מיתוס האלילות והמינות והקבלה

וכעת חלק ב

בחלק ב מניח בעל המאמר שלפי חידוש הרמב"ם ההלכה היתה מחייבת להרוג את רש"י על הגשמתו והנה דווקא בסוגיה זו קבע הרמב"ם בספרו דברי סובלנות ממרים ג,ג "במה דברים אמורים באיש שכפר בתורה שבעל פה במחשבתו ובדברים שנראו לו והלך אחר דעתו הקלה ואחר שרירות לבו וכופר בתורה שבעל פה תחילה כצדוק ובייתוס וכן כל התועים אחריו אבל בני התועים האלה ובני בניהם שהדיחו אותם אבותם ונולדו בין הקראים וגדלו אותם על דעתם הרי הוא כתינוק שנשבה ביניהם וגדלוהו ואינו זריז לאחוז בדרכי המצות שהרי הוא כאנוס ואע "פ ששמע אח"כ שהוא יהודי וראה היהודים ודתם הרי הוא כאנוס שהרי גדלוהו על טעותם[ כך אלו שאמרנו האוחזים בדרכי אבותם הקראים שטעו לפיכך ראוי להחזירן בתשובה ולמשכם בדברי שלום עד שיחזרו לאיתן התורה" אגב, פעל הרמב"ם למעשה בשבתו במצרים.

אלקרטאווי
ראה מו"נ ח"א פל"ו

סנהדרין לח עמוד ב,

החובה לרצוח את רש"י?? בעלבעמיו, תודה רבה על דברי המורה, אבל ראוי להבהיר שהמורה רק כותב שאין צידוק למי שאינו מקבל את האמת מבעלי העיון, אך ודאי שהקביעה שצריך לרצוח את רש"י לדעת המורה, היא שערורייתית ומעוותת כי מן הסתם אין להניח שרש"יזדוני מכל הקראים שנחשפו לאמונת חזל. ומי יודע אם ולמה נחשף רש"י בעניין. אני בטוח שאין דעתך שהרמבם משווה את הגשמות השוואה מלאה.

אלקרטאווי
ההבדל הוא ברור - בגשמות נדרשת מאדם חשיבה להבין שגשמות היא אבסורדית, אבל האם ניתן לומר אותו דבר על קבלת חז"ל? וראה באיגרת תחית המתים על האמונה בתחית המתים שלא הוזכרה בפירוש בתורה ונאמרה בפירשו רק ע"י הנביאים.

בלבעמו, מנקודת מבטם של חכמים אחרים, זהו אבסורדי להאמין שהמקורות משל.

שים לב שהרמבם לב מנתח את זדונם אלא משיב בשאלה מע"ז, כמו כן לא מבאר מדוע יותר גרוע מעז. לחדש מכאן חילוק שממנו יש דין לרצוח את רשי? שטויות. הרמב"ם לא היה אלמווחדיניסט וכתב דבריו לתיקוני ולא לעוותי.

שים לב שהרמבם לא מנתח את זדונם אלא משיב בשאלה מע"ז, כמו כן לא מבאר מדוע יותר גרוע מעז. לחדש מכאן דין לרצוח את רשי? שטויות. הרמב"ם לא היה אלמווחדיניסט וכתב דבריו לתיקוני ולא לעוותי. סם חיים

והמאמר השלישי

בגדול, המאמר הזה מצוין, ואין רציוסקפטי מקפח שכר שיחה נאה. כפי שאני אומר תמיד, לאלוהים יש את כל התכונות האנושיות, רק ב'רוחני' (מיימוני לא אוהב את הקטע של הסקס הרוחני של אלוהים על פי הקבלה אבל פחות מתעצבן מאהבתו הרוחנית של אלוהים או דאגתו הרוחנית לרווחתם של בני האדם וכיוצא באלו). ובצדק, אחרת באמת אין בו כלום, הוא ישות שאין להבחין בינה לחוק טבע חסר מודעות. הבעיה שלו היא שהוא מסמן את המטרה מראש, "במה כדאי לנו להאמין?" במקום ניתוח לוגי או אמפירי לפי העניין.

איזה צדק? תקשיב למיימונידס: הוא המדע והוא היודע.' אילו לא הוציאנו.. אנחנו ובני בנינו ושסביבנו חיים בטמטום מוסרי, לפי מיימונידס המטרה העיקרית היא לחקור ההוויה ואלוקים. אני מקווה שזה מספיק..

אשאל בכיוון אחר.
ברור שרלמב"ם שהתורה באה ללמדנו דעות וברור שההגשמה היא שקרית ומכאן שהתורה אינה יכולה לתמוך בשום אופן בהגשמה וכל ביטויי הגשמה הם מושאלים.
אולם אם מטרת התורה היא מצוות ומשפטים, כפי שמוכח מרש"י הראשון, מה יחסר לאדם הדתי אם הוא יניח שהקב"ה אינו כ"כ שונה מברואיו. דיינו להניח שהוא מספיק חזק לברוא את העולם ולקיימו ששת אלפים שנה, ויש לו אמצעים לשנות את הטבע שהוא ברא ועיניו משוטטות בארץ לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו.