| נשלח ב-13/5/2003 20:19 |
 |
| |
האם כדאי להיות חכם ?
האם כדאי להיות חכם ?
כבר שנים רבות הנני מתחבט בשאלה לכאורה מוזרה זו "האם כדאי להיות חכם", כוונתי, רוב הצבור החרדי אינו חושב ומתבונן מדי הרבה , הוא מאמין בכל דבר ואינו מעביר בשבט הבקורת מעשים והשקפות המקובלות על החברה.
אדם סטנדרטי כזה , טוב לו בעולמו, הוא אינו מתלבט ואינו מתחבט, מקורות המידע שלו הם בד"כ הספרות התורנית בלבד פלוס המודיע או יתד נאמן ,ולכן אין הוא נתון לסתירות כביכול בין מה שכתוב- למציאות, שכן המציאות המצטיירת בפניו אינה שונה מהמציאות התיאורטית של עולמו שנבנה על פי מקורות המידע שלו.
העולם המצטייר בפני אדם כזה הוא שחור –לבן. לבן הוא כמובן התורה ואורח החיים החרדי , והשחור הוא כמובן כל מה שמחוץ לגטו החרדי.
שונה ממנו הוא החרדי המשכיל (כפשוטו, ללא שום קונוטציות) שמקורות המידע שלו הם נוספים, וחוש הבקורת אצלו מפותח יותר ותחומי ההתענינות מרובים יותר, הוא נחשף לעיתים לסתירות בין הכתובים למציאות , דבר המצריך תהיות וחיפוש תשובות בספרים, ובמחשבה עצמית.
העולם המצטייר בפני אדם כזה הוא יותר בכיון האפור שכן גווני הלבן והשחור מעורבים אצלו, הן בעולמו הן בעולם הרחוק יותר (מובן שהגוון הלבן שולט יותר בעולם הקרוב על אף הקוים השחורים המעורבים בו... , וכן גם בעולם הרחוק קיימים קוים לבנים רבים בגוון השחור השולט שם...
לכאורה הטיפוס הראשון הוא הרבה יותר מאושר ויותר שלם עם עצמו מאשר הטיפוס השני, אך אני בטוח שבקנה מדה זה גם חתול בני ברקי מצוי (שמזונו מצוי לו בשפע בב"ב...) גם הוא מאושר יותר מבן אדם הטרוד בפרנסתו...
מה דעתכם?
"שאותם הדרשות כאשר רואה אותן הסכל ... לא יקשה לו מהם מאומה , כי אין הסכל הפתי הריק מידיעת טבע המציאות מרחיק את הנמנעות, וכאשר יראה אותן שלם מעולה לא ימלט מאחד משני דברים , או שיפרשם כפשוטם ותהיה לו מחשבה רעה על האומר ויחשבהו לסכל... או שיחשוב שיש להן סוד, הרי זה ניצול ודן את האומר לזכות בין שנתבאר לו אותו הסוד או שלא נתבאר".(מו"נ)
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-13/5/2003 20:59 |
|
| |
הרי בפירוש איתמר מהאבא של פילוסופיה סוקרטס
"An unexamined life is not worth living"
חיים שאינם של דרישה וחקירה אינם ראויים לחיות.
ומי לנו גדול מהרמב"ם שכתב ששלימות האדם הוא שיגיע לשלימות השכל (וזאת כדי להגיע לשכל אלוקי, נבואה וכו' אבל צריכים קודם כל את האמצעים ובמשך החיים תגיע לשיא השלימות ""first things first")
יצחקי
(תוקן לפי בקשת הכותב)
תוקן על ידי - מיימוני - 5/13/2003 9:11:10 PM
|
|
|
|
| נשלח ב-13/5/2003 21:08 |
|
| |
חולניק
מעניין, גם אני רציתי להביא את המשפט המפורסם של סוקרטס, אם איני טועה בציטוט:
מוטב להיות סוקרטס אומלל מאשר פרה מאושרת.
(סליחה על ההשוואה, אבל כך זה היה במקור).
עוד נקודה, לבר בי רב:
שמת לב מי שואל את השאלה?
רק החכמים.
רק אלו שכבר עברו את התהליך, או שהם באיזה שהוא מקום באמצע. (או שאנו תמיד באמצע...).
הסכלים אינם יודעים לשאול.
הידיעה היא דבר בלתי הפיך. ולכל ידיעה יש מחיר.
בעל עגלה ודאי יכול להסביר זאת טוב ממני.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-13/5/2003 21:12 |
|
| |
ובלשון החכם מכל אדם "יוסיף דעת יוסיף מכאוב"
יצחקי
|
|
|
|
| נשלח ב-13/5/2003 22:19 |
|
| |
הבה נחלק :
אם השאלה היא מי יותר מאושר ?
יש להניח שפרתו של סוקרטס היתה מאושרת ממנו .
היא גם לא היתה שותה את כוס התרעלה .
סוקרטס אמנם דיבר בשבח החכמה, אך העדיף את האמת עליה . אני גם לא בטוח כלל שבהתעקשותו למות ולא לברוח היתה חכמה מרובה .
אולי, למרות התהילה שנהוג לקשור למעשהו, מדובר בעקשנות של איש זקן שלא יודע טעם פשרה.
ואם כבר סוקרטס, אז הוא גם אמר משהו כמו : כל מה שאני יודע הוא שאני לא יודע ...
אם השאלה היא דתית :
יש פנים לכאן ולכאן וכנגד הרמב"ם שהעמיד את החכמה במרכז, קיימים אלו שהעמידו את התמימות ועבודת ה' .
אני, אגב, משנה את דעתי בשאלה מה טוב יותר, בערך פעמיים ביום .
ככלל, מאחר והחכמה היא דבר שלא מונח בכליו של כל אחד ואחד, שהרי ישנם כאלו שנגזר עליהם להיות טפשים, משמע החכמה איננה הכרח לעבודת ה' ולמילוי תפקידו של אדם בעולם .
אגב, לא צריך לברוח עד קהלת וגם אצלנו יש את קהלת : "יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החשך" . ואת הגמ' חכם קודם למלך (הוריות יג).
ואם כבר בשאלת החכמה עסקינן, אולי יש מקום להעמיד לדיון את הגמ' המופלאה בברכות (נ"ה) .
"אין הקב"ה נותן חכמה, אלא למי שיש בו חכמה"
|
|
|
|
| נשלח ב-13/5/2003 23:36 |
|
| |
ברבי
הבדל אחד יש בין חרדי טיפוסי שטוב לו לאדם חושב. חיי החרד הטיפוסי אפורים ונטול הוא רוח חיים, הוא לא מזדהה עם המעשים שהוא מצהיר שהם חשובים לו, לא כן החושב.
ולגבי האדם החושב. אם הוא רציני ועד הסוף מובטח לו שהחכמה תסב לו בעיקר אושר. אך אם אינו רציני, או שאינו מוכן ללכת על כל הקופה, רק זעיר פה זעיר שם, פעמים רבות שיארע לו צער רב מחשיבתו שאינה שלימה וסותר הוא את עצמו מאוד מאוד, כי מחד מבין ומאידך אינו מבין כפליים. מחד מבין ומאידך אינו מבצע את הראוי לפי חשיבתו. על כגון דא ודאי ראוי להיאמר "יוסיף דעת יוסיף מכאוב".
ושוב כללית: "החיים ללא מחשבה כגוף ללא נשמה".
|
|
|
|
| נשלח ב-14/5/2003 00:19 |
|
| |
בב"ר,
כדברי יהוסף אושרו של אדם הוא אי הסתירה בין דעת ומעש! זה קודם כל ורק לאחר מכן, תרים כל רמת דעת את רמת האושר והנתק מקטנות!
|
|
|
|
| נשלח ב-14/5/2003 00:34 |
|
| |
האם מההנחות שנשמעו פה בדבר האושר באי הסתירה בין דעת ומעש, משמעו שחלק גדול מחברי הפורום פה לא מאושרים ולא יהיו מאושרים עד להקמת אותה "קדושית" (אגב, מדוע לא נקראת העיר בשם זכר, מה הפמניזם הזה מה ) ?
|
|
|
|
| נשלח ב-14/5/2003 00:43 |
|
| |
כל אחד וקדושיתו בביתו.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/5/2003 01:01 |
|
| |
לדעתי שאלה זו שווה לשאלה:
האם כדאי לחיות?
אם מוות מוחלט אפשרי, הרי שאינך חייב כלום לאף אחד. אין צרות. אין ספיקות. אין לבטים. ואם מוות מוחלט אפשרי אין אפילו כאב. אבל מי מוכן לוותר על החיים עם כל הקושי שבהם?
אדם ללא דעת משול כמת. ומצד החיים, יכולים רחובות בני ברק להיות עמוסים בזומבים מאושרים.
ובואו נשאל אולי מי מאושר יותר המתים או החיים?
חיי האדם ללא דעת הם כמוות. (מיימוני מיימוני מי אמר את זה לפני?)
תוקן על ידי - מוישהגרויס - 5/14/2003 1:02:51 AM
|
|
|
|
| נשלח ב-14/5/2003 01:24 |
|
| |
מדברים פה על אושר כאילו הוא מצב סטטי
|
|
|
|
| נשלח ב-14/5/2003 02:42 |
|
| |
מספרים על רבי עקיבא איגר שאמר פעם: אני מקנה באיש הפשוט שלומד משניות וגמרא ומבין, ואילו אני, מיד שאני מתחיל ללמוד משנה או גמרא, יש לי המון קושיות ואיני מבין כלום.
כן, ודאי, זו לא סיבה להשתדל להישאר עם הארץ. למרות הכלל שיוסיף דעת יוסיף מכאוב, כולנו משתדלים להתעלות בלימוד וידיעה והבנה מיום ליום.
===
אמנם במקרה שלפנינו השאלה לא נשאלת בצורה הנכונה:
בואו ונראה איך השאלה מסוגננת: האדם המאמין בכל מה שלומד, בספרים ובחוג שלו, הוא אדם מאושר, אבל מסכן. ואילו אנחנו כולנו, העושים "חושבים" יום יום, אנחנו מבינים את האמת, ומבינים את השטויות שנשתרבבו ביהדות, ומקיימים יוסיף דעת יוסיף מכאוב.
חברי היקרים, מאושרים תהיו אילו תזרקו את ההנחות הקדומות שלכם, שכמעט כל מה שמקובל הוא אוילי, והלואי שתקיימו בנפשכם את מאמר המקובל: אני מתפלל לדעת זה התינוק.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/5/2003 03:14 |
|
| |
כנראה ששכחת שמשפט "לדעת זה התינוק" הינו המשפט האנטי קבלי היותר מובהק בעולם התורני. אמר את זה רבינו שמשון מקונין שפנה עורף לקבלה ולא מקובל. ובהמשך קטע זה, מביא הריב"ש קטע אנטי קבלי אחר שהולם דוקא את רוח הפורום.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/5/2003 03:21 |
|
| |
ודאי שאתה צודק מסתברא, אבל האימרה הזו מבוארת גם בחסידות האמונה על הקבלה, שאין זה סותר שגם המשכיל והחסיד והמקובל יתפללו באמונה שלמה ופשוטה כתינוק הזה שמתפלל להקב"ה, ואינו שואל מהו הקב"ה, ובודאי לא שואל זאת בסגנון הרגיל כאן
|
|
|
|
| נשלח ב-14/5/2003 08:44 |
|
| |
אינני מבין את השאלה. להשתמש במילה כדאי שייך כאשר יש לך אפשרות בחירה. נניח בהשקעה בבנק שייך לדבר על האם כדאי לבחור אפיק זה או תוכנית זו וכדומה.
מנת השכל של האדם וצורת החשיבה שלו היא כעיקרון, לדעתי, תכונה מולדת המתפתחת באופן טבעי בהתאם לגדילת האדם.
רובנו כבר בגיל בו החשיבה הגיעה לבשלות. (זה לא סותר שייתכנו שינויים במהלך החיים, אבל כעקרון יש יציבות.)
לכן לא שייך לשאול האם כדאי או לא. יש הרבה אנשים שלמים וישרים שלא 'חושבים' כל כך, במובן שאליו התכוון בעל האשכול. ויש כאלה שלא יעזור להם כל הנסיונות שבעולם, גלגלי המוח עובדים ולעיתים שעות נוספות.
לדעתי, לנסות לדכא תכונה זו נועד מראש לכשלון הרסני.
גם לא שייך לדון דיון תיאורטי מה היה עדיף להיות אילו.
מה שכן דרוש, הוא לכל אחד לזהות היטב את תכונות נפשו וכשהגיע להכרה זו (משימה קשה בפני עצמה), יירכז את כוחותיו האישיים שלו ויינתבם לעבודת ה'.
כפי שלא תשאל אם עדיף להיות מהיר או אטי, בעל זכרון או שכחן ועוד כהנה וכהנה תכונות, הוא הדין לענייננו.
בילדותי ביזבזתי זמן רב בעיסוק בשאלה כיצד הדרך הנכונה ללמוד ובאיזה סגנון (עיון, בקיאות, למדנות, הלכה וכו').
כיום ברור לי כי כל אחד צריך ללמוד כפי אופיו המיוחד. החכמה היא לזהות אופי זה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/5/2003 08:54 |
|
| |
הרשו לי נא לשאול, מאי נפק"מ?
לו הייתי חושב שאני טיפש לא היתי לומד, ומי אמר לי, הרי עכשיו אני חושב עם הראש ה"חכם" שלי לפי מחשבתי.
בקיצור. בלה. בלה. בלה.
ת'כלס, החכם יתמודד עם החיים לפי דרכו, ויתחיל לבאר לנו הענינים הסבוכים.
<סילחו לי שאני קצת תוקפני היום>
|
|
|
|
|
