"נדיב לב. אסופת מאמרים מפרי עטו של הרב פרופ' דב פרימר, במלאת לו שישים שנה. ירושלים, תשע"א. 285+350 עמ'. (02-6555266)
כשלושים מאמרים בעברית ובאנגלית מאת הרב פרופ' פרימר, משפטן תלמיד חכם העוסק הרבה בענייני רפואה והלכה, קובצו ע"י בני משפחתו לרגל הגיעו לגיל שישים מהבמות השונות בהן פורסמו במשך השנים. כמה מאמרים עוסקים בהלכות 'רודף', כשהמחבר פותח בדין 'יהרג ואל יעבור' בשלוש העבירות החמורות, ממשיך ביוצא מן הכלל – ההיתר להרוג את 'הבא להורגך' או כל מי שמסכן את חיי הזולת, ומנסה לחדד את גדר האשמה של הרודף שהיא הגורמת, לדעתו, לדמו להיות מותר; הוא מנסה להוכיח, בנחרצות – אך במלוא דרך הארץ הנדרשת, שהדעה שהיתר הריגת הרודף יסודה בהצלת הנרדף גם מבלי שנמצא ברודף שום עוול ואשמה - אינה דרך המלך בהלכה, למרות שכמה מגדולי האחרונים סוברים כמוה (ביניהם ר' אלחנן וסרמן הי"ד, הרב עוזיאל, הרב אונטרמן, הרב ישראלי, הרב פיינשטיין זצ"ל ועוד), מפני שהיא מנוגדת לדעתו לדברים מפורשים של רש"י, הרמב"ם (גם במורה נבוכים וגם במשנה תורה) ובעל הגהות מיימוניות. ולגבי קטן הרודף, שגם אותו ניתן להרוג כדי להציל את הנרדף למרות שאינו בר עונשין – מחלק פרופ' פרימר בין העוול עצמו לבין העונש שראוי לקבל בעבורו, כך שגם רודף קטן בר-הבנה כלול בעיקרון שרק כאשר קיימת אשמה מסוימת לרודף יש לו דין 'רודף', למרות שהתורה פטרה אותו מעונש. לעומתו קטן שאינו בר הבנה כלל, כעובר שמסכן את אמו, גם הוא נחשב רודף – מסיבה אחרת: פרופ' פרימר נוקט בדרכו של הגר"ח סולוביצ'יק בחידושיו על הרמב"ם, שכאשר הגדרת ה'חיים' שונה בין הרודף לנרדף, והרודף נמצא בהגדרה 'נמוכה' יותר של חיים (עובר, טריפה וכד') מאשר הנרדף – אכן ניתן להגדירו כ'רודף' גם בלי שיש בו עוון אשמה; נשאר לדון מה יהיה דינו של ילד שאינו בר-דעת (וכבר אינו עובָּר) שמסכן את חיי זולתו. דבריו של פרופ' פרימר, המבוססים על ניתוח של דברי ראשונים ואחרונים, מנוסחים בצורה חדה וברורה, והוא אינו מתחמק מלדון גם בקשיים שבשיטתו.
מאמרים אחרים עוסקים בנושא המשמעות ההלכתית של קביעת אבהות בעזרת בדיקות מעבדה, מעמדו של הבעל בהפלת העובר על פי ההלכה (כאשר באופן שערורייתי במשפט הישראלי אין כלל לבעל=האב זכות עמידה בנושא חיי בנו העובָּר!), ההתייחסות להמתה 'מתוך רחמים' בהלכה, ועוד ועוד. מתנה נאה הוגשה לפרופ' פרימר ליום הולדתו. יזכה המחבר לעוד שנים רבות, טובות ופוריות.
לא יסור שבט מיהודה. הנהגה, רבנות וקהילה בתולדות ישראל. מחקרים מוגשים לפרופ' שמעון שוורצפוקס. עורכים: יוסף הקר וירון הראל. ירושלים, מוסד ביאליק, תשע"א. 426+XXII עמ'. (02-6783554)
עשרים וכמה מאמרים חשובים חוברו ולוקטו לכבודו של פרופ' שמעון שוורצפוקס שהגיע לגבורות. פרופ' שוורצפוקס הוא היסטוריון יליד אלזס שבצרפת, העוסק בעיקר בחקר יהודי צרפת מתקופת ה'ראשונים' ועד ימינו – אך מצודתו פרוסה על תחומי היסטוריה רבים נוספים. בין הכותבים נמצא פרופ' יצחק זימר שדן במנהג האשכנזי העתיק של 'מתנת יד', בו הש"ץ מברך את המתפללים ביום האחרון של כל אחד משלושת הרגלים והם מצידם נודרים צדקה לעילוי נשמת קרוביהם שנפטרו, מנהג שצורפה אליו כבר בזמן קדום תפילת הזכרת נשמות, וחתנו (של פרופ' זימר) פרופ' שמחה עמנואל דן במקרה מעניין ובו לשתי שאלות שנשאלו בזמנים שונים ניתנה תשובה אחת: קונטרס תשובות שכתב רבי אלחנן בנו של ר"י הזקן הגיע לידיו של מהר"ם מרוטנבורג, שהוסיף לו דברים משלו ושלח אותו כתשובה לתלמידו הרא"ש, אך סידרת טעויות העתקה של תלמידיו גרמה לכך שבמשך דורות סברו שמדובר על תשובה שנכתבה כולה ע"י מהר"ם מרוטנבורג עצמו. פרופ' חיים סולוביצ'יק (בן הגרי"ד זצ"ל) כותב מאמר מרתק ובו בירורים על מנהגי היהודים באשכנז הקדומה, ובו בין השאר מתוארים כמה פרטים ממנהגי השחיטה באשכנז לפני כ-1200 שנה על פי מכתב נאצה נגד היהודים שכתב אגובארד, ארכיבישוף העיר ליאון, לקיסר לואי 'החסיד'; מלאכת מחשבת ממש. רשימה ובה מאות ספריו ומאמריו של בעל היובל מסיימת ספר חשוב זה.
כנישתא. 4. מחקרים על בית הכנסת ועולמו. בעריכת יוסף תבורי. רמת גן, הוצאת אוניברסיטת בר אילן ומכון לנדר – מרכז אקדמי ירושלים, תש"ע. שמב+37 עמ'. (03-5318575)
הרב פרופ' יוסף תבורי הוא מגדולי המומחים בעולם בנושאי תולדות התפילה בישראל וחקר התפילה. נוסף לספריו ומחקריו ה'פרטיים' הוא המייסד והעורך של 'כנישתא', קובץ היוצא מזמן לזמן ומרכֵז בתוכו מחקרים מאלפים בנושאי התפילה ובית הכנסת. בקובץ הרביעי שיצא לפני שנה נמצאים כתריסר בירורים ומאמרים העוסקים בתקופה של כאלפיים שנה, מבדיקת והשוואת נוסחאות התפילה שנמצאו בחפירות קומראן סמוך לים המלח, ששימשו ככל הנראה את האיסיים – ועד לבירורים בעניין מנהגי בתי כנסת בני זמננו. כך למשל הרב ד"ר אלי גורפינקל במאמר ארוך (למעלה משישים עמודים!) דן בנוסחאות השונות של 'אני מאמין', קיצור י"ג העיקרים של הרמב"ם שרגילים האשכנזים לאומרו בסוף התפילה, ושל הפיוט 'יגדל אלוקים חי' שמכיל גם הוא את תמצית העיקרים הנ"ל, ומצביע על כך שהעובדות מוכיחות שעיקרי הרמב"ם האלו אומצו ע"י מתפללי הדורות, למרות שהרבה כללים ופרטים מדברי הרמב"ם בי"ג עיקריו שנויים במחלוקת בין ראשונים ואחרונים. ד"ר רון קליינמן דן במנהג מכירת העליות והתפתחותו במשך הדורות, בכיבודים השונים וב'מחירם', ובעצם בתהליך שכולנו מכירים אותו מדי שבת בשבתו בווריאציות שונות. הוא מתאר את תולדות מכירת המצוות באשכנז ומחוצה לה, התנגדויות שונות שעלו במשך השנים למנהג זה והשפעתן על שינויים שחלו במנהג, בוחֵן לְמה שימשו כספי מכירת המצוות בקהילות השונות בתקופות השונות, דן בעניין המנהג של מכירת המצוות עבור אדם אחר ובמנהג הרווח היום 'למכור' את המצוות שלא עבור תמורה כספית, ועוד. ד"ר חיים טלבי עוסק בהשתלשלותה של מצות קריאת 'שנים מקרא ואחד תרגום', ומראה על חשיבותה להטעמת ידע בסיסי בתורה במשך הדורות. בין השאר הוא דן בתולדותיו של ביטול המנהג הקדמון לתרגם בזמן קריאת התורה פסוק אחר פסוק (שנוהגים אותו עתה רק חלק מקהילות תימן), מנהג שכבר הגאונים זעקו על ההתרופפות שחלה בו, עד שבעלי התוספות 'קִבְּעוּ' את המנהג הקיים היום שלא לקרוא תרגום בציבור, ואף מצאו לביטולו הצדקה הלכתית. קיים בעניין זה תקדים בלתי-מצוי של שינוי הלכה קדומה בזרוע, הלכה שנהגה בקביעות בציבור במשך אלפי שנים, ולאו מילתא זוטרתא היא. מאמר אחד עוסק בפיתוחו של נוסח התפילה הרפורמי בארץ ישראל; מתברר שכמה קהילות 'מתקדמות' בארץ הקימו צוותים שעורכים את נוסח הסידור כפי טעמם של בני הקהילה, גורעים ומוסיפים מהנוסח המקובל על פי עקרונות אידיאולוגיים ותיאולוגיים שונים, כך שהנוסח שונה לעיתים מבית כנסת אחד למשנהו. הכותב מספר שבשנים האחרונות אנשי 'התנועה ליהדות מתקדמת' בעולם מתקרבים יותר ויותר לכיוון מסורתי יותר, ולא רק בנוסח התפילה, ולא נשאר אלא לקוות שההתקדמות הזו לא תיעצר; שערי תשובה לא ננעלו...
אוצר מכון משה. כל ספרי 'מכון משה' בתקליטור אחד. גירסה 1.0. קרית אונו, מכון משנת הרמב"ם (מש"ה) מיסודה של עמותת 'הליכות עם ישראל', תשע"א. (03-5351119)
אין זה התקליטור הראשון היוצא לאור ובו כלולים עשרות ספרים תורניים. המיוחד שבו הוא שכל ספרי מכון מסוים אחד הופכים להיות נגישים בלחיצת כפתור לכל המעוניין. בין הספרים שבתקליטור בולטת במיוחד הסידרה הענקית של כ"ה כרכי פירוש הרב קאפח זצ"ל על הרמב"ם, שהם אוצר בלום – נוסח הרמב"ם מדויק ע"פ כתבי היד התימניים, ופירוש הכולל למעשה ארבעה חלקים – מקורות הרמב"ם והסבר שיטתו, חידושיו והערותיו של הרב קאפח עצמו, לקט פירושים מכשלוש מאות [!] מפרשי הרמב"ם, ומנהגי תימן בכל נושא מדובר. לצד הפירוש הנזכר על הרמב"ם נמצאים בתקליטור בין השאר תשעת כרכי הקובץ 'מעגלי צדק', הכוללים הרצאות שנישאו בכינוסים העולמיים השנתִיים לדיני ממונות שעורך הרב רצון ערוסי שליט"א ראש המכון, ספרי קדמוני-קדמונים כפירושי רס"ג על התנ"ך למשל, ועוד עשרות ספרים, רבים מהם מאת גדולי תימן. המִמשק ותוכנת החיפוש זהים לאלו של 'אוצר החכמה', והם מאפשרים לראות את דפי הספר כפי שהם ולהדפיסם – וגם לחפש מילים וביטויים בתוכן הספרים, להוסיף הערות ועוד. יהי רצון שילכו עוד מכונים והוצאות ספרים בעקבותיו של 'מכון משה'.
מוות מוחי-נשימתי. מדריך למידה ומשאבי ידע להוראה. כתיבה ועריכה: הרב פרופ' אברהם שטינברג והרב פרופ' יגאל שפרן. ירושלים, הוצאת 'מרחבים' – מרכז תורני ליהדות וחינוך, תשע"א. 128 עמ'. (02-6536550)
עוד לא שככו הדי הוויכוח הציבורי, שעלה לעיתים לטונים גבוהים, בעניין היוזמה לנפֵק כרטיס תורם-איברים חדש בשם 'בלבבי', במקביל לכרטיס 'אָדי' הוותיק. ויכוח זה גילה רק טפח אחד מנושא עדִין זה, שחיי אדם, עקרונות הלכה, דרכי מוסר, רגישויות אישיות, וגם – איך לא – קצת ענייני פוליטיקה ויחסי כוחות ציבוריים, חברו בו. הציר המרכזי של הכרטיס החדש הוא הרעיון שבמקום 'איש דת מטעם המשפחה' כפי האופציה המעורפלת המצויה בכרטיס אדי – תהיה לפונים בשעת הצורך כתובת ברורה: עמותת 'ערֵבים', 'ועד רבנים ורופאים לענייני השתלות' שהתמקצעו בנושא הזה, שאליהם מפנה כרטיס 'בלבבי'. קבוצת רבנים ורופאים זו, הנגישה 24 שעות ביממה, תוכל לסייע למשפחה מצד אחד ולממסד הרפואי מצד שני להגיע לתוצאה מושכלת של תרומת אברי ההרוג, ה' ישמור, להצלת חולים שחייהם תלויים להם מנגד, שמאות מהם מחכים יום יום להשתלה, ורבים מהם מתים מפני שלא נמצאו להם 'חלקי חילוף' בזמן. הרבנים שטינברג ושפרן, מראשי הפעילים בתחום זה, מציגים בספר בשפה ברורה ופשוטה את כל החומר המציאותי וההלכתי בפרשה חשובה ורגישה זו. יש בו מידע חשוב-ביותר לאלו שמחזיקים כרטיסים משני הסוגים, ובעיקר לאלו שעדיין לא... "
("מטפחת ספרים ועיטור סופרים")
 |
|
|
