עצמות, כלים או סתירות (קבלה)

בס"ד

שבוע טוב לכולם -
כבקשת דורש אמת הנה ביאור מורחב לדברים שכתבתי למעלה (בנוגע להסבר המשפט- הכל זה הוא שהכל אלוקות מצד אמיתת המצאו)

בתניא שער היחוד והאמונה מבאר עניין יש מאין ממשל קריעת ים סוף שהמים נצבו כחומה ע"י הרוח שנשבה על המים כל הלילה והינו שכדי לשנות טבע המים לירד ממעלה למטה צריך לכח נגדי במשך כל זמן השנוי הנ"ל ומבאר שם שכן הוא בבריאה יש מאין שצריך לחדש כל רגע מחדש המשכת החיות להחיות הנברא וזהוא עניין כח הפועל בנפעל.
והנה עניין הבריאה יש מאין הוא הנקרא חידוש חיובי והיינו שבזה נתחדש חיוב הטבע לדוגמא מה שהטבע מחייב שכל נברא יהיה בעל משקל ושכל בעל משקל ימשך תמיד מלמעלה למטה שזה פועל מחודש הוא מאיתו ית' כי דבר זה לא יש בבורא עצמו שאין בו עניין המקום וכו'.
והנה בהשקפה ראשונה יראה למתבונן אשר אם חדוש אלו הכוחות החיוביים נמצא עמם בדרך ממילא הנמנעות והיינו שכאשר נתחדש טבע הנברא לילך מלמעלה למטה אז ממילא נמצא עמו ממש שלילת הפוכו והיינו שבזמן הלוכו ממעלה למטה נשלול ממנו האפשרות לילך למעלה אמנם הרשב"א חידש אשר לא זו בלבד שהבורא ית' ברא יש מאין העניינים החיובים אלא עוד זאת שחדש גם את הנמעות שבהם והביאור בזה שלא כפי הנראה בהשקפה ראשונה שעם התחדשות הטבעיים החיובים נתחדשו עמם ממש בקו אחד הטבעיים הנמנעים לדוגמא עניין שכשמטה את עצמו מטר לימין נמצא מרוחק בדרך ממילא מטר מהשמאל אלא שלאחר שחידש מציאות הטבע שהעומד בחלל העולם יפול ממעלה למטה חידש פעולה נוספת שבהיותו נופל למטה יושלל היותו עולה למעלה והיינו מפני היותו ית' הכל יכל וכוללם יחד והיה יכל להכליל ההליכה ממעלה למטה עם ההליכה ממטה למעלה כאחד ממש והיינו שכפי שהבורא ית' אינו מוגבל בהגבלת הטבעיים החיובים והוא נמנע ממנו לדוגמא שאינו מוגלב בזמן ומקום בהיותו הוא מחדש טבע הדברים החיוביים כך באותו אופן ממש הוא נמנע הנמנעות והיינו שאין הנמנעות מונעות ממנו לעשות כנגדם והפך מהם ממש בהיותו הוא המחדשם גם כן והנמנעות מנועות ממנו!

וכך גם יתפרש הבאור האמיתי במשפט "הכל אלוקות" שאין הכוונה בזה שמצד היות העולם בטל לערך האלוקות השופעת בו וממילא אינו במציאות כלל ואזי כשאנו אומרים שהעולם הוא אלוקות כל כוונתנו בזה מצד בטול העולם אלא שמצד שגם הנמנע הוא מחודש מאתו ית' ממילא אין זה מגביל את יכולתו ית' מכיון שהוא בורא הנמנע וממילא יכול לעשות גם הנמנע. והיינו דזה שגבול ונברא אינו יכול להיות אלוקות הנה טבע נמנע זה גופא חודש מאתו ומצד שכך הרי שהגבלה זו קימת רק מצדנו אבל מצדו ית' אין הוא מוגבל בזה כלל וממילא כל פעולתו באמת היא על דרך אלוקות!
והיינו עניין מה שמאמיתת המצאו נמצאו הנמצאים כי מצאיאותו הוא אינו כמציאות הנמצאים (כדברי הרמב"ם מצוי בבלתי מציאות נמצא) כי מצד הנמצאים הרי זה שהבריאה יש מאין הוא חידוש גדול אצלהם אבל על כל פנים יודעים זאת בדרך קבלה והיינו ידיעת המציאות שזה יכולים הם לקבל מה שיש מצוי נעלה מהם שיש בידו להמציא היש מן האין רק שהם אין הם משיגים המהות שבזה כיצד אבל על כל פנים אין זה סתירה אצלם ומתקבל בשכלם היות בורא נעלה מהם שיש בידו לפעול כך אמנם היות הבורא מחדש הויה נמגד המציאות זה אין בידם לקבל אפילו על דרך השגת המציאות רק באופן דקבלת עול לבד!
אמנם כן הוא שהבורא כל יכול ויכול לעשות חדוש דבר גם נגד מציאות העולם לגמרי וזה אין במציאות התחתונה כלל!

המנונא

אם נחדד את מה שכתבת, הרי שכל ביטוי יתכן כלפי הבורא, בשביל ההדגמה אני יכול לומר ש"ה' נמצא בתוך העציץ", למרות שהביטוי נשמע מופרך, הדבר נובע בגלל שאנו חושבים לפי מושגים מוגבלים של בני אדם, כך שהמוזרות שבדבר נובעת בגלל מושגינו המוטעים, אבל אליבא דאמת, ברובד של אלהים, אין בדבר שום מוזרות.

על פי אותו רעיון, ניתן לומר העציץ הוא אלהים, וזה בעצם מה שאתה אומר "הכל אלקות", כי רק בעיני בני אדם העציץ נראה מוגבל, אבל אליבא דאמת העציץ הוא אלהים.

אשמח לקבל תיקון אם טעיתי.

ועוד דבר, אני מקווה שתסכים שניתוץ כל מושגי הגשמות חדש הוא באומה, אבל בעת העתיקה, העליונים היו למעלה והתחתונים היו למטה, "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה" אבל זה כבר קשור לדיון אחר.

בס"ד

כמעט נכון אבל הכמעט הזה עושה את כל ההבדל-
אנו בתור בני אדם לא יכולים להבין את הדבר הזה ולכן מי שיגיד שהכל זה אלוקות זה ע"ז כי מצדנו האמת היא שדבר זה אינו!
אלא שמצד הבורא לבד זה כך- אמנם ישנם הצדיקים הגמורים שזוכים (להפשיט עצמם מהגשם ו-) למתנתו של הבורא ית' להבין דבר זה וכשהם אומרים זאת הרי שזה אמיתי רק שזה בא בדרך מתנה מלמעלה ואם לא כך הרי שאין בזה אפילו השגת המציאות כיצד הוא רק קבלה (שקבלנו מלמעלה שכן הוא) אף שהדבר נראה סותר את המציאות.

תוקן על ידי - המנונא - 14/01/2006 23:26:36

המנונא

בכנות אני מעריץ אותך, מתוך דבריך ניכרת חכמתך, אבל אל תכעס עלי אם אמשיך להקשות (אילו חשבתי שלא אשמע דברי חכמה לא הייתי שואל).

בעבר כתבת
< הספירות הם לא אלוקים כלל וכלל!!!
הספירות הם אלוקות כלומר לדוגמא מדת חסד דאצילות היא חסד אין סופי ולזה היא מכונה אלוקות שכן בעולם הגופים וכן בעולם המלאכים הרוחניים על אף זיכוך החומר הרי שהכח הוא מוגבל משא"כ בעולם האצילות הם כוחות בלתי מוגבלים ולכן אנו מכנים להם בהשאלה את השם אלוקות כי בזה הם דומים לבורא ית' אשר כוחו גם כן הוא בלי סוף אמנם אין זה עושה אותם לאלוקים!!!>

כתבתי לך בעבר שאצלך אלהים זה דבר נזיל, ואשוב ואשאל, והרי כנית את הספירות דאצילות בשם אלהים, כאשר ברור שהם לא אלהים, וכאן תישאל השאלה, כיצד ניתן לכנות כח נברא או מציאות רוחנית עליונה בשם אלהים, כאשר הוא לא אלהים, אני מקווה שאתה מבין את המשמעות, מהו אלהים, ושזה לא עוד שם כינוי בספר הטלפונים.

****

בנוגע לדבריך האחרונים, דומני שבקהילה שלך מרבים להשתמש בביטוי "הכל אלקות", ולפי תשובתך רק צדיקים גדולים שהפשיטו את הגשמות מעליהם מורשים להשתמש בביטוי זה, האם אני צודק. (השאלה היא להבנת הענין, אבל באמת איננה נוגעת לגוף הדיון, האם הספירות הם אלהים או לא).

בס"ד

אתה צודק ישנו עוד צד מסויים שבגללו ספירות דאצי' מכונות אלוקות (מלבד העניין שכבר הזכרתי בעבר והוא הביטול המוחלט של הרצון שלהם לאלוקות ועד שרצון הבורא הוא גם רצונם!) והוא שהספירות דאצי' מהוות ממוצע בין עולמות הא"ס (העולמות שלמעלה מאצי') לעולמות בי"ע התחתונים.
עולמות בי"ע התחתונים הם גבול גמור הן במהות שלהם- חסד גבורה וכו' והן בהתפשטות שלהם ש-ד-י שאמר לעולמו (הכוחות הרוחניים והספירות) די דהיינו הגבלת הכח ועד להשתלשלות של הגשמות והנה בהיות הבורא ית' פשוט בתכלית הפשיטות אזי[בדרך פשט] (-שבסוד, שכן בעומק יותר היה יכול להמציא מפשטות העצמות הגבול ישירות בלי ממוצע כך אלא שכך אלא ברצונו לטעם אחר ואכמ"ל בזה.)לא היה לכול להמציע בתחילה הגבול האמיתי והיה צריך להמציע עניין האצילות להיות ממוצע שבעליונו הוא א"ס ובטבורו הוא מהות ספירה ובזה מתקשר כביכול בראשו בבורא יתברך הפשוט מכל ובתחתונו הוא נקשר להמשיך ממנו עולמות הגבול ( יש להעיר פה שישנם כמה פרושים האומרים שעולמות האצילות הם גם למעלה מגדר מהות ספירות אלא רק כח לפעול הספירות בעולם התחתון וע"י זה בא להתקשרות אמיתית הן ממעלה והן מלמטה וד"ל)
ומובן מזה שלגבי עולמות בי"ע מהווים עולמות דאצילות ממוצע מחבר שע"י מקבלים חיותם והתהוותם אף שאין זה אלא כגרזן ביד החוצב- הבורא ית'.(נוסף לכך כפי שביארתי בסוגריים דלעיל ישנו פרוש האומר שגם כלי האצילות הם פשוטים לגמרי וממילא בי"ע הוא בלא ערך כלל לגבי אצי' עד שלגביו אצי' והבורא כביכול שווין (כלומר הוא לא יודע למעלה מזה- וגם אין מה לדעת ממעלה מזה כי העיסוק בלמעלה מזה הוא רק בהעלם שאינו במציאות וכל העיסוק בו הוא לא בדרך ידיעה כ"א בדרך עבודה,) שכן אין לו שום תפיסה בהם(ובאמת גם לגבי השיטה האומרת שבספירות דאצי' יש על כל פנים ציור מהות הרי גם אליבא דזה אין זה בערך כלל כי זה אין סוף וזה גבול)).

בנוגע לדבריך בקשר להשתמשות הרבה בביטוי אין עוד מלבדו וכו'- מה הפלא בכך הרי בכלל זו שיטת חב"ד שכל אחד יכל וצריך להגיע למדרגות הגבוהות באלוקות וממילא הוא שייך לכך בצורה מסוימת ואדרבה הדבר מהווה תמריץ כדי להביא הדברים בפועל!



תוקן על ידי - המנונא - 15/01/2006 0:16:27

תוקן על ידי - המנונא - 15/01/2006 0:17:41

המנונא היקר

אני אמשיך לדייק בדבריך בדרך הפשט, ואתה תבאר מה כוונת הדברים.

כתבת
< והנה בהיות הבורא ית' פשוט בתכלית הפשיטות אזי לא היה לכול להמציע בתחילה הגבול האמיתי והיה צריך להמציע עניין האצילות להיות ממוצע שבעליונו הוא א"ס ובטבורו הוא מהות ספירה ובזה מתקשר כביכול בראשו בבורא יתברך הפשוט מכל ובתחתונו הוא נקשר להמשיך ממנו עולמות הגבול.>

ועוד כתבת
< מהווים עולמות דאצילות ממוצע מחבר שע"י מקבלים חיותם והתהוותם אף שאין זה אלא כגרזן ביד החוצב- הבורא ית'.>

אם אני מנסה לסכם, הרי שעולם האצילות הוא עולם ביניים, בין עולמות בי"ע שהם מוגבלים ויש להם גבול וסוף, לבין א"ס שזהו האלהים, ועולם אצילות הוא כגרזן ביד החוצב.

וכאן תישאל השאלה, האם עולם האצילות הוא חצי אלהים חצי נברא?

תהיה התשובה אשר תהיה להגדרת מהות האצילות (התשובה תהיה שאין לנו דיבור באצילות), אבל גרזן ביד החוצב משמעותו, הכלי שבו מוציאים מן הכוח אל הפועל, נמצא ששוב אין זה האלהים, וחזרה השאלה כיצד ניתן לכנות דבר נברא (רוחני עליון קדוש וטהור) בשם אלהים????

לו יש נפשי תחת נפשך, הייתי משיב, עולם האצילות אין לנו דיבור בו, אבל אנו אומרים עליו שהוא אלהים והוא איננו, וכפי שכתבתי בהודעה הראשונה כאן באשכול, המקובלים מגדירים דבר בכן ולא, והדברים יובהרו כאשר נדע מהו עולם האצילות, אבל אנו יצורי אנוש מוגבלים, איננו מסוגלים לתפוס תשובה של כן ולא.

דרום חוקר
ההסבר של התניא הוא כך :

לכל דבר יש השגת המהות , ויש השגת המציאות.
משה השיג את המהות , והאר"י השיג את המציאות , ועל כן לגבי השגת המציאות אין גבולות , אבל לגבי השגת המהות ישנם גבולות כמה בן אנוש יכול להשיג.

אני מניח שאין צורך להסביר את ההבדל בין מהות למציאות.

דורש,
אנא הואל לרדת אל העם ולהסביר את ההבדל לדעתך בין מהות למציאות.
הסבר נא גם כן
מדוע בהשגת המציאות יש דרגות, אדרבא מסתבר שמציאות היא מציאותאבל דווקא במהות יש דרגות.
היכן כתוב ההבדל שציינת בדברי בעל התניא.
וכיצד תרצת בכך את השאלה שהעלה דרום חוקר.

בעל בעמיו

אני אענה על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון.

כל ילד יודע שאנו חיים בגלובוס ובו קיימים מדינות , ואם הוא לומד גיאוגרפיה , הוא גם יוכל לתאר את המשקעים שבכל איזור ואיזור וכו, אבל כמובן שהוא לא יוכל לחוש את הפרשי הטמפטורות בין האיזורים , אם הוא לא יבקר בכל איזור .
ועל כן ידיעת המציאות היא כידיעת גיאגרפיה , וידיעת המהות היא כהרגשת ההבדלים בין הטמפטורות.

אתה שואל
מדוע בהשגת המציאות יש דרגות, אדרבא מסתבר שמציאות היא מציאותאבל דווקא במהות יש דרגות

תנא דמסייע במציאות אין דרגות השאלה כמה משקיעים בלימוד המציאות ולפי זה המציאות נודעת ,אין מגבלה שיכלית להשגת המציאות , אלא המגבלה , היא מקורות ידע.

אבל המהות בנויה מדרגות ועל כן השגת המהות קשורה לדרגה רוחנית.

מה שאני אומר מובא במאמרים של אדמו"ר הזקן במקומות רבים שכרגע אינני יודע לצטט מיקום מדויק.

וממילא שאלת דרום לא שאלה , ולפי מלימוד הגיאוגרפיה , האר"י מסביר את הפרשי הטמפרטורות בין האיזורים , ומשה חש את דבר האלוקים .

אני אביא עוד דוגמא לסבר את האוזן.

כשרוצים לתאר מטרה של מבנה אפשר לתאר זאת במילים למשל בית כנסת מתואר על ידי שיש בו שולחנות יש בו ספסלים וכו,

כמובן שבשמיעה קשה מאוד להבין מהו בדיוק בית כנסת , אבל עם אנו נראה פעם אחת בית כנסת אנו מיד נבין מה עונה על ההגדרה של בית כנסת.



מה שהתניא כותב חכם עדיף מנביא כוונתו שעל ידי החכמה אפשר להשיג את המציאות מעבר לנבואה במהות ,

ועל כן משה לא השיג את החכמה של האר"י ברמת מציאות , אבל השיג את המהות ברמת נבואה יותר מהאר"י.

ופעמים ידיעת המציאות יותר גבוהה מידיעת המהות .

כמו למשל אחד המכיר את כל טמפטורות האיזורים בעולם יש לו עדיפות על אחד שחש רק חלק מטפמפרטורות , אבל לא מכיר את כל המציאות.



ואם תקשה איך יתכן בהאר"י השיג במציאות יותר ממשה , על זה קשה לענות אנו עוד לא יודעים מה האר"י השיג , ומכל שכן מה משה השיג.

בקיצור השגת נמציאות היא שמיעה והשגת המהות היא ראיה.
ואינ דומה שמיעה לראיה.

תוקן על ידי דורש_אמת ב- 02/05/2007 11:34:18

דורש אמת כתב

< בקיצור השגת המציאות היא שמיעה והשגת המהות היא ראיה.
ואינו דומה שמיעה לראיה. >

משה ראה את ה'
האר"י רק שמע עליו

על פי זה
השגתו של משה גדולה מהשגתו של האר"י

מי שיושב ומתאר את ה', מה גודל ארמונות, מה מס' משרתיו, מה מס' שמותיו, מה תפקיד תכונתיו, איננו יודע כלום בה', כל דבריו הם מן השפה ולחוץ.
אבל מי שראה את ה' (בהשאלה) בנבואה, והשיג את מהותו, הוא עוד יודע משהו על מציאות זאת שנקראת ה', וכפי שנאמר וראית את אחורי ... 

נמצא שמהות היא השגה הרבה יותר ממוקדת ממציאות, כי השגת מציאות היא פיטומי מילי (סתם מילים) ולא יותר כלום.

פעם אמר מי שאמר, במקום שנגמרת הפילוסופיה מתחילה הקבלה, אבל על פי דברינו כעת, הפילוסופיה עוד הולכת בנתיב שכלי, היא חוקרת מהו ה' על פי השכל, מה הוא כן ומה הוא לא, אבל הקבלה מעולם לא התיימרה לחקור כלום, היא רק כותבת תיאור סכמתי באלהות, עולמות על גבי עולמות, אמור מה שתרצה, אל תנסה להבין כי לא תבין.

_________________

קצת הרבה באיחור עמכם הסליחה - יש לי השגה הן על דברי דו"א והן על דברי דו"ח:

ביאור דברי בעל התניא הם הרבה יותר עמוקים מדברי דו"א שהשגת האריז"ל היתה במציאות ושם השיג באצילות ולמעלה עד אוהא"ס מה שלא זכה משה רבינו ע"ה להשיג כי משיג רק בנ"ה דאצילות בהתלבשן בבריאה רק שהיה משיג זה בהשגת המהות - כל זה אינו!

הן האריז"ל והן משה רבינו ע"ה היתה השגתם השגת המהות דווקא ובוודאי ובוודאי שגם בעניין החכמה זכה משה רבינו (שנתן את כל התורה כולל תורת האריז"ל ולמד את כל התורה כולה באופן של השגה והבנה לתכליתה והיינו השגת המהות בדווקא כידוע מדרשי רז"ל שהיה אוחז כל בריה ובריה ואומר זה טמא וזה טהור וכידוע בעניין כזה ראה וקדש שכל זה מראה באצבע שהיתה השגתו דווקא על דרך זה בבחינת הפנמיות והשגת המהות דווקא!!!) להשיג השגת המהות כמו שהשיג האריז"ל עד המדרגות הנעלות ביותר ולא רק בבחינת נ"ה כנ"ל.
רק כוונת רבינו היא להבדיל בין השגת המהות לנבואה ואקצר בדברים ואסתום שזהו ממש כדברי המדרש בעניין מתן תורה שבזה נתבטלה הגזרה דעליונים לא ירדו למטה ותחתונים לא יעלו למעלה דיש לחקור אם ניתנה הרשות לעליונים לרדת למטה מה עוד צריך ליתן רשות לתחתונים לעלות למעלה כי בזה ישנו גילוי אלוקות בעולם (ולא תאמר שאדרבה מוכרחים לבטל גם הגזרה שתחתונים לא יעלו למעלה כי כעת רק לעליונים היתרון ברשות ירידתם מטה אבל לתחתונים לא נפעל בזה יתרון כלל- זה אינו כמו שיתבאר תוך דברי) ותו לא צריך למיעל קמיה מריה מצד כי וירד הויה על הר סיני ופסקה זהומתם שראו גילוי אלוקות במוחש בהשגת המהות עד שראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי  אלא בזה תיקן רבינו שביאר שלא ראו אלא בהשגת המהות שהיא אינה אלא השגה משא"כ בנבואה שהוא כעיין העליה למעלה.
ונבאר במשל רחוק שהוא ע"ד ומעיין דמעיין הנמשל הנ"ל- כמו מי שרואה בצילום וידאו בית מסוים ושום פרט לא נעלם ממנו כלל ממש כל פינה ופינה וכל חור וחור ודבר לא אניס ליה ויודע בית זה ממש מכל צד ופינה ומשיגו בהשגת המהות דווקא! ומ"מ לא תאמר שראיה זו היא ממש שהיה בבית זה אף שהיא בדוגמאתו ממש וכעיין זה יובן בדרך רחוקה בנמשל שראיית והשגת המהות היא מה שמשיג הדבר כמו שהוא חוץ ממנו (אף שמשיג מהותו ממש) ואלו השגת הנבואה (שאינה נקראת השגה אלא בשם המושאל כי אינה אפילו בכלל ראיה דחכמה רק שמראים לו בראיה אלוקית היינו שכביכול רואה דרך עיניו של הקב"ה ומשיג את הקב"ה כמו שהקב"ה משיג את עצמו שכן כל עוד משיג בחושיו הוא הרי לא יראני האדם כי אין האדם משיג אלא במה שחוץ ממנו כמו שכתב הרמב"ם) הוא שמשיג עצמו איהו וחיהו וגרמוהי חד בהון ולא ידע ליה אלא איהו בלחדוהי!
או במילים אחרות בהשגת המהות הוא משיג אלוקות במקומו (במקום שלו) היינו שלא באמת מתגלה לו האלוק אלא שהוא משיגו במקומו (כאשר העליה כאן משמשת בשם המושאל וכמשל להתגלות האלוקות עצמה בניגוד להשגה גרידא) ואילו השגת הנבואה היא שהאלוק עצמו מתגלה לו וכלשון הפס' עליו נגלה האלוקים!

וכעיין דברים אלו מביא רבינו בספרו לקוטי אמרים בנוגע לסובב כל עלמין וזה לשון קודשו שם (סוף פרק מח):
כמו האדם שמצייר בדעתו איזה דבר שראה או שרואה הנה אף שכל גוף עצם הדבר ההוא וגבו ותוכו ותוך תוכו כולו מצוייר בדעתו ומחשבתו מפני שראהו כולו או שרואהו הנה נקראת דעתו מקפת הדבר ההוא כולו. והדבר ההוא מוקף בדעתו ומחשבתו רק שאינו מוקף בפועל ממש רק בדמיון מחשבת האדם ודעתו. אבל הקב"ה דכתיב ביה כי לא מחשבותי מחשבותיכם כו' הרי מחשבתו ודעתו שיודע כל הנבראים מקפת כל נברא ונברא מראשו ועד תחתיתו ותוכו ותוך תוכו הכל בפועל ממש. למשל כדור הארץ הלזו הרי ידיעתו ית' מקפת כל עובי כדור הארץ וכל אשר בתוכו ותוך תוכו עד תחתיתו הכל בפועל ממש שהרי ידיעה זו היא חיות כל עובי כדור הארץ כולו והתהוותו מאין ליש.

כך כתבת
< ... ואלו השגת הנבואה (שאינה נקראת השגה אלא בשם המושאל כי אינה אפילו בכלל ראיה דחכמה רק שמראים לו בראיה אלוקית היינו שכביכול רואה דרך עיניו של הקב"ה ומשיג את הקב"ה כמו שהקב"ה משיג את עצמו >

דבריך אלה נאמרו בכדי לבאר מהי נבואה

בתמציתיות, יש השגה רגילה שהאדם נשאר אדם, והוא משיג את האלהים, ואילו בנבואה האדם כאילו נהפך לאלהים, וכך הוא משיג את ה', כמו שה' משיג את עצמו.

האמת היא, שכעת צריך לחקור מה יותר מוקשה לומר, האם שהאדם השיג את ה', או שהאדם נהפך לה', ועל זה נאמר, ברחו משאלה קשה ונפלו בשאלה קשה יותר, נסו מן הפח אל הפחת.

אני כשלעצמי חושב, שצריך אומץ להגיד שהאדם נהפך לאלהים, והוא יודע את ה' כמו שה' יודע את עצמו, גם לא במשל רחוק, גם לא בדמיון ליל מאוחר.

***.

ולעצם הדיון של האשכול

איך יתכן לומר
הספירות (דאצילות) הם אלוקות אך לא אלוקים!

שאלה זו היתה קשה קודם שהופיע אורו של א ב ג ד, אבל כבר נודע הסוד, יש אור ה', אור ה' הוא התגלות והתממשות ה', אבל התממשות זו היא מצידינו ולא מצידו, כמו שאומרים, אני שילמתי לך כסף, אבל הכסף הגיע אליך ולא יצא ממני.

כך שהספירות הם אלהות מצד התממשות והתגשמות ה', אבל זה לא אלהים, כי זה רק מבחינתינו, ולא מבחינתו.

זאת היא שפת המקובלים, אלו הם דרכי הגיונם, אבל הרמב"ם כבר בגיל 14 חיבר ספר "מילות ההיגיון" כי מי שאינו אומר משפטים הנושאים בחובם מבנה לוגי הגיוני, חבל לדון איתו על נושא מחשבתי, כי אם אין לוגיקה אין דיון.

דו"ח רציתי מקדם להעיר את רוחך שהביקורת אותה אתה מציג היא יותר מחדה אנא לפני שאתה מוכיח טול ציפורנך!

הביקורת תעמיד על הגובה אך הסובלנות תרד תהומות! (על משקל חריף ומקשה [אך] מתון ומסיק)

מריבוי עיונך בשו"ת העוסק בחכמה זו אתה ודאי יודע שזוהיא חכמה שיסודה תלויה בהקדמות -בכלל הקדמות של כללים ובפרט הקדמות של שם המושאל  כגון משל ונמשל,  אך כשם שבחכמה זו יש יסודות החכמה כך יש בחכמה זו את גופה של החכמה, גוף החכמה הוא הקשת החכמה המתקבלת מן היסודות הקודמים  המשלים וכו' וצמצומה לעניין פרטי כך שחלק מהנמשל שכבר למדנו מצד ההצטמצמות לדבר פרטי נגזר ומושלך בבחינת תוכו אכל קליפתו זרק.
 ובנידון דדן לא אמרנו שכאשר הנביא זוכה ומשיג הנבואה הוא נעשה אלוקים - זכור דברי הנחש והיתם כאלוקים בכף הדמיון!
 ברור הדבר שאין הנבואה שורה על הנביא מרצונו אלא רק בכח ורצון העליון ה' ב"ה הנבואה אינה בכח האדם ובחוקו כ"א ברצון הבורא ומתת ידו בלבד וכלשון הכתוב ותנח עליו הרוח. 
וממילא מובן שגם בהשגת הנבואה הוא מצד חושיו אינו משתנה לאלוקים אלא מקבל מתת המעלה לזכות ולהשיג הרגשת שעשועי המלך ב"ה בעצמו (כלומר בעצמותו).