מיתוס האלילות והמינות והקבלה

קעלמער

שאלת מה הרבותא שהיה ממרחיקי ההגשמה.

דבריו אינם רק דעתו האישית אלא יש בהם עדות כוללת לכל סביבותיו שלא נמצא מי שייתן דמות ותמונה בבורא.והיות והוא חי בארצות הנוגעות ומקושרות תורנית עם צרפת .יש לתת משקל רב לעדותו זאת.מה שמחזק את טענתי כי יש למעט בייחוס תפיסת הגשמות ליהודים וכל שכן לחכמי ישראל.(כפי דבריו שם)

נוסף על כך יש כאן רקע מעניין מאד למה שכתבתי כי נטיית ההבנה הגשמית היא הטפלת שקר על חכמי ישראל מצד ה"מינים" ושוב,זה תואם במדויק את הבנתי במחזור ויטרי שציין מסתברא נר"ו.לגבי הבנת המינים.

יש לשים לב שהוא מוסיף לכך גם את ההטעאה המכוונת שנעשתה מצד המינים והכופרים ,בפרשנות מתעתעת של דברי חז"ל.(כמו שנהגו לגבי ספר שיעור קומה)

לפי האמור כמעט מן ההכרח לפרש את פירושי רש"י תיאורי הבורא בצורה מגשימה כפי ההבנה שפשטה בזמנם מיסוד הרס"ג.דהיינו על "הכבוד הנברא" ולא חלילה על "אמיתת עצמותו" כלשון הרמב"ם.

כל שכן שנודע הוא כי רש"י למד במגנצא -אשכנז שם היו ראשוני חסידי אשכנז המפורסמים.שאצלהם היו כתבי הרס"ג (אם כי בתרגום שונה) והם התיחסו להרס"ג "שכל סוד לא נעלם ממנו"

כבר הערוך (רבנו נתן בר יחיאל מרומי)תלמיד רבנו משה הדרשן,מציין את עניין הכבוד הנברא.ונותן בו פירוט יתר מאשר בדבריו הכללים של הרס"ג.הערוך עמד בקשר עם גאוני מגנצא (כדמוכח מתוך ספרו) ושם היה רש"י.

אם כן,נקל הוא להבין שרש"י וודאי שמע על תורת הכבוד.וכך יש לפרש את דבריו הכאילו מגשימים ואת דברי תלמידיו.

אני שוב מציין את מה שקראתי פעם (ואיני זוכר כעת היכן)שאף רבי משה תקו בעל ה "כתב תמים" אכן נטה לקבל את תורת הרס"ג באופן עקרוני.

עכ"פ ספר כתב תמים אינו תח"י כעת.כשיגיע לידי אדון בו בנפרד כפי ענ"ד. בס"ד.

עומק, לענין חב"ד ההיפך הוא הנכון. ספרות חב"ד מדברת על הפשטה מופשטת אפילו יותר מן ההפשטה הפשוטה. אין בספרות חב"ד אפילו רמז דרמז לשיטת רמ"ת.

בר בי רב,

מה הקשר של דיון הסטורי לעמדת חב"ד. ולפלא - כפי שציין דוד- שלא ידוע לך דברים ידועים לכל דרדקי במחשבת ישראל שאדרבה חב"ד נרדפה בגלל העמדות של הפשטות הגשמיות בתורת הצמצום. והדברים יודעים למדי.


והאם עיינת פעם באחד מספרי חב"ד? והאם אתה בקי בפולמוס הצמצום? תמיהני עליך על חוסר הידע הבסיסי במחשבת ישראל.

ועם זאת עדיין אני חולק על נאיביות יתירה להציל את היהדות מידי המגשימים בצורה של אפלוגיטקה.

ואקיים כבוד ה' הסתק דבר

מסתברא

מה שקשרתי בין נושא הדיון ההסטורי לעמדת חב"ד , היא לא בגלל "שלא ידוע לי מה שידוע לכל דרדקי במחשבת ישראל" , אלא משום שהיות ואתה נתפס בעיני כמייצג אמיתי של עמדות חב"ד האמיתיות, ובראותי שאתה נלחם כ"כ לשייך את הדעות המגשימות לחלק מגדולי ישראל, חשבתי שאולי יש כאן סיבה נוספת - חוץ מחיפוש האמת ההסטורית – והיא, שגם שבחב"ד ישנה נטייה מחשבתית כזאת.

השערה זו עלתה בראשי כנראה על רקע של האמירות הידועות בחב"ד על הרבי שהוא עצם ומהות וכו'.

וידועה השמועה - שאינני יודע אם היא נכונה - על ששרו פעם בהתוועדות "כן בקדש חזיתיך לראות עזי וכבודי".

ומש"כ שבמשנת חב"ד הקפידו עוד יותר מאחרים בהפשטות הגשמיות, ובתורת הצמצום שע"ז רדפוה וכו' , ידוע שלא תמיד התיאוריות שכתובות בספרים הן הדיעות הנפוצות ושולטות למעשה בצבור.

וכמו כן יש גם דברים שמשתנים במשך הזמן ואביא דוגמה בחב"ד עצמה : הנושא של פניה לרבי בענייני עוה"ז, שידועים דבריו לשלילה של אדוה"ז בזה, ואין נוהגים כמותו אף בחב"ד.

זו הסיבה שעלתה בדעתי ההשערה שבשל כך יש לך גישה יותר חיובית לדיעה זו.

לאור תגובתך החריפה (והאישית), אני רואה שאכן טעיתי והשערתי אינה אמת .

והאמן לי שאני שמח על כך באמת ובתמים.


תוקן על ידי - בר_בי_רב - 03/08/2004 20:17:14

גם הרמב"ן באגרתו המתחילה "טרם אענה אני שוגג" מתיחס לנקודה הזו.

בר בי רב
האם הרמב"ם היה מוכן לקבל הכרעת רוב שתכריע בעד ההגשמה?

בכמה מקומות במו"נ משוה הרמב"ם בין ע"ז לבין הגשמה, למשל לגבי שגגה וטעות עקב פשטי הכתובים ,ולאפוקי מדברי הראב"ד על "גדולים וטובים ממנו".

א"כ אפשר לומר שהרמב"ם היה מוכן לקבל עמדת רוב ביחס לגשמה, בדיוק באותה מידה שהיה מוכן לקבל עמדת רוב בקשר לע"ז.

ב בי רב
כתבת בעמוד הראשון:
<עם זאת , אין ספק שכיום צריכים אנו להתייחס לדעה זו כדעה שנדחתה מכל וכל , וכמו שאנו מתיחסים לנאמר בגמ' שבמקומו של ר"א היו כורתים עצים בשבת לצורך מילה, ואף שהם אמנם לא עשו איסור שכן נהגו כדעת רבם, מ"מ אין ספק שמי שינהג היום כך , לאחר שנפסקה הלכה שמכשירי מילה אינם דוחים את השבת, הרי הוא מחלל שבת מדאורייתא וחייב סקילה .
כמו כן לגבי נושא דיוננו, לאחר שנקבעה ופשטה בכל ישראל האמונה כדעת הרמב"ם, וכמו שכל יהודי אומר בי"ג עיקרים "אני מאמין באמונה שלמה שהבורא ית' אינו גוף ואין לו דמות הגוף" וכו', ודאי הוא שמי שמגשים את הבורא במחשבתו, ומיחס לו דמות גוף או רבוי כלשהוא בין אם יעשה זאת בגלל טעותו בכתובים או באגדות הנמצאות בגמ' או בזוהר הרי הוא מין וכופר> 

ומכאן שאלתי, אם הטיעון הוא שכך נפסקה הלכה בישראל וזה הגורם, האם הרמב"ם היה כופף את דעתו בפני החלטה הפוכה. ובלשון אחרת, האם נושא כזה כפוף לפסיקה הלכתית?

_________________

http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?cat_id=4&topic_id=2586661&forum_id=771

ברכות דף ז ע"א