| נשלח ב-14/4/2003 15:41 |
 |
| |
אז הנה השלתשלות האגדה אודות אריסטו. המקור הראשון במקורותינו (הידוע לי בינתיים) הוא בספר מאירת עיניים לרבי יצחק דמן עכו דף עז מהדורת ערלנגר): ואמר לנו מורי [ר' שלמה הצרפתי פטיט] ששמע מפי אנשי אמת כי אריסטוטליס החכם הידוע רבו של אלכסנדרוס שחשק באשת אלכסנדר המלך תלמידו, עד שתבעה שתשמע לו. אמרו לו חכם כמוך תובע דבר זה, ואיה חכמתך ויראתך מאלקים, ולא האזין לדבריה והיה רודף אחרי' יום יום.. עיי"ש כל המשך הסיפור.
בספר מאור עניים לר עזרי' בן אדומים אמרי בינה כותב המקור בספרות חוץ: הן אמת מצאתי לדיאוגי"ני לאוריציאו אשר כתב את תולדות החוקר (ארסטו') וכן לצילאו רודיגנו ספר ב' פרק ב' כי אריסטו בסוף ימיו ברח לו ממקומו לעיר קאלקו יען הלשיונ עליו שבזה את עבודת האליל תבנית נקבה ציר"ירו איליבסינה רבת השם ונוראה מאד לארץ בני עמו אתיני, במה שהוא אריסטו אשר דבק לאהבה בפלגש אחת של עמיתו אריניאו [כאן מביא הגירסא האחרת שבספר מאירת עיניים ומכריח מזה שגדולי ישראל לא הקפידו בפרטים של סיפור] הקריב לה את הזבח המסוגל מגדולי כהניהם לאלילות הנזכרת ויהי הוא לאות באמות כי כדברו הראשון של זרובבל לפני דריוש אין עז כאשה אשר גם לחכמי לב מצודים היא וחרמים לבה".
שני המקורות מספרו היפה של ר' שמואל אשכנזי אלפא ביתא קדמיתא עמ' 235.
ובכלל, כל היודע פרק בספרות אריסטוטאלית בימי הביניים, יודע שבימי הביניים צמחו בערבית מאות ספרים פסודואריסטוטאליים ואלפוטניים בערבית ותורגמו מקצתם לעברית (כי בדרך כלל ספרי אריסטו בעצמו לא תורגמו בערבית ,, רק ספרי אבן רשיד ועוד שבתיווכם קיבלו את המקור והדברים ידועים), ומכך צמחו והתאשרו כל מיני שמועות מגיורו של אריסטו עד מיתתו באהבת פילגשו, והרבה שמועות ביניהם על פגישת ירמי' הנביא ועל חרטה משיטת הפילוספיה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-14/4/2003 18:10 |
|
| |
מסתברא
ישר כח על המקורות.
עדיין תמה אני האם בספרים הנ"ל מוזכר אימרתו המפורסם של אריסטו "עכשיו אינני אריסטו"?
יצחקי
|
|
|
|
| נשלח ב-14/4/2003 18:41 |
|
| |
הספר צמח אטלס או בתירגומו לאנגלית DER YESHIVA מעיינין רק למי שמכיר את עולם הישיבות מבפנים
כמובן יש בספר הרבה שטוית אבל הדמות של בן ישיבה ושל חזון איש מבצבץ משם אין מכירים את העולם הזה מבפנים
|
|
|
|
| נשלח ב-15/4/2003 14:31 |
|
| |
חיים גראדה היא תלמידו של החזון איש וגדל עימו בביתו קרוב לשבע שנים.
הספרים (בעיקר, מלחמת היצר) הינן תיעוד מדוויק של אורח החיים בליטא ושל החזון איש.
אולי זהו התיעוד היחיד שיש לנו על חייו של החזון, כפי שהיה באמת. ומקור אמין יותר מאשר כל מקור אחר ובזה ערכו.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2003 00:29 |
|
| |
שמעתי שכשחיים גרדה בא לארץ לביקור, הוא ביקר גם אצל רבו החו"א (המחנה אברהם).
ישנו סרט באנגלית אודות שני חבירים שלמדו בישיבה לפני מלחמת העולם, ואחרי המלחמה אחד הפסיק להאמין וכו'. וכששניהם נפגשו אחרי המלחמה התווכחו ביניהם בדת ואמונה...
שמעתי שהסרט מבוסס על אחד מספרי גרדה, האם מישהוא יודע על זה? ועל איזה ספר זה מבוסס?
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2003 01:19 |
|
| |
ניתן להשיג כותרים משומשים של גראדה בחנות ספרים משומשים הצמודה לבי"כ הגדול בירושלים ( העגונה ןכן)
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2003 03:07 |
|
| |
השערי אהרן מציין כמה סיפורים מהחזו"א בסוף ספרו על הלכות תפילין. בכמה מהסיפורים החזו"א נשתמע קצת ארוגנטי, ואולי זה תוצאה מסיפור של האימרה לבד בלי הרקע להסיפור וכדומה.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/4/2003 09:54 |
|
| |
חיים גראדה הוא חייקל הוינאי.............
למען ידעו כל עמי הארץ הריני להודיע גלויות כי הספרים צמח אטלס ומלחמת הייצר הם סיפורים אותנטיים לחלוטין...
שני הרבנים, צמח אטלס והמחזה אברהם הם אנשים של ממש. למיטב ידיעתי צמח אטלס שרד את מלחמת העולם השניה, הגיע לצרפת ואף הקים שם אימפריה ישיבתית. המחזה אברהם הוא הוא החזון איש שמתואר קצת בצמח אטלס והרבה יותר במלחמת היצר...
מעניין שם עולם הישיבות אך מעניינת העובדה שהחזון איש נשא את אשתו ולא גירשה למרות שמיררה את חייו קשות כדי שלא לבייש בת ישראל...
יש שם תיאור קטן של תלמידי הישיבות השונים. החל מישיבת ראדין ועד ישיבת מיר המפורסמת ברווקיה המפורסמים.... התיאור הוא אותנטי למדי והוא תיאורו של מי שראה את המערכת מבפנים.. גם תיאורו של אביו של חייקל דומה לאביו של חיים גראדה.
אבל אני יודע שהתיאור אמת ממקור היסטורי ברור... דודי עליו השלום תירגם את שיריו של חיים גראדה מיידיש לאנגלית. והוא סיפר לי שחיים גראדה אמר לו שהכל אמת לאמיתה ממה שקרה לו בימי נעוריו. הוא גם אמר לו את שם עיר הקייט המקורית שלא הייתה ואלקניק אלא אחרת אבל מסר לו שהכל אמת לאמיתה.
צריך לזכור שגראדה אחר כך "התפקר" לחלוטין אך זכר את רבו החזון איש לטובה יחסית...
הספר מומלץ בעיקר משום שהוא מספר על עולם הישיבות בין מלחמות העולם. מבחינתי המעניין הוא המתח הרוחני הרב, הויכוחים האידיאולוגיים בין הזרמים השונים, והעובדה שאנשים לקחו מאוד ברצינות את האידיאולוגיה והעקרונות שלהם....
"אין כמו עפולה בלילות"
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/4/2003 12:39 |
|
| |
זקן העמק
כלומר, צמח אטלס, שמצטייר כאדם תאוותן שנלחם אך גם נכשל בגדול, הצליח בסופו של דבר לתקן את עצמו - והפך למקים ישיבות בישראל?
נו, אסור להתייאש משום יהודי, ושום אדם אינו צריך להתייאש מעצמו.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-7/12/2004 13:01 |
|
| |
חיים גראדה לא נפגש עם החזו"א בישראל. כל עוד החזו"א היה בחיים חיותו, ח"ג לא בא לבקר בארץ. שמעתי ששאלוהו על כך, ואמר, כי חשש שהחזו"א יאמר לו לשוב בתשובה. לשאלת השואל, ומדוע לא? ענה ח"ג, יש בעיית נשים ...
אגב, וזו עובדה, יש בקובץ איגרות החזו"א מכתב ששלח החזו"א לחיים גראדה לאחר המלחמה כשנודע לו שהוא ניצל מן המלחמה. המכתב חם, והוא כותב שהוא מאוד רוצה לדעת משלומו וממעשיו של ח"ג (האם החזו"א לא ידע על מצבו של ח"ג עוד לפני המלחמה, הוא התפקר כבר אז). שמעתי שבסופו של דבר משום מה הגלוייה הזו לא הגיעה לידו של ח"ג, וחזרה לשולח. שאלו את החזו"א מדוע לא שלח אותה שוב, והשיב (וכנראה שזה מקוי האופי שלו), שאם הגלויה לא הגיעה לנמען, משמע שאין צריך להתאמץ. מכל מקום היא נדפסה כאמור בין אגרות החזו"א.
ישנו ספר נוסף, אחד מרבים, שכמדומני לא תורגם עדיין מאידיש, על המחלוקת על הרבנות בוילנא, ואישיותו הגרח"ע ז"ל. וכמדומה שמבחינה היסטורית יש שם עירבוביא גדולה. לענ"ד יש הפרש של אלף מדרגות בינו ובין בשביס-זינגר, שנראה שהיה עם הארץ גמור, והפירסום שלהם היה ביחס הפוך לכך!
|
|
|
|
| נשלח ב-7/12/2004 13:12 |
|
| |
"זכיתי" לפגוש את חיים גראדה בא"י,לאחר פטירת רבו
ושוחחנו כשעה.הוא התפאר בכך שהחזו"א חתם בפעם היחידה
על המכתב "איש בריתך מנוער"[כך ניתן לזהותו ב"קובץ
אגרות"] על הדמויות בספריו אמר שבוודאי שהוסיף
גוונים ספרותיים כיד הדמיון.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/12/2004 18:30 |
|
| |
טוב ויפה שמעלים באוב אשכולות מסוג אלו. יפה שיחתו של צמח אטלס מתורתם של בנים.
אני בהחלט סבור שצמח אטלס היא יצירה ספרותית-גאונית. אני תמה על הביקורת שמתח מיימוני, ורגליים לי, יותר מאחד בשישים, שזה נובע מהעמדה הישירה שנוקט המחבר ביחס לחזון איש, שרבים מחכמי הפורום מתייחסים אליו כפה שלישי, בבחינת 'אל תגעו'. הקהל המשתתף כאן, גם האיכותי יותר, התרגל בעל כרחו לחוברות הגיוגראפיות פשוטות, שאין להן עם ספרות ולא כ"ש עם היסטוריה, מאומה.
את הגאונות שבצמח אטלס אסביר מתוך פראפראזה לרעיון מבריק ששמעתי מחכ"א על הסיפור 'שני תלמידי חכמים שהיו בעירנו' לש"י עגנון. לדברי הלה, אתה נפגש לעומק עם שני טיפוסים כה שונים וכה נבדלים, ולמרות זה אינך יכול לראות באחד 'גבור' ובשני 'אנטי גבור'. גם ר' משה פנחס וגם ר' שלמה הורוויץ יוצאים כשידיהם על העליונה, דמויות של תורה וטוהר, עד השורה האחרונה ממש.
דומני שנכונים הדברים באופן זה גם לצמח אטלס. בספר רושם גראדה קוים עדינים ומדויקים עד כאב, לשתי אסכולות, זו של החזון-איש וזו של ישיבות נובהרדוק, ולמרות הההבדל המשמעותי שבין השתיים, אינך יכול שלא לחבב את שתיהן.
ספרות טובה היא בבחינת 'שמורת טבע'. בימים טרופים אלו בהם כל אחד עושה בעבר כרצונו, משמר הספר רגעים של טוהר בפולין הישיבתית, המעניקים קורת רוח לאנשי תורה וחכמה.
תוקן על ידי - פרופיסור - 07/12/2004 18:36:00
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/12/2004 18:34 |
|
| |
חולניק,
הסיפור שאתה מדבר עליו הוא "מיין קריג מיט הערש ראסיינער", שפורסם בקובץ סיפוריו הקצרים של גראדה (שכחתי את שמו), תורגם לכמה שפות וגם עשו ממנו סרט קצר (שטרם זכיתי לצפות בו).
מזקני,
הדמות שאתה מדבר עליה איננה צמח אטלס, אלא "הערש ראסיינער" הנ"ל. להערכתי, הערש הנ"ל הוא ר' גרשון ליבמן.
חיים גראדה כתב גם קינה על מות החזון איש ("עלעגיע אויפן חזון איש"), שפורסמה בקובץ שיריו, וכן בתרגום עברי של מבחר שיריו, "בדרכי אלייך", בתרגום יפה של שמשון מלצר. כמה מן החברים כאן בוודאי יתרגשו לקראו.
אידך גיסא
|
|
|
|
| נשלח ב-7/12/2004 19:04 |
|
| |
חוששני שאי אפשר יהיה לזהות את הדמות המסתתרת מאחורי צמח אטלס. ניסיתי וניסיתי ולא שמעתי עד היום שום הצעה מתקבלת על הדעת. מסתבר שזו דמות מורכבת מכמה וכמה אישים שהסופר חיברם כיד כשרונו הגדול. למשל אחד האישים יכול להיות ר' אברהם יפה'ן, חתנו של הסבא מנובהרדוק, וראש ישיבות נובהרדוק, אך הוא מופיע בספר כדמות אחרת שניתן לזהותה בקלות. ואולי חלקה נבלע בצמח אטלס. ניסיתי להוציא מפרופ' ש' אברמסון את זהותו של צ"א, ורמז לי שהוא יודע ואינו רוצה לגלות (ואיני מאמין כל כך). על תיאוריו של ח"ג של העיר לומז'א, אמר לי ש"א, מנין ידע גראדה לתאר את לומז'א והלא לא היה שם, אלא הכל על פי מה ששמע ממני...
סיפר לי ר' מאיר חובב, שבעת ביקורו של גראדה בארץ התארח גראדה אצל פרופ' ש"א. לפנות בוקר ירד גראדה לצורך מסוים, וראה אור באחד החדרים, הציץ לתוכו, וראה את הפרופ' הרב ש' אברמסון (תלמיד ישיבת לומז'א ולבסוף פרופ' באוניברסיטה העברית), יושב ולומד בספר שערי תשובה, כדרך לומדי המוסר (בשפתיים דולקות וכו'). כמובן היה זה בחודש אלול.
כפי שכבר ציינתי, אפשר לעמוד על השקר שבעולם, מההתייחסות השונה אל גאונותו של גראדה ועושר יצירתו המרובה, מול הרדידות, השטחיות והעם ארצות שבספרי בשביס-זינגר. בכל זאת גראדה היה בגדר חכמן המסכן בזויה, ובשביס קבל פרס נובל (בזכות כתיבתו על דמונים, ועל שדים ומזיקים ושאר דברים טפלים ומאוסים, בנוסף לתולדות חייו המכוערים, וכפי שזכה, שבנו שרחק ממנו, כיבד אותו אחר מותו, בציור דמותו בצבעים שחורים ושליליים).
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/12/2004 20:00 |
|
| |
אין שום צד שווה בין דמותו של ר' אברהם יפה'ן לדמותו של ר' צמח אטלס.
ר' אברהם יפה'ן הוא "ר' שמחה פיינרמן" של גראדה.
אידך גיסא
|
|
|
|
|
