מדף הספרים של עכ''ח

יש עוד ספר שהוא על אותו משקל: רקוויאם גרמני - יהודים בגרמניה לפני היטלר, 1743 – 1933, של הסופר עמוס אילון. הספר מדהים ומאוד מאוד מדויק מבחינה עובדתית:

http://he.wikipedia.org/wiki/רקוויאם_גרמני_(ספר)

אני בכל אופן ממליץ על הספרים דלהלן:

בנושאי שואה:

*  "תליינים מרצון בשירות היטלר" – כתב פרופ' דניאל יונה גולדהאגן. בספר הוא משחזר את האווירה האנטישמיות – אלמיניציונסטית  (דהיינו חסלנית) ששררה בגרמניה ערב מלחמת העולם השנייה, שבעצם אפשרה את ביצוע מטרות ההשמדה של היטלר. בספרו הוא גם מנתח יחידה משטרתית שהשתתפה בטבח, ואת האנטישמיות ששררה בה, ורצונם המלא לשתף פעולה עם הרצח.דגש חשוב מאוד ניתן בספר גם על "צעדות המוות". ספר חובה! ומאוד מומלץ, קראתי פעמיים, ושאבתי הרבה מידע.

* "אל תשלח ידך אל הנער" – שכתב כמוהר"ר ישראל מאיר לאו שליט"א. הספר מגולל את התלאות שעברו עליו בתקופה הנאצית. הרב לאו היה רק בן 8 כאשר ונשלח עם אחיו הבכור למחנה בוכנוולד. הרב מתאר שם איך ניצל פעם אחר פעם מציפורני המרצחים. מדהים לגלות איך הילד הצעיר הזה, שניצל בנס, הופך להיות הרב הראשי לישראל, ולאחד הרבנים המובילים בעם ישראל בארץ ובתפוצות.

* אני מאמין" - ספרו של פרופ' מ. אליאב: אסופת עדויות הבאה לתעד גלויים של גבורה רוחנית עילאית, התנהגות ומעשים של יחידים ורבים, מנהיגים ופשוטי העם, ששמרו על צלם אלוקים ועל האני מאמין, ובמסירות נפש קדשו את חייהם ומותם בשואה. – ספר חובה!

* "אותיות של אש – עדויות מהשואה בספרות ההלכתית" – שחיבר איתמר לוין.

* ספר מדהים שקראתי שנה שעברה, והוא אחד מספרי העדות החשובים ביותר שאי פעם נכתבו על מחנה ההשמדה אושוויץ, ע"י פיליפ מילר. הספר נקרא בשם:

Eyewitness Auschwitz: Three Years in the Gas Chambers, או בתרגום חופשי: "הייתי עד לאושוויץ – 3 שנים בתאי הגזים". משום מה אין אותו בעברית.

המחבר פיליפ מילר בילה 3 שנים כעובד ביחידות הזונדר קומנדו, והיה מבין היחידים ששרד מיחידה זאת, ובוודאי היחידי שהיה לאורך כל התנהלות עבודתם של תאי הגזים מ – קרימטוריה 1 באושוויץ, ועד לאחרון המשרפות בבירקנאו – חובה. אפשר להשיג את הספר באמזון.

* "הייתי עוזרו של ד"ר מנגלה באושוויץ" – שכתב ד"ר מיקלוש ניסלי, שהיה רופא אסיר באושוויץ, ועבד כעוזרו בכפייה של ד"ר מנגלה, ומתאר את כל הניסויים הקשים. ספר די מצמרר, אבל נקרא בנשימה אחת.

* "דגלים מעל הגטו" של פרופ' משה ארנס – ספר חובה.

ובנושאי אמונה:

* מפגשים בין יהדות מדע וטכנולוגיה – על יסוד יג' עיקרי האמונה של הרמב"ם, של הרב פרופ' אברהם קושלבסקי זצ"ל. פה אפשר לרכוש את הספר:

http://www.aron-hasfarim.co.il/product.asp?productid=1421

קשה לי בכלל לקלוט שאתה אומר דברים כאלו... בו אני יביא לך כדוגמא 4 מקרים, שמפריכים את דבריך:

תיאור מזעזע של שתי סוגי עינוים, מתאר עד הראיה פרופ' רודולף ורבה בספרו "ברחתי מאושוויץ".

התיאור הראשון מובא בעמ' 183:

"שיעור התמותה במחנה היה מחריד. רבים מתו בבירקנאו רק מפני שהאוחזים במקל (הס.ס או קאפו) רצו להתבדר, או חיפשו עיסוק שיגוון את החדגוניות של שגרת היום – יום.

לפעמים מצאו אסירים ששקעו בבוץ ולא היו יכולים להיחלץ מאפיסת כוחות. הם היו משכיבים את הקורבנות על הרצפה,ומניחים מוט של ברזל על צווארם. אח"כ היו שניהם קופצים המוט כאיש אחד ושוברים את מפרקתו".

הסיפור שני מובא בעמ' 173:

"דאגתי היחידה הייתה הקור באותו יום קשה של דצמבר. אעפ"כ כשנכנסו לבירקנאו נעלמו כל מחשבותיי על מזג האוויר. פתאום במרחק כמאה מטרים ממני, ראיתי לפחות כעשרת אלפים נשים עירומות עומדות בשקט בשורות מסודרות, סביבן אנשי ס.ס במדים ירוקים.

המראה היה כה גרוטסקי, שאפילו אונטרשארפיהרר ספרסם, שישב בתא הנהג, אדם שראה מעשי אכזריות לרוב, ואף השתתף בהם והתייחס לכך באדישות, ציווה על הנהג להאט את המשאית, הוא רצה לראות את המתרחש מקרוב.

כשחזרנו אחרי שלוש שעות הן עדיין עמדו שם עירומות בכפור (אתם קולטים מה זה 3 שעות בעירום בכפור?!), אך עכשיו הצטמצם מאוד מספר השורות, המשאיות היו מלאות ביהודיות שדרכן לתאי הגזים..."  

שתי סיפורים אחרים שקרו במחנה ההשמדה אושוויץ, נותנים לנו המחשה על מסכת ההתעללויות שעברו האסירים:

הסיפור הראשון מובא בספר: "אושוויץ – אנטומיה של מחנה מוות" בעמ' 646:

"קבוצה של אסירים חפרה תעלה מלאה במים. עד העיד כי אנשי הס.ס אילצו אותם לקפוץ לתוך התעלה. היה עליהם לקפוץ למים ולשחות. ואז הם הורו לאסיר ששמו אייזק – כינויו במחנה היה אייזק החזק – להטביע את חבריו. לבסוף הם גם הורו לו להרוג את אביו. בשעה שהטביע את אביו, השתולל אייזק כמו מטורף והחל לצרוח. ולכן שטרק (אחד משומרי הס.ס) ירה באייזק במים".

סיפור שני מובא בספר: EYEWITNESS AUSCHWITZ – THREE IN THE GAS CHAMBERS , (או בתרגום חופשי: אני הייתי עד לאושוויץ – שלוש שנים בתוך תאי הגז), שכתב פיליפ מילר, בעמ' 140 – 141. מכיוון שמשום מה אין את הספר בעברית, אני אתרגם את הסיפור בלשוני:

"האופטשרפירר אוטו מול, תפס אצל אחד מהאסירים היהודים כמה דולרים. הוא העמיד את האסיר על פי הבור שבו היו שורפים את הגופות, שהיה מלא אפר אדום – לוהט, ונתן לא לבחור: או שאני יורה בך, או שאתה מוריד את הנעלים ורץ יחף על האפר האדום פעמים!!

האסיר הוריד את הנעליים, נתן קפיצה לתוך הבור וניסה לשווא לרוץ, אך מיד התמוטט לתוך האפר האדום – לוהט ומת".

ואני יחתום עם דבריו המחשה, שאפשר לקבל מעדותו של ד"ר מיקלוש ניסלי שאולץ לשמש כעוזר של מנגלה באושוויץ, וכך הוא כותב: "יצא לי לשוחח עם אוברשרפירר מוספלד ששימש כמפקד צוות המשרפה. שאלתיו: מה דעתו על הרצח ההמוני, ועל כך שהוא בעצמו משתתף בפעולות רצח אלו, ובאיזה זכות הוא עושה זאת? מוספלד ענה לי כך: ובכן, אענה לך, את הזכות העניק לנו הפיהרר, והמתת יהודים אינה נחשבת כרצח במובן הנציונאל – סוציאליסטי, אלא כמטרה קדושה". (ד"ר מ. ניסלי, "הייתי עוזרו של ד"ר מנגלה באושוויץ" עמ' 204.

מהדברים האלה עולה מפורשות הדברים הבאים: הפיהרר הוא מנהיג המדינה שנבחר ברוב מוחץ נתן לנו את הזכות להרוג יהודים, ובמדינה הנציונאל – סוציאליסטית שלנו יש "הסכמה חברתית" רחבה וברורה שהרג יהודים לא נחשב רצח, ולמעשה הוא מטרה קדושה.