מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים

קושיה חזקה ביותר

לשירת הים קדמה תלונת ישראל
למה זה הוצאתנו ממצרים למות במידבר
אולי בגלל זה
הנלע"ד
מועדים לשימחה

השאלה מעניינת .

אם החובה היא לראות את עצמנו כאילו יצאנו ממצרים, גופא - א"כ אין מקום כ"כ לספר ביציאת מצרים, אלא בעיקר "סביב" יציאת מצרים .

הנלענ"ד

האמת, יש לי רעיון מה חז"ל עשו
אבל מאחר ואני די בטוח שגדולים ממני וחכמים ממני דשו בכך מעדיף לשתוק. לפחות בינתיים

וזאת התורה לא ימלט ממנה איש מבני יעקב לעולם. לא הוא ולא זרעו ולא זרע זרעו, ירצו או לא ירצו. הרמב"ם, אגרת תימן

מה הפתרון לחידת אי- האיזכור של יציאת מצריים בהגדה?

דרך אחת, מאוד מושכת היא שחכמינו אשר ניסחו את ההגדה עשו זאת בכוונה, כ"מוקש". הם רצו (עם קצת חיוך) להשאיר אותנו במבוכה, לתת לנו חידה לשבור את הראש עליה. זו דרך טובה וחינוכית, אבל משום מה, קצת יותר מדי "חוצפנית" לעומת מה שבדרך כלל קורה בתלמוד כך שנראה לי שזה לא סביר.

לדעתי התשובה טמונה בסיפור המסובים בבני ברק שהיו מספרים ביצאת מצרים כל אותו הלילה יחד עם "ולא זכיתי שתאמר עד שדרשה בן זומא".

כמה זמן לוקחת קריאת ההגדה כפי שהיא? בין חצי שעה לשעה, לא יותר מזה. אז איך אפשר למשוך את זה כל הלילה? רק על ידי סיפור הדברים שאינם כתובים שם, דהיינו, יציאת מצריים.

נמשיך- אני צריך סיפור כתוב כדי לספר על מה שקרה למישהו אחר. לפרעה, למשה. מה שקרה לי, אישית, אני לא צריך שום טקסט כדי לזכור ולשחזר לעצמי. לפיכך, את מה שהיה ליעקב צריך לכתוב. אבל מאחר ואני, אישית, במו רגלי יצאתי ממצרים ואני בעצמי עברתי את ים סוף בחרבה, לא צריך שום דבר להיות כתוב. אני זוכר את זה טוב מאוד ולפיכך יכול לספר את זה יופי בלי שום עזרה.

למה הדבר דומה? מפגש של חברים מהצבא. אנחנו לא צריכים שום דבר כתוב כדי לזכור את הלילה ההוא שבו דודי נפל לנחל. כולנו זוכרים היטב מה ההיה שם, אני הייתי על הגבעה ומשם זה נראה היה כך... ושלומי היה זה שעזר לו לקום ולפיכך הוא מספר שמה שהוא ראה היה... משהו צריך להיות כתוב.? עבורינו שהיינו שם? בטח שלא. הדברים הכתובים שיעניינו באותו המפגש יכולים להיות הפקודות שנוסחו מראש, התחקיר שבוצע אחרי וכד' אבל את החוויה האישית אם אכתוב זה למען הדורות הבאים, לא בשבילי.

אז בשביל מה לכתוב בהגדה את סיפור יציאת מצרים? הרי הייתי שם. וגם הילדים שלי (בבוא היום) היו שם. זה ערב זכרונות, לא צריך טקסט קבוע ומגביל.

וזאת התורה לא ימלט ממנה איש מבני יעקב לעולם. לא הוא ולא זרעו ולא זרע זרעו, ירצו או לא ירצו. הרמב"ם, אגרת תימן

עצם הסיפור הלא ידוע לכל בר בי רב מהמקרא.

ההגדה שמקורה הוראת המשנה, באה להוסיף ולהדריך איך לעשות את הסיפור שיהיה מעניין. ההתחלה בגנאי "מתחילה" ו"ארמי אובד אבי", נותנת צורה של עלילה המתחילה בצרה ומסתיימת בגאולה האמורה ליצור מתח. ההגדה גם מביאה את אפשרויות הדיוק "ביד חזקה" וכו' המאפש לדרוש את עשר המכות למתאיים חמישים.

אולי לכך התכוונת, למך, בדרך הראשונה וכן בע"ע.