מדף הספרים של עכ''ח

עיין כאן:

http://emet1.com/?page_id=86

וכאן:

http://www.scribd.com/doc/2970118/-

וכבר נתחברו ספרים מרובים על הנושא, ובמיוחד ספרו המונומנטאלי של ד"ר תום שגב – המיליון השביעי. עיין כאן:

http://www.keter-books.co.il/המיליון+השביעי/

למעשה, מאז קום המדינה, גורמים בתוך השלטון פשוט נלחמו נגד חקר ולימוד השואה בצורה אובייקטיבית. אחד הדוגמאות המפורסמות היא העובדה שמפלגת מפא"י (פועלי ארץ ישראל) ההיסטורית ניסתה להעלים את חלקם של אצ"י [ארגון צבאי יהודי] במרד גטו וורשה, בגלל שהיו שייכים לתנועה הרוויזיוניסטית והם חששו שהדבר יביא לתמיכה בתנועת "חירות" של בגין שמקורה באצ"ל הרוויזיוניסטית. ורק השנה (2009) יצא ספרו של פרופ' משה ארנס "דגלים מעל הגטו" שמגולל את סיפורם של לוחמי האצ"י וגבורתם במרד גטו ורשה. 

אינני מדבר בכלל על חוסר האכפתיות הגמור של התנועה הציונית במלחמת העולם השנייה, ועל כך שלא עשו דבר וחצי דבר על מנת לעזור. ועיין בספרו של ד"ר תום שגב דלעיל.

התעלמות גדולה כוונה גם נגד יהדות צפון אפריקה, עד כדי כך שפרופ' חנה יבלונקה מספרת שכאשר שלחו 4 יהודים, ניצולי מחנות בני עדות המזרח, מכתב לתובע הראשי במשפט אייכמן גדעון האוזנר שברצונם להעיד במשפט, התביעה אפילו לא טרחה לשלוח להם מכתבים שאינם מעוניינים או אינם זקוקים לעדותם, מכתביהם פשוט נלקחו לארכיון והונחו שם להעלות אבק.

גם נושא ההתנגדות לנאצים שמהווה פרק חשוב מאוד בנושא "השואה - והגבורה", וצריך ללמוד כדי להבין מהי 'גבורה והתנגדות' למעשה, ומדוע המדינה עיוותה את נושא "הגבורה בשואה" על מנת להתאים אותו לצרכיהם החינוכיים של הדור הצעיר שגדל באופוריה של "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה". שהרי דבר מפורסם וידוע הוא, שבמשך שנים רבות הייתה התנכרות גדולה מצד המדינה לכל סוג של התנגדות שלא כללה בתוכה מרד פיזי חמוש. רק מי שהחזיקו כלי נשק זכו להיקרא בתואר "מורדים", אבל אנשים שהתנגדו במפורש להוראות הנאצים לשרוף ספרי תורה, או לא לארגן מניינים של תפילה, ואפילו כאשר הטילו איסור חמור שעונשו מוות לטבול במקווה, אע"פ כן היהודים המשיכו לקיים את מצוות דתם, ולשמור על קלה כבחמורה אפילו בתוככי הגיהינום. ולכל זאת הם התייחסו בביטול, וכדי ביזיון וקצף. ולכן היה מאמץ גדול פשוט להתעלם מכל מיני סוגים של התנגדויות של תאמו לרוח מקימי המדינה.

רק בשנים האחרונות החלו מצטרפים ספרים ומחקרים חדשים לארון הספרים, שעומדים על הגבורה הרוחנית של היהודים בשואה, ואפילו בספרים הרשמיים כגון "הלקסיקון של השואה" הוסיפו את ההתנגדות הרוחנית תחת הערך "התנגדות היהודים לנאצים". וגם מוסד "יד – ושם" החל להכות חטא על פשע ולהתייחס לפאן הדתי – תורני שבשואה, ועשו עבודת מחקר נפלאה כשהוציאו לאור את הסדרה "שנות ראינו רעה" 4 כרכים, על הציבור האורתודוקסי בשואה. וכן מינו את הרב ישראל מאיר לאו ליו"ר מועצת יד ושם.