מיוחס בטעות לרבינו תם כי ידעו שיש לרבינו תם ספר בשם זה (וספר רבינו תם יצא בדפוס רק בתקופה אחרונה) ומי שמכיר סגנון בעלי התוס' מיד יבין שפשוט לא יתכן שהספר הוא מרבינו תם. ולפי החיד"א הספר שייך לר זרחי' היוני.

תוקן על ידי - מסתברא - 4/10/2003 6:45:05 PM

אכן לספר הישר התכוונתי ביותר, כי זיהיתי מריח הפתגם הידוע על ימי האהבה והשנאה!

בע"ע,

אני מקוה שאתה מרשה להשתמש באשכולך עבור ציטוט נוסף [לכבוד שבת הגדול ]. מצאתי שיר שהייתי רוצה לפתוח עליו אשכול לדיון, אבל חוששני מחוסר ענין. לכן אביא אותו קודם כדרכך בתור חידה ונראה אח"כ.


ובכן מי כתב?

באובדן האמת, נמצא הטוב,
באובדן הטוב, נמצא המוסר,
באובדן המוסר, נמצאת הדת,

מעבר לדת, יימצא המוסר,
מעבר למוסר, תימצא האמת,
בשלימות האמת, יימצא הטוב!

ר' ווטו

איך אפשר לחשוב ששיר יפה שכזה יהיה חסר עניין ?

האמת שהשיר הזה, למדקדק, הוא מעט בעייתי.
ניתן לפרשו באלף פרשנויות (לי עצמי יש כמה כיוונים)
אני מנסה לפרש לפי שיעוריה דילי .

באבדן האמת נמצא הטוב ?
- אולי יש בזה משהו . רואים אנו כי אנשי האמת המסורים לאמיתותיהם מתעלמים לפעמים מיחסי אנוש . זו מימרא עם ארומה חסידית מסויימת .

באבדן הטוב נמצא המוסר ?
- לכאורה הטוב הוא המוסר . אלא"כ נאמר שלפעמים טוב הלב מוליך אותנו למקומות שאינם מוסריים כגון המרחם על האכזריים . אין לכך הכרח .

באבדן המוסר נמצאת הדת ?
- הכוונה כנראה ל"מוסר הטבעי" (אולי יום אחד ארחיב על עניין זה, יש לי על כך הרבה חומר) . זה מתאים לדברי החזו"א (ולהבדיל לליבוביץ, [אני יודע שיהיהו ויכעסו עלי על הלהבדיל הזה ועדיין אני כותבו] ) שאין דמיון בין המוסר הטבעי למוסר ההלכתי .

החלק השני לא מגביל לחלק הראשון וזה מעניין . מ"מ אתייחס למשפט הסיום :
בשלימות האמת ימצא הטוב .
זה וודאי נכון ברמת העיקרון, אלא שהאמת והטוב הם מושגים כ"כ גמישים .. נו . שיר יפה והעיקר מעורר חשיבה .

נראה לי (ואודה על האמת, גם בעקבות בעל ההודעה) שהשיר שייך לאסכולת תורה עם דרך ארץ .
זה על דרך האלמינציה - אני לא יכול לשייך אותו לתקופה אחרת . בטח לא לתקופה קדומה .

בע"ע יקר,

אתה מתקרב...


אם כן יש ענין, אז אשתדל לפרש את השיר כפי שמובן אצלי, אם כי ע' פנים ושערי הפירושים הנכונים לא ננעלו [גם אם לא כיוון להם המחבר].


בכן:

באובדן האמת, נמצא הטוב, -
זה אובדן קנה המידה השכלי-אובייקטיבי והפניה לקנה המידה הרגשי-סובייקטיבי. כהסבר הרמב"ם לחטא עץ הדעת!

באובדן הטוב, נמצא המוסר, -
כאשר הפסיק האדם לחוש בטוב עקב ירידתו בהשגת האמת, בין אם מנקיפות מצפון ובין אם צרות שנפלו עליו וייחס אותן לדרכו הרעה, החל לחפש דרך מוסר מלשון לייסר את עצמו ולסור מדרך הרע. ניתן ליחס את זה לדור המבול ולהופעת אברהם.

באובדן המוסר, נמצאת הדת, -
כאשר לא הצליח האדם להקים קוד מוסרי שיתקבל ויצליח, היה צריך לעגנו בדת-ציווי אלוקי. ניתן ליחס את זה למתן תורה.


זה החלק הראשון של השיר בדרך הלוך מהאמת לדת. החלק השני חוזר מהדת לאמת, דהיינו מצב של "תורתי בקרבם".


מעבר לדת, יימצא המוסר, -
כאשר יפיק האדם את המסר של הדת, ילמד שהיא באה לעשותו מוסרי שישכיל בכל אשר ילך לעשות משפט וצדקה ואהבת חסד והצנע לכת.

מעבר למוסר, תימצא האמת, -
כאשר יתעמק במהות המוסר ישכיל שהיא משקפת את האמת האובייקטיבית הניתנת לזיהוי במציאות שהיא דורשת מהאדם לעשות את הישר והנכון [התאמה להווה, דירה למטה וכו'].

בשלימות האמת, יימצא הטוב! -
כאשר האמת תזוהה בבהירות אז יימצא הטוב, לא רק הסובייקטיבי "להרגיש טוב", אלא הטוב השלם, בו השכל והדמיון, המחשבה והרגש יתמזגו ויגילו עד אין קץ!

ווטו,

האם המקור הוא יהודי? הייתי מופתע אם זה ממקור יהודי.