| נשלח ב-11/5/2003 20:25 |
 |
| |
הדף היומי- בעצם מה זה חשוב?
הדף היומי (ולא רק הוא) עוסקים בהלכות הכנת היין. אינני יודע אם יש עוד מוצר עליו יש כל כך הרבה הקפדות כמו בהכנת יין.
נשאלת השאלה למה? כלומר- מה המיוחד ביין שיש בו כל כך הרבה חומרות והקפדות אשר אינן קיימות, למשל, בהכנת משקאות אלכוהוליים אחרים.
ולא תאמר שמקור הדבר שעל היין מקדשים מאחר וניתן לקדש גם על דברים אחרים במסגרת "חמר מדינה"- למשל, מיץ תפוזים.
סיפור ששמעתי מהרב כ"ץ בחיפה: עני אחד שאל את הרב אם הוא יכול לעשות את הקידוש לשבת על חלב. ענה לו הרב שמבחינת ההלכה אין מניעה לקדש על החלב ואז הורה לגבאי לתת לאיש מקופת הצדקה מצרכים לשבת- לחם, יין, בשר וכד'. שאל הגבאי- האיש רק שאל על קידוש עם חלב. ענה לו הרב: מי שמקדש על חלב אין לו בשר על שולחנו...
וזאת התורה לא ימלט ממנה איש מבני יעקב לעולם. לא הוא ולא זרעו ולא זרע זרעו, ירצו או לא ירצו. הרמב"ם, אגרת תימן
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2003 23:17 |
|
| |
למך
כמה הערות.
א. בימי חז"ל וקל וחומר קודם לכן לא היו משקאות רבים. היו מים או יין. (כן, היה גם אניגרון, ומיצי פירות יוצאי דופן אצל עשירים גדולים, ותמד תמרים, אבל זהו זה פחות או יותר).
כמו כן, היין מכיל אלכוהול, שהשפעותיו ידועות. יין ישמח לבב אנוש.
האם כרוכל נצטרך למנות את מעלותיו וייחודו של היין? אנו איננו רגילים כל כך ביין היום, עד שזה מזומן לנו למנות את תכונותיו. אבל סבורני שהמקום שהיין מילא בתרבות היה ייחודי.
ולכן גם גזרו עליו. להרחיק בין יהודים לגויים. וכפי המדרש היפה על פיתוי בני ישראל בידי המואביות בכוח היין.
לכך מצטרף איסור נוסף של יין נסך. גדרי הענין לא ברורים לי, אך משמע מהגמרא שגויים בזמנם היו עלולים לנסך בכל רגע. כלומר, אם תניח את הגוי ליד היין, הוא מייד ינצל את ההזדמנות כדי להטות את החבית על פיה ואולי להטיף קצת ממנה לכבוד אליל כזה או אחר.
כיון שחשש כזה קיים תמיד, גזרו.
והרי יין נסך, כתקרובת ע"ז, הוא איסור הנאה שאין לו התר, כפי שהתבאר בדפים הקודמים.
ב. הסיפור היפה על הרב שהבין את מצוקתו של היהודי, בערב פסח, ונתן לו כסף ליין ולבשר ולכל מטעמים, מסופר על ר' חיים מבריסק.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/5/2003 07:24 |
|
| |
מיימוני יקירי, ההסברים שלך אינם משביעים את רצוני
א- עניין האלכוהול, גם בליקר או בויסקי יש אלכוהול וכד'. עם זאת, ההקפדה שם הרבה פחות חמורה מאשר ביין. לא 10% פחות אלא אולי 10% חומרה (אם ניתן לכמת כזה דבר)
ב- עניין הנסך זה הרבה יותר מאשר החשש של פעם. קח למשל את העובדה שחרדי לא ישתה מכוס שמוזג לו חילוני (אפילו אם הוא פותח את הבקבוק מולו). אני לא יודע מה הסיבות, אבל הכללים חמורים בצורה שאני לא מצליח לחשוב על שום הסבר "רציונלי" לכך.
וזאת התורה לא ימלט ממנה איש מבני יעקב לעולם. לא הוא ולא זרעו ולא זרע זרעו, ירצו או לא ירצו. הרמב"ם, אגרת תימן
|
|
|
|
| נשלח ב-12/5/2003 10:30 |
|
| |
למך
אני חוזר על מה שחשבתי שכתבתי:
א. ויסקי הוא אמצאה מאוחרת יחסית. איני יודע מה הרכבו ומעמדו (חור בהשכלה, מה לעשות). אך אם הוא מכיל יין או נעשה מיין, יש לחשוש בו לחומרות של יין. ואם לא, כגון שהוא נעשה משעורה (ויש לדון אם הוא חמץ ובאיזו דרגה), לא החמירו בו, מפני שמעמדו התרבותי שונה משל יין.
ככלל, הדינים של התורה הם תולדה של סברות מצד אחד ותנאי מציאות מצד שני. כפי שציינת, יתכן שגם על הויסקי יכולות לחול הסברות שאתה מוצא בגמרא. אך אם מעמדו התרבותי של הויסקי שונה, יהיו לו דינים שונים.
כמו כן, דיני היין התפתחו במשך דורות, ואילו הויסקי, עד כמה שאני יודע, הוא חדש יחסית.
את המשפט האחרון אבקש להסביר כדי למנוע אי הבנות. היין בימי המקרא מילא תפקידים חברתיים מסויימים, וכתוצאה מכך חלו עליו דינים. בימי חז"ל מילא תפקידים אחרים, ואז חלו עליו דיני התורה מכוח המסורת ודינים שהתחדשו לפי צרכי השעה. היין של ימינו ממלא, שוב, תפקידים אחרים, והוא נושא עליו את דיני התורה, דיני חז"ל, ודינים שמתחדשים לפי צרכי השעה שלנו.
הויסקי הוא תופעה חדשה יחסית, אז יחולו עליו רק דינים שהתחדשו לפי צרכי השעה.
המילה "התחדשו" אינה באה לומר שיש כאן שינוי, אלא שאותן הלכות שחלות בתנאים מסויימים התברר שהן שייכות עתה גם לנושא זה. כפי שעם השקיעה מגיעה שעת מנחה, ואין זה שינוי שבבוקר התפללנו שחרית...
ב. החומרה שלא לשתות יין פתוח, שחילוני נגע בו, נובעת מהשיטה שמגע מחלל שבת מוצג כשקול למגע של גוי. זה נושא בפני עצמו, וכבר נגעת בו באשכול על היחס לחילונים.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
|
