ספרי עמך ישראל מרובים ודעתם קצרה. מה יעשו? יקראו את המבוא. בשנים האחרונות שמתי לב שאני קורא הרבה מבואות של ספרים ומעט מאוד ספרים שלמים. יש לכך כמה סיבות. הסיבה הראשונה היא האלוה יתעלה שהוא עילת העילות והוא ממציא כל נמצא וכל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמתת המצאו.
הסיבה השנייה היא כאמור ריבוי הספרים ומיעוט הזמן. מה יעשה היהודי כאשר הוא נמצא בעמוד 34 בספר חדש על הסיפור התיאופני במקרא כשלפתע צונח לידיו ספר ישן על הפילוסופיה של מרטין בובר? יעבור לספר הבא.
הסיבה השלישית היא סדר העדיפויות בבניית הידע, או השאלה הנצחית: מה עדיף – לדעת הרבה על מעט או מעט על הרבה. באוניברסיטה, ככל שאתה מתקדם אתה יודע יותר ויותר על פחות ופחות, ובסופו של דבר אתה מומחה בעל שם עולמי לשלוש שורות בתרגום השבעים. זה לפחות הדימוי הרווח של הידע האקדמי; הוא לא מדויק אם כי יש בו מן האמת. לעומת זאת לקורא העברי המשכיל, וכן למורה, נחוץ ידע פחות עמוק על מגוון רחב יותר של נושאים. ובמילים אחרות, אתה שואל את עצמך: האם לקרוא עכשיו 400 עמודים על השפעתו של ויטגנשטיין המאוחר על הרב סולובייצ'יק המוקדם, ש-300 עמודים מתוכם מוקדשים לסקירת המחקר הקודם בנושא והפרכתו, או לחילופין לקרוא 40 עמודים על יהדות אשכנז בימי הביניים, 40 על משה רבנו בספרות בית שני, 40 על תודעתו העצמית של הלל צייטלין וכן 40 עמודים על עוד שבעה נושאים נוספים. לא מופרך להעדיף את האפשרות השנייה.
הסיבה הרביעית היא שמבוא לספר הוא טקסט תמציתי ורב ערך שמלמד אותך רבות, זאת כמובן בתנאי שהוא כתוב היטב. המבוא מעניק לך ידע כללי עדכני על הנושא שהספר עוסק בו; סקירה קצרה של מצב המחקר, תולדותיו, יתרונותיו וחסרונותיו; שאלת המחקר שהספר מתמקד בה והטענה המרכזית שתעלה מתוצאות המחקר; וגם הדרך המתודולוגית שהמחבר נוקט בה – שיטת המחקר והאופן שהוא מוליך בו את הקורא מפרק לפרק עד להשלמת הטיעון. ממבוא טוב לומדים גם ידע כללי, גם ידע אקדמי "מקצועי" (כלומר: מי נגד מי ולמה בעולם המחקר הנוכחי) וגם מתודות ללימוד ולחשיבה.
קריאת מבואות רבים יוצרת בראשך מעין קטלוג לשעת הצורך. הקטלוג הזה ממפה הן את הידע עצמו והן את המחקר. כך, כאשר אתה זקוק באמת להעמקה בנושא מסוים אתה יודע איפה לחפש אותו. וחוץ מזה, אתה יכול להפגין ידע מחקרי במקומות שדורשים זאת: אתה יודע את טענתו המרכזית של פלוני ואת נקודת המחלוקת שלו עם אלמוני אף על פי שלא קראת את ספריהם מעולם אלא רק את המבוא לספרו של פלמוני. אתה יכול להבין על מה מדברים בסמינר מחקרי ולהשתלב בשיחות ויש לזה חשיבות בהקשרים מסוימים.
(אריאל סרי-לוי "הוי אריאל")
