האם נשים מועדות להיכשל?

סנשו
האם קראת את הדיון מתחילתו? דבריי נאמרו כלפי ציטוטים מחז"ל המתארים את הנשים כמועדות להיכשל. בהתחשב במצבן של הנשים באותה התקופה, לא ב 1000 שנה האחרונות, טענתי שאכן היו מועדות להיכשל הרבה יותר מן הגברים, משום שאם גבר היה עושה בדיוק את אותם הדברים, זה לא היה נחשב לניאוף, זנות, או כישלון.
טענתי היא, שכאשר קובעים קריטריונים שאינם זהים ל'אי-כישלון', אזי אחד הצדדים מועד להיכשל יותר מן האחר.

ולגבי מאמרי חז"ל - נכון, זה היה מקובל אז בכל התרבויות, אולם רק אצלנו (ובעוד כמה דתות פונדמנטליסטיות) מאדירים את כותבי הדברים הללו וטוענים שהיו קדושי עליון, שכל מילה שיצאה מפיהם היא אמת מוחלטת, שנבעה מחכמה עמוקה והבנה שאיננו יכולים להשיגה.
בשאר העולם השכילו להוקיע את מחדלי העבר ולנסות להתקדם לכיוון משהו טוב יותר.

בכל דת המבוססת על מסורת (כלומר 3 הדתות המוניתאיסטיות ויש לי הרושם שגם רוב דתות המזרח) מכבדים את חכמי הדת מדורות עברו, שינויים, בדתות אלו, לא נעשים על ידי הוקעת העבר אלא על ידי פרשנות והסברים של דברים מהעבר והתנהגות שונה שבסופה משנה את התודעה ("אחרי המעשים נמשכים הלבבות").

סנשו
יש דברים שחייבים להוקיע, אחרת הם מתפרשים כנכונים לפחות ברמה העקרונית, גם אם לא ניתנים ליישום בשטח. פרשנות והסברים לא תמיד אפשריים כלפי דברים שהם חד משמעיים.
לדוגמא, כותרת האשכול הזה: 'האם נשים מועדות להיכשל'. אי הוקעת דברי חז"ל, המדמים את האישה לקטנה חסרת דיעה וחסרת שליטה עצמית - היא אשר מביאה אנשים רציונליים להתלבט קשות בשאלה, האם רמת השליטה העצמית של האישה פחותה באופן משמעותי מזו של הגבר.
הוקעת דברים מסויימים של חז"ל אינה מחייבת שלילה מוחלטת שלהם, אולם היא מחייבת קבלה של העובדה שדבריהם אינם חזות הכל, וגדולים ככל שהיו לדורם, בדורנו אנו יש התקדמות עצומה (שלאו דווקא נעשתה על ידי העם היהודי או שומרי המצוות).
אדם המכיר בכך שלחז"ל היו טעויות וביכולתו להצביע עליהם ולהפעיל שיפוט משלו, אינו זה שאליו דבריי מכוונים.
אבל כותרת האשכול מראה שיש כאן אנשים, אולי רובם, שעבורם כל מילה של חז"ל היא אמת מוחלטת שאינה ראויה כלל לביקורת. במצב זה הרי לדידם האישה נותרה שוטה, טיפשה ותאוותנית שאין לייחס לה חשיבות כלשהי מעבר לתפקידה בהולדה ובהיותה כר לבעלה.

בדת שמתבססת על מסורת ומקדשת אותה קשה מאוד להוקיע חכמי דת קדומים, זה לא ייחודי ליהדות - בכנסייה הקתולית הייתה מסורת של שנאת יהדות ויהודים, הכנסייה מאז 1965 מנסה להתנער מכך אבל זה נעשה בדרך של פרשנות ואפילו עיוות דבריהם ומעשיהם של אפיפיורים ואנשי כנסייה בעבר ולא על ידי הודאה "טעינו לאורך שנים".

הלוואי והיהדות הרשמית היתה מתקרבת לנצרות הרשמית מבחינת היושר האינטלקטואלי וההעזה. האפיפיורים התנצלו על שריפת המכשפות והוקיעו אותה, הודו שהאבולוציה היא כנראה הדרך בה נברא העולם (ע"י אלוקים, כמובן) והתנצלו רשמית על זוועות תקופה האינקוויזיציה. כמובן שאפולוגטיקה מאפיינת כל דת שאינה רוצה לשמוט את הבסיס לקיומה, אבל מבחינת אומץ לב ויושרה להכות על חטא על טעויות העבר, לנוצרים יש הרבה מה ללמד אותנו.
בזרמים אדוקים מכל הדתות, ניתן להבחין ביחס מפלה לנשים ובתופעות כמו גזענות והומופוביה, שלדעתי הם תוצאה ישירה מסגידה עיוורת למסורת ולחכמי העבר, שאינה מאפשרת שלילת דברים מסויימים בהתנהגותם ובתורתם.

בנצרות יש אפיפיור אחד שקובע מהי הפרשנות הנכונה לעבר ומה לא נכון בעבר, ביהדות (ובאסלם) בשביל להנהיג רפורמה צריך קונצנזוס רחב ותמיד יש סכנה שמי שיבקר את העבר יוקע ככופר מכאן הזהירות וההתקדמות האיטית.
באנלוגייה למשטרים פוליטיים, עריץ נאור יכול לקדם את ארצו מהר מאוד אבל לטווח ארוך עדיף שההתקדמות תהיה בהסכמה רחבה ו"מלמטה".

אכן סנשו, לנצרות אפיפיור אחד, ליהדות - אפיפיורים רבים.
הצד השווה שלהם, שכולם אינם יכולים לטעות

_________________

למרבה הצער יש כאלו שחושבים כך, אך זה עדיין לא דוגמה ביהדות.

כנראה  שבחיים לא ביקרת בבני ברק [או בחדרי חרדים]

שכן

למה אתה אומר  שהרב לא יכול לטעות? הרב והרבנים שלך טועים!!

_________________

מודה ועוזב

זהו, שמי שאין לו רבנים, גם אין לו רבנים שטועים :-)

_________________