זומן לידי ספר מיוחד במינו 'עלה נידף' (As a Driven Leaf) הכתוב באנגלית מאת מילטון סטיינברג. הספר יצא לאור לראשונה ב-1939. ב-1950 נפטר המחבר בגיל 46 וב-1996 יצא שוב הספר לאור עם דברי פתיחה מחיים פוטוק.
מבוסס על מאמרי חז"ל, הוא בנה עלילה בדיונית על מאבקו של אלישע בן אבויה.
מסקנת אלישע (לפי הספר) היא שבשכלו לא יכל למצוא אלטרנטיבה לדת לכן הוא נשאר 'תקוע' ושבור. לדת לא יכל לחזור אחר שגילה את טיבה (בלשוננו שקר קדוש) אבל גם שכלו לא סיפק לו את צרכיו המוסריים.
מסקנה מעניינת בהתחשב בעובדה שמחבר הספר היה רב קונסרבטיבי!
כיום ההתפתחות השכלית בנושאי הדת, התקדמה מאד. אבל בכל זאת יש ללמוד הרבה מהספר הזה.
מענין אותי,
1. אם מישהו יודע על תרגום עברי לספר?
2. אם מישהו מכיר וקרא את הספר ומה דעתו?
נשלח ב-20/4/2003 11:33
באפשרותך לקרוא את חוות דעתה של יוכי ברנדס כפי שהוא בא לידי ביטוי בפי גיבורת ספרה השני "הגר".
בכלל כל אחד רואה בדמות זו כמו חיזוק ותימוך לדעתו. לא לחינם נחשב הספר בעני כמה מן המתפקרים כאחד מספרי היסוד שלהם.
ספר אחר מוצלח פי כמה (המתאר בפרוטרוט את ימי בני ישראל ביימים ההם) נכתב לפני קרוב ליובל על ידי הסופר המדהים משה שמיר, קראתיו לפני שנים ושכחתי את שמו אך לא את טעמו. מומלץ.
נשלח ב-20/4/2003 11:45
אקוסופט
תודה לך.
איני מכיר את הספר 'הגר' וכן לא את ספרו של שמיר. אם יש או יהיה לך מידע נוסף המיקל את הגישה אליהם, אשמח אם תודיעני.
כתבת שבעיני 'המתפקרים' כלשונך (שבלשוני אקרא לחלק מהם 'המתפכחים' או 'המתפקחים') זה ספר יסוד. נקודה זו מוזרה לי מאחר ואלישע מוצג שם כמי שהכיר בכך ש'הציץ ונפגע' ומכך נובעת הרי מסקנה שאין לצאת למסע האינטלקטואלי כמו זה שלו. אלא אם כן יש הנחה סמויה שהיום זה שונה כפי שהערתי למעלה! אבל בספר לא מצאתי את זה ולהניח שזה מובן מאליו, מניין? (אלא אם מדובר למי שבאמת יש לו אלטרנטיבה. לו באמת יבושם!)
בוגי, אני קראתי את הספר על אלישע בן אבויה, ואף אני סבור שהוא ספר מיוחד במינו. העובדה שהכותב היה רב קונסרבטיבי אינה ממעטת בערכו. את מלך בשר ודם לא קראתי עדיין.
נשלח ב-20/4/2003 16:27
פתרתם עבורי תעלומה זוטא.
לא שמעתי עד היום על הספר. אך אני מכיר ספר של פרופסור הלבני-וייס, מומחה גדול לתלמוד מאוניברסיטת קולומביה (נדמה לי). בתרגומו העברי, הספר נקרא "לא כעלה נידף". במקורו האנגלי, הוא נקרא "הספר והסייף", כלומר "ספרא וסייפא", ביטוי שמקורו בגמרא. שם שתואם הרבה יותר את תוכן הספר לדעתי. כנראה, המתרגם הכיר את הספר שלכם, ורצה להדגיש כי הלבני אינו כמו אלישע בן אבויה, למרות שקורות חייו הובילו אותו לכיוונים שונים ומשונים גם כן.
נראה לי שהספר הוזכר פה ושם בפורום, אבל מסתבר שיהיה זה מן התועלת להציגו ביתר פירוט. הלבני כותב את האוטוביוגרפיה שלו, החל מילדותו כעילוי במזרח אירופה, ועד לכהונתו כפרופסור לתלמוד בזמננו.
בילדותו, כאמור, היה עילוי, נכד של תלמיד חכם גדול שלא הוכר כראוי. לפני מלחמת העולם השניה, רב העיר, תלמיד חכם גדול, לקח אותו ועוד מתלמידיו המבוגרים יותר ללמוד דיני עגונות. הלבני מסביר מדוע. הוא אמר להם שבקרוב תהיה מלחמה, והם יזדקקו לזה.
וכך הווה.
בשואה, היה במחנה עבודה, ויחסית עבר את התקופה בנקל. הכוונה היא שלא היה במחנה השמדה, זה הכל.
הוא מספר קצת על מות יהודים שהכיר, על מסירות למצוות, אך הסיפורים שונים ממה שמקובל בספרות השואה של זמננו. אולי הם גם אותנטיים יותר מבחינה זו.
הוא מספר כי רב אמר לו שיאכל כל דבר, גם טריפות, כדי להישאר בחיים. אבל הוא ידע זאת כבר מקודם... (כמדומה לי שהיה בן 14 בתחילת השואה, על כל פנים היה פחות מגיל 18).
הוא מספר על תשוקתו העצומה לש"ס מהודר ולשו"ע מהודר. לפני השואה, קיווה להיות חתן למשפחה עשירה, ולקבל ספרים כאלו. בשואה, הוא הבחין בדף משו"ע כזה אצל שומר (גרמני או איטלקי). ואז סיכן את עצמו בתחנונים לשומר, שהשתמש בדף בתור עטיפה לסנדביץ' (חזיר?) כדי לקבלו במתנה. השומר ריחם עליו ונתן לו את הדף.
במבט ראשון בדף כבר זיהה אותו, את הסימן ואת המקום. עילוי, כבר אמרתי.
לאחר השואה, הגיע לארה"ב. מעמדו כעילוי עזר לו, והוא התקרב לשאול ליברמן. עוד לפני כן, קיבל הכרה כעילוי בברלין לאחר שהתווכח עם הרב המקומי וחידש מעצמו סברה עמוקה בדיון הלכתי. עם ליברמן התווכח בלימוד, וניצח לאחר שזכר טוב ממנו תוס' מסויים בחולין. כשגמרו לדבר בפעם הראשונה, ליברמן נפרד ממנו וניגש לספריה והוציא גמרא חולין. אם שכחתי תוס' אחד, אמר, אולי שכחתי עוד. (לפי זה היה צריך לחזור על כל הש"ס, אבל לך תדע. איני מבעלי זיכרון אלו, אלא רחוק מהם).
אחר כך קיבל משרה בתנועה הקונסרבטיבית, בבית המדרש לרבנים, ואותה עזב לאחר פטירתו של ליברמן, שאז הם התרחקו מן היהדות האורתודוכסית.
לא מצאתי דברים מעניינים לגבי בהמשך הספר. פרט אולי לתיאור קצרצר של המתודה שלו בלימוד, אותה הוא מכנה "אינטואיטיבית". וזה קשור הרבה לפורום שלנו.
מגיל צעיר, הוא הבחין בקושיות בביאור הפשט הפשוט בגמרא. היו ביניהן שאלות שגם סבו נתקל בהן. אבל הסב, שהיה אמון על החשיבה המסורתית, לא ידע לתרץ. והוא, הלבני, לימים אימץ את המתודולוגיה המדעית, וחתך ועיבד בסוגיא לפי הבנתו, וכך תירץ קושיות.
אין להתכחש למעלה של מחקר היסטורי בגמרא. אבל זה כלי שצריך להיזהר כאשר משתמשים בו. והלבני מציג אותו כך. יש לו קושיא, ואז הוא מציע מתוך הבנתו תירוץ.
כלומר, אין לו הוכחות, פרט ל"דעת תורה" שלו.
מבחינה מתודולוגית, קשה לראות בכך הוכחה לניתוחים של מבנה הסוגיא, לשיבושים ולטעויות. יתכן שרמת הניתוח של הלבני דומה לזו של הרשב"א ושאר הראשונים, ויתכן שלא. אבל מבחינה שיטתית, התירוצים שלו אינם מבוססים על הוכחות, אלא על "אינטואיציה", מונח שאינו ניתן לכימות ולעיבוד לראיות חד משמעיות. כך לפחות הבנתי מתוך דבריו שלו.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
נשלח ב-20/4/2003 18:55
נכון, אגב גם אותו סטיינברג מחבר הספר על אלישע בן אבוי' מדבר במרומז על עצמו (כפי שהעיר חיים פוטוק בהקדמתו).
נשלח ב-20/4/2003 19:02
אקוסופט, תודה על השם והלינק.
דוד12, כנראה שלא הבנת אותי. איני מעריך רב קונסרבטיבי פחות מרב אורתודוכסי מפני העובדה שהוא כזה והוא כזה (ואולי אדרבה).
התכוונתי שלמסקנתו על אלישע בן אבויה, היה על סטיינברג להמליץ על אי פנייה מהאורתודוכסיה החוצה כפי שעשה הוא.
נשלח ב-20/4/2003 19:15
בוגי, אני לא חושב שזה מה שהוא ממליץ. הוא רק אומר שעבורו בתור מי שטעם את טעם השכל וההגיון הצרוף הדרך אחורה סגורה. כך אני הבנתי אותו לפחות.
נשלח ב-20/4/2003 19:28
ובהמשך לדברי דוד12 האחרונים, זוהי הסיבה שיש בספר זה כדי לנחם את הפוזלים אל מחוץ לכרם.
באיזה שהוא מקום נותנת הדמות מרגוע לקונפליקט הגואש של מי שראה עולם אך מתקשה לעזוב את כור מחצבתו. ודו"ק.
אגב, אצל החרדים האמיתיים (היינו, אלו שאינם משוטטים ומכלים חייהם בפורומים למיניהם), ספר זה נכלל תחת ההגדרה: ספרות כפירה.
ושמא תאמר, כל האוהב ספר זה סימן הוא שיש בו ניתוץ מנשמתו של 'אחר'? אולי...
נשלח ב-20/4/2003 23:36
בוגי
יש לספר הזה תרגום עברי וקראתי את הספר בזמנו בתרגומו העברי. (ספר קטן וצנוע) לצערי איני זוכר את שם ההוצאה.
אכן מסקנת הספר מורכבת ורק לאחר שאתה מבין היטב את הדעות של התנועה הקונסרבטיבית, אי אז אתה מבין למה חותר הספר.
בזמנו הספר עשה עלי רושם גרוע בחוסר צמידות שלו למקורות וכן בשטחיות בה הוא טיפל בבעיות כבדות משקל.
מלך בשר ודם הוא לעומת זאת ספר מומנמנטלי שקראתי וחזרתי וקראתי עשרות פעמים. אך איני מבין את הקשר שעשו כאן בין שני הספרים זולת העובדה ששניהם רומנים היסטוריים. ינאי, בניגוד לאלישע, היא אולי דמות מענינת מבחינה פסיכולוגיסטית אך כלל לא מבחינה תיאולוגית. וזו גם נקודת המבט השונה של שני המחברים.
נשלח ב-21/4/2003 00:46
משה, "חוסר צמידות למקורות" היא בעי' רק בתיאור עובדתי ולא ברומן היסטורי שנועד יותר להעביר מסר רעיוני.
נשלח ב-21/4/2003 13:44
דוד12
גם רעיונך היפה שהמחבר בא ללמד שהדרך אחורה סגורה, יש בו מוזרות כי הוא מתאר שכאילו אלישע הפסיד ושלא ניתן למצוא דרך להתקדם הלאה!
אקוסופט
שמעתי בדיחה שלא רציתי להעלות אותה אבל דבריך על "החרדים האמיתיים (היינו, אלו שאינם משוטטים ומכלים חייהם בפורומים למיניהם)", ממש מוציאים אותה מפי.
איני מתייחס להגדרה של 'חרדים אמיתיים' כי איני יודע אם אתה מתכוין למונח חרדה, לסטנדרט החברתי או לרעיון הנישא על ידי הנקראים חרדים. אני מתייחס רק לכך שלשפשף את הבגדים על גבי ספסלים ולחפש דרכים להצדיק את כל מה שהלעיטו אותך ועל חשבון הזולת, זה לא כילוי ימים אבל שלהתחכם בפורומים זה כילוי ימים כי הרי זה לא מקאאאבעל!
אדם הגיע לבית הכנסת עם בעל חי מסוים ורצה להכניס אותו פנימה. הרב התנגד בטענה שלא מתאים למקום המכובד. בעל הבעל החי טען לרב שבעל חי זה הוא שונה והוכיח לו. הוא לקח סידור ובעל החי דפדף ומילל כאחד מטובי אנ"ש.
אחר כך הביאו חומש, משנה, תלמוד והוכיח בעל החי את רב גבורתו בכל התחומים.
הרב נכנע אבל שאל: 'עם בעל חי כזה אתה יכול לעשות הון תועפות, למה אתה מסתיר את יכולתו? חבל!'
ענה בעל בעל החי: 'מה אני יכול לעשות? הוא רוצה רק לשבת וללמוד.'
נשלח ב-22/4/2003 17:01
"חרדי אמיתי" תינה בפניי שהוא כה עסוק בביזנס שלו וכשהוא כבר מגיע לשיעור לימודי זה משעמם אותו והוא נרדם.
מאחר והוא אדם חושב, מבין וישר אינטלקטואלי, יעצתי לו לעשות "קביעות" חצי שעה ליום לעיין בפורומנו. הוא מאד הודה לי על כך שבזכות הקריאה הוא הפך ל"יהודי אחר" [אין הכוונה ל"אחר" כפי שכינו את אלישע בן אבויה, אלא לאחר] שהתחיל להעריך הרבה יותר את התוכן שביהדות לה התחנך בכשלושים שנותיו!
ישרים דרכי הפורום, צדיקים ילכו בם ...
נשלח ב-22/4/2003 17:18
התעניינתי לגבי גוף הספר והרושם מתקבל שהמסר העוצמתי שלו הוא "לא ליסתר איניש בי כנישתא עד דלא בני בי כנישתא אחריתא" [לא יסתור אדם בית כנסת עד שלא בנה בית כנסת אלטרנטיבי].
נשלח ב-22/4/2003 17:31
ווטו
איני בר הכי לדון יתר על המידה לדון על המסר של הספר שכן קראתיו לפני זמן רב.
אבל כפי שכתבתי לעיל. יש להבין את התנועה הקונסורבטיבית כדי להבין את המסר החבוי בספר.
עקרונית המסר הוא שאין למסורת ערך כ'אמת' אך יש לה ערך כזו היוצרת חברה נכונה. זו גם דעת זרמים מסויימים בחברה הקונסורבטיבית וכנראה גם דעתן של המחבר. הספר כמדומני לא נכתב כתגובה לאורטודוקסיה אלא כתגובה לרפורמה. לדעת המחבר ישנם בעצם שלושה דרכים:
א. שימור היהדות בקיפאונה ובמנותק מהתרבות השלטת- ההלנית\מערבית (אורטודוקסיה)
ב. השתלבות בתרבות המערבית וביטול הייחוד היהודי (רפורמה\חילוניות)
ג. הדרך האמצעית, לדעת המחבר, ואשר היא שוב לדעתו הדרך הקונסורבטיבית המשלבת בין שמירה על עקרונות המסורת דווקא לאחר ומתוך פרספקטיבה של הכרות עם התרבות היוונית ועקרונותיה הרציונאליסטיים.
