תכנון משפחה

שריר

ברוך הבא אל הפורום!

ואיקון ירוק מאד על התובנה המאלפת! יוסף נמנע מהבאת ילדים כי השנים היו שנות רעב (וחוששני שלמרבה עושרנו במדינות אלו בהווה קשה לנו לדמיין עד כמה היו החיים קשים ומסוכנים בשנות רעב).

חסיד דינגה

ברוך הבא אל הפורום גם אתה.

אכן המדרש שהבאת ושמביא רש"י אינו עולה בקנה אחד עם פרושו של שריר.

אך כמדומה שניכרים דברי אמת. ודברי שריר עשויים להיות "פשט" לאמיתה של תורה.

ילד זה לא חתול שרק יולדים אותו בזה תם הסיפור.

ילד דורש הרבה השקעה .לא מהבחינה החומרית .

אלא הרגשית ולא כל זוז בנוי לגדל משפחה מרובת ילדים .

וזה גורם להרבה תסביכים אצל ילדים אלו .

הגבר חיב "במצות פרייה ורבייה " והכונה ילד אחד מכל מין הינו בן ובת .

ואפשר לשאול שאלת רב בנושא .

הערה קטנה

המוטיב המרכזי בספרות ההלכה בסוגיית מניעת הריון (במקום שאין בעיה של ז"ל כגלולות וכיוצ"ב) הוא, האיסור או השאלה המוסרית להתערב בדרכי הטבע שהנהיג ה',

מעניין, מדוע טיפולי הפרייה שונים שמטרתם להרבות ילודה (אינני מדבר באופנים של מחלה כמו מקרי עקרות, שאז ניתנה רשות לרופא לרפאות), לא תחשב בעיני רבים כהתערבות בדרכי הטבע שהנהיג ה' ?

דין מניעת ילודה ודין ריבוי ילודה שוים הם בשאלתם המוסרית כשנעשים באופן מלאכותי ומשום מה לא מצאתי בפוסקים שהאריכו או התלבטו במקרה השני.

"המוטיב המרכזי בספרות ההלכה בסוגיית מניעת הריון (במקום שאין בעיה של ז"ל כגלולות וכיוצ"ב) הוא, האיסור או השאלה המוסרית להתערב בדרכי הטבע שהנהיג ה'" - לענ"ד זה לא מדוייק - המוטיב המרכזי הוא האיסור להתערב בדרכי הטבע כאשר זה מנוגד לרצון ה' שנזכר בפירוש בתורה במצוות "פרו ורבו".

במילים אחרות: מכיוון שה' גילה דעתו שהוא רוצה שהאדם יוליד ילדים ויתרבה, הרי שמי שעושה מעשה פעיל שמטרתו לצמצם את הילודה, פועל נגד רצון ה' (גם אם יש לו היתר הלכתי פורמלי).

אראל

זה גם לא מדויק. יש צווים שונים המטאים ריבוי מטרות.

לדוגמה ללמוד תורה - מעתה, מי שעושה מעשה פעיל לצמצום לימוד תורה, כגון - הולך לעבוד - פועל נגד רצון ה' - אתמהה?

יש סוגי צווים שמעצם טיבם הם חד פעמיים.
 1) יש סוגי צווים שמעצם טיבם אינם חד פעמיים ואף חכמים סימנו אותם כאין להם שיעור מוגדר - כגון לימוד תורה.
יש מטרות כלליות שמקבלות משמעות של צווי ויש מטרות כלליות שיש לאדם להשיגם אך אין בהן צווי פרטי - השורשים הרביעי והחמישי בספר המצוות - עיי"ש.
2) יש סוגי צווים שחכמים דנו בשיעורם לבירור הדרך לסמן את גבולם, אך שיעורם מאידך אינו מבטל את הצווי.

בצווים שאינם מהסוג הראשון (ובפרט במסומן 1,2 לעיל ) נדרש מהאדם להגיע לאיזון בחייו שיאפשר לו לקיים את חייו וערכיו השונים מחד ולקיים את מכלול הצווים מאידך. אך אין הכוונה שצווי אחד יבטל את משנהו או ימחק ערכים שהם מטרות כלליות.

להשגת איזון נדרש מהאדם להפעיל את שכלו ודרכי חייו השונים וליצור הגבלה מניה וביה -
לפיכך: איסור עשיית "מעשה פעיל" - הוא חידוש נפלא.

(ובמישור ההלכתי כבר הוער לפני שכלל לא ברור האם מצד ההלכה האשה צוותה ואף מניעה לגביה אינו מעשה פעיל, ואכמ"ל)

ולידע כללי הייתי מציע לעיין ברס"ג בספרו אמונות ודעות בסוף הספר שכבר נדרש לנושא האיזונים - והתייחס בפרט לנושא הנידון כאן בכותרת:  "הבנים"- שם דן בריבוי הולדת ילדים, דברים נפלאים, ותראו שכבר עמד על השאלה והקדים תשובה ואין חדש תחת השמש - ויסוד דברי כבר כתוב שם אצלו. ואין בידי כעת להעתיקם.

_________________

אראל,
הציווי הוא לפרות ולרבות כדי למלא את הארץ ולמשול בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה.  בהחלט ניתן לומר היום שהאדם הגשים את הציווי הזה והוא ממלא את הארץ (עד ואף מעבר לכושר הנשיאה של כדה"א) ומושל בעולם הטבע.

גם וגם
ולכן מתקיים בנו הפסוק- שאו מרום עייניכם- המדע בודק היום, להיכן אפשר  יהיה להעביר את  אלו שמילאו את הארץ,

אני לא רוצה להכניס את ראשי כרגע לסבך ההלכות שיתעוררו בק"ק מאדים.

_________________

מודה ועוזב

העקרונות המנחים הם לא הלכתיים פרופר, עם ההלכה אפשר להסתדר. הנושא הוא הגישה העקרונית והחברתית. יש עשרות דוגמאות שהלך הרוח בציבור ביחסו להנהגות ואיסורים שונים, אינן נגזרות מהחומרה האמיתית ההלכתית, אלא מהיחס של החברה לכך. הדבר ברור שהייחס של התורה וחז"ל לרבוי ילודה הינו חיובי ביותר, לדוגמה: חז"ל אומרים עה"פ "ויברך ה' את עובד אדום אשתו של עובד אדום ושמנה כלותיה ילדו ששה ששה בכרס אחד" . זו הגישה שאנו רואים שהברכה הגדולה היא רבוי ילדים בקצב מבהיל. אני רוצה לראות כיום את האדם המאושר שבכל לידה יולדת לו אשתו ששה בכרס אחד... בכלל בעבר ההסטורי הרחוק, בתקופה שלא היו מדינות מסודרות עם חוק וסדר (הכל יחסי כמובן ) הרי הבטחון האישי של האדם היה תלוי במספר ילדיו ובגודל החמולה , ובחברות מסורתיות הדבר נוהג עד היום. כך שלדעתי הגישה הנרתעת כ"כ מנושא התכנון נובע יותר מהרגש והרגשת הלב ולא מסיבות הלכתיות נטו , שאיתן כאמור ניתן "להסתדר "היטב.

אראל

הארת את עיני בהבחנה חשובה וצודקת שלא חשבתי עליה קודם.

אך בכל זאת, במקום שהויסות נעשה שלא משיקולים אגואיסטיים אלא משקולים של טובת הילדים, אזי קשה לומר שפעולותיו האקטיביות נחשבות כאינו עוסק ב'פריה ורביה' שהרי בזה ובטובת העניין ואיכותו הוא עוסק כל ימיו,  אלא מה ? יאמרו לו, מי שמך לשקול ולוסת את מלאכת פריה ורביה, תן לטבע שהנהיג ה' לשקול את מערכת השיקולים הכוללים גם את טובת הילודים, ואז המשוואה דומה, אם אין להתערב בדרכי הטבע במניעת ילודה כך אין להתערב בדרכי הטבע ברבוי ילודה (אא"כ מדובר בחולי).

לבקשת הכותב.
ב.

תוקן על ידי מנהלי_משנה ב- 10/11/2007 21:42:11

כמתעסק: לא כתבתי שיש איסור מוחלט להשתמש באמצעי מניעה, רק ניסיתי להסביר מדוע יש לראות בכך מעשה שלילי לכתחילה (בניגוד להתערבות שמטרתה להגדיל את הילודה) - מאחר שהוא מנוגד לרצון ה' המובע בתורה. כמובן שיש שיקולים נוספים שצריך להתחשב בהם.

גם וגם: א. "פרו ורבו" בבראשית א ובבראשית ט1 היא בכלל  ברכה ולא מצוה - מצוות פריה ורביה נלמדת מבראשית ט7, ושם לא נאמר "ומלאו את הארץ".
ב. גם אם נאמר שהמצוה מוגבלת ע"י "ומלאו את הארץ" - לא ברור לי איך הגעת למסקנה שהארץ עכשיו מלאה, והרי יש שטחים עצומים שאינם מיושבים כלל! אם אכן יש מצוה "ומלאו את הארץ", הרי שמשמעותה המילולית כוללת גם שטחים אלה. וייתכן שהמצוה הבאה אחריה, "וכבשוה", כוללת פיתוח אמצעים טכנולוגיים שיאפשרו להתיישב במדבריות, בקרחונים, ואולי גם מתחת לאדמה (כמו שפירש רמב"ן את מצוות כיבוש הארץ - "שלא נניחנה לזולתנו מן האומות או לשממה").

פרוטגורס: זו אכן קושיה טובה. חשבתי אולי לתרץ, שריבוי ילדים נחשב לברכה מן השמים, ואין זה ראוי להתייחס בזלזול לברכה ולמנוע את הגעתה; אולם אז נזכרתי בדבריו של חוני המעגל, כאשר ירדו גשמים חזקים מדי.

אראל

אם תתבונן היטב בדברי תראה כי:

השימוש באמצעי מניעה אינו מעשה שלילי לכתחילה.

אם השימוש  מופרז הוא שלילי.
אם השימוש נעשה בצורה מושכלת וערכית הוא ראוי נחוץ ומבורך.

_________________