|
|
| נשלח ב-7/5/2006 02:59 |
 |
| |
פרופסור
יפה דרשת .. משום מה החברים פה לא אוהבים את בשביס בגלל שהוא לא נופת צופים כמו עגנון
אלא התמודד עם החיים עצמם כמו שהם מי שקצת מכיר את ההוי של יהדות פולניה לפני מלחמת עולם השניה
יודע שהוא נתן תיאור מדיוק למצבם בתור סופר הוא מתעלה גם על עגנון
|
|
|
|
| נשלח ב-2/5/2007 12:18 |
|
| |
אתמול קראתי שוב את 'החוזה מליטא' של חיים קוליץ ז"ל, עקב מספר שורות מענינות (שלא זכרתי מקריאתי הקודמת) נזכרתי באשכול זה ובמכתבו של החזון איש לח"ג שהובא לעיל. אביא את הציטוט המענין.
"ומספר הרב דוד גריינימן בן אחותו של רבינו [החזון איש], ששח לו הסופר חיים גראדה, כי לאחר השואה באירופא החליט לעזוב הכול ולבוא להסתופף במחיצתו של רבו, הוא אף כתב לו מכתב מפורט, שבו שפך לפניו את לבו, ושטח לפניו את תכניותיו לחזור לעולם התורה, אולם לא קיבל מענה, מתברר שמכתב זה לא הגיע מעולם לתעודתו, וחבל על דאבדין ומשתכחין."
[החוזה מליטא עמ' 146)
[אגב, תמיהני על הספקנות המרובה באשכול זה על זהותו של צ"א, כל בר בי רב אשר בקי במקצת בתולדות הישיבות בליטא יודע במי המדובר, אלא שכמובן מפאת כבודו אין ראוי להזכירו באשכול זה].
|
|
|
|
| נשלח ב-24/5/2007 22:02 |
|
| |
חבורת זקנים קוראים זיידעס און אייניקלעך (סבים ונכדים) והוא נדפס בספרו של חיים גראדע די קלױז און די גאַס.ניו יורק 1974(בית המדרש והרחוב). הסיפור לא תורגם, עד כמה שאני יודע לעברית.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/10/2009 12:30 |
|
| |
| מזקניהעמק כתב: |  | | חיים גראדה אמר לו שהכל אמת לאמיתה ממה שקרה לו בימי נעוריו. הוא גם אמר לו את שם עיר הקייט המקורית שלא הייתה ואלקניק אלא אחרת אבל מסר לו שהכל אמת לאמיתה. |
|
חזון איש אורח חיים
סימן קלה'
(הערות במסכת מועד קטן)
אלקעניק, קיץ תרפה'
ייתכן שאם חיים גראדה אמר שאין זה השם המקורי, אז זהו השקר הראשון..
גראדה מתאר ב'צמח אטלס' את הקיץ הראשון של מחזה אברהם בנופש בואלקניק, וכנודע שהה עמו שבע שנים. לפיכך סביר שתרפה' הוא הקיץ הראשון, אחרי שהקשיב לר' הירשע שגידף את הציונים. למד מסכת מועד קטן לפי סדר הדף, מה שמתאים מאד לחופש במזפתה של ואלקניק.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/10/2009 18:06 |
|
| |
דינו. ייתכן שגראדה ניסה להגין על שמן של כמה מהנפשות הפועלות וזה שקרו האחרון
|
|
|
|
| נשלח ב-28/10/2009 17:56 |
|
| |
קצת רכילות:
אשתו בזוו"ר היא בת של ר' אהרן יעקב קלאפיש רבה של שנדובה בליטא בנו של ר' יצחק מרדכי קלאפפיש אחיו של ר' שמואל זנוויל קלאיפיש המו"צ מווארשה שחתם על היתר המכירה.
אמה הרבנית שרה, הייתה בתו של ר' דב מנחם רגנסברג רבה של זעמבערוב בפולין.
יש כאן קצת ספק האם היה נשוי איתה בכלל והאם הייתה בהריון.
הוא ברח לרוסיה והשאיר אותה ללכת למותה בפונאר ביחד עם אמו
בזוו"ש נשא רוסיה אשר בתגובות בלינק הבא מושמצת בצורה רצינית שהתחתן איתה בגיל 14, שספק אם היא יהודיה, שאביה שירת בצבא שערך פוגרומים, ושהיא הורסת את מורשתו הספרותית.
http://mentalblog.com/2007/07/inna-grade-of-moscow.html
כל היודע דבר
|
|
|
|
| נשלח ב-20/6/2011 03:52 |
|
| |
אינני בטוח כלל ש״אין כח״ להתפלל זהה ל-״אין יכולת לכוון״ בתפילה.
ההרגשה שלי היא שמדובר בשני דברים שונים לגמרי.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/6/2011 13:05 |
|
| |
ר' ספרן,
מה מעניין הצד הזה של הגלויה?? התוכן הוא המעניין!
|
|
|
|
| נשלח ב-20/6/2011 13:29 |
|
| |
זאב, אל תמהר לטרוף. לחץ קודם על הקישור המצורף.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2011 10:14 |
|
| |
שח לי חיים גראדה : "כאשר למדתי בוילנא עם החזו"א, היה זה בד"כ בשבת. הייתי צועד שעה ארוכה מביתי ובדרך מתבונן בחיים השוקקים של בני הנוער, נערים ונערות מצחקים בחוצות. כשהגעתי לבית החזו"א, לא פעם קרה שכבר לא היה לי חשק רב ללמוד. לכן ניסיתי לעיתים באמצע הלימוד למשוך לשיחות חולין. אבל הכי הרבה שהצלחתי, היו סיפורים על מחלוקת חסידים ומתנגדים. דומני שהחזו"א לא עמד ע"כ, שהצעידה הארוכה שלי וההתבוננות בנוער הוילנאי, גורמות לי לירידה רוחנית כזו, שהלימוד איתו כבר לא כ"כ כדאי, מפני שאינו יכול לתקנה"
|
|
|
|
| נשלח ב-19/5/2013 20:20 |
|
| |
לעיל בדף זה הובא קישור למכתבו של גראדה אל החזו"א. היום פורסם שם לראשונה מכתב נוסף. רצוף התרגום:
בע"ה. ערב רה"ש תרצ"ד. ווילנע.
לכבוד אדמו"ר הגאון ר' אברהם ישעיהו שליט"א.
אחדשה"ט. כל הזמן לא כתבתי אז עכשיו קשה עוד יותר. אבל כמו אותו ארטיסט שמחכה להיות בעל תשובה (שעד אז לא מאפשרים לו להיכנס לגן עדן), גם אני חיכיתי עד אשר אתיישב ללמוד...
בשני השבועות האחרונים הייתי מאד חולה . השקדים, חום 39, 5 פעמים נחתך בגרון. באותו בוקר שאמרו לי להכניס למשמרת חולים – ע"י שלמה – הוא בא ואמר שלע"ע אין הוא יכול לעשות דבר,
הגיע הידיעה מראדין... מוזר: שבמשך כל הזמן הזה לא התגעגעתי אליך כמו הרגע ההוא- הדמעות היו כולו שלכם. כזו הרגשה היתה לי. אתם יכולים לתאר לעצמכם: אני, המשורר והפילוסוף, שוכב במיטה ובוכה על פטירת הח"ח בקול רם...
רציתי לנסוע לראדין. שלמה לא איפשר. התקיעות שלי בפאפלאוועס [קלויז בווילנא הנקרא ע"ש הרחוב. א"ס] ממילא התבטלו. עכשיו מחניק לי עוד יותר בגרון.
תדע הרבנית שמה שאפשר לעשות עבור האחות אני עושה.
אם תכתבו לי, בלי ספק אלמד – בלי ספק?... את מה שרציתי באמת לכתוב – אני מתבייש לכתוב לך.
כן, את מכתביכם קיבלתי. גם את דרישת השלום השנייה. אבל באמת אם לא בקשר ללימוד לא היה לי על מה לכתוב. אבל עכשיו כתבתי בקשר...
כתיבה חתימה טובה.
אני מבקש אתכם מאוד בפשטות ובהכנעה, כתבו לי.
חיים
 |
|
|
|
|
|
