1. הנפת וקציר העומר, הנם חג כמו כל חג אחר הבתובים בתורה בפר' אמור. ורק מבחינת אורך הפסוקים העוסקים בחג הזה, לפי התורה הוא אחד מהחגים החשובים. זה שלא חוגגים אותו זאת באמת שאלה גדולה.
2. באם קצירת העומר היתה אמורה לחול ביום השבת, היו קוצרים אותה ביום השבת, ברוב עם ובעסק גדול, והיהודים היו מגיעים לקצירה שהתקימה בשבת, מעיירות הסביבה והיו עוברים בשבת על תחום שבת, וכל זה לזכות ולראות במצווה חשובה זו.
הצדוקים והביתוסים הם אלו שדאגו שקציר העומר לא וחול בשבת- שלא תחולל השבת- ולכן קבעו את הקציר ליום א'
4. מסיבות מובנות אבל לא הגיוניות אנו לא חוגגים את החגים ההקלאים- הרגלים- במשמעותם החקלאית.
5. חג השבועות מצויין בקריאת מגילת רות. להדגיש את נצחונה של התורה שבעל פה על התורה שבכתב.
6.ולכן אנו חוגגים את חג השבועות, חג מתן תורתנו, שמבחינה היסטורית אינו נכון.
_________________
מודה ועוזב
נשלח ב-11/6/2008 20:12
השכן:
זאכיץ,
כתבת בהחלט, הנה: "יש לציין שמועד הפסח, שחל בחודש האביב, בימי הבית השני נקבע באופן דינמי, בהתאם למציאות האקלימית... פירושו של דבר שבתקופות שלפני שתוקן הלוח השנה היהודי הקבוע, לא היה פער רב בין מועד תחילת הקציר למועד חג הפסח, ויתכן מאד שהיו מקרים שבהם הקציר החל קודם לחג הפסח".
אשריך שחזרת בך.
יתכן שבשנת שמיטה גם תקעו בשופר בט"ו בשבט. ויתכן שלא.
.. מנהג (תיקון ליל שבועות) נותן משקל כובד גדול להיות החג חג מתן תורה. כל החג נהפך לו לוח הזמנים מפני לילו. גם הסעודת חלב מדגישה את היותו חג מתן תורה.
ולא נשאר מאומה [חוץ מקריאת המפטיר] לזכור את היותו חג הקציר והביכורים על החיות הגשמית ממנה אנו ניזונים וחיים!
___
מיימוני
חג השבועות הוא דוגמא מצויינת למה שקראנו כאן "התפתחות" ההלכה.
הרי החג המקורי הוא בעיקרו אם לא כולו חקלאי. יום הקרבת קרבן החיטה.
ו-50 הימים שיש לספור בין קרבן העומר לקרבן החיטה נובעים מההפרש בין סיום צמיחת השעורים המקדימים לסיום צמיחת החיטה.
(בקבלה המאוחרת יטענו שהשעורים קודמים לפי שהם מסמלים משהו אחר... כמובן, תמיד ניתן להוסיף שהעולם הזה נבנה כנגד עלילותיהן של הספירות, ולכן השעורים אכן חייבים לקדום).
במשך הדורות, החג קיבל משמעות אחרת. היום, כשחיינו מנותקים לחלוטין מקצב האירועים החקלאיים, אין לנו - לי, ודאי לא - שום מושג מתי קציר החיטים ראוי לקצירה (פרט לשאלה של איסור חדש, ובזה אנו נשענים על ועדות הכשרות).
היום החג מסמל את מתן תורה (והחשבון שמצדיק זאת ראוי לדיון בפני עצמו...), וממילא כל עדה והנהגותיה, לפי אמונותיה.
על כל פנים, אני סבור שרק חברה כמו שלנו, שהתנתקה מזרם החיים הטבעי של יום ולילה, גם בזכות החשמל, יכולה להפוך ישיבה כל הלילה למצוה.
ואולי מישהו יבוא ויציין לתולדות ההתפתחות הזו?
מסתברא, ממדבש?
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
______
ממדבש
מיימוני
ראה: י' תבורי, מועדי ישראל בתקופת המשנה והתלמוד, ירושלים תש"ס, עמ' 146-155.
_________________
בברכה
נשלח ב-26/5/2009 18:38
עוד הערה:
מתוך עיון במקרא על מצות השבועות מתברר שהתורה ציותה לספור שבעה שבועות ממחרת השבת בלי להצביע על שום שבת מסוימת. זאת אומרת שספירת השבועות לא אמורה להיות דוקא מהיום שאחר הפסח ולא מהשבת הראשונה שאחר הפסח אלא מהשבוע הראשון שיוצאים לקציר. טבעי שזמן זה משתנה ובפרט לפי הלוח היהודי שחודשיו אינם יוצאים בשוה לפי עונות החקלאות. זאת ועוד; לקביעת זמן זה דרושה בכל שנה הסכמה של כל העם מתי 'כולם' מתחילים את הקציר (כי לא מסתבר שכל קוצר יעשה את השבועות ואת החג שלו).
אי לכך טבעי שיהיו חילוקי דעות בכל שנה לגבי זמן ההתחלה ולכך צריך שיידרשו המנהיגים לקבוע זמן אחיד. הצדוקים קבעו את היום הראשון לאחר השבת הראשונה שלאחר הפסח ואילו הפרושים או משום שלא רצו להצטרף לקביעת הצדוקים או משום שלא רצו שע"י שמחכים ליום הראשון בשבוע יצא תאריך שונה בכל שנה. לכן קבעו ממחרת הפסח, אבל מצד הכתוב בתורה לא רק שאין יום קבוע לפי הלוח החודשי גם אין יום קבוע ביחס לשבוע מסוים.
נשלח ב-26/5/2009 19:41
סביר שאשר מתכוונים לצאת לשבע שבועות קציר תמימות מתחילים אותן בתחילת שבוע
לא סביר שבזמנים היו מתכננים את הקציר לפי שבועות עגולים, ויותר סביר שהיו קוצרים עד שנגמר מה לקצור.. התורה עיגלה את הסכום כדי לקבוע זמן אחיד לכולם
חוץ מאיזה איזכור אגבי בתלמוד בבלי ורמז קל בתלמוד ירושלמי שיום מתן תורה 'נופל' (או כמעט) ביום חג שבועות הקציר, הרי אין לא בתורה שבכתב ולא בשבע"פ נקבע חג השבועות כחג מתן תורה.
איך זה שבמשך הדורות החג נשכח יחסית כחג הקציר והביכורים והפך בעיקר לחג מתן תורה בהלכה (תפילות וקריאות) ללא סמך בתורה אלא במוסכמות?
אוסיף קצת "רייד":
החוקרים רגילים היו להסיק מדברי פילון ויוסיפוס שהתעלמו מפן זה של החג, כי בזמנם לא היה ידוע ענין מתן תורה בחג השבועות.
לאחר מכן התעוררו כי פילון ויוספוס גם אינם מזכירים כלל את ראש השנה כיום תחילת השנה, למרות שבזמנם בודאי היה מקובל הדבר בין הפרושים, ובית שמאי והלל עוסקים בנושא (תוספתא ראש השנה ב יג). אלא שפילון ויוספוס לא דברו שם אלא על המפורש במקרא, כדרכם בכמה מקומות. גם האברבנאל (ויקרא כג כא) סובר שחג השבועות במקורו אינו שייך למתן תורה, אך אין זה מלמד שבזמנו עדיין לא היתה מסורת על כך.
הופמן בפירוש לויקרא כג. מביא מסורות רבות מימי הבית השני, כך למשל בספר טוביה ב א ברור כי חגגו את שבועות גם בגולה (כמו גם משנת מנחות ד ג שנחגג במדבר) וזה לא ייתכן ללא זיקה לאירוע היסטורי, שהרי מה ערכו של חג קציר ללא קציר.
עוד הוא אומר: כיון שברור מן התורה שהתאריך של מתן תורה חל בערך בחג הקציר, הלא מוזר בהחלט יהיה שלא ייחסו חשיבות לקשר זה, ול"יום הקהל" המתואר גם כמה פעמים בדברי הנביאים לא יציבו שום זכר, בודאי ערכו הוא לפחות כסוכות אשר ישבו בהם בני ישראל. לכן הוא טוען: השבועות נחשב כגמר הפסח, כשם שמתן תורה היתה גמר היציאה ממצרים.
יש חוקרים שגילו רמז לשבועות כמתן תורה כבר בימי הבית הראשון:
ü"מדה"ב טו י ואילך יוצא כי בחדש השלישי כינס אסא את העם והשביעם בטקס ברית מלווה זבח שמירת התורה ומסתבר בהחלט שהמדובר במועד חג שבועות (שים לב לענין השבועה הנזכר שם שלש פעמים שיש בו כנראה מדרש השם שבועות)", (אנצ"מ ערך תורה עמ' 503).
ומסורות נוספות:
ü"בפתיחתו של ספר היובלים (א א) נאמר כי משה נצטוה לקבל את הלוחות בששה עשר לחדש השלישי ובו ביום ניתן לו את ס' היובלים גופו, נמצא יום מעמד הר סיני ומתן התורה גופה היה בחמשה עשר כלומר בחג השבועות, וזאת העדות הקדומה שבידינו להשקפה הרואה בחג זה מתן תורה. לכאורה אפשר לשער כי החג זכה למשמעות דתית לאומית זו משנתערערה משמעותו החקלאית בשל הגלות, וכך סברו רבים. אך לאמתו של דבר הדעת נותנת כי בכל ימי בית השני היתה חשיבות רבה למשמעם החקלאי של החגים, לעומת זאת כמעט הכרח הוא שיום מתן תורה יקבע בחג החל בחדש השלישי, שהרי בחדש הזה ניתנה תורה לפי פשוטו של מקרא (שמות יט א), כת מדבר יהודה ערכה בחג השבועות את הטקס השנתי של חידוש הברית שלה", (אנצ"מ ערך שבועות).
לענין "ממחרת השבת", ישנה שיטה האומרת כי התורה נקטה "שבת" במקום חג מכיון שכל הפרק שם מיוסד על לשון נופל על לשון בעניני שבע ושביעיות, כל החגים שם מורכבים משביעיות וכל פרט בהם מוזכר שבע פעמים, וכדרך התורה לנקוט לשון יחידנית בכדי להשלים את הצלצול הלשוני.
בקשר ל- 'ממחרת השבת'. ההסבר ע"פ יינה של תורה הוא שהכח לספירת העומר של 'וספרתם לכם' (מלשון ספירות ובהירות) הוא ממחרת השבת. דהיינו מעל להגבלות הטבע (שבת - שביעי), וניתן לנו ע"י הקב"ה. ספירת העומר הרי היא הכנה למתן תורה. וכשם ש- לא נתנה תורה אלא לאוכלי המן - לחם מןהשמיים, כך גם ספירת העומר היא בכח הניתן לנו מלמעלה - ממחרת השבת.
ישנה עוד קושיא ידועה, והיא מדוע נאמר בתורה "תספרו חמישים יום"? הרי סופרים רק 49. ישנם הרבה תירוצים אך אף פירוש לא נותן הסבר ממצה ע"פ פשט. ואין מקרא יוצא מידי פשוטו. אשמח לשמוע מהגולשים הסבר בפשוטו של מקרא.
נשלח ב-27/5/2009 01:09
כ"ק מאד"ש בשולחנו הטהור בחג השבועות (נדמה תשס"ה) הסביר הענין שיש לספור הימים כדי להגיע לחג השבועות ולא לספור רק את ימי הקציר לעצמם אלא למטרת הגעת הגישור בין קרבן העומר לקרבן שתי הלחם. בכל זאת לא סופרים את יום החג כי אין צורך לסופרו מאחר והוא ספור מאליו כמו מי שסופר חבילת שטרות שמיד כשספר 49 ונשאר האחרון יודע שיש לו חמישים בלי לספור את החמישים. ונראה להוסיף לפי מה שקראתי כאן שכל הספירה היא משום העדר תאריך בלוח (כמו שבעה נקיים שלולא חשש סתירה היתה סופרת ומברכת לפי הפמ"ג) וסופרים כדי שידעו מתי החג, פשוטים דברי אד"ש שהרי משספרו 49 כבר עושים ביום הבא את החג ואין צורך לסופרו.
תודה על הלינק ובמיוחד על הצעת הפירוש שבסוף הדברים. אבל כדי לומר שזה קרבן ציבור שאין זמנו קבוע הוא לא היה צריך להידחק ולומר שממחרת השבת זה לא ביום ראשון אלא העיקר לא בשבת. הוא היה יכול לומר בפשיטות שמאחר ואת היום הראשון בו מתחיל העומר אינו תמיד אותו היום ביחס ללוח (לכאורה גם הלועזי ולא כפי שנקט בעל המאמר, כי כפי שציינתי לעיל, הזמן המוכשר לתחילת עונת הקציר תלוי גם בנתונים נסיבתיים ולא רק ביום מסוים בלוח השמשי).
נשלח ב-27/5/2009 09:53
טירוז
אני דברתי על התחלת הקציר כטבעי להתחילו בתחילת שבוע ואתה מדבר על הסוף שטבעי שיועגל ולכן אין סתירה בינינו אלא השלמה.
לגבי המחקרים, כדרכם של מחקרים הם מוסיפים פתחי אפשרויות אבל אין בהם הוכחות מהיותם תערובת ספקולציה ואפולוגטיקה.
נשלח ב-27/5/2009 14:51
האם קצרו בחול המועד בזמניהם? יש לך איזו ספקולוגטיקה בנושא? לפי התורה עולים לרגל ונשארים עוד יומיים בירושלים ואז מתחילים לחזור, מי בכלל יכול לחשוב אחרי כל זה על עיגול של תחילת שבוע, רצים לשדה, ומה שיוצא יוצא..
למה רצים? חוץ מזה לא מדובר על מרוצת היחיד אלא על קביעה כללית מסודרת לעם והשבוע הוא התחלה טבעית. כן, לפי התורה יכול גם להיות ששבועות הקציר החלו לפני חג המצות!
נשלח ב-27/5/2009 23:36
העומר תמיד היה קרב ביום ראשון, ממחרת השבת, איזו שבת, שבת שבה התחיל הקציר, צא ובדוק שדרך החקלאים עד היום להתחיל את הקציר ביום א', וגם אז כך היה, ועומר הוא באותו שבוע שהחליטו להתחיל לקצור, ויקדם העומר ויהיה תחילת עונת הקציר, ויחשבו ממנו 7 שבועות ויגיע חג שבועות, חג עצרת.
נשלח ב-27/5/2009 23:42
דרומיל'ה
קרא שוב את ההודעה שלך, תנסה להכניס לה מנגינה קצבית, ותוסיף בסוף "חד גדיא חד גדיא", נראה לי הולם.
