| נשלח ב-27/3/2006 08:05 |
 |
| |
כנראה שאין גבול לטמטום התל-אביבי.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2006 08:16 |
|
| |
מיכי,
למה 'טמטום'?
למה לא 'הומור עצמי'? למה לא 'ביקורת על תרבות ההמונים דהיום'? למה לא 'מדרש מודרני'?
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2006 12:14 |
|
| |
אמשלום,
תסלחי לי על הבוטות. בדרך כלל 'מדרש מודרני' ו'טמטום' הן מילים נרדפות. לצערי, כי זה לא חייב להיות כך (אני לא מתנגד עקרונית למדרשים מודרניים, ואני מקווה שפעילותי הענפה, בתחום מדרשי ההלכה לפחות, לשם חידוש המדרש בעידן המודרני, לא נכללת בזהות שהצבתי למעלה).
לדבר על העיתונות וכתבלביה כנביאים המודרניים זו הורדת הנבואה לזנות, ולא מדרש מודרני (במשמעות שהיתה אמורה להיות למושג הזה).
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2006 12:38 |
|
| |
מיכי,
מי דיבר על עיתונות??? יש כאן השוואה (שבהחלט ניתן לסווגה כ"מדרש") בין נביאי העולם העתיק לנביאי העולם הזה, הלא הם כוכבי הבידור הטלוויזיוני. ההשוואה הזו אינה באה להקטין את נביאי העולם העתיק או לזלזל בערכם, נהפוך הוא - היא באה לבקר את הדור הזה ואת גיבורי התרבות שלו, ולהראות את הריקנות והזילות הפושות בכל (כי גם המעריכים הגדולים ביותר של סיינפלד וסדרתו המופלאה, מבינים שהיא, כהגדרתו שלו עצמו - "סדרה שמדברת על כלום").
במקום לערוך את ההשוואה הזו בכלי ההטפה הרצינית לעייפה, בפנים נוקשות ובסיסמאות נבובות, בחר האמן לערוך אותה בכלי אמנותו, בשילוב עם הומור מבורך.
בגלל הערכתי אליך, אני מייחסת את חוסר ההבנה שלך לכוונת האמן לפער תרבותי מסוים, ולא לאטימות או לליקוי חמור (או אפילו נכות רח"ל) בשריר ההומור העצמי.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2006 12:40 |
|
| |
זה נראה הומור?
זו נראית רצינות תהומית.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2006 14:19 |
|
| |
.
דומני שהבנתי את דעתה של אמא שלום, אנסה לנסחה במלים אחרות:
בימות קדם, כדי להוכיח בשער, עמד הנביא בשער העיר, ונשא את דברו ברמה. לעתים, מלים לא היו מספיקות, וכדי להדגיש את דבריו, עשה מיצג. למשל - עטה לראשו קרני מתכת והכריז כי באלו ינגח את ארם (ע"ע נביאי שקר), או טמן את איזור חלציו למען יתעפש, ואחר כך הופיע כשהוא לבוש באזור זה בלבד (ע"ע ירמיהו).
כיום, לא ניתן להוכיח כך את הציבור. לו יצא מישהו בחוצות עירנו כשמוט עץ כבד לצוארו, יוציאו לו צו אשפוז בכפיה להסתכלות, ובמקום להוכיח את העם על מעשיו אשר לא טובים, הוא ינהל דיון עם הפסיכיאטר התורן סביב הקולות שהוא שומע.
כיום, ביקורת מסוג זה, ניתן להעביר במדיומים אחרים, ואחד הבולטים שבהם - הבידור. לקומיקאי טוב, יש קהל גדול, ואמירותיו נשלחות לאזנים כרויות. בין צחוק לדמע, ניתן גם להשתיל לא מעט מסרים - ולעתים זו הדרך היעילה ביותר להעביר מסרים אלו. שיטה זו אינה חדשה, וליצני החצר - גם אצל גדולי האדמורים של פעם - התמחו במתחית ביקורת מעין זו.
ניצול מדיום פופולרי כדי להעביר מסרים גם הוא אינו חדש, ואם יורשה לי, אקנח בציטוט שהוא פתיחה לאחד מסיפוריו שמפורסמים של ר' נחמן:
"סיפרתי פעם סיפור, שכל מי ששמע אותו, הרהר הרהור של תשובה"
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2006 14:40 |
|
| |
מואדיב ואמשלום, 
הגם שהתברר לי שמדובר כנראה בטעות בסידור הדפים באתר הנ"ל, ראוי הרעיון להיכנס לספרו של אומברטו אוקו על המצאות נפלאות שנתגלו באקראיות, בפרט אחרי הפיתוח שלכם.
תוקן על ידי - nunu1234 - 27/03/2006 14:42:36
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2006 15:10 |
|
| |
.
אני רק המתורגמן, הרעיון כולו של אמא שלום.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2006 16:10 |
|
| |
במחשבה נוספת, אין דרך לדעת אם מדובר בטעות או אמנות.
מואדיב, לכן האמא קרובה יותר לבוהן המונף.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/3/2006 20:56 |
|
| |
שלום,
שמי ינאי ואני היזם והבעלים של אתר www.expoze.co.il
לאור העיסוק המעניין שהתפתח פה, ולאחר שגולש באתר הסב את תשומת ליבי
למתרחש כאן - מצאתי לנכון להגיב:
התמונה המדוברת
http://www.expoze.co.il/show_gallery.php?gallery_id=1&pic_id=44&index=pic
היא חלק מפרוייקט אמנותי חשוב ומכובד שנועד בראש ובראשונה לגייס
כספים להקמת קרן לתמיכה באמנים ואמנות צעירה.
אמנים מוכרים ומכובדים נתבקשו להרתם למשימה, ומאמץ אדיר ומרשים
עלה אחד הפרוייקטים המגוונים והמרתקים ביותר שידעה סצנת האמנות המקומית.
הפרשנות הספציפית שנתן האמן להקשר האישי שלו ל"ירמיהו הנביא", צריכה להתקבל בפן הומוריסטי.
כל נסיון להעליל עלילות, לגדף ולהשמיץ הוא מכוער ומיותר.
עדיף היה לשמור את הדיון ברמת הבעת דעה או ביקורת, וחבל שהעניין גלש משם להתבטאויות
שאינן מכבדות את כותביהן.
אני נאלץ להודות שעצם העיסוק בהצגת עבודה שנויה במחלוקת הוא פן חיובי ומשמח.
חבל רק שהוא לא נשמר ברמה אינטלקטואלית ותרבותית הולמת.
בברכה,
ינאי.
www.expoze.co.il
|
|
|
|
| נשלח ב-30/3/2006 22:12 |
|
| |
לא ראיתי את המכלול כולו, והאמת היא שהתמונה הזו לא עשתה לי חשק גדול לעשות זאת.
ביחס לחוש הומור ניתן להתווכח, ואני לא ממש מבין מה משעשע בקישור האווילי שנעשה שם לירמיהו הנביא. ושוב, אני לא מגיע מעמדת הדתי הנפגע (אני לא חושב שיש שם פגיעה במשהו דתי), אלא מעמדת הצופה שהאינטליגנציה שלו חשה פגועה.
אני לא רואה בתמונה הספציפית הזו שום דבר בעל ערך, לא משעשע, לא עמוק, לא אינטליגנטי. סתם טמטום תל-אביבי. הוא אשר אמרתי לעיל. הדברים לא אמורים על שאר האובייקטים בתצוגה, אותם לא ראיתי.
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-30/3/2006 22:45 |
|
| |
היינו כחולמים.....
ותיפול עלי תרדמה גדולה, או שמא הייתי בעיני כמתעתע
אהא...ואשמע קול גדול קורא אלי מבין שני הגבינים, ויאמר:
בן אדם...האנשים אשר בתל אביב היושבים על נהר כבר...
באו מן הגולה אשר המה יושבים שם...
והנה המה באים ועולים אל ההר הגדול עצכ"ח אשר אני יושב בו.
ואיקץ והנה חלום......
|
|
|
|
| נשלח ב-30/3/2006 23:06 |
|
| |
על נהרות בבל, שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון...איכה היתה לשמה קריה נאמנה. עבדים משלו בנו ופורק אין מידם.
כל שכיית חמדה הפכה למאוס, יופי אדמתנו לזרים, ונביאים בבלי כבוד.
מיכי
|
|
|
|
|
