חברה חרדית פתוחה?

חבל שהאשכול פרוס על חמש עמודים במקום להיות מחולק לחמש אשכולות נפרדים כל אחד לפי אנינו.( אולי ניתן ומולץ להקים תת פורום לעכ"ח שכותרתו תהיה חרדיות פתוחה)

מיימוני.
אין מזרחי שנשאר מזרחי.הבן תמיד או יותר דתי מאביו או פחות.הוא הדין בציבור החרדי.רק שהכיון החרדי הוא שתהיה יותר מאבא ואילו המזרחי מאפשר את שתי הכיונים.וכפי שהאריך בעניין בע"ג.בענין זה אף יצא ספר-מחקר בשם "נוער הכיפות הסרוגות" מומלץ לעלעל פה.לא נכתב ע"י חרדים אלא ע"י מישהו משם.




ושאלה למחשבה.בלי כל רצון להדליק חבית חומר נפץ
מדוע לדעתכם החבדניקים כן יכולים להסתובב שם בחוץ (לא ממש באוניברסטאות אבל בתאילנד.קאן.הוואי וכו')
והם לא מתקלקלים.ועוד מצליחים לגרור אחריהם את הסבב?

להעיר,

בנוגע לשאלתך בשולי ההודעה. בהנחה שזה באמת ככה ובלי למעט בערך הדביקות ברבי המחזיקה מאד, יש הסבר פשוט.

מאחר ולהוטים לשכנע אחרים מתוך תחושת שליחות עוצמתית, הרי יש את הכלל של "באומנותי' טריד ולא מהרהר" וכן "בעידנא דפליט לא בלע".

ווטו
אכן כיונתי לדעת רבי
כיון דטריד לפלט לא בלע
האין זה נפלא?

ווטו ענית רק לגבי אותם שלוחים אך מה לגבי בניהם ומשפחותם
אני מצרף פה קטעים מתוך שיעורו של הרב מוטי אילון:

אמרתי: פלאי פלאות! איך זה קורה? מעניין מאוד. אבל לי יש תשובה, ועל זה יש לי עוד סיפור: על השלוחים של חב"ד שמעתם? יש רבים רבים שלא רק שמעו, אבל יש רבים ששמעו וגם נעזרו בהם. כל מי שטייל באיזו שהיא פינה בעולם קרובה או רחוקה מקטמנדו עד קוריטיבה מוצא מישהו מהם שם. כשהייתי צעיר תמיד התפעלתי מהמסירות נפש, והיו לי כל מיני שאלות וספקות. כשהזדקנתי קצת התחלתי להתעניין בשאלה אחרת: מגיע יהודי, השלוח של הרֶבֶּה, אגב, שליח של הרֶבֶּה אם הוא נשלח למונטווידאו או לאורוגואי הוא נשאר שם עד שהרֶבֶּה יגיד לו לחזור! והרֶבֶּה נפטר בינתיים, ועד שהוא יגיד לו לחזור הוא נשאר שליח באורוגואי… גם אם הוא שליח עד עולם, הוא עושה זאת באמונה ובתמימות, פלאי פלאות. אם תנסו לשאול אותו: נו, מה עם הקידום? מה יהיה הלאה?
לתואר שלישי אתה לא רוצה ללמוד? מה אתה עושה פה? לירושלים אתה לא רוצה לעלות? התשובה: הוא נשאר שם.
אבל אותי עניין תמיד דבר אחר: מגיע שלוח חב"ד, בעל מסירות נפש גם ברמה הפרטית, הוא יושב בעיר נידחת, רחוקה ומנותקת, אין בית כנסת ולעתים אפילו בית ספר לילדים, והמקווה הקרוב ביותר לעיר הוא במרחק נסיעה של תשע שעות וחצי מהמקום. מה שהטריד אותי תמיד, חוץ מהמסירות נפש הזאת, מה קורה עם הילדים? מה חינוכית קורה אִתם? מה עושים אתם? אם נתקלתם בשלוח חב"ד ושאלתם את השאלה הזאת, ברוב המקרים תינזפו קשה. והתשובה תהיה פשוטה בתכלית: לילדים יש ברכה מהרֶבֶּה. ככל שהילדים יתרחקו הם יהיו צדיקים יותר. לא הצלחתי אף פעם להבין את זה, אני כנראה חסר מטעני חסידות חזקים… אבל איך בכל זאת אני מסביר את החוסן הזה?
ראשית הלכתי לבדוק את אמתות הדברים, מוריי ורבותיי, זה נכון בהחלט! ילדי שלוחים באמת -- זה לא דרשות: שלוחי מצווה אינם ניזוקים -- ככל שהם נמצאים במקומות מרוחקים, שאני לא הייתי מעז להסתובב שם עשר דקות, הם צדיקים יותר. ברכה מהרֶבֶּה, זה נפלא, אבל איזה הסבר אני נותן לזה?
"כל מצווה שמסרו עליה ישראל את הנפש התקיימה בידם,
אבל מצווה שלא מסרו עליה את הנפש לא נתקיימה בידם".
מוריי ורבותיי, אדם שהוא שליח, שליח אמתי, שליח שיודע להגדיר את שליחותו, שיש לו איזו פיקס פוינט, נקודת שבט, והוא רוצה להעביר את השליחות הזאת, והוא מאמין בה באמת ובתמים, השליחות הזאת תעבור לבניו ולבני בניו.


הזכרתי קודם שלוחים של חב"ד. הרֶבֶּה מחב"ד' זכר צדיק לברכה, כותב במקום אחד דבר יפה כל כך. הוא אומר: לי ברור לגמרי למה מצוות השבת אבדה היא חובה על אדם, כמו שברור לי למה מצוות "לא תעמוד על דם רעך" היא חובה על האדם. רש"י אומר :"לא תעמוד על דם רעך" -- אם רואה אדם חברו טובע בנהר, חייב להצילו. טובע בנהר זה גם בנהר הרוחני, אין זה משנה כלל. כותב הרֶבֶּה : למה אתה חייב להצילו? כי אם הקב"ה "ארגן" את זה שתראה אותו, הוא רצה לרמוז בזה משהו. אם אינך חושב כך, סימן שאתה חושב שהוא רצה שתראה אותו רק כדי שתצטער, וזה בטח לא יפה לחשוב כך על רצונו של הקב"ה. זאת אומרת, נשארה רק אפשרות אחת למה הוא רצה שתראה אותו? כי הוא רצה לרמוז לך שיש לך כוח לעשות משהו.
אלה הדברים שאני סבור שנכון היום לעסוק בהם. היום יותר מתמיד. בהחלט מחמת כל אותם הדברים שהתרחשו ומתרחשים. מחמת כל אותם עֹצמות, כל אותם דברים נפלאים שברוך ה', הולכים ומתקיימים בתוכנו, רק שצריכים לקבל עוד תרגום, עוד חיזוק, עוד כוח מבפנים.
ואני מאמין באמונה שלמה וגדולה שיש לנו כוח לעשות את זה.
ואסיים במשפט מרגיז אחד: הזכרתי פה את חב"ד שלוש פעמים, ולא נעים לי כי עוד מעט יגידו שאני חב"דניק. התווכחתי פעם עם יהודי חשוב בחב"ד, הוויכוח היה על דבר אישי: יהודי שהגיע מארה"ב לארץ והתגלגל ללמוד במוסד חינוכי מסוים והתפתח שם נפלא. ויום אחד צלצלו אלי ואמרו לי: יש חב"דניק אחד שמנסה כל הזמן למשוך אותו לחב"ד, עזור לנו! הדבר הרגיז אותי מאוד. צלצלתי אליו, ואמרתי לו איך זה יכול להיות? הוא ענה לי ואמר: "הייתה פה אי-הבנה, לא לזה התכוונו! ויושרו ההדורים. אבל כשסיימנו הוא אמר לי: אני רוצה לומר לך שהם צודקים, אני באמת רוצה שהעסק פה יהיה רק חב"דניקי. אמרתי לו :לא יפה. זו סגירות! למה? כי רצית שהיהודי יכיר את הקב"ה -- עכשיו הוא מכיר את הקב"ה, מה זה משנה אם בדרך הזאת או בדרך אחרת? אמר לי: כבוד הרב, ודאי שלא אכפת לי באיזו דרך, רק יש הבדל אחד: אני מבין מתמטיקה, אתה לא. אמרתי לו: לא הבנתי! זה נכון!… אבל איני מבין! אמר לי: אם היית יודע מתמטיקה, היית מבין את הכוונה שלי: לא אכפת לי אם הבחור שאני קירבתי נמצא פה או שם או בכל מקום שהוא. לא אכפת לי איזה צבע של כיפה הוא יחבוש. יש רק הבדל אחד, הוא אמר, אם הוא יהיה "מזרוחניק" (כך הוא כינה אותנו), יהיה עוד יהודי טוב אחד כמוכם, אבל אם הוא יהיה חב"דניק, יהיו עוד עשרה יהודים טובים...כבוד הרב, הוא אמר לי, עכשיו אתה כבר מבין מתמטיקה?! אמרתי לו שזה לא בסדר, וסגרתי את הטלפון, ובלבי חשבתי: הוא צודק. וכאן המקום לחשוב איך אנחנו מתעלים יחד.

פגשתי אדם חרדי מקסימלי בלבושו ופתוח מקסימלי במחשבתו ובמעשיו הולך בין שניהם ושמח מאד.

לאחר שיחה ארוכה התברר לי שהוא אדם אמיד. זה הזכיר לי את שכתב העפוליסט למעלה שעם כסף זה אחרת.

בכל אופן עם כל השמחה יש לו בעיות שעם מי שהוא יכול לדבר הוא לא יכול לחיות ועם מי שהוא יכול לחיות אינו יכול לדבר. גם יש לו את הבעיות של חינוך ילדים שאינו יכול להעניק להם חברה וחכמה גם יחד.

בעצם זה סיכום לדיון האשכול (בהתחלתו) מתוך ניסיון בשטח.

הוזמנתי לפורום זה ע"י מרא דאתרא (וועב מאסטער בתרגום לארמית...) הרב סיינפעלד שליט"א (שהייתי צופה בשיעוריו בטעלעויזיה בחצות, בסידרה החינוכית סיינפעלד - זה הוא, לא??).

אז אמנם אני אורח, גר ונווד, אולם מעז אנוכי להעיר דבר או שניים באשכול מענין זה, ויהיו נא אמרי לרצון וכו'.

אני הגבר, נו"נ לאותם ייקים, שהורי בחרו דרכם עם הד"ל - שכן הליטאים היו "כבדים" מדי בשבילם.

ולא רק שאני מקבל כל שנאמר לעיל, אלא אף זבור שהמסקנה שהועלתה נכונה היא.

ומכאן לקריאתי בראש חוצות:

יקימו נא אחינו ואחיותינו מהרה את התנועה להחזרת השפיות לדת, ברוח הייקית המסורה לנו מדור לדור, ויקום לנו דור חדש של עמלים בתורה ובדרך ארץ, בני תורה, משכילים, מתקדמים, מודרנים, וכו' וכו' וכו'

ומצדי, שזה יגרום גם להחזרת הנימוס, הכבוד, השקט וההליכות הייקיות - כבונוס...

אוי לשכן ואוי לשכנו

חברי ההנהלה!

עברו שלושה רגלים - פתרון יש? בקריאה חוזרת של האשכול אני מצדד עם אדוני המלומד מר מוישהגרויס!

לא, אין פתרון לבעיה הזו.

כמו שכבר הזכירו, יש שתי בעיות בלתי-פתירות:

1. כל חברה באשר היא הינה פשרה (אבל זה גם משהו שהייתי אומרת על דת, למשל; במאמר מוסגר).
בני אדם אינם מכונות מדויקות עד הפונקציה האחרונה. הקו המפריד בין מה ששייך לקולקטיב לבין מה ששייך לאינדוידואל- הוא קו לא קיים. לעולם לא יצליחו "לבנות" חברה שמתאימה בדיוק אפילו לשני בני אדם (ואז גם נישואים הם סוג של פשרה, לא?)
לכן אין חיה כזו "חברה אידיאלית".

2. חינוך הילדים- זה הדבר היחיד שמחייב את האנשים להתחבר לחברה כלשהי, לקולקטיב כלשהו: כי בתי-ספר הם המצאה מוחלטת של הקולקטיב (ולכן אני נגדם).
הפתרון הזמני והפשרני- עד גיל מסוים- הוא פשוט לשלוח את הילדים למוסדות שהם "קצת יותר מודרניים מהמוסדות החרדיים הקלאסיים".
אבל אז, מה קורה כשהם גדלים? כשהם צריכים לבחור לעצמם עתיד (מקצועי)? כשהם *ירצו* להקים בית (אם שיטת ההיכרויות תישאר השיטה המסורתית של "שידוכים")? זה יהיה מאד פתטי.


וכאן אתם צריכים להמציא גימיק להמונים; פטנט סוציולוגי שלא נראה כמוהו מאז ימי קרל מרקס, או- להבדיל טריליון הבדלות- אדולף היטלר: מישהו שיצליח להמציא תעמולה גאונית שתשטוף את הרחובות ותסחוף את האנשים

בצורה מיתית משהו--

לכדי יצירת "קהילה חדשה" שתתקבל על ידי ההמון (גם אם לא על ידי "גדולי הדור"), והכללים בה יהיו..........

הכבש"ד,

ברוך שובך!

הנקודה אינה יצירת חברה בה כולם יחשבו בצורה זהה, אלא חברה בה כולם יכבדו את דעת הזולת כל שיש מגמה ומאמץ לשיפור ההבנה וההתנהגות.

על החפצים בעולם החרדי מחמת המעלות שבו ובו בזמן לחיות עם פתיחות ללא נוכלות אינטלקטואלית, להתאזר בסבלנות רבה.

מלבד החיכוכים החברתיים האמורים לנבוע מקומבינציה כזו, פשוט קשה לאדם הרגיל לסבול את שתי הקצוות יחד. הפתוח לגמרי לא יבין את הזדקקותו לדת והדתי לגמרי לא יבין את דרישת היושר לפתיחות גמורה.

אך לאמיתו, היא הנותנת. למה שיותר פתיחות דרוש יותר דת לשם איזון. מי חכם ויבן זאת?!