ליצחקומר [עקב דיון באישי],
הדברים הבאים הם מחבר שערך את ההשוואות בין שפינוזה והזוהר [וראה באשכול המומלצים אישים-ברוך שפינוזה על האשכולות סביבו].
וז"ל החבר:
שפינוזה תופש את מנגנון המציאות/האל, כמי שיש לו טבע מוגדר, שכל השאר הם פועל יוצא מאותו הטבע. כהמשך לכך, ובהתאם להבנות שהוא מסיק בפרקו על האלוהים, מגיע שפינוזה אל המשפט הבא – "לא יכלו הדברים להתהוות מאלוהים באופן אחר ובסדר אחר מזה שנתהוו בו" [משפט ל"ג]. להנחה זו קודמת ההנחה ש"אלוהים אינו פועל מתוך חרות רצון" [שם ל"ב, משפט יוצא]. שפינוזה מטעים את דבריו בטוב טעם, ומסביר כך, הרי הרצון פועל על פי סיבה, ללא סיבה הרי אין רצון, כך שאם אכן לרצון קודמת סיבה, הרי שהרצון הוא תוצר הכרחי מאותה הסיבה הגורמת אותה. מכאן שאם טבע המציאות הוא באופן מסוים, בהכרח שהסיבה שגרמה לטבע להיות בצורה הזו, מובילה דווקא לטבע כזה, וא"כ ניתן לומר שלא הייתה סיבה שתאפשר את יצירת המציאות באופן אחר מזה שהוא קיים בו. מכאן ש"לא יכלו הדברים להתהוות מאלוהים באופן אחר".
האמת היא שלמרות שהדברים לכאורה מוכרחים, הם נוגעים באפיק מאוד מצומצם. כלומר, ממבט רחב יותר נראה בעליל שטבע המציאות אינו מוגבל כלל ועיקר, למרות שמבחינה של ההקשר המצומצם, יש מקום לדברי שפינוזה כפי שיבואר.
לפי איך שהוסברו דברי שפינוזה, הרי שדבריו אודות חרות האל, תקפים לא פחות לגבי האדם, זאת אומרת, שאף לאדם אין יכולת לשנות דבר מכפי שבחר אותו, כי הרי אם בחר כך, ז"א שהייתה סיבה לבחור כך ולא אחרת, וא"כ לא יוכל לבחור אחרת. אם כן ניקח את האדם כדי להבין את העניין באופן מוחשי יותר. נניח והאדם בחר לשחק משחקים, ונניח שאינו מוצא עדיפות בין המשחקים המזומנים לו, בכל זאת הוא יכול לבחור לשחק את אחד המשחקים, ואילו היו לו הרבה ידיים והרבה אופני מיקוד, היה משחק את כולם בבת אחת. בחירת המשחק להיות במשחק איקס, אינו שולל את שינוי המגמה למשחק אחר, שכן כל המשחקים כלולים בבחירתו הראשונה, ובסיבה הראשונה המניעה אותו לשחק, אלא שלפי נתונים מסוימים [חיצוניים לבחירתו הבסיסית] הוא יבחר במשחק פלוני, או לשנות את משחקו למשחק אלמוני. שינוי הבחירה במצב זה אינו שינוי טבע הבחירה, שכן טבע הבחירה לשחק הוא כללי ביותר וכולל בתוכו את כל טבעי המשחק.
נחזור מעתה לטבע המציאות/האל. כדי שדברי שפינוזה אודות אי יכולת שינוי הטבע של המציאות יהיו נכונים, עלינו להניח שהבחירה במנגנון המציאות כפי שהוא הייתה מתוך עדיפות בבסיס הבחירה. אם הבחירה של האל להפעיל את המנגנון נובעת מבחירה מאוד כללית, שהמנגנון הנוכחי של הטבע אינו אלא אחד מאופני יישום אותה הבחירה, הרי שבהחלט יכול האל לבחור את שינוי הטבע המנגנוני של העולם. אנו יכולים להעלות על דעתנו, שהאל מחליט לשם גיוון העולם, לשנות את טבע העולם כל עשר שנים וכדומה, בדיוק באותה המידה בה אנו מבינים, שהאדם שבחר לשחק, יכול לבחור בחירה כללית להחליף משחק כל חצי שעה וכיוצא בזה.
מעתה נמשיך שלב הלאה, נניח והאדם לא בחר לשחק משחקים, אלא לעשות את הדבר הכי זמין, כלומר – אם הוא רואה קיר מכוער הוא יצבע אותו, אם הוא רואה ארון מיותר הוא יזרוק אותו, אם הוא רואה כדור מפוצץ ינפח אותו וכו', הרי שבעצם מגוון המעשים מתרחב עד אין סוף וללא הגבלה למנגנון וטבע מוגדר, אם כי הוא אכן מוגדר בבסיסו, אך לא ניתן לכנות זאת כטבע, שכן אין דברים מוגדרים מראש שיכללו בטבע זה, אלא ברמה המופשטת ביותר, וזה אינו נחשב טבע מסוים. כך לגבי האל, אם נצא מנקודת הנחה, שהאל אינו מוגבל בקריטריונים אשר הוא פועל על פיהם, ובהכרח שאינו מוגבל שהרי אין סיבה המגבילה אותו, א"כ בהכרח שטבעו אינו מוכרע להיות באופן מסוים בצורה קבועה, אלא היא יכולה להשתנות, על פי קריטריון על מופשט ביותר. בדבר אחד נסכים עם שפינוזה שלא ייתכן שהאל יבחר בדבר הנוגד לעיקרון הבסיסי שנזהה את האל מונע על פיו בטבע הנוכחי, שכן כל זמן שהעיקרון יהיה נכון בהכרח הוא יוביל לאחד ממיני הטבע המתאימים לו, אך כאמור אין רק טבע אחד או יישום מסוים המתאים ליישום העיקרון הנבחר, הן על ידי האדם והן על ידי האל.
ייתכן וגם שפינוזה מסכים לדברים האמורים, אלא שהגדיר כטבע את הבחירה הבסיסית, אך א"כ קביעתו על המוגבלות, היא מאוד לא מדויקת, שכן ייתכן ויש עיקרון כללי המניח כל צורה של טבע שנוכל להעלות על דעתנו כדי לקיים אותו. למשל, אם אדם בוחר "להיות פעיל", הרי ששלל אפשרויות הביטוי לבחירה זו הוא אין סופי, וא"כ לא ניתן לומר עליו שהוא יהיה בהכרח בטבעו הנוכחי, בו אנו מוצאים אותו מתעמל או עושה פעילות אחרת, כי בעצם כל הפעילויות נבחרו על ידו כאופציונליות, והשינוי יכול להיתלות בכל דבר ואף הקטן שבקטנים, כמו השעמום, וכל מיני קריטריונים שגם הם אין סופיים. כך שלא ניתן להגביל את תצורת האל לטבע מסוים [כלומר מתכונת שאנו מזהים כטבע מוגדר].
נקודה זו חשובה להתקדמות האדם עד מאוד. אדם שחי עם תחושת הקיבעון המתאפשרת על ידי הנחתו של שפינוזה שהטבע לא משתנה, נותן את דעתו על הקבוע כמוחלט, ואינו פתוח לשינויים שבהכרח באים על האדם. גם לו נניח שישנו טבע בלתי משתנה, כלפי האדם הוא לעולם משתנה, כי תמיד יזהה האדם שינויים שלא היו כלולים בטבע שהגדיר לעצמו עד היום. כך שבכל מקרה האדם אמור לצאת מנקודת הנחה, שהטבע אינו מה שהוא חושב, ולא מה שהוא חושב ברגע זה יקבע את גבולות הטבע ומהותו לרגע הבא.
עכ"ל החבר
להבנת הזוהר [היהדות] גם עובדת "כל האפשרויות פתוחות" [ראה בויכוחים עם איקה על ספינה הפורחת באויר], נכללת ב"הווה הוא האלוקים".
ועוד מדברי יהוסף באשכול אחר:
חשוב להדגיש את:
ההבדל בין שפינוזה לבעל התניא
1. ההבדל הכללי, שפינוזה בא להקטין את מושג האלוקות, ובעל התניא ליישם ולהרחיבו אל תוך חיינו.
2. שפינוזה תפס את האלוקות כישות מתה, ולא ייחס לה את התכונות שהיא עצמה מתקשרת בהם עם בני האדם.
3. בעל התניא ראה את האלוקות כבלתי מוגבלת לחוקים, ושפינוזה הגביל אותו לצורת הניהול של העולם הנוכחית.
תוקן על ידי לינקזעצער ב- 23/03/2007 8:36:42
 |
|
|
!
] לי אליכם!
לו היה שייך], אבל מאחר ובגלל מרדו מהתורה נידוהו, לכן כבר נהיה שפינוזה שפינוזה לגז"ש גם לגבי התיאוריה על האלוקות.
