|
|
| נשלח ב-23/4/2003 21:33 |
 |
| |
דוד12
אני סוטה מהנושא המרכזי ומתייחס רק לדבריך.
מאד התפעלתי מהגדרה שקראתי אצל יוסף דן (סליחה על הציטוט מחוקר חילוני, אבל גם חוקר יכול לחשוף מרגלית), גם אם היא היתה מוגזמת במקצת: היהדות בעיניו היא דת ללא רגשות אשמה.
ואני מסכים איתו. אני סבור שהנצרות מתבססת על רגשות אשמה, ובאה לפתור אותם. בעוד שהיהדות שמתגלה לעינינו מן המקורות אינה מטפחת רגשות אשמה.
לכן, אני מסכים רק לחלק של דבריך שבו כתבת שהתורה מציגה מסלול אינסופי של עליה. אבל לא לחלק שאינסופיות זו גורמת ייאוש או רגשות אשמה.
יתכן שצריך יותר להבהיר למה אנו מתכוונים במונח "רגשות אשמה". אך אני משתמש במונח זה בדרך כלל כדי לציין תופעה שלילית של רגשות רעים הרודפים את האדם, גם אם הם נובעים מתוך מעשים רעים שהוא מתחרט עליהם. כל הרעיון של תשובה הוא שאין צורך ברגשות אשמה, כי תמיד יש מקום להתחלה חדשה!
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-23/4/2003 22:00 |
|
| |
הולידי היקר
מהמדרש שהבאת אין לכא' ראיה, כי שם רק באו לומר שכל עניין החטא מכוון היה, ובאמת אינו חטא כלפי אדם הראשון, אלא הוא שייצג את כלל חולשת האנושות, שאכן היא רמת האנושות הרצויה בכדי שהעולם יהא עולם מתפתח ומתקדם, יפה הרבה יותר ואתגרי.
ובכלל, מה הנפק"מ משאלתך? אני משער שיש לך, לכן אני מתעניין.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/4/2003 22:10 |
|
| |
יוסף.
אין לי שום נפק"מ משאלתי. בהנהגתי האישית אני חרד אדוק לחלוטין. שאלה זו מלווה אותי מאז שהייתי ילד בן חמש וטרם מצאתי מי שיברר לי אותה בכפוף לצמידות מוחלטת לדברי חז"ל ( תשובות אפיקרוסיות יש למכביר) וללא הטלת ספק בעיקרי האמונה.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/4/2003 22:41 |
|
| |
הולדי
בתקווה לנחם אותך
ייתכן שאין האדם חופשי במובן של יכולת להכריע את עצמו לבחור בין הטוב ובין הרע, במובן האמור במדרש, שכבר הראה הקב"ה לאדם הראשון ספר שבו נכתבו כל קורות העולם וקורות בריותיו, עד סוף כל הדורות. אבל הוא חופשי להתאמץ לשאוף ולחתור אל הכרעה זו- לפום צערא אגרא : שהשכר לפי המאמץ, לא לפי מה שמושג במאמץ
|
|
|
|
| נשלח ב-23/4/2003 23:16 |
|
| |
איקא.
את נכנסת כאן לשאלה הידועה של ידיעה ובחירה. למרות שישנה השקה מסוימת בין השאלה שהצגתי ובין הסוגיא הבילתי פתירה הזאת נסיתי שלא לערבב שאלה בשאלה.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/4/2003 23:45 |
|
| |
לעצם שאלתך - הולידי - יש להוסיף -
עיקרון התורה - אור לאנושות, התורה אמורה להתחיל מיחידים ולהתפתח הלאה. ברור שהרבה לא יקבלו את עול התורה, כי זו -התורה- דבר חדש המתחיל מגרעין קטן -
והרי זה דומה בדיוק למי שמפיץ איזה פטנט חדש לבריאות או מוסר, ברור הרי שבתחילה יהיו מועטים המנויים עליה. הלא כן? אל נא תביט במרחב זמן של יחידות בנות 20 שנה אלא בנות אלף!
עכשיו עוד דבר, נניח שאלוקים נתן הזדמנות שהוחמצה, לכן מה? מי אמר שדבר שרוב אינו בוחרים בו אינו ביכולת שלהם? אני מכיר אלפי אנשים שהיו יכולים לחשוב הרבה יותר אך פשוט לא בחרו בכך = עצלות! זה לא גורם לי להניח שלחשוב זה דבר לא לגיטימי מחמת המצאותו בחיק יחידים!
אני מקווה שלא יעיק עליך יותר העניין, כי לענ"ד אין כאן בעיה פנימית, אלא שאלה כללית חיצונית מעצם הבחירה לקבל את התורה.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/4/2003 20:54 |
|
| |
הגמרא ב"סנהדרין" אומרת: "שישים ריבוא יצאו ממצרים, אבל רק שניים זכו לבוא אל הארץ, יהושוע בן נון וכלב בן יפונה"
על היחס הזה בין שישים ריבוא (= 600.000)לעומת שניים, אומר רבי שמחה מדווינסק (מתוך "משך חוכמה")
"כוונת המאמר הזה המופלג הוא כי כל האותות והמופתים ושפטים גדולים אשר עשה ה' למצרים בעשר המכות ובקריעת ים סוף, שווה בשביל שיבואו שניים מתוך שישים ריבוא אל המטרה האלוקית. וכמו שכל זה שעשה במידבר, הכל היה לתועלת אשר שני אנשים ישארו משישים ריבוא, כן לא יימנע מהשם יתברך לשדד הטבע, ולהראות זרועו והשגחתו על בניו, בפרט לכל באי עולם, אף כי אינם ראויים אל הדבקות לאלוקות והמטרה התכליתית רק שניים משישים ריבוא, ומאות אלפים שונאי ה' יאבדון, עבור תועליות פרטים מצויינים מאמינים בהשגחתו, כי הנפלאות עשה לכולם, ולהביט וליקח מזה מוסר צדק ואמונה טהורה, זה רק ליחידים מהכלל, ולכן לא ירפה ידי המאמין, בראותו כי אין מי שראוי למטרה האלוקית רק יחידי סגולה, כי משביב-אש בהריחו ברוח סוער יאיר כל העולם, כן ההשגחה האלוקית בהידבקה ביחידי סגולה אשר יריחו רוח משפט וצדק,תהיה לאור עולם ולאש לוהט שלהבת-יה".
"ישתבח בעל הרצוןאשר לא תושג תכליתו וחוכמתו"
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-4/6/2003 09:10 |
|
| |
ווטו
באשכול ממלכת כהנים הסכמת ש'אין לתורה מטרה ראשונית של חינוך אישי, אלא ליצור תרבות'.
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=301856
שאלת האשכול הזה הינה בסיס מצויין להנחתכם שם! אבל איני רואה בזה פטור ממצוות מצד ההשתייכות של כל יחיד לתרבות, למרות שאין קיום כל מצוה ומצוה בהכרח תיקון היחיד המסוים כמו שכותב הרמב"ם במורה.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/6/2003 10:53 |
|
| |
הרמב"ם הרי סבר שכל הבריאה כולה היא בשביל יחיד או שניים מושלמים. את סגולת עם ישראל ניתן לראות לפי הרמב"ם בעיקר בפוטנציאל להצמיח מתוכו את המיוחדים האלו. ממילא התנהגותם של ההמונים אינה מעניינת במיוחד לפי ההשקפה המיימונית.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/8/2009 15:29 |
|
| |
יפת תואר כ"היתר" ובן סורר כדבר שאינו קיים מוכיחים שהתורה לא נותנת הוראות יבישות מעשיות אלא כיוון וגישה כללית שמתבטאים בהרבה מעשים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/8/2009 11:04 |
|
| |
http://www.net-sah.org/he/node/949
שו"ת הרב רצון ערוסי : האם הרמב"ם העדיף את האליטיסטים ובז להמונים ?
כיצד התייחס רבינו הרמב"ם למנהגים בתר-תלמודיים שנתפשטו ע"י המון העם?
כנגד מי כיוון הרמב"ם את חיצי בקורתו במיוחד בהקדמתו לספר "מורה הנבוכים"?
מה ניתן ללמוד בימינו מדרכו זו של הרמב"ם?
|
|
|
|
| נשלח ב-30/8/2009 13:25 |
|
| |
[כת ראשונה - מקבלים דברי חכמים כפשטם] הראשונה והוא רוב מה שראיתי, ואשר ראיתי חיבוריו ומה ששמעתי עליו - הם מאמינים אותם על פשטם, ואין סוברין בהם פירוש נסתר בשום פנים.והנמנעות כולם אצלם מחוייבות המציאות
ואמנם עושים כן, לפי שלא הבינו החוכמה והם רחוקים מן התבונות, ואין בהם מן השלמות כדי שיתעוררו מאליהם, ולא מצאו מעורר שיעורר אותם. סוברין שלא כוונו החכמים ז"ל בכל דבריהם הישרים והמתוקנים, אלא מה שהבינו לפי דעתם מהם, ושהם על פשטם. ואע"פ שהנראה מקצת דבריהם יש בהם מן הדיבה והריחוק מן השכל, עד שאילו סופר על פשוטו לעמי הארץ - כל שכן לחכמים - היו תמהים בהתבוננתם בהם, והם אומרים היאך יתכן שיהיה בעולם אדם שיחשוב בזה או שיאמין שהיא אמונה נכונה, ק"ו שייטיב בעיניו.
וזו הכת עניי הדעת אשר יש להצטער לסכלותם לפי שהם מכבדין ומנשאין החכמים כפי דעתם, והם משפילים אותם בתכלית השפלות, והם אינם מבינין זה. וחי השם יתברך כי הכת הזה מאבדים הדרת התורה ומאפילים זהרה, ומשימים תורת ה' בהיפך המכוון בה. לפי שהשם יתברך אמר בתורה התמימה "אשר ישמעון את כל החוקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה", והכת הזאת מספרים משפטי דברי החכמים ז"ל מה שכששומעים אותו שאר האומות, אומרים "רק עם סכל ונבל הגוי הקטן הזה".
ורוב מה שעושים זה הדרשנים שהם מפרשים ומודיעים להמון העם מה שאינם יודעים. ומי יתן אחר שלא ידעו ולא הבינו שיהיו שותקים. כמו שאמר "מי יתן החרש תחרישון ותהי להם לחכמה". או שיהיו אומרים אין אנו מבינים כוונת החכמים בזה המאמר ולא היאך יתפרש. אבל הם מחשבים שהם מבינים אותו ומשתדלים להודיעו לפרש לעם מה שהבינו הם עצמם, כפי דעתם החלושה, לא מה שאמרו חכמים, ודורשים בראשי העם דרשות ממסכת ברכות ופרק חלק וזולתם על פשטם מלה במלה."
---------------------------------------------------
דברים אלה בהקדמה לפרק חלק מחזקים ותומכים בדברי הרב ובניפוץ המיתוס כביכול הרמב"ם אומר שהוא מעדיף אחד מעולה ובז להמון הסכלים- ( העובדה שרק בני עליה מועטים מצליחים וכל השאר אינם אלא כדי לשרתם אינה סותרת לעובדה שהרמב"ם היה טיפש עד כדי כך שחשב שעם לומד תורה ושממשיך את מסורת אבותיו יכול להיות מורכב ממעטים והרי במשנה תורה הוא כותב במפורש בהלכות יסודי התורה "כל בית ישראל מצווים על קידוש השם") ומסקנה זו אינה אלא תוצאה שלהוצאת דברים מהקשרם. שהרי את דבריו בהקדמה למו"נ אותה ציטט הרב הוא אינו מפנה להמון אלא אל תלמידי חכמים שפירשו מקראות ואגדות כפשוטן, למדו תורה בלי מדע ( = מבלי לרכוש את המעליות השכליות המביאות למעלת ה'חכם המבין מדעתו', כפי שהוא מפרטן בהקדמה לשמונה פרקים פרק א) ודורשים את הדברים בפני המון העם, ובכך הפכה תורתם להיות תלושה מהמציאות שהרי 'הנמנעות כולן הם אצלם מחוייבות המציאות". והרי בראשית דבריו על ה"כת הראשונה הוא כותב במפורש "הראשונה והוא רוב מה שראיתי, ואשר ראיתי חיבוריו ומה ששמעתי עליו -" ומי כותב חיבורים ? ההמון?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/12/2012 20:26 |
|
| |
הוקפץ לעיון
|
|
|
|
| נשלח ב-25/12/2012 21:01 |
|
| |
מוזר שלא הזכירו את תשובת הר"מ באגרת תחה"מ בה הוא טוען כי העם לא היה בשל לקבלת אמונות מסויימות ואלו טופטפו לאט לאט עד שנשתרשו כעבור זמן רב מאוד. אין מניעה שזהו התהליך גם בהשתלטות ההתנהגות הראויה
|
|
|
|
| נשלח ב-25/12/2012 21:02 |
|
| |
ומכאן שאין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו, דאלת"ה כל אותן דורות היו נעביך אפיקוירעס.
|
|
|
|
|
