|
|
| נשלח ב-13/12/2010 09:07 |
 |
| |
אסופה דיגיטאלית - 50 ספרי יהדות
ב 92% הנחה
לראשונה בישראל אסופה דיגיטאלית של ספרים בנושא מדעי היהדות. האסופה כוללת 50 כותרים שמחירם הקטלוגי הכולל הוא 5523 ש"ח
חסכו אלפי שקלים ושלמו רק 399 ש"ח
לרכישת האסופה לחצו כאן.
לקבלת רשימת כל הספרים הכלולים באסופה לחצו כאן
* ללקוחות פרטיים בלבד
|
|
|
|
| נשלח ב-20/12/2010 11:08 |
|
| |
| *-- two pictures *
 |
|
 |
|
התורמים גיל ואליסה פלטר |
|
|
תצלום: באדיבות מרכז שלם | *-- to *
| 1.1 מיליון דולר נתרמו לטובת תרגום ספרי עיון לעברית
זוג נדבנים מקנדה תרם את הסכום הגדול למרכז שלם; "אידיאולוגיה ואוטופיה" של קרל מנהיים ו"מסכת טבע האדם" של יום הם בין הספרים הראשונים שיתורגמו
גיל ואליסה פלטר, זוג נדבנים מקנדה, תרמו 1.1 מיליון דולר למרכז שלם לטובת תרגום ספרי עיון קלאסיים לעברית. בין הספרים שיתורגמו: "אראופגיטיקה" של ג'ון מילטון, "מסכת טבע האדם" של דייוויד יום ו"אידיאולוגיה ואוטופיה" של קרל מנהיים. פרויקט תרגום ספרי העיון שואב את השראתו מרשימת "מאה הספרים החשובים" שסטודנטים בארצות הברית נדרשים לקרוא. מרכז שלם הוא מכון למחקר וחינוך שהקימו חוקרים ונדבנים לפני 15 שנה כדי "לפתח רעיונות שיוכלו להזין את העם היהודי ולחזק את מדינת ישראל".
לדברי אנשי המרכז, בישראל מרבים לתרגם פרוזה אבל ממעטים לתרגם ספרי עיון קלאסיים. לדברי התורמים, מטרת פרויקט התרגום היא לקדם את הקמת הקולג' של מרכז שלם שעתיד להיפתח ב-2013. הלימודים בקולג' ישלבו בין מדעי הרוח למדעי המדינה ויכללו לימודי כלכלה וחברה, ספרות והיסטוריה וכן לימודי כתבי קודש כמו התנ"ך והברית החדשה. לדברי שי פורת, מנהל קשרי החוץ של המרכז, המטרה היא להכשיר |
*-- *
|
אנשי ציבור עם יכולת ביטוי וכתיבה עשירים. גיל ואליסה פלטר תרמו עד כה למוסדות חינוך יהודי לבני נוער ומבוגרים ברחבי העולם. זוהי הפעם הראשונה שהם תורמים למוסד ישראלי. "בדקנו מהן התוכניות ולאן בדיוק מיועד הכסף", אמרו, "הבנו את החשיבות שיש לפרויקט הזה גם לקולג' וגם לישראל והחלטנו להשקיע בו".
ההחלטה על רשימת הספרים שיתורגמו נעשתה בשיתוף מלא בין התורמים לאנשי צוות ההיגוי של הוצאת מכון שלם. על פי הערכתם של בני הזוג ואנשי ההוצאה לאור, תאפשר התרומה את תרגומם והפקתם של 35 ספרים והשקעה של עשרות אלפי דולרים בכל ספר. פורת מסביר כי ההשקעה גבוהה משום ש"תרגום הספרים מלווה בעריכה קפדנית של לקטורים ואנשי אקדמיה". מרים שוסטרמן-פדובאנו, שתירגמה לעברית את "דיונים" של מקיאוולי, מחזקת את דבריו. "תרגום ספרי עיון הוא תהליך מורכב ושונה מתרגום ספרות יפה. העבודה על התרגום נמשכה כמעט חמש שנים".
(הארץ) |
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-5/1/2011 09:13 |
|
| |
| *-- one picture in article *
*-- displaying lines right to the picture *
|
|
 |
|
תצלום רפרודוקציה: ליאור מזרחי באובאו |
|
|
|
|
| הרב ד"ר נריה גוטל: הרב קוק כפוסק מחדש
חגי בן-ארצי. הוצאת ידיעות ספרים, 398 עמ', 89 שקלים
עד לפני כעשר שנים אפשר היה לומר שמשנתו ההגותית של הרב אברהם יצחק הכהן קוק מטופלת היטב, על ידי חוקרים ועל ידי רבנים, בספרים ובמאמרים רבים; שדרכו המנהיגותית אף היא זוכה להתייחסות מקיפה; ושלעומת זאת, משנתו ההלכתית נותרה עלומה ואלומה. בזוכרנו שכמחצית מכתביו המאוד-רבים של הרב קוק - למצער אותם עשרות כרכים שפורסמו עד היום - נושאם ועניינם הלכתי מובהק, אם פסיקתי ואם פרשני, הרי זו תופעה שבהחלט נכון לתת עליה את הדעת. מדף ספרי הרב קוק (1865-1935) מונה היום יותר מ-40 כרכים, קרוב ל-20 מהם הלכתיים. עובדה היא שעד לפני כעשור את מניין הפריטים המחקריים והרבניים שכתבו על הרב קוק אפשר להעריך ביותר מ-1,000, ושמתוכם אלה שעניינם "הלכה" הם פחות מ-30, וזאת אפילו אם נכלול גם את הללו שנושקים להלכה.
מה פשר התופעה? איך תנומק הדיספרופורציה? ההסבר היותר רווח הוא שמשנתו ההגותית חדשנית, מיוחדת, פורצת דרך, ולכן גם מאתגרת, בעוד שמשנתו ההלכתית - שגרתית. "עוד" רב. בסגנון זה - פחות או יותר - התבטאו גם חוקרים וגם רבנים, ובשל כך, במשך עשרות שנים הם מיקדו את עיונם העיקרי במשנתו ההגותית. העשור האחרון יצר מהפך. שלושה חוקרים - כולם מהאוניברסיטה העברית: הד"ר אבינועם רוזנק, הד"ר חגי בן- ארצי ולמען הגילוי הנאות, גם אני - נתנו דעתם לסוגייה זו, הקדישו לה דוקטורט וקבעו, איש איש בדרכו ובסגנונו, שבהחלט קיים אתגר גם בפיצוח משנתו ההלכתית של הרב קוק. ועוד מכנה משותף לעבודות אלה, שכולן הורקו מכלי לכלי ופורסמו בספר.
עתה מונח לפנינו עיבודו של בן-ארצי למחקרו, וחייבים לומר, בשפה התלמודית, ש"פנים חדשות באו לכאן". קיים שוני משמעותי - ולדעתי, בהחלט לטובה - בין הדוקטורט ובין הספר. במסגרת הדוקטורט סקר בן-ארצי שמונה פולמוסים הלכתיים שאותם ניהל הרב קוק מאז שעלה לארץ ישראל ב-1904: ארבעה מ"תקופת יפו" שלו (עד 1914, אם כי אחד הפולמוסים מאוחר מעט); וארבעה מ"תקופת ירושלים" שלו (מ-1919). בן-ארצי ביקש להבחין בין ארבעת הראשונים לארבעת השניים: בעוד שבתקופה הראשונה הציג הרב קוק אלטרנטיבה הלכתית חדשנית לפסיקה החרדית, ולא היסס לבטא כיוון זה בגלוי ובמפורש, הרי שבתקופה השנייה הוא נקט טקטיקה שונה. בתקופה זו הרב "מיישר קו במידה רבה עם הפוסקים החרדים", וזאת כדי שיוכל לקבל הסכמה חרדית להקמת רבנות ראשית.
בשעתו חלקתי על הדברים וטענתי כי על פי פרשנות זו לרב קוק מיוחסת מידה לא מבוטלת של עורמה ומידה גדושה של נאיביות, ושני הדברים אינם אופייניים לו. יתרה מזאת, משתמע מכך שהרב קוק נכון לנייד את הכרעותיו הילך והילך לפי שיקולים שאינם ממין הנידון ההלכתי המסוים שהוא דן בו, ואף זה אינו תואם את דרכו. ועוד, בן-ארצי עצמו ציין אירועים שבהם לא חשש הרב להתעמת עם החרדים, גם ב"תקופת ירושלים"; ולבסוף, הטענה התבססה על שמונה סוגיות בלבד, בעוד שבדיקה קפדנית וממצה של עשרות הכרעות הלכתיות נוספות, לאו דווקא פולמוסיות, מקהה את חדות ההבחנה לתקופות. מאוד שמחתי אפוא להיווכח שטענה זו עברה מן העולם והספר אינו עוסק אלא רק בפולמוסי יפו.
?
תמצית טענתו של בן-ארצי בספרו היא שהרב קוק כפוסק, בהחלט לא היה "עוד" פוסק. כשם שהוסכם כי משנתו ההגותית חדשנית, כך נכון לא פחות בנוגע למשנתו ההלכתית. קיומה של זיקה מהותית בין המשנה ההגותית לזו ההלכתית, והעובדה ש"תורת ארץ ישראל" שלו שולבה גם בשיקולי ההכרעה הפסיקתית, הביאו לפסיקה ייחודית: פסיקה ארץ-ישראלית. טענה זו מעוגנת בספר תוך עיון רחב בארבעה פולמוסים: היתר השימוש ב"שמן שומשמין" לפסח; "היתר המכירה" בשמיטה; איסורם של האתרוגים המורכבים; גדרי מסירות הנפש להצלת כלל ישראל (פולמוס שהתנהל במשך חלקה הראשון של מלחמת העולם הראשונה). העיון באותם פולמוסים מצוי בחלקו השלישי של הספר, שנשען על השניים שקדמו לו: התשתית הפילוסופית להתחדשות ההלכה ובחינת מעמדן ההלכתי של תולדות התחייה הציונית (דמוקרטיה, אמנות, ציונות חילונית ועוד).
על נושא "היתר המכירה" בשמיטה נשברו זה כבר קולמוסים רבים. ה"היתר" אמנם נודע ברבים על שמו של הרב קוק, אך הדבר אינו מדויק, שכן הרב קוק המשיך בכך מסורת ספרדית ותיקה, אפילו אשכנזית צעירה. נכון הוא שהרב קוק ביסס אותו ואף נתן מענה תדיר ליישומיו המעשיים, בהיותו "רבם של המושבות" המתחדשות. בכך הציב עצמו הרב קוק בחזית "הישוב החדש" ובפולמוס אל מול "הישוב הישן".
גם פולמוס "מסירות הנפש להצלת כלל ישראל" ידוע למדי, לפחות לכל מי שעוסקים בהלכות צבא ומדינה. כאן הרב קוק אכן חידש אמירה משמעותית - בבססו תפישה המתירה, ואולי אפילו מחייבת, אדם למסור את נפשו על הצלת כלל ישראל.
ואחרי שני פולמוסים ידועים הנה כמה מלים דווקא על אחד הפולמוסים הפחות ידועים, פולמוס שהרב קוק דווקא מחמיר בו, ובעצם אולי לא: פולמוס האתרוגים המורכבים. הלכה ידועה היא כי האתרוג הניטל בחג הסוכות צריך להיות כולו אתרוג, ולא קצת אתרוג וקצת זן אחר. אולם בשל רגישותו של האתרוג, החל ממחצית המאה ה-19 התחילו מגדליו להרכיב אתרוג על כנה של לימון או תפוז. כך נהפכו עצי האתרוג עמידים יותר ופירותיהם נאים, גדולים ויפים יותר - יופי אסתטי אך לאו דווקא יופי הלכתי, הידור הלכתי. רוב-ככל האתרוגים שצרכו יהודי אירופה עד ראשית המאה ה-20 הגיעו מאיטליה, יוון, קורפו וסיציליה, והיו מורכבים. כאשר הרב קוק הגיע ארצה הוא נחשף לאיכרים שמעוניינים לגדל אתרוגים ארץ-ישראליים, "פראיים" ולא מורכבים, ואולם מי ירצה לקנות אתרוג שאינו נאה חיצונית? הרב קוק נטה שכם להקמת אגודת "פרי עץ הדר", שמטרתה היתה טיפוח פרדסי אתרוגים בלתי מורכבים בארץ ישראל, ובשנת תרס"ז (1907) - בתום שלוש שנות ערלת העצים שניטעו בתרס"ד - הוציא הרב קוק לאור את ספרו "עץ הדר". בחיבור זה הוא קובע בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים את פסולם ההלכתי של האתרוגים המורכבים, ובכך הוא מביע תמיכה גורפת ברכישתם של אתרוגי ארץ ישראל, שגם אם אינם נאים אסתטית, הם הרבה יותר מהודרים מבחינה הלכתית. בכך מביע הרב קוק עמדה המנוגדת לרוב הפוסקים אשר התירו אתרוגים מורכבים. הרב קוק טען שהפסיקה המתירה לא נבעה אלא מחוסר ברירה, מבדיעבד, שכן לא היו בנמצא אתרוגים שאינם מורכבים. לכן, משעה שיש אתרוגים לא-מורכבים ברור ופשוט שצריך להעדיפם.
את ההכרעה הזאת של הרב קוק אפשר אמנם להגדיר כהכרעה מחמירה, אך בה במידה אפשר להגדירה דווקא כהכרעה מקילה, שכן למעשה היא יוצרת תשתית כלכלית לאיכרי ארץ ישראל על משקל האימרה הידועה: אינני מיקל בשמירת שבת אלא מחמיר בפיקוח נפש. זאת ועוד, לדידו של הרב קוק, חיזוק ההתיישבות הארץ-ישראלית הוא שיקול הלכתי, משמעותי, ראשון במעלה. מיותר לומר כי - חס ושלום - אין הרב קוק מטה הלכה ממסלולה בשל האידיאולוגיה, אלא שלצד הבירור ההלכתי-למדני הקלאסי, ודיון במקורות שבהם דשו יתר הפוסקים, הוא משלב גם רכיב זה, ובהחלט לא רק בדוגמה זו.
?
בספרו, בן-ארצי יוצא חוצץ נגד טענות של חוקרים אשר סברו כי לאמיתו של דבר הרב קוק הוא פוסק שמרן ומחמיר ושבהלכותיו הוא חרדי. המחבר מדגים ומדגיש שוב ושוב את היות הקולא נדבך יסוד במשנת הרב קוק - בסוגיות שונות של יחס לחילונים, להתיישבות, לכשרות ועוד. הכל, כמובן, על אדני פסיקה מבוססת; את היות הסברה כלי משמעותי בפסיקה; ובעיקר את מקומם החשוב של השיקולים האידיאולוגיים בתוך וכחלק מנדבכי ההכרעה ההלכתית. הוא מבקר את מי שרואה את שיקוליו האידיאולוגיים של הרב קוק כחיצוניים לפסיקה עצמה; בעיניו יש בהם עניין פנימי ומהותי. הוא גם מבקר את הטענה הגורסת שכל הפסקים המקלים ומתחשבים במציאות הציונית הם רק בחינת "הוראת שעה", ואילו בפסקים שבהם נדרש הרב קוק לקבוע מדיניות פסיקה לדורות, נטה תמיד לחומרה, בשל מחויבותו האידיאולוגית הרמה.
בן-ארצי כותב שפולמוס שמן השומשמין, למשל, "הוא דוגמה מובהקת נגד התיאוריה". כך גם המחלוקת בנוגע לחליבה בשבת, שהרב קוק החמיר בה, אינה נובעת מטווח הזמן, אלא משום שאין מדובר אלא בתצרוכת פנימית, כזו שאינה מסכנת ייצוא לחו"ל. באחת ההערות אף כתב בן-ארצי בלשון חדה: "מי שאומר אחרי כל הביטויים האלה שהרב קוק ?מחמיר בהלכה' ושהוא ?איננו שונה מן הפוסקים החרדיים', פשוט אינו מתייחס לעובדות". כך.
תם ולא נשלם. כאמור, העשור האחרון הניח על מדף ספרי חקר משנתו ההלכתית של הרב קוק קבוצה גדלה והולכת של ספרים ומאמרים, אליה מצטרפת עתה תרומתו החשובה של חגי בן- ארצי, ועדיין נדמה שבהחלט לא נאמרה המלה האחרונה.
הרב פרופ' נריה גוטל הוא ראש מכללת אורות. ספרו "חדשים גם ישנים: בנתיבי משנתו ההלכתית-הגותית של הרב קוק" ראה אור בהוצאת מאגנס |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2011 17:38 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2011 21:12 |
|
| |
ספרן
הספר על פרשנות נראה טוב ומעניין.
מה זה הספר השני ומי זה "שייע"?
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2011 21:27 |
|
| |
| מיימוני כתב: |  | | מה זה הספר השני ומי זה "שייע"? |
|
יצא לאור השבוע: "שייע" בעריכת הנרי וסרמן. כתבי שחרות של פרופ' ישעיהו ליבוביץ ורעייתו גרטה לבית וינטר.
**ספר זה מתבונן בדרכם ובהתבטאויותיהם של בני הזוג ליבוביץ ובני חוגם עוד טרם עלייתם ארצה מגרמניה.**
הנרי וסרמן כותב בהקדמה: "...אחרי שקיבצתי כבר את עיקרי כתבי השחרות שלו עמדתי על כך שרובם מעידים, שליבוביץ הצעיר נקט בעקביות ...ובתקיפות עמדות שעמדו בסתירה לאלו שבזכותן קנה את עולמו בקרב חלק מן הציבורי הישראלי ואת אמוני האישי..."
ליבוביץ עצמו אמר לאחר מכן ש"מותר לאדם לשנות את השקפתו". ובכלל, פרופ' ליבוביץ לא פחד מסתירות, גם בהשקפותיו ובדעותיו הפומביות. מעניין מה חשב ליבוביץ על הציונות, על "בעיית הערבים" ועל שאר הנושאים שעליהם דיבר בחריפות מאוחר יותר, לא? את מרבית הגותו וכתיבתו ליבוביץ מייחד לשלושה נושאים: 1. היחס למודרנה; 2. השאלה הערבית; 3. מהי 'עבודה יהודית'? בנושא זה הוא מביע חשש שהדבקות בחיים יהודיים וההסתגרות יביאו את היהודי המאמין להיות עני ברוחו. ליבוביץ מבקש לחנך אדם יהודי מאמין הפתוח לתרבות הכללית. ב'שאלה הערבית' ליבוביץ הצעיר מבקש לדבוק בדרך הלגלית למען השגת מטרות הציונות. סטייה מכך הנה לדעתו פגיעה בציונות. ההסתדרות הציונית מאפשרת לקיים את העַמיוּת (Volkstum) היהודית המאפשרת חיים מלאים ליהודי הדתי. זוהי נקודת המפגש של ליבוביץ הציוני האדוק ומבקר הציונות. מקור
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2011 22:07 |
|
| |
הכתבים מימי בחרותו, התמונה אותה תמונה בגיל מאתיים..
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2011 11:53 |
|
| |
ובמקום אחר י"ל טען שהוא לא שינה את דעתו מאז עומדו על דעתו (איני זוכר מקור כעת).
כנראה שגם זה בכלל שינוי עמדה המותר לשיטתו.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/1/2011 22:36 |
|
| |
![יהדות דינמית - מבחר מכתביו של מרדכי מ. קפלן / [ע'] עמנואל ס. גולדסמיט](http://simania.co.il/bookimages/covers93/936178.jpg "יהדות דינמית - מבחר מכתביו של מרדכי מ. קפלן / [ע'] עמנואל ס. גולדסמיט")
"מרדכי מ. קפלן, 1983-1881, היה רב, מנהיג והוגה דעות מרכזי ביהדות ארצות הברית במאה העשרים. לאורך יותר מיובל שנים לימד מדרש ופילוסופיות של הדת בבית המדרש לרבנים בניו יורק (J.T.S). ייסד זרם רביעי ביהדות – "התנועה ליהדות מתחדשת" Reconstrctuctionism והתייחס אל היהדות כאל תרבות מתפתחת. תורתו המקורית והייחודית תרמה רבות לרענון החיים היהודיים בארצות וליציקת תוכן חדש בחייהם של יהודים רבים הן בארצות הברית והן בישראל. כל חייו היה מרדכי קפלן מסור לציונות ולמדינת ישראל. הוא ראה את היהדות כתרבות רבת גוונים ולשמירת המצוות ייחס ערך תרבותי של שמירת המסורת. ברוח רעיונותיו הוקם בפילדלפיה בית מדרש לרבנים בו לומדים יחד גברים ונשים בשוויון מעמד מלא לקראת תואר הסמכה לרבנות. בארצות הברית התפשטו רעיונותיו של קפלן.
ספר זה מבקש לחשוף את קהל הקוראים הישראלי לזרם הרביעי ביהדות – היהדות המתחדשת.
עמנואל ס. גולדסמיט, פרופסור אמריטוס, לימד ידייש ומדעי היהדות בקווינס קולג', באוניברסיטה בעיר ניו יורק.
מרדכי (מל) סקולט, פרופסור אמריטוס, לימד מדעי היהדות בברוקלין קולג', באוניברסיטה בעיר ניו יורק. מחבר הספרים: יהדות מתחדשת – הביוגרפיה של מרדכי מ. קפלן, הוצאת ידיעות ספרים.
הרב יעקב כהן, היה רב בית הכנסת שנוסד על ידי מרדכי מ. קפלן בניו יורק ומנהל "בית הלל" באוניברסיטה העברית בירושלים בשנים 1984-1961. כתב את הספר: "מורים בזמן נבוך – הרב מרדכי קפלן והרב אברהם יצחק הכהן קוק" 1993"
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/2/2011 14:00 |
|
| |
תרגום חדש מיידיש מציג כאן לראשונה בפני קוראי השפה העברית את כל שישים הסיפורים של "בית הדין של אבא". יצחק בשביס-זינגר חוזר אל שנות ילדותו ברחוב קרוכמאלנה בווארשה ובעיירה בילגוריי, ומגלה שם "מכרה זהב ספרותי". כל סיפור הוא עולם בפני עצמו, מקסים בפשטותו ומרתק במורכבות הפנימית שלו. כשסיפורים אלה מצטרפים זה לזה, מתפתחת עלילה שמציגה מציאות חברתית ותרבותית תוססת, שופעת מצבים אנושיים פשוטים ומורכבים כאחד. זה בצד זה חיים אנשים שונים ומשונים: בעלי מלאכה, חנוונים ורוכלים, יהודים חרדים, אפיקורסים, וגם - גנבים, סרסורים וזונות. עולם ישן מתנגש בעידן המודרני. על רקע זה מצטיירות תמונות הווי ונולדות דרמות מסעירות. | | 
|
אלה מתוארות ביד אמן, שיודע להלך על קו התפר בין פיכחון לחלום, ולמצוא את האיזון הנכון בין גישה ביקורתית להתרפקות נוסטלגית, תוך מיזוג סגנון עממי עסיסי במבע ספרותי אנין, המלווה חיוך הומוריסטי וקריצה אירונית. בית הדין של אבא מאת יצחק בשביס-זינגר בהוצאת ספרית פועלים, תרגמה מיידיש: בלהה רובינשטיין. התרגום הראשון (צבי ארד, ספרית פועלים, 1979) הסתפק רק במחצית הסיפורים ופסח על "דברי המחבר", המופיע בראש המהדורה הראשונה של הספר ביידיש (ניו-יורק, 1956) ובראש כל מהדורות התרגום לאנגלית (ניו-יורק 1962 ואילך). 396 עמודים.
תוקן על ידי ספרן ב- 06/02/2011 14:19:42
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/2/2011 19:27 |
|
| |
"ביקור אצל ה"רנטגן", כמו אצל ידעונים אחרים מסוגו, והתייעצות איתם בנושאי פוליטיקה, כלכלה וביטחון, נחשבו בעבר לפעולה לא לגיטימית המבזה את מבצעיה. הזמנים השתנו, ובכירי הפוליטיקאים ואנשי העסקים מתייעצים עם בעלי כוחות נסתרים וקדושים ומצטלמים בגאווה איתם. הידעונים הפכו לסלבריטאים מכובדים.
226 שנה אחרי שעמנואל קאנט פירסם את מאמרו "מהי נאורות", נראה כי הדתות הגדולות שבות למרכז הבמה והשפעתן מתחזקת, וכי המחשבה המיסטית חוזרת להשתלב בזרם המרכזי של תרבות המערב. כמה מהמאמרים בגיליון מס' 10 של "אודיסאה" מנסים לבדוק שוב את הגבולות המיטשטשים בין דת, מיסטיקה ומדע ולהגדיר מחדש את מושג ה"נאורות"
|
|
|
|
| נשלח ב-15/2/2011 20:04 |
|
| |
'הגדרה של נאורות' בימינו זה אוקסימורון.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/2/2011 20:21 |
|
| |
"'הגדרה של נאורות' בימינו זה אוקסימורון. "
וזאת למה ?
|
|
|
|
|
![דעת 70 - כתב-עת לפילוסופיה יהודית וקבלה / [ע'] משה חלמיש](http://simania.co.il/bookimages/covers93/936386.jpg "דעת 70 - כתב-עת לפילוסופיה יהודית וקבלה / [ע'] משה חלמיש")
