חברה חרדית פתוחה?

מזמן לא נהניתי מאשכול כמו מהאשכול הזה...

לכולם.

לגבי חילוק החברות בין "מזרחי" ל"חרדי" - עד כמה שידוע לי, ה"מזרחי" הקלאסי באופן שהוא מוצג בקריקטורות אצלנו אינו קיים, ואיני יודע אם היה קיים אי פעם.
כפי שכבר העיר מישהו (מ. ג. ?) ההבדל בין חברה לחברה - בתנאי שהם שומרי מצוות וכו' - פחות חשוב מאשר ההבדל בין אדם לאדם, כי אלו שנמצאים בעשירון העליון מסוגלים להבין, ולפעמים גם פתוחים לשמוע, מה שאין כן העשירונים התחתונים. חובשי כיפות סרוגות יכולים לרדת למירון (או לאומן, במסע השנתי של בעל עגלה עם תלמידיו...) בדיוק כמו חובשי כיפות בצבעים אחרים.

ולבעל עגלה -
במה היתה אהובה בימי אברהם ויצחק ושנואה בימי משה, המלכים ואחר כך.
מדוע? מפני שהשתמשו בה לעבודה זרה.
גם נחש הנחושת, שנועד לכוון לב ישראל לאביהם בשמים, נופץ בשעה הנכונה, ואולי אפילו מאוחר מדי.
כל מיתוס יכול לתרום משהו, בסוציולוגיה, בערכים, בתקוות האנושיות. אבל לא כל מיתוס מותר לבוא בקהל.
אם ארשה לעצמי אמירה מקצועית, שבוודאי תבין בתור סגן יו"ר ועד העגלונים בפועל (זכרתי?):
לא כל אדם מסוגל לשלוט בסוסים שלו. לא כל אחד הוא בעל עגלה כמוך. יש כאלו שהסוסים שלהם שולטים בהם...

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מוישה? אם תתבונן היטיב תראה דמות אלוקים משקיפה בין העננים.

(המקום האחרון בו היה הוא מעל מגדלי התאומים כך שאיני יודע אם זה כבוד גדול)

יהוסף

אולי אני אמחיש לך בדוגמאות למה כוונתי

היבט 1)
אם אדם חושב שבמונח ' ביאת המשיח' מתכוונים לומר שאדם אשר עובד "עבודת ה' לשמה" בשבילו בא המשיח , הוא עסוק בעבודת התיקון, הוא לוקח אחריות על מעשיו – היית מסכים איתי שתפיסה זו היא נורמטיבית?

היבט 2)
לעומת זאת ויסלחו לי על הבוטות יש את התפיסה הפרימיטיבית שנועדה לדרבן את המאמין אך לדעתי גרמה נזק – והיא שהמשיח הוא כביכול תופעה טבעית שתופיע. מאמינים אלה מתקשים לתפוס שהמשיח הוא בעצם שחרור האדם מעבדותו ליצרו – הציפייה ה"מקובלת" למשיח מבטאת את רצונם של מאמינים אלה להשתחרר מחובתם, העיקר בשבילם שהמשיח – יתקן- את העולם. וכולם מכירים בזה שהמציאות היא מושחתת, ובמקום שהדבר הזה יחייב אותם להשתדל לתקן , הם אומרים שהמשיח הוא הממונה על התיקון – היית מסכים איתי שהתפיסה הזאת איננה נורמטיבית?

או למשל התפיסה שיום הכיפורים נועד למחיקת חטאים. הם אינם מבינים שיום כיפור הוא אך סמל לשאר הימים וכשם שאדם משתדל לנהוג כראוי ביום הכיפורים ולבקש מחילה על מעשיו, כך צריך לנהוג בכל ימות השנה
כשאדם תופס את המשמעות העמוקה של האמונה הוא נוהג בדרך נורמטיבית

או אם ניקח שני נהגים – האחד מציית לחוקי התנועה משום שהוא מאמין בחוק, הוא לעולם ינהג בדרך נורמטיבית. לעומת זאת השני מציית לחוק מתוך הפחד מהעונש - וסביר להניח שהוא לא נוהג בדרך נורמטיבית

איקה, תודה

אני מסכים לרוח של דברייך. ואני מבינם באופן כזה, שיש לקחת בל דבר את המשמעות העמוקה שלו, ואילו בהפנמת הדבר באופן שטחי ניתן לשגות ולחטוא.

אכן זה נכון, אבל עדיין נשאר לנו להבין מה היא עומק מושג האמונה. ואני כשלעצמי מבין שהוא מושג עמוק הכולל את כל תפישת החיים של האדם, ומשנה את יחסו לכלל עולמו. בכל זאת את המצוות ניתן לתפוס ברובד הראשוני שלהם עם כל עומקם ומהותם כהנהגות יושר וחינוך ליושר, כל מצווה עם משמעותו המדוייקת והנונה.

ספציפית לגבי יום כיפור, אני חושב שמלשון התורה ומקביעתה בהתחלפות השנה, נראה שאינה אך סמל לכל יום, אלא נקודת מעבר, וכשם שאת כנראה מסכימה ש"כל העולה לגדולה מוחלין כל עוונותיו" הכוונה שזו הזדמנות טבעית להתנתק מהעבר הרע כך יום כיפור בעיניי.

שבת שלום