|
|
| נשלח ב-7/12/2004 20:09 |
 |
| |
דגים מלומד,
אינני יודע אם גראדה אמור להיבנות מקלונו של בשביס, אך יותר אני מפקפק בעובדת קיומו של 'קלון' זה.
אתה כותב על 'הרדידות, השטחיות והעם ארצות שבספרי בשביס-זינגר'. זכותך, כמובן, להביע את דעתך, אך היא מרחיקת לכת וסרת טעם. 'דברים טפלים ומאוסים' הם חומר גלם בכל ספרות אוניברסאלית, מכיון שהם חלק מהחיים, וספרות, כידוע, להבדיל מהגיוגרפיה, מטפלת בחיים, על צדדיהם היפים והפחות יפים. לדעתו של בשביס, היה רחוב נאלעווקי בוורשה לא רק עמוס שטיבלאך ויהודים של צורה, כפי שספרי הקהילות מבקשים להראות, אלא עמוסים גם בדלות מנוולת, גנבים, יצאניות, ושאר מרעין בישין. לא הייתי בנאלעווקי, ולכן אינני יודע מי צודק יותר, פראגר או בשביס-זינגר, בכל מקרה לדיסציפלינה האמורה, קרי: ספרות, אין הדברים המאוסים אמורים להזיק, כל עוד הם חלק מאותה מציאות הקרויה חיים.
'תולדות חייו המכוערים' של בשביס ודאי אינם רלוונטיים, ודאי בהשוואה לאנשי רוח אחרים מסוגו. גם ספרו של בנו, ישראל זמיר - 'אבי', מאיר הרבה פנים יפות בבשביס, ולא רק 'צבעים שחורים'. וגם תיקון קל: לא הבן הוא שרחק מאביו אלא להיפך, וזה בגלל כמה סיבות אובייקטיוויות עליהם מספר זמיר בספרו.
כך או כך, אי אפשר לדון במפעלו הספרותי של בשביס באבן בוחן של 'בעל מוסר', אלא באינדיקטורים שונים לחלוטין. עם זאת אני בהחלט מסכים איתך שקריאה בספרו של גראדה מרוממת יותר.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-7/12/2004 20:33 |
|
| |
פרופסור.
הסכמה מלאה.
[היה כבר אשכול על הנושא. ובו טענתי שיתכן שקריאת התרגום [אני קראתי גם באידיש] מקשה על ההנאה ועל ההבנה שמדובר ביצירה גדולה.]
הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!
|
|
|
|
| נשלח ב-7/12/2004 21:55 |
|
| |
אני ממליץ לקרוא גם את השיר 'דער מענטש פון פייער'
השיר מרגש נורא מומלץ לקוראו עם ממחטה
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/12/2004 23:08 |
|
| |
אידך,
שכחת לציין שהסיפור 'מיין קריג מיט הערש ראסיינער' תורגם לראשונה לעברית רק לפני כשנה, והוא מופיע בספר 'ישיבות ליטא פרקי זכרונות', הוצאת מרכז שזר, תשס"ד.
וכמובן, הקטע מעיד על עצמו שהמדובר בר' גרשון ליבמן.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2004 07:39 |
|
| |
אולי מישהוא יודע שם הספר של גראדע אודות בחור ששהה בין הזמנים באחד מעיירות ליטא והתסתופף בהקלויז ולימד את הזקנים עין יעקב.
לענית דעתי, סיפוריו של גראדע אין להם אח וריע בספרות האידית. גראדע הנציח את הישבה והבית מדרש הישן עם כל הפישווקעס הדקים שלא תמצא לא אצל זינגער ולא אצל פרץ וכדומה.
היחיד שאפשר להשוות את גראדע הוא פישל שניאורסאהן אבל סיפוריו על וולוזין הם דמיוני יותר מסיפורי גראדע על וולינא.
אגב, בשעתו שקלו להעניק את פרס הנובול לגראדע אבל מכיון שסיפוריו של זינגר הם יותר יוניווערסיאלים העניקו זאת לזינגער המלוכלך.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2004 09:50 |
|
| |
איני זוכר כעת את הסימנים לזיהוי, אבל 'הערש ראסיינער' כפשוטו, הוא רבי נתן צבי פינקל, הסבא מסלובודקה (צבי = הערש) שמוצאו היה מראסיין, וכנראה שבזמן מסויים כונה כך, או שהכינוי הזה הוא מעשי ידיו של גראדה.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2004 10:33 |
|
| |
אין קשר לרב פינקל, למרות שהוא נולד בראסיין, זה דמיון מקרי.
כל הסיפור של גראדה מתרחש בשנת 1948 בפריז, עשרים ואחת שנה לאחר מותו של הרב פינקל.
'הערש ראסיינער' של גראדה הוא נובהרדוקר ברמ"ח ושס"ה, הוא מספר שבשנות המלחמה היה במחנה בלטביה, אחר כך החזיק ישיבה בזלצהיים - גרמניה, והקים ישיבה בפריז לנערים ממרוקו.
מקובלנו שמי שהולך כמו ליבמן, מדבר כמו ליבמן ובעל היסטוריה כמו ליבמן, - הוא ליבמן.
תוקן על ידי - שלויימלע - 08/12/2004 10:37:36
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2004 19:54 |
|
| |
יוחי,
כגלגלו של "חולניק" (פשוט שכחתי את הקוד של הניק) אני מודה לך על הלינק.
אבל, חוץ מזה שתוכן השיחה בין המאמין והמפקפק מבוסס על רעיונות של גראדה, הסרט רחוק מאד מהספרות של גרדה.
אין בו לא בית מדרש, לא ישיבה, לא ספריה ציונית, לא בחור פולני בעהבתית המצחצח את נעליו, לא מחזה אברהם ולא צמח אטלס. אלא דו שיח בין שני רעים בוגרי ישיבה המעלים זכרונות מהישיבה בביליסטוק ודנים בנושאי אמונה אחרי השואה.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2004 20:04 |
|
| |
אם כבר בגראדע עסקינן,
בספר Dialogue מראביי וויליאם בערקוביץ, מופיע ראיון שערך עם גראדע. במענה על שאלת בערקוביץ, לו היה לו את היכולת, מי הם שלושה יהודים מהיסטוריה שברצונו ליפגש? ענה גראדע, הרצל, הבעשט ורבו החו"א.
מעניין שבספריו אין כמעט זכר על הבעשט.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/5/2006 14:37 |
|
| |
אף אני מצאתי את הספר, לפני יומיים, בחנות ספרים בתחנה המרכזית בירושלים. השגחה פרטית של ממש
- אילולי הפילותי כמה ספרים בטעות, מסתבר שלא הייתי שם אליו לב.
קראתיו בנשימה עצורה, ועדיין אני אחוז התפעלות. ספר מופלא, ודמותו של החזון איש מבהיקה בזהרה,
בפרט כשהמספר הוא אדם שאין לו כל קושי להטיל מום בכל בן ישיבה ובן תורה. תיאוריו המרהיבים של
עולם התורה דאז נראים באור אמיתי ומציאותי מאוד. גם דמותו של ר' צמח אטלס נוגעת ללב ומשקפת
ככל הנראה את דמותו של הנובורדהוקי בעיניו של המספר. אבל המחזה אברהם - מימיי לא קראתי סיפור
צדיקים כה נוגע ללב וכה מושך.
ודאי נזקפים לו לאותו גראדה בשמיים, כמה וכמה זכויות יקרות של הרהורי תשובה, בכל פעם שמתגלגל
הספר לידיו של בר המזל התורן.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/5/2006 18:44 |
|
| |
אוי, ספרי חיים גראדה באמת ענקיים. הסכנה שבהם טמונה בחיבור הריגושים הרוחניים עם היצרים הגופניים. אני יכול להבין את הרתיעה מספרו המרתק - "העגונה", שחושף את צדו העפל והייצרי של גראדה, ומסביר מדוע לא הצליח החזון איש להציל אותו מרדת שחת.
דייקו בלשונו של החזון איש בחתימת המכתב אליו "איש בריתך מנוער", שהרי לא היה רבו כלל, רק שהתפעל מכשרונותיו והתאמץ רבות למושכו לתורה, ולא עלתה בידו. לפחות אנחנו הרווחנו את הפירות הערבים בדמות ספריו של גראדה.
יכולני לגלות לכם, שטביעות אצבעותיו של פרופ' שרגא אברמסון ז"ל ניכרות בכל פרקי הספר. גראדה עצמו הכיר את ההוי בישיבות כמעט רק דרך הבילוי בעיירות הקייט, בזמן שהותם של הבחורים. לכן היה חולב את אברמסון לילות שלמים.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/5/2006 01:35 |
|
| |
סיפר לי הסופר האידי היישקע דובראווסקי (שהוא כשרון בפני עצמו לביטוי דקויות שברגשות ותובנות דתיות) מניו יורק שהכיר את חיים גראדה היטב בשנותיו המאוחרות , כדלהלן:
א. אכן הדמות צמח אטלס הינה אישיות ידועה ועיקר הסיפור עם ביטול השידוך, הנישואין ל"בת טובים" והחזרה בתשובה נווארדוקאית אמת, אולם האישיות החליטה בחכמה להתעלם מדמיון הדמות הספרותית אליו ועשה עצמו כאילו לא בו המדובר.
ב. חיים גראדה התהלך בסוף ימיו זועף ומתוסכל על שלבסוף פרס הנובל לא הוענק לו , אולם בעיקר הוציא את זעמו על הזכיה של עגנון ועל באשביס-זינגר לא דיבר כלל, לעגנון היה לועג ובז בכל הזדמנות כי מה לו ולספרות במיטיבה, כולו רדוד ברגש וחשיבה וניסוח וכו' וכו' רק כל כוחו לסלסל בלשון המדרש מה שכל "חיידר אינגעל" יכול, אך את הגויים העילגים זה הרשים...
ג. סופו של אותו חיים גראדה, דמות פאראדוקסאלית של מוסרניק ופורק עול , שנמשך בסוף ימיו דוקא לרבי חסידי, וזכה לקירובים מהאדמו"ר מלובביץ' שניסה להחזירו למוטב.
נ.ב. יצויין כי גם לסופרים חיים פוטאק ואלי ויזעל היתה "חולשה" כלפי הרבי מלובביץ' והיו מגיעים להתוועדויות שלו.
תוקן על ידי - jebo - 04/05/2006 1:43:56
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2006 02:53 |
|
| |
דגים
אני לא בא להגן על בשביס זינגר אך אינך יודע מה אתה שח כי בשביס זינגר לא היה עם הארץ
דבר שני ספרות לא נמדדת בלימוד תורה כנראה שבשביס כתב יפה יותר מאשר גראדה
העובדה שח"ג מדבר אילך אישית לא מזכה אותו בפרס נובל
תקרא את פון מיין טאטענס בית דין שטיב של בשביס משם משמע שהוא למד הרבה תורה
|
|
|
|
|
