מדף הספרים של עכ''ח

[זאב,

סתם, להשכלה כללית - תומר פרסיקו הוא אדם דתי, שאילולא חששתי מכך שייעלב ח"ו, הייתי מגדירה אפילו כאורתודוקס.]

אמשלום -"שכחתי" לציין. התכונתי ל'דת משה וישראל' --האם תרצי לערוך יחד את הפתיחה לאשכול?'

[זאב,

ואני התכוונתי לאדם אמיתי, ששמו "תומר פרסיקו" (שהוא חובש כיפה ושומר מצוות), ולא ליציר דמיונך, שבמקרה גם כן שמו "תומר פרסיקו"...]

(נכתב בחול בחו"ל)

זאב, אני לא יודע מה מעמדו הסוציולוגי של פרסיקו ולאיזה כת דתית הוא שייך, אם בכלל. אבל כל הדברים שהבאת כדוגמה לכך שהוא רודף דת וחילוני מקובלים גם עליי:

ישיבה חילונית' 'חזרה למדף הספרים היהודי' שנאה למוסדות הרבנות והדת וקידום נישואין אזרחיים

טוב, אולי גם אני חילוני שונא דת.

לעיקר הדברים, כפי שאני מכיר מתוך כתביו, פרסיקו רחוק מלהיות "שונא דת", אבל בוודאי שאיננו יהודי אורתודוכסי בשום מובן שלי המילה. בהגדרה פשוטה, מי שנוסע בשבת אינו אורתודוכסי.

פרוגרמת היהדות שהוא דוחף אליה בהחלט שווה דיון, יהדות רוחנית/רוחניקית /מיסטית, לא הלכתית במובן אורתודוכסי, אבל כן מכירה בערך של קיום מצוות ולא שוללת אותה כרפורמה. בעיקרון זה יכול להיות יהדות החלום של כמה מחברי עצכח: יהדות הומנית ליברלית מודרנית שמאמצת כלכתחילה את כל ערכי המודרנה, (+שמאלניות אופציונלי), הולכת עם זה עד הסוף (=לא פתאום מתפחדת ליישם את הערכים האלה כשזה מגיע למ"ז או לנישואי תערובות) וגם לא מתביישת בערך הרליגיוזי הדתי והמסורתי של היהדות.
בסיכום הכי פשוט: זה מה שנשאר מהדת אם מיישמים את הבקורת העצכחית ולא ממציאים תירוצים בדיעבד כמו 'חתימת התלמוד' ו'צריכים סנהדרין', (ובתנאי שמוכנים להכיר בתודעה מיסטית כלשהו ולא מתאמצים להכניס את הכל לקיבעון הרציונליזציה). 

וע"ע
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%AA%D7%97%D7%93
%D7%A9%D7%95%D7%AA_%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA

תוקן על ידי יהיאור ב- 05/05/2013 01:16:51

יהי,
כאן כבר נסחפת. הצורך בבי"ד כדי לשנות דברים הוא דין ויסודו איתן בתלמוד ובפוסקים (דבר שבמניין). גם חתימת התלמוד וסמכותו אינה המצאה חדשה (כבר הגאונים והרמב"ם עמדו על כך, והסכימו על כך כלל הציבור). כל מערכת משפטית מכירה במקורות קנוניים ובדרכי שינוי לגיטימיים ושאינם כאלה.
הדבר דומה למי שיאמר שאם נפעיל את הביקורת העצכחית על החוק הישראלי, ונתעלם מתירוצים בדיעבד שצריך סמכות כדי לשנות אותו וסמכותה של הכנסת וכדומה, ונתעלם ממנהגים ותקדימים שהם המצאה של שופטים כאלה ואחרים, מה שיישאר הוא כלום. ובלבד שמוכנים להכיר בכלום כמשהו, ולא נכנסים לקיבעון המשפטי כמובן...
אופס, חבל, אין ערך "התחדשות משפטית" בויקיפדיה. אולי אכתוב אחד כזה. ואח"כ אעבור להתחדשות מתמטית (לצאת מהקיבעון המתמטי ולהכיר גם בכלום כמתמטיקה וכו' וכו').

מיכי
כבר דובר על כך שראיית היהדות כמערכת משפטית הוא עצמו המצאה מאוחרת. זה תפיסה ש'מולבשת' על התורה אך כלל לא עולה ממנה ישירות בהכרחיות.

אכן גם החוק הישראלי אם נפעיל עליו בקורות לא נישאר עם כלום, ואכן מבקרים אותו כל הזמן ומשנים אותו. והעיקר- הוא לא טוען לסמכות אלוהית מוחלטת.  משא"כ היהדות.

לענ"ד, מערכת שאין בה רשות מחוקקת פעילה ומגיבה למציאות, אינה ראויה ליקרא מערכת משפטית. וממילא שאין לה רשות שתתבע את הרשות לא להיות שלם שרשאי לה מערכת פעילה שמתתקנת כל הזמן  (או לפחות אמור להתתקן). ובוודאי שמגוחך ומוגזם  לבסס חשיבה כזאת על מערכת שפחות או יותר נסגרה לפני אלפיים שנה. זה שזה מוסכם בתלמוד ובגאונים וברמב"ם לא הופך את זה ליותר מובן. 

אני מציע שהמשך הדיון יתקיים באשכול שפתחתי לשם כך: