אשה או חתול ?

השכן
ואם זכרוני אינו מטעני, ליהוסף יש וורט מעניין על הפסוק הזה, תשאל אותו.


גם וגם
שים נא לב שכתבתי על "גבר מצוי", מה שאין כן הגברים כגון אלה בכתבה המעניינת מאד (שווה לפתוח את הלינק) שהבאת וכגון האיש של שחרית שלומו ישגה.


ווטו,
איני יודעת עד כמה ניתן באמת להפריד בין תלות רגשית ותלות פיזית. תלות היא תלות ויש לה ביטויים שונים.

בעל הוא כנראה מלשון בעילה ולא מלשון בעלות.

כיו"ב המונח 'שדה בעל' שאינו שונה מבחינה קניינית משדות אחרים.

המושג הקנייני הוא 'בעלים'.

__________________________

ולדידך דאמרת...

קצת מגוחך בעיני שאנשים שחיים בחברה שבה ברור שהאשה אינה קניין בעלה, מתעקשים לא להשתמש במונח בעל. השפה משופעת במילים ומונחים שאיבדו ממשמעותם המקורית בימינו ואשר אנו משתמשים בהם במובן שונה בתכלית.

ממללא,
אתה בסה"כ מעביר את השאלה שלב אחד אחורה: אל היחס בין הבעילה ביחסי אישות לבין הבעלות בתחום הקניין.
לגבי "שדה בעל", הביטוי מתייחס לאליל הכנעני ולא לבעלות או בעילה.

בעל הבור ישלם,
ונקרב בעל הבית אל הא'

גו"ג וממללא,
כמו בהקשר הפסוקים בהושע (השכן - ), למילה בעל מובנים שונים, שהקשר הסמנטי (או הפרשני-דרשני, כמו אצל הושע) ביניהם די הדוק.
הושע משתמש בשם האל "בעל" ומבדיל בינו לבין א-להים, ובו זמנית מלמד על ההבדל בסוג החיבור הדתי בין בני האדם לבין האל שהם בוחרים לעבוד: אישי - בעלי.

אני מאמינה שלמילים יש כוח, לא רק כמבטאות תודעה, אלא גם כיוצרות אותה, ולכן אני מבינה מאוד את אלה הבוחרות/ים שלא להשתמש במילה "בעל" בתוך הקשר הזוגי שלהן/ם.
ממללא - מהם קידושין אם לא קנין?! מהו "בעל" אם לא בעל?!

ממללא,

נו נו נו.. אני רואה שלא הסתכלת בלינק של ווטו לאשכול המילון.
בכל מקרה, הרגעתך שהמונח 'בעל' לקוח מן הפועל 'לבעול' היא נחמה פורתא בלבד. הפועל הזה מניח צד אחד מבצע פעולה ובכלל לא מובן אם יש צד שני ואם כן, נראה שאין לו שום תפקיד בפעילות (נו, יותר נקי אי אפשר לכתוב את זה...). האם על היחס הזה צריכים להיות מושתתים יחסי הזוגיות?

תחשוב על פעלים אחרים בשפה העברית המציינים יחסי מין ותראה שברוב המקרים מדובר בפעלים רפלקסיביים, דהיינו בפעלים המציינים יחס בין שני אנשים!

שחרית,

בנוגע לסיפא, על אף השעה המאוחרת (הילדים כבר לא גולשים בשעה כזו...), לא הייתי מאריך בענין. אך אני חולק עליך...


אוי לשכן ואוי לשכנו

אמשלום ושחרית,

אני בוחן את העניין מנקודת המבט שבתוכה אני חי: החברה הישראלית הכללית הגוש-דנית.

רוב הנשים משתמשות עדיין בתואר בעל בטבעיות ובלי להתפלפל סביבו, ולאף אחת מהן (וכן לבעליהן או אישיהן) אין איזו 'הווה אמינא' כאילו כביכול משמעותה של הזוגיות שלהם היא שהאשה היא קניין של הבעל.

אין ספק שהלכות קידושין נוצרו על בסיס התפיסה שהאשה היא קניין הבעל. ואולם, אין לתפיסה הזו כל משמעות בחברה המודרנית ומה שנשאר ממנה היא רק האות המתה, מתוך רצון לשמר את המסורת בדקדוק ומתוך רתיעה לשנות אותה. מהותית, אין לכך כל משמעות (עם כל הכבוד לתיאורית משמעותן של מלים שכידוע יכולות להרוג במיוחד כשהן נאמרות ע"י חובשי כיפה).

ההיתפסות למנוח 'אישי' היא בעצם סוג חדש של אורתודוכסיה פמניסטית דקדקנית שמקפידה על כל תג ומילה ויוצקת בכל ביטוי שגרתי משמעויות הרות עולם.

הלכך התכוונו המשוררות השוחות בזרם אחר (כלשונה הזהב של אמשלום)? האם שד דקדוקי העניות חבוי בכל בקבוק?

ממללא,
אם המילה "בעל" חסרת משמעות של בעילה ובעלות עבור א/נשים, שימשיכו לאמרה בכל פה. לי, אין שום בעיה עם זה, ואיני נוהגת לתקן את לשונן/ם של אחרות/ים.
הביטוי "אישי", או "בן זוגי", נאמר ע"י אלה שיש להם, כנראה, בעיה עם המונח "בעל" - למה זה מפריע לך?

אמי היקרה, שקשה להגדירה כשייכת ל"אורתודוכסיה-פמיניסטית-דקדקנית" (לא לצירוף האיברים ולא לאף אחד מהם בעמדו ביחידות), נוהגת מאז ומעולם (כבר כ- 40 שנה) לכנות את אבי - "החבר שלי". גם זו אפשרות נאה.

אני בהחלט מאמינה בכוחן של מילים ליצור תודעה, ולהשפיע על עיצובן של תפיסות עולם, ולכן משתדלת כל הזמן לשמור על לשוני. לצערי, לא תמיד אני מצליחה. הערתך בסוגריים על "מילים היכולות להרוג", מלמדת, כי גם לך זה קורה לפעמים.

תוקן על ידי - אמשלום - 09/07/2004 11:26:34

הנה הודעה שקיבלתי בתא האישי ומובאת פה ברשותו של כותבהּ:


שגל=גילה ערוה.?
שכב=כמשמעו.
ידע= הכי יפה.
זנה= נגרר.
כל אלו (לא מצליח להיזכר בעוד) אפשר להפוך לנקבה,חוץ מבעל, שאין בעלה,אלא נבעלה.
החמוד הוא שאימי החרדית לא תאמר לעולם בעלי. ואשתי תגיד...

סתם לתמוך בעמדתך..



עד כאן לשונו.
ועל דבריו של הכותב אבקש להעיר שאעדיף לא להשתמש באף אחד מהפעלים הללו המתארים מה שצד אחד עושה למשנהו, אלא בפעלים המתארים היפעלות הדדית (לדוגמה: להתעלס).