|
|
| נשלח ב-26/8/2011 00:02 |
 |
| |
בעקבות ההמלצה כאן (ובאופן מקרי - בסמוך לקריאת הספר של בני בראון על החזו"א) קראתי את ספרו של חיים גראדה "צמח אטלס". אין ספק, זוהי תעודה מיוחדת במינה לעולם שיהודי שאבד. אבל משום מה, משום מה, (וזו לא הפעם הראשונה שאני חש את התחושה, חשתי כך גם אצל סופרים אחרים שתיארו את העולם היהודי, למשל בספר "מרים" של ברדציבסקי שאני קורא עכשיו), אני מרגיש מין פיספוס אדיר בכל ההעברה של ה"געדיכטע", של השמנונית והלחלוחית הפנימית של ההווייה הדתית שהוא מתאר שם. ייתכן שזו אשמת תרגום. אבל בסופו של יום, ויסלחו אניני הטעם, פשוט נגעלתי פעמים רבות מהיהודים המתוארים שם. ובוודאי שלא הרגשתי, מה שהרגשתי ברגעים שסבי ז"ל העביר לי בסיפוריו ובהליכותיו את חווית העיירה. קשה לי גם להאמין שכזה תיאור, שהוא לעיתים פשטני, גס, בלתי מהודק, ולעיתים גם בלתי אמין! (בעיני), למשל, היה יוצא מידיו של חיים סבתו - גם אם היה מדבר על אותו מקום ואותה שעה.
השאלה שלי היא האם עוד מישהו חש כמוני בדבר זה, או שאני הוא החריג?
תוקן על ידי יינן ב- 26/08/2011 00:03:03
|
|
|
|
| נשלח ב-26/8/2011 07:08 |
|
| |
[יינן,
לא הבנתי - אתה מביא את ספרי הרב סבתו כדוגמא לאמינות, הרי אצלו הכל תמיד זב חלב ודבש?]
|
|
|
|
| נשלח ב-26/8/2011 09:34 |
|
| |
כן, הרב סבתו לא מתאר את הכול אמנם, הוא מתאר רק את החלב ודבש כדברייך, אבל מה שהוא מתאר - מתאר באמינות. מתאר נכון את החוויה הדתית. לעומת זאת, מה שתיאר גדרה (שזה בעיקר את המלח והחומץ), מוגזם מידי בעיני, קיצוני מדי, שמא נאמר הזוי וברברי מדי.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/8/2011 09:43 |
|
| |
יינן
מי אמר שהיתה לחלוחית? היו חיים קשים מלאי עניות ודחק, ואדרבא, נוסטלגיה בכוחה להטעות.
ההוכחה לאיכות החיים דאז, היא היציאה ההמונית מהמסגרת הדתית.
לגבי הרב סבתו, יש מאמר יפה שלו שאיני זוכר כעת את מקומו, שהו אמנמק בו את העין הטובה שלו.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/8/2011 16:30 |
|
| |
בעל, ייתכן. לא הייתי אז ואיני יודע. לי מכל מקום נראה התיאור חסר נשמה. אפילו סיפור ההתאהבות בין חייקיל לפרומה חסר נשמה ואין בו בעיני לב או משהו המושך את הלב...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/8/2011 16:50 |
|
| |
מזמן לא קראתי ולכן איני בטוח בתגובתי.
יש שם רגש נוברדוקאי שאמור לבטל כל רגש אחר, ודמותו של החזון, אם אני זוכר אותה, היא אנטי רגש משתפך. ואולי זה משפיע על כל הספר.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/8/2011 23:23 |
|
| |
בעל בעמיו
דומני שלמאמר זה כיוונת:
|
|
|
|
| נשלח ב-31/8/2011 10:29 |
|
| |
"לא עלינו" הוא רומן שיש בו מן האיזוטריות, והדבר ניכר בתכניו ובלשונו: הוא עוסק בעולם המיסטיקה הישראלי, ולשונו מרובדת ועתירת אלוזיות ללשון המדרש והזוהר, עתירה שברים וניצוצות, קליפות ותקיעות, אותיות קודש ותיקוני עולמות. עם זאת, הוא מגולל סיפור חילוני לגמרי, במובן זה שהוא אינו מתמסר לתשובה ואינו מכריז על ניצחונה של פרדיגמה רוחנית. בעיקר, יש להתריע, הוא רחוק עד מאוד מהמיסטיקה הפופולרית והנצלנית שפושה בקרב המתקרבים והמתחזקים, שהופכת את תורת הקבלה לערב רב של הכללות ניו-אייג' קליטות, היוצרות ריגוש מלאכותי ויהיר ברוח "ההגשמה העצמית" ו"השלום מתחיל בתוכי".
"לא עלינו" הוא רומן שמתאר את הסכנות הגלומות בכריזמה רוחנית של מטיפים בשער ושל נביאים בעיני עצמם, המשתמשים בשיגעון גדלותם כדי לשלהב יצרי נעורים. אלו דמויות שאינן זרות להוויה הישראלית והיהודית של זמננו, ומבחינה זו יש ברומן ממד פוליטי אקטואלי מאיים ומורכב. עלילת הרומן מפגישה בין שתי דוגמות רוחניות יריבות: האחת היא המיסטיקה של יוצאי צפון-אפריקה, שבמרכזה יחסים אינטימיים עם רבי מאיר בעל הנס ועם רבי שמעון בר-יוחאי, עמם מתייעצים על אודות סדרי החיים ומהם שואבים עצה, נחמה ואזהרה; השנייה היא קבלת האר"י ותורת השבתאות, בעיקר בגילומה הכריזמטי של רבי נתן העזתי, שמבקשת לפרוע סדרי עולם ולייצר ישועה וגאולה לעולם כולו" (הארץ, ספרים)
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1240139.html
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-2/9/2011 09:14 |
|
| |
במשך זמן מסוים קצר מאוד ניתן היה להוריד דפים סורקים מגמ' שונטנשטין עד שלפתע הופסק האם מישהו הצליח להוריד.?
|
|
|
|
| נשלח ב-6/9/2011 21:58 |
|
| |
| חלמישצור כתב: |  | במשך זמן מסוים קצר מאוד ניתן היה להוריד דפים סורקים מגמ' שונטנשטין עד שלפתע הופסק האם מישהו הצליח להוריד.? |
|
כן, גם שמעתי מכך וחברת שוטנשטין מאשים איזה עסקן חשוב בירושלים בעניין, כתגובה הסקריקים רוצים לסרוק את כל הגמ' ולהפיץ ברבים בחינם בדסקים (לאלא שאין להם אינטרנט) ובכל הרשת,
אז במילא בסוף יהיה הכל סרוק זה רק שאלה של זמן,
|
|
|
|
|
