עצמות, כלים או סתירות (קבלה)

הלבן, בתוך דיון באשכול סמוך, הביא את שני הקטעים הארוכים הבאים (לא צריך לקרוא את הכל, אפשר לדלג לסוף, לאחר הכוכביות, שם הצגתי את שאלתי. אבל הבאתי את הציטוט הארוך כדי שיהיה ברור על מה מדובר כאן):

וכבר קרה לי בהיותי בסרקסט"ה, שבא לשם החכם הישיש דון יוסף ן' שושאן ז"ל, אשר כבר ראיתי אותו בבלנסיא"ה, והוא היה חכם בתלמוד, וראה בפילוסופיא, והיה מקובל וחסיד גדול ומדקדק במצות, וביני ובינו היתה אהבה וחשק גדול. ופעם אחת שאלתי לו: איך אתם המקובלים, בברכה אחת מכוונים לספירה ידועה, ובברכה אחרת לספירה אחרת? ועוד, הכי יש אלהות לספירות, שיתפלל אדם להן? וענה לי: חלילה שתהיה התפלה כי אם לשם יתברך עלת העלות. אבל הדבר הזה כמו מי שיש לו ריב, ושואל מן המלך שיעשה לו דין, יבקש ממנו שיצוה אל היושב על המשפט שידין לו, לא שיצוה זה אל הסוכן הממונה על האוצרות, כי תהיה שאלתו בטעות. וכן אם ישאל מן המלך שיתן לו מתן, לא יאמר לו שיצוה אל השופט, אבל שיצוה אל הסוכן. וכן אם ישאל ממנו יין, יבקש שיצוה זה לשר המשקים; ואם ישאל לחם, יאמר לשר האופים; לא בהפך זה. כך הוא בענין התפלה, שהיא לעולם לעלת העלות, אלא שמכוין המחשבה להמשיך השפע לאותה ספירה המתיחסת לאותו דבר שהוא מבקש עליו. כמו שתאמר, שבברכת על הצדיקים יכוין לספירה הנקראת חסד, שהיא מדת רחמים, ובברכת המינין יכוין לספירה הנקראת גבורה, שהיא מדת הדין; והקש על זה. זה באר לי החסיד הנז' מכונת המקובלים, והנה טוב מאד.

ואת הדברים האלו ביאר בארוכה אדמו"ר הצמח צדק בספרו דרך מצותיך:

לבאר קצת דברי המקובל הנ"ל, שלא יחשוב המעיין שהמשל דומה לנמשל ממש שלהמשיך השפע לאותה ספירה כו' הוא כמו שאמר במשל שמבקש מהמלך שיצוה אל הסוכן כו', לפי שלמטה במשל הסוכן או השופט הם אנשים נפרדים ולא המלך והשופט הוא הדן ולא המלך וכן הסוכן נותן המתן לא המלך אלא שהמלך מצוה כו', ואין כן למעלה בו ית' שהוא בעצמו ית' הוא הבורא הוא הדיין כו' כמו שמבואר באבות ספ"ד, ואע"פ שהדין נמשך ע"י ספי' הגבורה שאינה הבורא עצמו ית' (אע"פ שהיא אלהות כנ"ל) מ"מ אין ההמשכה מהספי' בעצמה אלא מהבורא ית' שדן ע"י ספי' הנ"ל ונמצא הוא הדיין כו' וכן הוא הנותן המתן ע"י ספי' החסד ולא כמו שבמשל הסוכן בעצמו נותן ולא המלך כו' ואין לומר דא"כ לא אתי שפיר מה שכתב כי מי שיש לו ריב כו' יבקש מהמלך שיצוה אל היושב על המשפט לא שיצוה אל הסוכן כי תהי' שאלתו בטעות, דהניחא במשל שהיושב על המשפט והסוכן הם שני אנשים נפרדים ושניהם אינן המלך ואין בכח האיש היושב על המשפט לתת מתן כו' ומש"ה כששואל שיצוה אל השני הוא שאלה בטעות, משא"כ למעלה בנמשל שהבורא ית' הוא עצמו היושב על המשפט ע"י התלבשותו בספי' הגבורה והוא עצמו הסוכן הנותן מתן ע"י החסד. וא"כ אף אם האדם שואל המתן מהמלך ממ"ה הא"ס ב"ה שיצוה אל השופט כו' האיך יקרא זה שאלה בטעות שהרי הוא ית' הוא השופט והוא עצמו הנותן מתן כו', דמ"מ כיון שהבורא ית' דרכו להשפיע המתן ע"י התלבשותו בחסד ולא ע"י התלבשותו בגבורה א"כ כששואל ממנו המתן לשישפיע לו ע"י התלבשותו בגבורה הוא טעות, והן אמת כי הבורא ית' יוכל להשפיע חסד ג"כ ע"י הגבורה כי מדותיו ית' כל א' כלולה מכולן אלא שלזה צריך זכות גדול להפך מדה"ד לרחמים כי במדת הדין דרכו לדקדק כמ"ש שמים לא זכו בעיניו כו' וארז"ל ע"פ וימהר משה מה ראה אמת ראה כו' אם לא ע"י זכות גדול ועצום משא"כ ע"י מדת החסד דרכו להטיב לרעים ולטובים כו', ואמנם קושיית הריב"ש ז"ל מי מכניס אותנו בכ"ז הלא טוב להתפלל סתם לשם ית' כו' ר"ל לעלת העלות כמו שהוא למעלה מהתלבשותו בי"ס עדיין והוא ידע באיזו דרך ישלים המבוקש אם ע"י שיתלבש בספי' החסד כו' לפי ענין בקשתו של זה והיא קושיא אלימתא לכאורה
וממשיך ומבאר זאת בארוכה.

ע"כ דברי הלבן.

***

יש לדון הרבה בדברי הריב"ש ובפרשנות שניתנה להם. כאן אני מבקש להתמקד בשאלה אחת, שמן הסתם תחרוג מהדיון בדברי הצמח צדק בלבד.

בתוך דבריו, הצמח צדק מציג כך את מעמדן של הספירות:
ספי' הגבורה שאינה הבורא עצמו ית' (אע"פ שהיא אלהות כנ"ל)
(אני משער שהכלל הזה, שהספירה אינה הבורא אבל היא אלהות, נכון לא רק לגבי "גבורה").

מעתה, אני בא ושואל:

איך אתם מבינים את המשפט הבא, או, ליתר דיוק, איך ראוי להבין את המשפט הבא:

"... ספי' הגבורה שאינה הבורא עצמו ית' (אע"פ שהיא אלהות כנ"ל)".

מה זו אלהות שאינה הבורא?



שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני

אני מציע שקודם כל תלך עם המשל עד הסוף בכדי להבין אלוקות, ואחרי שתבין הפרד ומשול.

ולהלבן

כמש"כ באשכול אחר, המשל הינו דוגמא מצויינת להבין בשכל הכל.

תוקן על ידי - בורג_קטן - 5/15/2003 12:53:46 PM

בורג

אל תחסוך במלים. באר. הסבר את המשל עד הסוף. כאן זה לא מורה נבוכים. מסבירים עד שמבינים.



שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני

אתה צודק מאוד, אין לך מושג כמה אני רוצה לפרט, רק שאהיה מוכרח לומר כמה מילים שלא ימצאו חן בעיני כמה שלא הבינו.

ולכן אני מעדיף כך. ימחול לי מר.

לא מיימוני, לא הבנת נכון

א) המשל דומה לגמרי בפרט שאנו דנים בו, ודוקא הוא עוזר לנו להבין.

ב) אי הדמיון המבואר ברמב"ם הוא רק בפרט הזה, שבעצמותו ית' לא יכולים לחול שינויים, משא"כ האדם, ע"י ידיעותיו מבחוץ נוספת אצלו ידיעה חדשה ושינוי. לכן כותב הרמב"ם שידיעתו ית' אינה ידיעה מבחוץ שמוסיפה אצלו ידיעה, כי הידיעה היא שידיעת עצמו יודע כל הנמצאים, וידיעה זו א"א לנו להבין בשכלנו הדל.

ג) בפרט הזה שכותב הרמב"ם אין הקבלה חולקת, כמבואר בתניא פ"ב בהגהה:
והודו לו חכמי הקבלה כמ"ש בפרדס מהרמ"ק וגם לפי קבלת האר"י ז"ל יציבא מילתא בסוד התלבשות אור א"ס ב"ה על ידי צמצומים רבים בכלים דחב"ד דאצילו' אך לא למעלה מהאצילו'.

הבה נניח קמעא לכל המושגים שהועלו פה וננסה ללמוד את הדברים בעין טריה ורעננה .

כפי שכולנו יודעים הקב"ה מתייחס לברואיו ולעולמו. אנחנו מכירים ביטויים רבים להתייחסויות כאלו.

כך למשל י"ג מידות . מושג הכבוד "הראני נא את כבודך" "וראית את אחורי ופני לא יראו"
הקב"ה כועס ונוקם ומתנחם כביכול. ועוד ועוד ועוד.
(נדמה לי שחלק מהמושגים נדונו לעייפה פה .)

אלו הם מושגים שונים שקיימים בבורא שמשום מה איננו מוכן ללבוש את פני הספינקס שהליטווקעס דפורומנו מנסים לעטות עליו .

יכולים לומר שההתנהגות הזו היא חלק מהבורא עצמו ויכולים לומר שהיא חלק מכוחו ואיננה הבורא עצמו .

כאשר אני כועס או שמח האם הכעס הוא השמחה הם אני ? אפשר לומר כך ואפשר לטעון שזה כוחי אך לא אני עצמי, אבל ברור שאלו הם מונחים שניתן לנסות ולהגדירם במילים שונות .

מה אכפת לו לר' מיימוני יקירינו שאכנה את אותם התבטאויות ומושגים כספירות או בכל שם קבלי אחר ?

שפות שונות - עניין אחד .

בעל עגלה

מה לך כי תלין על מיימוני זה יותר מאשר על המיימוני בספרו היד, שגם הוא התלבט בפרט הזה של שינויים בעצמותו ית' ע"י הידיעה.

ומה לך כי תלין על רציו יותר מאשר על הריב"ש שגם הוא התלבט בנושא ריבוי האלקות שבקבלה, עד אשר הסביר לו המקובל מה שביאר, ונתקבל אצל הריב"ש.

אמנם השאלה הזו לא מתחילה בקבלה, שהרי כולנו מתפללים בתפלה "רחום וחנון" וכשאנו צריכים לגבורתו מתפללים אליו "גבור ונורא", ועל כרחינו לומר שכולנו מתפללים לאותו בורא, שיש אצלו תכונות אלו. ואת המענה לזה השיב המקובל. ומבואר הדבר לרוב בספרי החסידות, ובפרט בחסידות חב"ד.

הרב מימוני
והלא רש"י שלא בא לפרש אלא
פשמ"ק ובן חמש למקרא
ביאר
רש"י בראשית פרק א פסוק ב

ורוח אלהים מרחפת - כסא הכבוד עומד באויר ומרחף על פני המים ברוח פיו של הקב"ה ובמאמרו, כיונה המרחפת על הקן אקוביטי"ר בלע"ז [לכסות]:
ובבחינת תן לחכם ויחכם עוד

קשה לי להתייחס לכל המגיבים, למרות שראוי לעשות כן, כי הדברים דקים ועדינים, ואיני יודע למה התכוונו כולם, ואין לי מנוס אלא לדון בדבריהם אחד לאחד ולומר מה הבנתי מהם.
כיון שזה לוקח הרבה זמן, ומי אומר שלקוראים כאן יש סבלנות למאמצי ההבנה שלי? אז בינתיים אסתפק בדברי בעל עגלה, ומה שאני כותב על דבריו, יפה לכולם מכאן או מכאן.

אם באנו לומר, שאין אנו יכולים לומר על הקב"ה שום דבר, אלא שאי אפשר לבני אדם כמונו להסתפק בהצהרה על אי ידיעתנו, ניחא.
ואם היינו רוצים להוסיף ולומר שאנו משוכנעים ויודעים, שהקב"ה - עם הסתירה שבזה - ודאי רוצה שנהיה ישרים וצדיקים וטובים, ולא נעשה עוולה, גם בזה היינו צודקים, לדעתי.
ואם היינו מוסיפים ואומרים כי אנו מאמינים שכל מה שקורה בעולם הוא בהשגחה פרטית, כלומר אילו היינו יכולים להחיל את התיאורים הכמו פסיכולוגיים שלנו כלפי מעלה היינו אומרים שזה נעשה ברצונו - גם בזה היה מן הצדק, עד כמה שניתן לבטא זאת. לא בגלל שזה כך, אלא בגלל שלהגיד הפוך ודאי אינו נכון.

האם מכאן מתחייב משהו לגבי המהות של הא'? האם יש ביטויים שהם יותר נכונים מאחרים?
חלילה!
כולנו - כל בני האנוש, באשר הינם בני אנוש - אינם יכולים לכוון כלפי מעלה, מפני שהשפה קצרה מדי, והפסיכולוגיה מטעה מדי, וכאשר מתעקשים להשתמש בביטויים מסויימים ולא אחרים, ועוד כאשר מייחסים לכך איזה מעמד אונטולוגי - שמעת, בעל עגלה יקירי, אם מייחסים לכך מעמד אונטולוגי - אז מגיעים לידי עבודה זרה ממש. כי מה בין להוסיף אלילים שמסייעים ביד האלקים מחוצה לו, בעולם, לבין להוסיף מהויות בתוכו פנימה, ולומר שהנה רצונו, והנה ידיעתו, והנה טובו, והנה כעסו.
וכל כמה שנמהר להסתייג ולומר שאלו רק מלים, אבל יש מאחוריהן משהו, עדיין אנו באותה כת, שלא נרפאה בשעה שחז"ל התענו לבטל את כוחו של יצר הרע של עבודה זרה.

על כן, אילו היו כל אותם בעלי סוד נזהרים כמוך, לומר שאלו רק משלים, ואין בהם כלום, כלום, כלום, ניחא.

וכדי להינצל מכל זה, היו מקפידים על הכלל שאני מבקש להציע ולנסח כאן:
חובת המלחמה בעבודה זרה היא שכל משל שמתגבש יתר על המידה בתוך המסורת, ולובש פנים של מציאות, מייד צריך למהר ולזרוק אותו לסל הגרוטאות, מפני שהוא, כמו הבמה, הפך לעבודה זרה בטהרה.
הנה הוספתי כאן הלכה שקשה להיתפס ולהתנסח (אבל אני סבור שחז"ל חשו בה והקפידו עליה, וראה כיצד נזהרו להוסיף את ה"כביכול" שלהם. אבל איני רוצה להתווכח על כוונתם).

אבל הם, שלא כמוך, אלא כמו אחרים שמצטטים כאן, ואם נחזור אל העבר, כמו אותו מקובל אלמוני שניסה לפייס את דעתו של הריב"ש שאינו אלא "מכוון להמשיך השפע לאותה הספירה הממונה על אותו דבר" - כולם מאמינים בלב שלם שמה שהם אומרים נכון ברמה אונטולוגית כלשהי.
לכן, אני חושש שהם נכשלים בריבוי בתוך האלהות, וממילא הם מגיעים לידי עבודה זרה.
וליבי נוקפני, שכן כך להתייחס לשלומי אמוני ישראל?

והמצב גרוע יותר מזה, מפני שיש ביניהם שממציאים ממונים על גבי ממונים, שהם נפגשים ומקימים משפחות, ויודע אתה למה נתכוונתי... אלו, לא די להם באותם ביטויים פסיכולוגיים שבאמת קשה לוותר עליהם, אלא שהם צריכים להמציא מ-נ-ג-נ-ו-נ-ים. מנגנונים על גבי מנגנונים. ולשבת לארגן במשך שעות, ימים, שנים, את המנגנונים האלו, עד ששירטטו את כל צבא השמים. ואני משתמש בתואר הזה לשלילה גמורה. ואתה ידעת.

וזו - בריאת המנגנונים והמשחקים של הסידור שלהם (בין אם מדובר בשימוש בקריטריונים הנדסיים ובין אם זו הסתמכות על חזיונות שברא עבורם כוח דמיונם) - זו כבר טעות על גבי טעות.
טעות שניה, מפני שלמה להוסיף סיבוכים במקום שהפשטות טובה מכל.
והטעות הראשונה, מפני שאין שם שום ממונה כלל!

אין שם אלא ה' לבדו, שהוא מחליט ועושה, וגם מה שאמרתי כאן אינו נכון, אלא שהיפוכו גם כן לא נכון.

אני סבור שבזה אמרתי דיי, גם אם לא איבחנתי במדויק את העוולות שנעשו בתהליכי אונטולוגיזציה של השפה. ולא עמדתי לנתח את הציטוטים כדי להראות כיצד הם מתפרשים, אם לא מנסים ללמד עליהם זכות שאינה מגיעה להם.

ואם תקשה עלי, שהרי גם אני נכשל בסתירות, בשעה שאני כותב את כל הדברים האלו על האלקים, ועוד מניף את הסתירות שאני מודה בהן על נס?

אזי אענה לך שאכן כן, אלא שאני משתדל למעטן עד למינימום, ואני חוזר ומזהיר שאני נע בין הקשיים האורבים לכל משתמש בשפה, לכל אנוש, ואין לי מנוס אלא להשתמש באותם כלים שיש לי - שהם טובים בדרך כלל למה שקורה בעולם - אבל אני נזהר ונשמר שלא לייחס להם מעמד עצמאי, או מהותי, או קיום כלשהו. כי אין. אין שם אלא ה' לבדו. (ואפילו לא שמו - ואם תרצה, אבאר לך בפעם אחרת מה אני מבין ב"ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד").

אני מקווה שהבהרתי את עצמי. מדוע אני סבור שבהתנצלותך אתה מציל עצמך מעבודה זרה, אך בנסיונך ללמד זכות על מי שאינו זהיר כמוך אתה מצטרף לכת של אלו שלא היו מסוגלים להבחנותיך הזהירות והמזהירות.

ואם טעיתי, תקנני נא.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני

הודעתך האחרונה מרשימה עד מאד. לא כל כך מפני עצם הבירור [שאת חלקי אומר בשיעור על הרש"ר], אלא מפני יושרך האינטלקטואלי!

אך בפסקה אחת עשית תרגיל אינטלקטואלי נאה, בו גם כתבת בגילוי מדהים ונזהרת מטשטוש ובכל זאת אשאלך האם מצד היושר לא ראויה תזוזה טיפטיפה.

הפיסקה המדוברת:
"ואם היינו מוסיפים ואומרים כי אנו מאמינים שכל מה שקורה בעולם הוא בהשגחה פרטית, כלומר אילו היינו יכולים להחיל את התיאורים הכמו פסיכולוגיים שלנו כלפי מעלה היינו אומרים שזה נעשה ברצונו - גם בזה היה מן הצדק, עד כמה שניתן לבטא זאת. לא בגלל שזה כך, אלא בגלל שלהגיד הפוך ודאי אינו נכון."

דווקא לי אין בעיה ש"הכל נעשה ברצונו" כי "רצונו" פירושו כל אשר ייעשה בעולם. אבל אתה משום מה [אולי משום שאתה מתכוין שהכל ברצונו ל"תמים פעלו"] אולצת להסתפק ולכן לומר "אנו מאמינים" כי "להגיד הפוך לא נכון"! ניחא שלהגיד הפוך לא נכון [ודרוש לזה גם דיון על כאשר זה נאמר בכבוד הראוי], אבל משום כך לומר "אנו מאמינים"? האם מספיק לקבוע אמונה ללא בסיס ידיעתי-הגיוני רק משום שלא מכובד לומר הפוך? לא יפה לספר לשון הרע אף שהוא אמת, אבל משום כך לומר בלי שמתבקשים "אני מאמין אחרת ממה שאני יודע כוודאי או כספק"? [שאלו את הח"ח אם מותר לחשוב לה"ר וענה "טיפש לא צריך להיות".]

לא ניסיתי ר' מיימוני, ללמד זכות על תורת הנסתר ויתרה על כן אינני בטוח שאני רואה את עצמי כראוי לעשות כן .

אני בפירוש לא מוכן לקבל שרובו של עם ישראל עובדי עבודה זרה, לא רק משום שקשה להאמין שכך ארע (על אף שאכן קשה להאמין שאלו פני הדברים) אלא משום שאני בהחלט חושב שעניינית הם אינם כאלה .

כתבתי את מה שכתבתי לא כדי לשכנע אותך להאמין בעצם הדברים (לכך הסיכוי די נמוך ..), אלא בעיקר כדי לנסות להביא אותך למסקנה שהשימוש בביטויים אלה הוא "לא נורא" .
אני מוכן בשלב הזה להסתפק בכך ולהציל את עם ישראל מאשה של גיהנם.

ואמנם, אני בהחלט חושב, כפי שאתה וודאי יודע שלא ניתן לפרש חלקים גדולים מאד מהתורה ומהגמ' ללא שימוש בתורת הנסתר .

ואכן, אינני מכנה תורת הנסתר כל קמע שיצאה מבבא תורן או כל ציור גאומטרי שיצא לאור באיזה סידור, אלא את העיקרים המוסכמים על הכל . פעם מניתי כמה מאלה .

יש לי עוד להוסיף קצת על זה, אבל זמני דוחק קצת עכשיו .