חדשה כאן.שלום לכם.
הדיון דלעיל מעניין מאוד וסייע בידי להבין יותר את ההבדל וההשתייכות דמושגי "חפצא" לעומת"גברא"
היות ואני באמצע הכנת ה"פילפול" עבור בני שייכנס לעול תורה כשבוע אחרי פסח, נתקעתי קצת בעניין קטן שהגדיל, עבד שנשתחרר הנוגע למצוות ספירת העומר:
השאלה היא האם קטן שהגדיל באמצע ספירת העומר (וכן עבד שנשתחרר) יכול לספור בברכה ספירת העומר ?
אם אנחנו אומרים שמצווה זו מצד הגברא, הרי שאף על פי שספר בתקופת קטנות((או עבדות) ורוצה להמשיך בספירה לאחר מכן , הרי שלא יוכל לספור מכיוון שעל הגברא לא חל החיוב מקודם לכן, ולכן יהיה חסר ב"תמימות"
משום שהמצווה כוללת ספירה מדוייקת של ימים וכאשר חסרים מספר ימים (או אפילו יום אחד) כבר אסור להמשיך בספירה.
מאידך , עניין הספירה של האדם אינו מציאות בפני עצמה. שהרי גם לולא מעשה הספירה של האדם כל יום הוא בכל אופן יום במספר מסויים , מיום הקרבת העומר ואין ספירת האדם משנה בזה כלום , ואם כן מעשה הספירה מצד עצמו אין לו מציאות, ורק המצוה לספור הזמן היא שעושה את הספירה למציאות, ע"ד מצותי' אחשבי'
וכיוון שכך: עבד שנשתחרר באמצע ימי הספירה אינו יכול לספור בברכה (אף שספר כל הימים שלפנ"ז) מכיוון שמציאות הספירה אינה אלא מצד המצוה, הרי הספירה שספר לפנ"ז - שאינה מצד שציווי התורה- אינה מציאות כלל, ואיך יברך ויספור "היום עשרה ימים לעומר" כשלא היתה מציאות של ספירת ט' ימים לפנ"כ.
וע"ז יש יש מקום לשקו"ט בקטן שהגדיל- דאף שגם בקטנותו קיים מצות ספירת העומר מדרבנן (מדין חינוך) ומצוותי' (גם מדרבנן) אחשבי' למציאות דפסירת הימים, מכל מקום, כיוון שהחיובין דרבנן לפי כמה דעות אינם אלא על ה"גברא" ולא על ה"חפצא" , יש מקום לומר שחיוב הספירה (מצוה) מדברנן אינו די להחשיב את ספירת הימים בנוגע לחיובים מן התורה ולא יכול לברך בברכה(אף על פי שבקטנותו ספר בברכה מדרבנן), כיוון שביחס לחיוב שנתחדש כשהגדיל, לא קיימת אצלו מציאות של ספירת ימים לפני זה.
הערות והרות בנושא יתקבלו בברכה
 |
|
|
