מה צריך שתהא ברכת בדיקת חמץ לבטלה?

הלבן

הרשה לי לענות לך, וכיון שסיכמת היטב את דבריך בנקודות, יקל עלי להתייחס לכל אחת בתורה.

א. איני יודע לאיזה קטע אתה מתכוון. אז איני יכול לשפוט אם אתה צודק, למרות הערכתי הרבה לדבריך.
ב. הניקוי אינו קשור, אם כוונתך לומר שאין זה ממלא אחר תקנת חכמים. אבל אי אפשר להתכחש למציאות, שפעמים רבות הניקוי יוצר מצב שבו כבר אין חמץ כלל.
ג. אני בטוח שאצלך בבית, כמו אצלנו, החמץ מצוי בפינה אחת בודדת, ואוי ואבוי למי שינסה לפסוע מפינת החמץ בלי לנער בגדים, או להיכנס אל המטבח בלי לנער שוב.
ד. תיקנו לברך על בדיקת חמץ למי שיש לו בית, מפני שאין בית שאין בו חמץ. אבל מה נעשה שהמציאות השתנתה, והחמץ מרוכז בפינה אחת בדרך כלל? וזו הסתירה מהמציאות שדיברתי עליה?
ה. מה שנהגו להניח, יש לכך כמה טעמים, ואני הייתי מוסיף: כדי לשעשע את הילדים שבודקים אם אבא מוצא את הפתיתים במקום שהחביאו אותו, וכך נוהגים אצלנו, ויש בזה משום חינוך.

אני מקווה שאתה מוחל לי על שהרשיתי לעצמי להמשיך בנושא למרות שמבחינתך חתמת אותו.


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

קוני לשאלתך הראשונה "מה צריך בכדי שתהא הברכה לבטלה?" התשובה לעשות נקיון יסודי. אני יודע על חכמים שאינם בודקים כיום בברכה.


מימוני

יפה לשחק עם הילדים, אך על הילדים לדעת שזה משחק. אם מציגים להם את זה כבדיקת חמץ מחנכים אותם לנוכלות בעודם ראויים ומוכשרים ליושר ואמת וחבל.


הלבן

איך תוכל לומר שתקנו חכמים על החמץ שאוכלים אחר הנקיון כאשר אין שום סיבה להניח שבזמנם עשו נקיון. אדרבא הנקיון היא היא תקנת הבדיקה. בקשר להערתך שלא סומכים על האשה וכו' תדע של מקום שחזקה שאין שם חמץ אינו חייב בבדיקה, ופשוט שדי בנקיון יסודי להחזיק מקום לנקי.

איך שלא יהיה פסח כשר ושמח


נקודה נוספת, ההגיון הפשוט הרי אומר וכן יש בכמה ספרים וכן כתב וכן כתב וכן כתב, שפירורים בטלים מעצמם ואינם צריכים לא ביטול ולא בדיקה, ועל כן כל חיוב הבדיקה על חמץ בשיעור ובטריות ראויה. הגם לזה יש חשש אחר נקיון הפסח?


בכדי לא ליכנס לבעיה זו, עושים אצלנו פשוט, בלי משחקים וגם בלי ברכה לבטלה, פשוט משאירים שטח קטן לא בדוק ושם עושים זאת.

הלבן ומסתברא,

אמנם הסכמתם זה עם זה, אך אמרתם שתי סברות שונות.

א. הלבן טוען כי כל תקנת הבדיקה הייתה דווקא אחרי נקיון, כי מקום שלא נוקה חייב בבדיקה מן התורה. לסברא זו, כמדומני, אין זכר בש"ס ובראשונים. אמנם מי שלא מבטל חמץ חייב בבדיקה מן התורה במקום שחזקתו בחמץ (כמבואר בר"ן ריש פסחים), אבל התקנה הייתה שיבדוק למרות הביטול, לא למרות הנקיון. אין רמז בחז"ל לכך שיש בכלל נקיון לפני הבדיקה, פרט למנהד שמביא הרמ"א בשם המרדכי ס"ס רל"ג, לכבד חדריו ביום י"ג.

ב. מסתברא טוען כי חז"ל הטילו חיוב בדיקה על כל מקום שהכניסו בו חמץ (תוך שלשים יום לחג), ואי אפשר להפקיע חיוב זה אלא ע"י בדיקה ולא ע"י ניקוי. זהו אכן ההסבר המקובל, וכן מפורש בשו"ע ס"ס רל"ג, ובאחרונים מבואר שאפילו ניקוי יסודי לא מועיל. אך עדיין יש מקום לתמוה: הלא חז"ל פטרו מבדיקה חצר שמצויים בה עורבים, וע"כ שאין צורך בבדיקה דווקא. וכי ניקוי יסודי של ימינו גרע מעורבים?

מיימוני
א) כלום לא השתנה. התקנה היא ללכת בכל הבית ולחפש ולבדוק, והיא קיימת גם היום, גם במקום שהסיבה לא קיימת, ועל תקנת חכמים זו אנו מברכים, כמו שאנו מברכים על נט"י, שגם שם לא שייכים כל סיבות היום, כמבואר בשו"ע סי' קנח.
ב) יפה! מניחים פתיתים כדי לחנך את הבנים! נאמר שיש בזה הגיון, ואולי גם הרמ"א התכוין לזה לדעתך. אמנם הרבי מליובאוויטש מוסיף טעם: כדי שבבטול היום יוכל לומר כל חמירא וחמיעא דחמיתי', וגם שלא ישכח חובת ביעור.

יהוסף
מבחינה פסיכולגית והגיונית לא אדון כאן, רק מבחינת גדרי ההלכה, שהנקיון אינו מועיל לקיום תקנת חכמים, ועליה אנו מברכים. והסברא שהבאת לא לברך לא מצאתי בשו"ע ונו"כ, וגם בזמן הגמרא ניקו לפני הבדיקה, כמפורש במשנה (י, ב): ומה שישייר (לאכילתו אחר בדיקה) יניחנו בצנעה. ואף שאין הכרח שזו הכוונה, ההגיון והפסיכולוגיה אומרת שכן הוא.

יצחק
הכנסת דברים בפי שלא כתבתי, והרי ציינתי לשלחן ערוך הרב סי' תלב סי"ב-ג, ושם תוכל למצוא את מה ששנינו כתבנו.
ונקודת תוכן הענין: בשעה שבודק את ביתו הוא עדיין לא ביטל, וא"כ הבדיקה היא מהתורה, במקומות שרגיל להשתמש בהם חמץ. ובמקומות שלא רגילים להשתמש בהם חמץ, אבל יש חשש רחוק, חייבוהו חכמים לבדוק. ובמקום שלא רגילים כלל, אף מדרבנן אין צריך לבדוק. וההכחות לזה מבאר שם בקונטרס אחרון ס"ק ג. ובודאי לא באת כאן לקחת חלק באלו שמפריכים מבלי לעיין, שהרי בקונטרס אחרון שם מביא הוכחות מוצקות לכל הנ"ל מש"ס ופוסקים ראשונים ואחרונים.
החילוק היסודי בין חצר לחדר שניקו, כי בחצר חכמים לא חייבו מלכתחלה, כמו שלא חייבו במקום שאין רגילים כלל להניח חמץ, ואילו במקומות שניקו, חל החיוב, והניקוי אינו פוטר מהחיוב שהטילו חכמים.
ואסיים הפעם בברכת חג פסח כשר ושמח לכל הנוטלים חלק בבירור הסוגיות המסובכות.

אוי לי שאכניס ראשי ועוד בער"פ עם חשיכה בענינים עמוקים ורחבים שכאלה. אך תורה היא וללמוד היא צריכה ותמהתי על הדיון הזה מהחל עד כלה וסבורני שחסרים אנו ההקדמות כדלהלן:

תוקן על ידי - maranan - 4/16/2003 1:53:31 PM

הקדמה א.

בניגוד לנחרצותו של הלבן, תמהני עם נלמדו כאן הדברים משורשם שכן בכך היו מסתלקים הרבה מהשאלות כאן:

ראש לכל הוא שידוע לכל בר-בי רב שהחל ללמוד מסכת פסחים שבנדון יש מחלוקת ראשונים מדוע נתקנה בדיקה ועיקרן רש"י וסיעתו , ר"ן ע"פ רש"י וסיעתו ותוס' וסיעתו.

1. לפי רש"י בדיקה מדאורייתא כדי לבער החמץ ואין די בביטול דהיינו שלמרות דין ביטול מהתורה צריך גם בדיקה. (ואין כאן המקום לתרץ הקושיות עליו מהגמרא וכו' יש הרבה תירוצים ושיטות)
2. לרש"י ע"פ הר"ן- מדאורייתא מצוות תשביתו מקויים או בבדיקה או ביטול, וחכמים אמרו לעשות בדיקה כדי לצאת ידי דאורייתא מחשש שלא יבטל היטב.
יש לציין שההבדל בין השיטות דק ומורכב גם שיטת הרמב"ם המוקשה המחלק בין חמץ ידוע שצריך ביעור (מדאורייתא) לזה שאינו ידוע הצריך ביטול (מדאורייתא) השאלה לאיזו קטגוריה לצרף אותו תלויה בפרשנים השונים. או לר"ן או לרש"י או אף דעה רביעית.
3. לתוס' וסייעתו די בביטול מדאורייתא לקיים תשביתו ובדיקה מדרבנן שלא יאכלנו. (עיין רדב"ז ח"ג סי' תתמ"ג המסכם באופן נפלא את השיטות)


בקיצור ישנן בראשונים 3 שיטות: שיטה האומרת שצריך מהתורה גם בדיקה גם ביטול. שיטה הטוענת שצריך או זה או זה. ושיטה הטוענת שמהתורה אין צורך כלל בבדיקה. ייתכן ולרמב"ם דעה רביעית המחלקת בין סוגי החמץ.

הקדמה ב.

עוד עניין שאינו מבואר כאן וגורם לבלבול הוא שכמעט לכל השיטות בדיקה וביעור היינו הך. כלומר מצוות בדיקה אינה אלא הכנה לביעור ואין פירוש המצווה 'לבדוק'-סתם לחפש, אלא לקחת ולסלק ולבער. (וכך אמנם הברכה שאנו מברכים על ביעור חמץ ולא על בדיקת חמץ. שכן עיקר המצווה היא הביעור מהבית.)

הקדמה ג.

ע"פ המשנה אם אין ברירה בודקין חמץ מל' יום לפני החג, אלא שאין מברכים עליו והטעם שאין מברך משום שאינו מבערו, אלא רק "בודק" בלי ביעור ואינו מקיים את מלוא המצווה. (ראה שו"ע תל"ו סי' א.) (ומפורסם הרש"ש שאומר בפירוש שניתן לקיים מצוות ביעור וסילוק החמץ מל' יום לפני הפסח.)

הקדמה ד.

מובא במרדכי פסחים ופסק כן בשו"ע תלג יא, שאף מי שבדק בי"ג את חדריו ונזהר לא להכניס לשם חמץ צריך לחזור ולבדוק וזאת או משום 1. שלא נחלוק בין בדיקה לבדיקה או 2. משום שלא בדק טוב בחורין ובסדקים ולאור יום. עם זאת מוסיף המרדכי בריש פסחים תלג. ומובא להלכה בשו"ע שלפני הבדיקה יש לכבד את הבית ולרוקן הכיסים.

לעניננו

דנו כאן על ב' ענינים:

א. מנהג הפירורים שהובא ברמ"א.

ע"פ הקדמה ב' מנהג זה ראוי ופשוט וכל הביקורת עליו נובעת מאי-הבנת עניין הבדיקה שאינה "למצוא" אלא "לסלק" ולכן אם פיזרת בבית. אבל אח"כ לקחת וביערת קיימת מצוות ביעור למהדרין ואין כאן כל ברכה לבטלה.
לעומת זאת הטענות שהוזכרו שאין ברכה לבטלה משום שהמצווה היא 'לבדוק' והרי בדקת אין לה מקום לפי הקדמה ב'. אדרבה. המצווה היא ביעור ולכן יש בעיה של ברכה לבטלה וזה פתרונה. אלא שכפי שאומר הרמ"א המצווה היא ביעור אם נמצא חמץ ולא סתם לבער.

ב. האם היום אחרי הניקיונות צריך לבדוק? היום שהבית מטוהר לגמרי צריך לבדוק?

הרי זה תלוי ב2 הטעמים במרדכי. בהקדמה ד. לפי הטעם הראשון הרי מפורש שאל אף כל הבדיקות צריך לבדוק כדי לא לחלק וכו' וייתכן להוסיף שאין כל הטיהור המוקדם אלא הכנה לרגע הבדיקה. כמו כיבוד הבית.

עוד הסבר, שגם לפי הטעם השני של המרדכי (בהקדמה ד') היום עקב ריבוי החמץ וכו' אין ברירה אלא להתחיל את ה'בדיקה' ל' יום לפני החג. והיינו לפי הרש"ש. לפי"ז ייתכן שאין הבדיקה האחרונה אלא שיאה של בדיקה המתחילה ל' יום קודם. אלא שעיקר הברכה ניתקנה על הזמן שלפני הביעור הסופי.

מרנן תודה על העמל והסידור

לעת עתה אך אעירה, שמצוות הבדיקה היא בדיקה ולא סילוק. אתה ניסית להצדיק מנהג הפתיתים באומרך שהמצווה אינה המציאה אלא הסילוק. יאמר נא מר מה צריך להצניע הפתיתים, ייקח עשרה פתיתים יברך את הברכה וישים את החמץ במקום שמייעדו לשרוף ממנו את החמץ???

אלא מאי?? המצווה היא בדיקה וחיפוש, ומי שיש לו חמץ בעין ואוספו ו"מסלקו" אינו מברך, והקושיה על הרמ"א בעינה עומדת.

אל כבוד מרנן ורבנן

הרבית לדון בהרבה סוגיות, שבכיון השתמטתי מהם, דכל מה דפשיט מעלי טפי, ולו המעט הזה שהבאתי היה מדאי מסובך לכמה מהגולשים, עד שנכשלתי והשתמשתי בסגנון בוטה אודות בורות וכיו"ב.
אמנם להפטר בלא כלום אי אפשר, ולכן אשיב לדבריך, עכ"פ בכללות:

א) רואים אנו גישה מאד יסודית ומעניינת בשלחן ערוך הרב, שבענין חיוב הבדיקה מאחד בין שיטת הר"ן והתוס', וכותב בסי' תלא ס"ד: ומפני ב' דברים נזקקו חכמים לכך (טעם הראשון הוא זה שבר"ן וטעם הב' הוא זה שבתוס'). ויש בזה ביאורים ארוכים ומפורטים, ובודאי תודה לי, שלא כאן המקום להאריך בהם.
ב) גם בענין פעולת הביטול מאחד בשו"ע הרב בין שיטות הרמב"ם ורש"י ותוס' ור"ן, שכך כותב בסי' תלד ס"ז: ועיקר הביטול הוא בלב שישים בלבו כל חמץ שברשותו הרי הוא כאלו אינו ואינו חשוב כלום והרי הוא כעפר וכדבר שאין בו צורך כלל (רמב"ם) וכשגומר בלבו כך הרי הסיח דעתו מכל חמץ שברשותו (רש"י) ונעשה הפקר גמור (תוס') ... שזה החמץ בשעה שעובר עליו בבל יראה אינו שלו כלל ואין לו שום חלק וזכות בו שהרי אסור לו ליהנות ממנו אלא שהכתוב עשאו כשלו ... לפיכך אין צריך להפקירו בלשון הפקר גמור (ר"ן). וגם בזה יש ביאורים, ולא כאן המקום להאריך בהם.
ג) בענין הברכה על ביעור – בדיקה, מבואר ברא"ש ובטור ובשלחן ערוך הרב סי' תלב ס"א, ש(גם אם לא מצא, הנה) כיון שאחרי הבדיקה ביטל את החמץ שאפשר נשאר ברשותו הרי ביטול זה נקרא ביעור כדינו לחמץ שאינו ידוע. ולכן קיים הפסק שברמ"א שגם אם לא מצא קיים מצוות בדיקה ואין פגם בברכה. ומבואר הדבר בשו"ע הרב סי' תלב ס"א.
ד) תקנת הבדיקה ל' יום קודם, מבואר בגמרא ובפוסקים שהיא מחמת שאז מתחילים ללמוד הל' פסח. ואילו הטעם שאין מברכים על בדיקה זו, מבואר בכל בו ובמ"א וח"י ושו"ע הרב, שהוא כיון שאינו בזמן שתיקנו חז"ל בליל י"ד (וממנו ואילך עד סוף הרגל, כמבואר במשנה).
ה) מי שבדק קודם י"ד, יש מחלוקת אם צריך לבדוק שוב או לא, ולכן יש לחוש לדברי האוסרים שלא לברך. הסברא שצריך לבדוק שוב מובאת מהירושלמי. והמחלוקת הנ"ל היא בין המ"א ובין הפר"ח. וההכרעה הנ"ל היא בשו"ע הרב סי' תלג ס"ז. אמנם אם ניקה החדרים ולא בדק כדינו, כולם מודים שתקנת חכמים היא לבדוק בליל יד, ובברכה.
ו) הסברא הזאת, שצריך לפזר פתיתי חמץ לפני הבדיקה, כדי שיהי' לו מה לשרוף בערב פסח, ויוכל לומר כל חמירא דחמיתיה כו', הבאתי בשם הרבי מליובאוויטש בביאורו להגדה.

ויה"ר שאחר בדיקת וביעור חמץ, נאכל בערב מיכלא דאסוותא ומיכלא דמהימנותא (שכמבואר בקבלה אכילת המצה מוסיפה בריאות ואמונה), ובודאי יהי' אפשר להבחין זאת בפורום שלפנינו מיד בכתיבות הראשונות שלאחרי אכילת כזיתי המצה בליל הסדר, עדי נזכה לאכול שם מן הזבחים ומן הפסחים במהרה ממש.

יהוסף

צר לי שלא קראת את הדברים שהבאתי בעיון.

הביעור הוא בעיקרו הסילוק אלא שהדרך לסלק הוא בדרך כלל ע"י מציאתו וסילוקו. (ניקוי רשותך מחמץ באמצעות לקיחתו והשמדתו) עיקר הברכה היא על כך שתשמיד את החמץ, וראה את המקור בהקדמה ג. הברכה בלילה היא על כך שלקחת את החמץ כדי להשמידו. ולא עצם ה'מציאה' הדרך שבה אתה לוקח כדי להשמיד היא לאו משום שבעה"ב לא יודע היכן זה מונח. אלא עצם זה שזה מפוזר והוא אוסף כדי לקחת את זה. זה כבר 'ביעור'

אל תשכח הברכה היא 'על ביעור חמץ' לא 'בדיקת חמץ' ודו"ק.

תוקן על ידי - maranan - 4/16/2003 4:47:50 PM