יום העצמאות באספקלריא תורנית

דברים יפים נאמרו על שיבת ציון לבני ישראל תחת שלטון בני ישראל.

נניח שיישוב בני ישראל תחת שלטון יהודים היטיב לעם יותר מכל שלטון אחר ואף אם נניח שזה היטיב גם לתקומת התורה, אך בל נשכח דבר שלא הוזכר באתר המובא.

יום העצמאות הוא גם יום בו קיבלו בני ישראל עצמאות מהמושג של 'אין אומתנו אומה אלא בתורתה'. מעתה ניתן להיחשב מבני ישראל גם לפי מושג של 'אין אומתנו אומה אלא במדינתה'.

טרם קום המדינה הציונית ידע יהודי שישראלותו תלויה בקיום תורת ישראל. מי שסטה מהתורה ידע שבכך הוא נכרת מאומתו ברמה מסוימת. מאז קום הישות הציונית כמדינה, אבדה תלות זו.

שתהיה תורה כפי כל אסכולה שלא תהיה, היא עדיין התורה המאפיינת את בן ישראל. לא עוד ועל זאת יבכה כל ישר בין אם הוא משתתף בבחירות הטמאות או הקדושות.

kuni: I guess you never heard of Reform Judaism, Bund, and others.

דוד

שמעתי ושמעתי ואף רמזתי כאשר כתבתי 'שתהיה תורה כפי כל אסכולה שלא תהיה'. גם הרפורמים הודו בתורה כתעודת הזהות של האדם מישראל ומקיימים ממצוותיה בתור מצוות, אלא שמפרשים אותה לפי דרכם (בעיה אחרת).

ואולי הבעיה שהגדרת היא דוקא פתרון לקראת הגאולה השלמה?

האם כל אלו שפרקו עול תורה ומצוות היו נשארים יהודים לולא קמה המדינה?
בארצות נכר יש בריכוזים יהודיים בין 40 ל-60% התבוללות. משמע ניתוק הקשר לעם היהודי לצמיתות.
המדינה מגינה עלינו מקטסטרופה זו, בכך שהיא נותנת הגדרת שיוך לעם היהודי גם לזה ש(עדיין) אינו שומר תומ"צ.

או כהגדרת הרב קוק זצ"ל:
נכון שיש פה הרבה חולים (ברוחניות), אך זה רק מפני שכאן זה בית חולים!

שוב, איני מנהל חשבונות אלוקנו (ולו מהסיבה הפשוטה שאיני רוצה שיקרא לי למשרדו) ורק ציינתי שעם כל הרווחים בל נתעלם מהטשטוש ההשקפתי של זהותנו בגדר 'וכפר אדמתו עמו'.

לא ענית לתגובתי.
דרשת מכל ישר לבכות על זאת ש"מעתה ניתן להיחשב מבני ישראל גם לפי מושג של 'אין אומתנו אומה אלא במדינתה'".

האם אתה עדיין דורש זאת?

כן! הרווחים הצדדיים (שלא כ"כ ברורים ולא כ"כ מוצדקים - ראה אשכול 'תורה וציונות') אינם מצדיקים פגיעה נצחית בזהותו של ישראל.

קוני, אני כופר בכך שניתן לראות בתנועה הרפורמית פירוש של תורת משה. אך גם מבלי לדון בכך, התעלמת משאר הדוגמאות שהובאו לעיל. האם ידוע לך מה היה שיעור הבונדיסטים בקרב יהדות פולין? האם מליוני היהודים שהגיעו לארה"ב והתמכרו לדת הכסף ראו בעצמם יהודים בתורתם או שמא בזהותם הלאומית בלבד?

כלל זה יהא נקוט בידך, בכל מקום בו נפגשה היהדות המסורתית עם המודרנה, הפסידה הראשונה במאבק על הלבבות, ומרבית הצבור פרשו מדרך התורה (אך לא ויתרו, בדר"כ, על זהותם הלאומית).
אין לכך כל קשר להקמת המדינה או לתנועה הציונית.

(ובמאמר מוסגר - אכן, לו אך יכולנו לשמוע את חוות דעתו של רס"ג על אומתנו בדורות האחרונים..)

יצחק י.

הזהות הלאומית עליה אתה מדבר לא היה בה מה להיתלות אלא על היצירה הראשונה של האומה כעם התורה (שניתן לו ארץ רק לאחר קבלת התורה ושגלה ממנה). גם פורקי העול היה עליהם להצטדק שאיכשהו התורה לא התכוונה לנצח וכו' וכו' (חשבתי כמוך על הרפורמה עד שקראתי את המצע שלהם ועוד). כך ידע כל יהודי שיהדותו נקבעת על ידי תורת ד'. מאז התנועה הציונית יש לו בסיס לתלות את זהותו גם אם הוא כופר בד' ובתורתו.

שוב אתה מסיט את הדיון אל הרפורמים. כאמור, אינני מסכים גם בנושא זה, אך לעניננו - העובדות הן כי, עוד בטרם היות המדינה, מליונים של יהודים, הזדהו כיהודים מבחינה לאומית בה בשעה שכפרו לחלוטין בתורת משה. הם, כדוגמת רוב החילונים של ימינו, רואים בתורה חלק מן המיתוס ההיסטורי שעיצב את העם, אך לא גורם מחייב (אגב, גם מרבית הציונים, בן גוריון לדוגמא, ראו בתורה את המיתוס המכונן של עם ישראל).

זו אכן מציאות חדשה, המעמידה בפנינו אתגרים חדשים. ציטוט של הצהרות בנות אלף תוך התכחשות למציאות אינו דרך מוצלחת לעמוד באתגרים אלה. אכן, היו תקופות בהן מי שכפר בתורה יצא מכלל ישראל, אולם היום כלל ישראל כופר בתורה, תוך שמירה על זהות לאומית מוגדרת, והמאמינים הם היוצאים מן הכלל.

בדיוק, בעבר היו הכופרים שהזכרת הם היוצאים מהכלל גם אם מספרם היה רב כי לא היה בסיס ארצי קונקרטי לאידיאולוגיה שלהם כי ארץ ישראל הקודמת היתה ארץ התורה והמקדש. גם אם היו מאז ועד לפני הציונות כופרים לרוב, לא היתה להם דרך להיחשב האב-טיפוס היהודי.

מה כל כך קשה להבין ולהודות שיש פן שלילי בציונות 'הקדושה'?

הזהות היהודית מורכבת מעם, ארץ ותורה.
בהר סיני גובשה הלאומיות הזו כחטיבה אחת.

עד להקמת המדינה, הכופרים בתורה נתלו במרכיב העם, כאשר לאחריה נוסף לזהותם מרכיב הארץ. קצת קשה לדבר על עם בלי ארץ, ומהבחינה הזו הקמת המדינה ודאי חיזקה את ההשתייכות.

אלא שאתה מתאמץ לראות בכך חסרון מסיבות בלתי מובנות.
קצת קשה להבין איזו רעה עלולה לצמוח מחיזוק ה'השתייכות לאב-הטיפוס היהודי'.