ספר הזהר מי כתב אותו??

תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 24/02/2009 15:56:17

מודה ועוזב

התיקונים, וכן הרע"מ, הם גילויים עליונים בלשונם ממש, מרוחו ונשמתו של רשב"י ומשה, הרי הם כאלו דבריהם ממש, ובעולם האצילות נחשב זה ממש דבריהם. אמנם בפשט, בעולם העשיה, הרי הם נכתבו בידי צדיקים וקדושים אחרונים, בזמן מאוחר. מה שמובע בלשון בבטוים מאוחרים רבים. אמנם עצם אמתותם בא בגילוי עליון כי הדברים המדוברים גם הם נשגבים, ומקורם בקודש עליון ואי אפשר בלי רוה"ק. ויחסום לרשב"י, ולסבא, משום שהדברים נתגלו להם, לא רק בתכנם, אלא גם בלשונם וסגנונם, כהרהור, שבהבדל ממחשבה. הרהור היינו המחשבות בקולות האותיות במוחין, ובציורי האותיות, וזה נקרא שם הכותב. וכשהגילויים מתגלים רק בהברות אותיות נשמעות, מלוליות, ולא נכתבות, אומרים שזהו שם הדורש. ᠄ע' תיקו"ז תיקון נ"ה, דף פט.) אמנם זהו כחו של האריז"ל ובית מדרשו, שלא כתבו דבריו בלשון הזוהר, והרהיבו להכריז שהוא גילוי לו לעצמו, מאת אלהי הראשונים והאחרונים, כמו ""קול גדול ולא יסף" - ולא פסק", שגם בדורנו הנעזב לא עזב ד' אותנו,  וגילוי דברו ורוח קדשו מקשקש באזנינו וברוחנו. רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך עד עולם. ויודעים הם ישראל להבחין בין קודש לקודש, ובין ראשון לאחרון. וד' אלדינו אלדי ישראל הוא אלד הראשונים והאחרונים וקולו קול גדול ולא יסף ולא יפסק לעלמין, וכבודו חדש עמנו, בחידוש ימינו כקדם.

וכבר דבר ע"ז הגאון בעל מטפחת ספרים, הבא בהוכחות רבות לידי מסקנא, כי התקונים ורע"מ וכו' נכתבו בידי אחד הרבנים הספרדים, בסגנון המחקר הספרדי, ובלשון הדרשנים, אלא שנכתבו ברוה"ק, בשם הכותב, בגילוי נשמות צדיקים, קדושי עליון. ודבריו אמת וצדק, ומהם אל תזוז. וכן יש להצדיק קודש דברי רמ"ח לוצטו בריש קל"ח פתחי חכמה שמצאם בספר עתיק ישן נושן, כלומר הכללים באו לו בגילוי עליון בלשונם, - והוא היה לו מגיד, כידוע, היינו גלוי מחשבות מלוליות נשמעות, כמפי מגיד, - ואח"כ  כשפסק מבוע הגילוי עשה פירוש לו, שבמובן ידוע, הוא פירוש לדברי עצמו, אלא שבראשונה היה בגילוי ואח"כ בהסברה והבחנה שכלית מסודרה, כבפירושו על אדרא רבא, אדיר במרום, שמרגישים שם עליות וירידות כאלה. אמנם כשיד הבקרת נוגעת בדברים אלה קדושת הדברים נופלת  בעיני הדור, וגם בעיני היחידים, ולכן העלימו ודברו בלשון כזו, שהיא לא (אמת) [כן] כפי הצד התחתון, ואמת מהצד העליון.

יסוד הדברים קבלתי מפי מרן שליט"א.

תוקן על ידי עוברשב ב- 24/02/2009 20:35:59

ליבוביץ: ...הרב קוק לא האמין שהזוהר הוא עתיק וגם לא שהוא נכתב על ידי התנא רשב"י.

המראיין: מנין לך?

ליבוביץ: הסקתי את זה מתוך השיחה שהיתה בינינו. בין היתר הראיתי לו אחד מהקטעים הידועים של הזוהר שהוא העתק של קטע במורה הנבוכים. עכשיו, אם הזוהר נכתב לפני 2000 שנה, איך יתכן שהוא כולל קטע מספר שנכתב במאה השלש עשרה? למעשה, אתה בודאי יודע שהזוהר נכתב כ 500 שנה אחרי המורה נבוכים.

המראיין: כן אדוני.

ליבובי ץ: בכל אופן, הרב קוק לא השיב " מה אתה מדבר, כיצד יתכן שספר של תנא יכלול קטע מהמורה?" אלא אמר "שני מחברים יכולים להגיע באופן עצמאי לאותה אמת ואין להסיק מכך שאחד השפיע על השני". מאחר והוא משווה בין מחבר הזוהר והרמב"ם, כאילו הם באותה מדרגה, אנו יכולים להסיק שהוא בעצמו ידע שהזוהר באמת הופיע בתקופת הופעת כתבי הרמב"ם --- במאה ה 13. וזו האמת.

כלומר, ליבוביץ הסיק שהרב לא האמין בקדמות הזוהר אך הדברים לא נאמרו בפירוש.

את דעתו של הרב קוק אפשר לראות במכתב שכתב להגאון הצדיק מו"ר יחיא קאפח זצ"ל, בו נאמר בין היתר:

אפילו אם נשתלשלו דורות רבים[כתבי הזוהר] והיו בהם הוספות והערות מחכמים שונים: ואם אפילו נתערבו בהם איזה דברים שראויים לבקורת כמו שעשה הגאון יעבץ במטפחתו (ראה במכתב עמ' 2 (213))

המכתב נמצא ב

 http://www.jumbomail.co.il/download.aspx?ref=b31ebd4dd92a4ad3b02006d427ecf5c0

ואפשר להורידו משם.

לדאבוני חסרה תשובתו של הרב קאפח ואודה מאוד למי שימציא לי.

את ספר מלחמות ה', מקור הסערה, אפשר להוריד מ

http://www.jumbomail.co.il/download.aspx?ref=84f25d3c90ec475e9296a45ce3e7ebb2

לאחר שהירושלמים הוציאו עליו חרם, הוציא מו"ר הרב קאפח זצ"ל חוברת בשם "עמל ורעות רוח וחרמות ותשובתם" בה מופיע נוסח החרם שהוצא נגדו, שמות כל החותמים והמצטרפים, וכן תשובתו והחרם הנגדי של מו"ר הרב קאפח זצ"ל הפותח בכינוי המחרימים בשמם הראוי (ראה בחוברת "איכה היתה... וכו').

חשוב לציין שהרב קוק לא היה בין החותמים ואף לא בין המצטרפים, אלא שאף ליישב את הסיכסוך בדרכי נועם, כדרכו.

את החוברת אפשר להוריד מ

http://www.jumbomail.co.il/download.aspx?ref=bd964a2bffce4f4fb04c417e42be0c89

תוקן על ידי פיומי ב- 25/02/2009 11:29:35

אין אומתנו אומה אלא בתורותיה

תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 25/02/2009 12:04:58

לגבי 500 האצבע החליקה ונוסף 0. ליבוביץ אמר 50. וזה סביר.
לגבי רמת ההיסק- כולו של ליבוביץ.
לגבי המסמרים- לא חסרים
להלן הקטע במקור האנגלי:

Question: Rabbi Kook was a great promoter of the Kabbalah and the Zohar. I remember seeing in his published letters that anyone who doubts the authenticity of the Zohar is a heretic and does not have a share in the world to come. Your discussion with him must have been heated?!

Answer: No! No! No! You can't be right! Rabbi Kook did not believe that the Zohar was ancient or that it was written by the Tannaic sage Rabbi Shimon bar Yohai.

Question: How do you know this?

Answer: I inferred it from our discussion (that is, the discussion between Leibowitz and Kook). Among other things, I showed him one of the well-known sections of the Zohar that is a replica of a section of Rambam's Guide for the Perplexed. Now, if the Zohar was in fact written 2,000 years ago, how could it have included a section of a book written in the thirteenth century? In fact, you of course know that the Zohar was written about a half century after the Guide for the Perplexed.

Reply: Yes sir.

Answer: Anyway, Rabbi Kook didn't answer by saying, "What are you talking about, how could a Tannaic work contain a passage from the Rambam's Guide?" Instead he said, "Two authors can independently arrive at the same truth, and this does not necessarily mean that one author was influenced by the other author." Since he compares the author of Zohar to the Rambam, as though they are in the same class, we can infer that he himself knew that the Zohar in fact first appeared at about the same time the Rambam's writings appeared --- in the thirteenth century. And this is in fact the truth.

_________________

אין אומתנו אומה אלא בתורותיה

עוד אי דיוק של י.ל.: י.ל. אמר בראיון שמהר"י קארו כתב לאר"י בתשובה "חוששני מטוהר שכלך" (אבקת רוכל קלו). הנוסח המדויק "תמהתי על טוהר שכלך".
ושמא כדאי לפתוח אשכול על האר"י. נביא? קדוש? או אולי סתם תמהוני, מהסוג המצוי גם היום בצפת? כאלה שאם מצליחים לגייס חסידים נעשים אדמורים או באבות או משהו ואם חסר להם הכריזמה נכנסים לאברבנאל או לגהה או לאנשהו. לאר"י כנראה היו חסידים, מהסוג שרואים אותם גם היום בצפת.

במיוחד היה מעניין לעשות ניתוח פסיכולוגי על שלושת הפזמונים, כל מה שהשאיר אחריו, כולל ה"כתיש כתישין". אולי כבר עשו?

_________________

אין אומתנו אומה אלא בתורותיה