האם נתנה התורה לעם שלא מסוגל לקיימה

אני סוחב איתי כבר זמן רב שאלה שאינני יודע אם כבר נדונה בפורום זה אליו נכנסתי רק היום. מכל מקום אשמח לקבל עליה לינק או לפתח סביבה דיון מתאים.

הבקיאים בהיסטוריה היהודית יודעים בוודאי שהיו רק תקופות מועטות מאוד בהם עמד מרבית העם בדרישות התורה ,ואפילו לא במרביתם. הבחינה לכך היא הקביעה הידועה: היום- אם בקולי תשמעו. כלומר: הגאולה שלא בעיתה תבוא רק כאשר יעמוד העם על הרמה הרוחנית הנדרשת. הוי אומר שבאלפיים השנה האחרונה זה כבר לא מה שקרה.
גם בתקופת הבית השני ובוודאי בראשון ברוב התקופות קיום התורה בשלמותה היה נחלת מעטים.

ומכאן לשאלה המטרידה. ותחילה משל קצר להסבר: כאשר מספר תלמידים אינו עומד במטלות שהוצגו לכיתה אפשר למצוא בהם את האשמה.אבל כאשר מרבית הכיתה נכשלת הטענה היא כלפי המורה שהציג להם דרישות מעל ועבר ליכולתם.

והנמשל: התורה נתנה לעם שהכשלון שלו לאורך הדורות מלמד לכאורה שדרישותיה הן מעל לכוחו. ואם כן מדוע נתנה?

ליבוביץ' הוזכר פה ולכן כדאי להביא גם את פתרונו לבעיה: שאף על פי שהאדם צווה על עשיית דברים מסויימים, בשום מקום לא הובטח לו שגם יעלה בידו לבצע את אותם דברים.
על כל פנים, מוטלת עליו החובה להשתדל, ומן ההשתדלות הוא לא יכול להמלט.

הולדי,

לא הבנתי למה לחפש הסברים בתורת הנסתר . הרי משישים ריבוא בכל זאת היו שנים שהצליחו לעמוד בדרישותיה. זה לא מספיק משכנע?
הם היו בני אדם בשר ודם, אנושיים לגמרי , "דם העם" .וכדי להעצים עובדה זו הם אפילו לא היו מצאצאיו של משה

חג שמח

איקא.
לא קראת את שאלתי עד הסוף. גם אני ציינתי שיש יחידים המקיימים את כל התורה, וכאלה יש בכל דור ודור. שאלתי נסובה אל הכלל ובהנחה שהתורה נתנה לציבור ולא ליחידים.
שימי לב שלאורך כל ספר דברים הציווים ודברי המוסר הם בלשון רבים. והיה אם שמוע תשמעו וכו'

הולדי

קראתי את שאלתך עד הסוף,רק לא הבנתי למה ההסבר כאילו ה"עוונות"או כישלון העם הם חלק מתוכנית אלוקית נשגבה והם מספקים הסבר ש"מובן"לךומניחים את דעתך, ואתה מסוגל לקבל אותו כתשובה לשאלתך.והצלחת שניים מתוך שישים ריבוא משאירים אותך "מבולבל" עד כדי האפשרות שאולי ה"תורה" היתה צריכה להתאים את עצמה להמון העם (זה מזכיר קצת את הטענות של הנצרות בראשית היווסדה שהתורה היא אליטיסטית ומתנשאת, והציעו את האלטרנטיבה של "אופיום" להמונים.) התורה שבכתב ובכללן הציוויים לכל אורך ספר דברים הם : עקרונות הצדק האלוקי, וזהו רף גבוה מאוד שאליו צריך האדם לשאוף.

ועל זה נאמר: לא עליך המלאכה לגמור וכו'

אגב הרמב"ם במורה נבוכים "בצוואת מאמר זה" כותב במפורש: "עצה ללמד אמת שהוכח אלא על ידי כך שיתאים למעולה אחד ולא יתאים לעשרת אלפים סכלים, הריני מעדיף לאמרו בשבילו"

ולמה? הוא הכיר לפחות כמוך את תולדות העם היהודי וכישלונותיו.

איקה

להזכירך שהעלית בעבר את הנושא. מצאתי גם את הלינק: http://hydepark.co.il/hydepark/Topic.asp?topic_id=182842

נראה כי דרושה כאן עבודת סיכום לנושא יסודי זה הנוגע לציפור נפש היהדות.

הולדי, נדמה ששכחת כי "רגש האשמה" הוא מיסודי הדת.

כן, כל ענין הדת הוא לתת לאדם ציפיות גבוהות כל כך שהוא לעולם לא יוכל להגיע אליהם, ואז יהי' טעם לחייו לשאוף להגיע לאיזה מקום, ולא לשקוט על שמריו.

כמדומני שהראשון שהתחבט בשאלה האמורה היה אדם הראשון. במדרש מסופר שאדם הראשון אמר לקב"ה ( אין את המדרש לפני ואני מצטט מהזכרון) "מלכתחילה בעלילה באת עלי שהרי כתבת בתורתך אדם כי ימות באוהל". והתורה כידוע קדמה לבריאת העולם. במילים אחרות: לא יכולתי שלא לחטוא כי זה מה שאתה קבעת מראש. גם את הכשלון וגם את העונש.
וזה משיק לענינינו בנקודה הבאה: התורה ניתנה בידיעה מראש שבני האדם לא יקיימו אותה עד תומם ויקבלו את העונשים הכתובים בה. והקללות בפרשת בחוקותיו ובכי תבוא יוכיחו שהתגשמו עד תומם.

הגענו אם כן לנקודת פתיחה חדשה בדיון. כשלון בני האדם ועונשם הוא חלק ממהלך הבריאה והתורה. עכשיו רק צריך להבין מדוע, וזה כנראה מסוג הדברים שהם בבחינת מה למעלה ממך ומה למטה שאין אפשרות לרדת לסוף משמעותם.