בית פורומים עצור כאן חושבים

מדף הספרים של עכ''ח

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-9/11/2014 17:00 לינק ישיר 

[אברם,

האם באמת חשבת שדוד מבקש להשיב לו את מיכל בגלל אהבתו אליה?! ברור שזה ענין פוליטי, ואיני חושבת שהתנ"ך מנסה להסתיר זאת.
לא טענתי שיש "רומנטיקה" במסכת יבמות, ואף לא הצעתי לך לנסות "קריאה רומנטית" (מה זה בכלל?) במסכת יבמות. עיין שוב בדבריי.



תלמיד,

אולי יפתיע לך לגלות שאכן יש העוסקים ב"קריאה ספרותית" בדיני חוזים ובחלקים אחרים של תחומי החוק והמשפט. חלק מהם הם חוקרים רציניים ביותר, שמצליחים להבין ולהסביר את מערכות החוק (של מדינות שונות באופן ספציפי, או כתיאוריה כללית של "איך חוק עובד" בכל תרבות שהיא) באופנים מעמיקים ביותר, דווקא בגלל זווית הראייה החדשה הזו. קשה לי להאמין, שמי שמצליח לקרוא באופן ספרותי פסקי דין מענייני חוזים ועד רצח, יירתע ממסכת יבמות (שהרי שם - כמו בכל ספרות חז"ל - ההבדל בין "הלכה ו"אגדה" אינו חד ומוכרח כל עיקר...).
אם הנושא מעניין אותך, או לחילופין - אם נראה לך שאני מדברת שטויות בעלמא, אתה מוזמן לחפש חומר על התחום של Law and Literature מה שבודאי יוביל אותך, ראשית דבר, לכתביו של רוברט קאבר (יהודי שומר תורה ומצוות, כמובן...) ובראשם: Nomos and Narrative. נסה ותיהנה. ]



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-9/11/2014 17:32 לינק ישיר 

יל"ג תיאר את אהבת דוד ומיכל כאהבה רומנטית בפואמה "אהבת דוד ומיכל" אותה חיבר בצעירותו והחשיב כ"בוסר נעורים".
הנה השיר הראשון בפואמה:

עַל אַדְמַת בִּנְיָמִין בָּעִיר בַּגֶּבַע
שָׁם שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ אִוָּה לָשֶׁבֶת;
וַיְיַפֶּה הַקִּרְיָה עַל אַחַת שֶׁבַע
בַּחֲרֹשֶׁת אָמָן וּמַעֲשֶׂה מַחֲשָׁבֶת.
 
גַּם הַבְּרִיאָה הַנְּדִיבָה הֶעְנִיקַתָּה
יֶתֶר הוֹד וָהָדָר עַל אַחְיוֹתֶיהָ:
כַּנֶּשֶׁר בִּמְרוֹם גִּבְעָה הוֹשִׁיבַתָּה
וַתְּהִי שַׁלֶּטֶת עַל כָּל מִגְרָשֶׁיהָ.
 
מִבְחַר עֲמָקִים בָּשְׂמָם לָהּ הִקְטִירוּ
וּבְאַגַּן מַעְיָן חַי רַגְלֶיהָ רָטַבוּ,
צִפֳּרִים עָפוֹת מַנְגִּינוֹת לָהּ הַעִירוּ
גַּם רוּחוֹת עֲדָנִים סָבִיב נָשָׁבוּ.
 
עַל יַד דֶּרֶך מִכְמָשׁ, לִדְרוֹם הַקָּרֶת,
מָצוּק שֵׁן סֶלַע לוֹ סֶנָה יִקְרָאוּ;
רָם הוּא וּמַצַל כַּגֶּפֶן אַדָּרֶת,
וּמַפְּלֵי גֵווֹ כִּסְנָאִים יֵרָאוּ
 
וּלְרוּחַ צָפוֹן לַמְרוֹת עֵינֵי שֶׁמֶשׁ
שָׁת יַעַר בָּצִיר צֵל עָב בַּצָּהֳרָיִם,
בּוֹ כָּל חַיְתוֹ טֶרֶף תִּרְמֹשׂ אָז רֶמֶשׂ,
כִּי עַד כֹּה לֹא עָדוּ עָלָיו רַגְלָיִם.
 
לַיַּעַר זֶה מַעֲרֵה­­­­­­­­­­–גֶּבַע יִקְרָאוּ,
כִּי מִמַּעֲרוֹת צוּרָיו הָאוֹרְבִים קָמוּ
וּמֵעֲרוֹת שִׂיחָיו עֶרְוַת הָעִיר רָאוּ
עֵת בִּיהוּדִי אָחִיהוּ אִישׁ נִלְחָמוּ.
 
וּנְהַר מֵי שָׂחוּ כִּבְדֹלַח לָטֹהַר
עַל עַפְרוֹת זָהָב, יֶחֱצֶה לֵב הַיָּעַר;
וּכְרַעַם אַדִּיר סֹאֵן מִשְּׁמֵי זֹהַר
מַשַּק הֲמוֹנוֹ מֵעֲרוּץ כֵּפִים יָעַר.
 
אַלּוֹנֵי חֹסֶן עַתִּיקִים כַּתֵּבֵל
קָדְקֳדָם מִזֹּקֶן בַּנַּחַל כָּפָפוּ,
גִּזְעָם מֵרֹב יָמִים נָבוּב כַּנֵּבֶל,
בַּדֵּיהֶם נֻטְּשוּ, שָׁרְשֵׁיהֶם נֶחְשָׂפוּ.
 
וּבְצִלָּם כָּל חַיְתוֹ יַעַר רָבָצוּ
אַקּוֹ וּצְבִי וָתוֹא, יַחְמוּר וָאָיִל,
לִשְׁבּוֹר בַּנַּחַל צִמְאוֹנָם נִקְבָּצוּ
וּבְחַרְבוֹנֵי הַיּוֹם לִמְצֹא צֵל לָיִל.
 
כִּי דִּמְמַת הַשְׁקַט בַּכֹּל שָׁם שָׂרָרָה
וִישִׁימוֹן תֹּהוּ מָשַׁל עַל אַפְסָיִם,
וַחֲתַת הַצַּיָּדִים שָׁם לֹא עָבָרָה
וּשְׁאוֹן קַרְנוֹתָם לֹא הֶחְרִיד אָזְנָיִם.
 
אַך אֶנְקַת הַיַּנְשׁוּף וִילֵיל הַסָּעַר
בֵּין הַזַּלְזַלִּים כִּשְׂעִירִים הֵרִיעוּ,
אַך הֵם קוֹל קוֹרֵא הֵעִירוּ בַיָּעַר
וּנְקִיקֵי הָרִים הֵד נוֹרָא יַשְׁמִיעוּ.
 
עוֹד אַבְנֵי בֹהוּ גַּם בָּעִיר נֻפָּצוּ
מַצְּבוֹת זִכָּרוֹן לִימֵי שֹׁד וָלָחֶם,
וּבְקִיעֵי חֹומָה וּבָתִּים רֻצָּצוּ
וּשִׁדוּדִים שָׂדוֹת מֵהֶם יָצָא לָחֶם.
 
וּבָתֵּי מָעוֹן נֶהֶרְסוּ נֶחְשָׂפוּ,
רִקָּבוֹן בַּחוֹמָה אֵזוֹב יַצְמִיחַ:
מִבַּעַד הֶחֳרָבוֹת שׁוּעָלִים נִשְׁקָפוּ,
גַּם אַיָּה גַּם דַּיָּה מִבֵּין כָּל שִׂיחַ.
 
וּפְלִיטֵי חֶרֶב אִם שָׁבוּ בָּנוּהָ,
לִבְנוֹת אֶת כֻּלָּהּ לֹא עָצְרָה הַזְּרוֹעַ,
עוֹד נִשְׁאַר בָּהּ שַׁמָּה, עִיִּים כִּסּוּהָ;
כִּי קַל לָאִישׁ לַעֲקוֹר, כָּבֵד לִנְטוֹעַ!
 
שָׁם שָׂם לוֹ הַמֶּלֶך מָכוֹן לָשֶׁבֶת–
וּמְעָרוֹת הָיוּ לִמְצוּדָה וָעֹפֶל,
וּבָמוֹת יַעַר לִמְשׂוֹשׂ עִיר נוֹשֶׁבֶת
וּמִגְדָּלִים הִגְבִּיהוּ רֹאש בָּעֲרָפֶל.
 
וַיְהִי מִרְעֶה עֵדֶר אֶל מַרְאֵה הֶדֶר,
הֶרֶס לַקֶּרֶת וּצְחִיחַ לִצְרִיחַ,
נַחֲלֵי הַבַּתּוֹת אֶל בַּיִת וָחֶדֶר,
וּשְׂמֵחִים נִשְׁקָפוּ מִבֵּין כָּל שִׂיחַ.
 
הַשּׁוּעָל! תַּמוּ חֳרָבוֹת לָנֶצַח!
אַיֵּה הַדַּיָּה גַּם אִיִּים אַיֵּמוֹ?
כָּל מַקְרִן מַפְרִיס נָפֹצוּ כַּקֶּצַח,
כָּל צִפּוֹר כָּל כָּנָף מִלְּטוּ חַיֵּימוֹ.
 
שָׁם שָׂרֵי אֶפֶס הַמְּלוּכָה קָרָאוּ
אָפְסָה מַמְלַכְתָּם – הֵקִיץ לָהּ הַקָּרֶץ;
שָׁם שָׂרֵי עֵבֶר וּמַלְכָּם יֵרָאוּ
וּמְקוֹר חַיִּים גִּבְעָה אֶל כָּל הָאָרֶץ.
 
וּבְיוֹם הַחֹדֶשׁ וּבְיוֹם הַחֹדֶשׁ
בָּאוּ הַגִּבְעָתָה כָּל שָׂרֵי פֶלֶך
וַיַּעֲשׂוּ הִלּוּלִים וּמִקְרָא קֹדֶשׁ
וַיֹּאכְלוּ יַחְדָּו עַל שֻׁלְחַן הַמֶּלֶך.
 
גַּם הֵיכַל מַלְכוּת רָב כּוֹנְנָה יָדֵהוּ
אֶל נֹכַח הַיַּעַר בִּמְבוֹא הַקָּרֶת,
וּכְכֹל מָצְאָה יָדוֹ כָּלַל הוֹדֵהוּ
בִּיקַר חֹסֶן וּבְמַכְלֻלֵי תִפְאָרֶת.
 
וּבֵית מִדּוֹת זֶה וּרְחַב הַיָּדָיִם,
בִּדְמוּת אֶבֶן חֵן בַּזָּהָב יִתָּפֶשׂ,
מִחוּץ עָנַד יֹפִי תַּאֲוַת עֵינָיִם
וּבְתוֹכוֹ אָצַר תַּאֲוַת לֵב וָנָפֶשׁ.
 
כִּי עַל אוֹצַר הָרְכוּשׁ זִמְרַת כָּל פֶּלֶך,
עַל בֵּית הָאֲזֵנִים וַחֲדַר הַנָּשֶׁק,
שָׁם גַּם הַרְמוֹן, בַּיִת לִנְשֵי הַמֶּלֶך,
אוֹצַר כָּל חֶמְדָּה, בֵּית עֹנֶג וָחֵשֶק.
 
שָׁם נָשִׁים רַבּוֹת בִּיפִי הוֹד נֶהְדָּרוּ.
אַך מִיכַל הַצְּעִירָה עַל כֻּלָּן עָלָתָה:
כֵּן יָחְשַׁך סַהַר, כּוֹכְבֵי אוֹר יִקְדָּרוּ,
עֵת יִפְעַת שֶׁמֶשׁ עָלֵימוֹ נִגְלָתָה!
 
וּשְמָהּ עַל כָּכָה גַּם מִיכַל קָרָאוּ,
כִּי מִכְלַל יֹפִי הִיא, הֵיכַל כָּל צֶבִי;
וּכְמֵי מִיכַל אִתָּם הַכֹּל יִשָּׂאוּ
כֵּן נָשְׂאָה כָּל–לֵב, כָּל–רוּחַ, הִיא שֶׁבִי.
 
כַּשֶׁמֶשׁ כִּי תֵצֵא אַחַר הַגָּשֶׁם
מִשְּחוֹר חַשְׁרַת עָבִים כִּסְּתָה רָקִיעַ –
וּזְהַב סָגוּר מָה–הוּא וּשְׁבוֹ וָלָשֶׁם
נֹכַח הֲדָרָהּ שֶׁבּוֹ אָז תּוֹפִיעַ!
 
כָּכָה נִשְׁקָפָה גַּם יִפְעַת פָּנֶיהָ
מִקְּוֻצּוֹת רֹאשָׁהּ כָּעוֹרֵב שָׁחָרוּ,
וּצְנוּפִים כַּדּוּר סָבִיב צַוְרוֹנֶיהָ
תַּלְתַּלִּים הֲדוּרִים יָרְדוּ סָחָרוּ
 
עַנְוַת צֶדֶק בִּמְרוֹם מִצְחָהּ הִזְהִירָה,
עֶדְנָה וָנֹעַם עַל חֶלְקַת הַלֶּחִי;
יִפְעַת הַנֹּעַר עַל תָּאֳרָה הֵאִירָה,
עוֹד לֹא גָאֲלוּ אוֹתוֹ דִּמְעָה וָבֶכִי.
 
אוֹר נֶחְמָד נִשְׁקָף מִגֻּלּוֹת עֵינֶיהָ
כִּיקַר אוֹר בָּהִיר מֵעַפְעַפֵּי שָׁחַר;
גַּם אֹדֶם לֶחְיָהּ עַל לִבְנַת פָּנֶיהָ
כִּיפִי רִקְמַת שָׁנִי עַל צֶמֶר צָחַר.
 
חֶסֶד כַּעֲנַן בֹּקֶר הֵאִיר הַתֹּאַר
תֻּמַּת נֶפֶשׁ בַּעֲרוּץ לֶחְיָהּ קִנֵּנָה;
תּוֹרֵי שִׁנַּיִם כִּבְדֹלַח לָטֹהַר,
גַּם שִׂפְתֵּי שׁוֹשַׁנִּים מַסְגֵּר לָהֵנָּה.
 
וּכְמִגְדַּל הַשֵּן הַצַּוָּאר יוֹפִיעַ
וּכְאַדְנֵי שַׁיִשׁ נִשְקְפוּ הַכְּתֵפָיִם,
וּפֹה רוּחַ אֲדֹנָי אַט יָנִיעַ
לֵב בַּר כַּתֻּמָּה וּתְאוֹמֵי שָׁדָיִם.
 
כַּהֲמוֹת מַעְיָן חַי מִדְבָּרָהּ בַּמְסִבָּה
וּכְרֵיחַ תַּפּוּחִים רֵיחַ אַפֶּיהָ;
תֹּם חָזוֹן וָדַעַת יִשְּׁבוּ אֶת לִבָּהּ,
צֶדֶק וּמֵישָׁרִים תָּמְכוּ כַּפֶּיהָ.
 
גַּם נַגֵּן בַּנֵּבֶל הֵיטֵב יוֹדָעַת,
גַּם קוֹלָהּ מַה–נָּעִים כָּל לֵב לוֹקֵחַ;
כִּי יָמַר כִּנּוֹרָהּ כָּל עַיִן דּוֹמָעַת,
כִּי יָדוּץ – כָּל שׁוֹמְעוֹ טוֹב–לֵב שָׂמֵחַ.
 
עַל כֵּן יָצָא בַּהֲדָרָהּ שֵׁם לָהּ בָּאָרֶץ!
עַל כֵּן אֶל בֵּית שָׁאוּל שָׂרִים אָתָיוּ
כַּהֲמוֹן נָהָר יוּצַק כִּי יַרְחִיב פָּרֶץ:
אֶת בִּתּוֹ אֶת מִיכַל כֻּלָּם יִבְעָיוּ.
 
כֻּלָּם רַבֵּי עֲלִילָה רָמֵי יַחַשׂ
וּכְפֶרַח גֹּמֵל בַּנֹּעַר יִפְרָחוּ;
וּבְלֵב כֻּלָּם תּוּקַד אֵשׁ אַהֲבָה אַחַת:
אֶל זֵכֶר שֵׁם מִיכַל כֻּלָּם נֶאֱנָחוּ.
 
וּמוּרָם מֵהֶם פַּלְטִיאֵל הַנָּעַר
הוּא בֶּן לַיִשׁ – הָעִיר גַּלִּים חִבְּלַתְהוּ.
וּכְהַכּוֹת גַּלִּים יָם בִּנְשָׁב בָּם סָעַר,
כֵּן לִבּוֹ לֵב לַיִשׁ אַהֲבָה הִכַּתְהוּ.
 
אַך לֹא אַנְחוֹתָיו הוּא לִבָּהּ לָקָחוּ,
אַף לֹא אֶנְקַת רַבִּים אָזְנָהּ קַשָּׁבֶת;
שָׁוְא הֵם יִזְעָקוּ לַשָּׁוְא יִתְיַפָּחוּ –
אֶת דָּוִד הָרֹעֶה מִיכַל אֹהֶבֶת!!






תוקן על ידי מם80 ב- 09/11/2014 17:47:12




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-11/11/2014 10:52 לינק ישיר 

כי קרוב אליך: הרב יעקב מדן 430 עמודים. הספר עוסק בפרשות השבוע של ספר בראשית. הספר מלא בחידושי תורה נפלאים, ביאורים של מדרשי חז״ל, סקירה עמוקה של כל נושא ( לדוגמה בפרשת העקדה יש ציטוטים מקאנט, קירקגור, התייחסות לאבולוציה בפרשת בראשית). הספר מערער את היחס שבין פשט לדרש והמחבר עצמו מעיד בהקדמה שאולי הוא הלך יותר מדי רחוק לפעמים. ראו כאן סקירה נוספת: http://ravtzair.blogspot.co.il/2014/10/blog-post.html?m=1



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-13/11/2014 12:39 לינק ישיר 

פרשת בראשית מתייחסת לאבולוציה ?? תמהני מתי ימצאו המדענים את הנחש המדבר .



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-13/11/2014 13:15 לינק ישיר 

מלא כבודו
האם כבודו טרח לקרא את הספר. האם כבודו טרח לעסוק בנושא האבולוציה  בספר בראשית?
או שכבודו רק שומר על כבודו?



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-13/11/2014 13:23 לינק ישיר 

האם כב' טרח וקרא את הספר ? אם כן יענה לשאלה . אם לא יתכבד ויחריש .



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-13/11/2014 19:35 לינק ישיר 

מלא כבודו

ברוך הבא אל הפורום!

אם רצונך למתוח ביקורת על הספר, אזי אם זה קצר, כתוב זאת כאן והפנה לספר, צטט מתוך בקצרה או סכם את טענותיו, וכתוב את השגתך. בלי זה, שאלתו של ירוחם נראית מתקבלת על הדעת.

אם רצונך לפתוח דיון על האבולוציה מול סיפור בראשית, יש כבר אשכולות, אבל תמיד יש מקום לחדש מזוית חדשה. אם רצונך לכתוב על תמיהת הנחש המדבר (ואני מצטרף אליך), הדבר נידון והוצעו כמה פתרונות, אבל איני זוכר היכן... אם לא תמצא, שוב, אפשר לפתוח אשכול חדש, על ידי הצגת הטקסט והמשתמע (סיפור בראשית בחלק על הנחש), הצגת השאלה (איזה נחש זה היה שדיבר? והאם לא הלך קודם על גחונו) והפתרונות האפשריים (התלמוד: הנחש השתנה בעקבות החטא, פרקי דר' אליעזר: נכנס בו מלאך מורד=שטן, הרמב"ם האיזוטרי: זה רק משל ולא סיפור היסטורי) ועוד.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-13/11/2014 21:58 לינק ישיר 

מיימוני כתב:


אם רצונך למתוח ביקורת על הספר, אזי אם זה קצר, כתוב זאת כאן והפנה לספר, צטט מתוך בקצרה או סכם את טענותיו, וכתוב את השגתך. בלי זה, שאלתו של ירוחם נראית מתקבלת על הדעת.



אחר המחילה כב' טועה למדי . מישהו כתב אמירה מופרכת על משהו שספר טוען כביכול . או שאותו אדם קרא את הספר ואז הוא יכול להסביר בקצרה למה זה לא שטויות . או שאותו אדם לא קרה בדיוק כמו כב' השני ואז אין סיבה שיכתוב . אבל לומר שעל פניו אין הגיון באמירה זה לא משהו שמצריך קריאה בספר . אם  כב' חושב אחרת יקרא את אנה קרנינה והחטא ועונשו לפי מילים בסירוגין ויראה שאני צודק . יתכבד ויניח שאני צודק עד שיעשה כן .



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-13/11/2014 23:10 לינק ישיר 

כתבת

מישהו כתב אמירה מופרכת על משהו שספר טוען כביכול


הסבר בבקשה:

מישהו= מי?
ספר = ספרו של הרב מדן, זה ברור למדי.

אמירה= מהי?

מופרכת - למה?

באמת איני מצליח להבין מה היסוד לביקורת שלך, מלבד זה שאתה רואה משהו ברור שהוא מקומם בשל טעותו. ולא זכיתי להבין מה. וכמדומה שגם ירוחם לא הבין.

זאת כדאי לדעת: טעות ובורות אי אפשר לתקן על ידי שמחלקים מחמאות או עלבונות. אלא על ידי הסבר. הצבעה - רואה, זה מה שלא ידעת, זה מה שלא הבנת, הנה, רואה? לכך התכונתי? עכשו אתה מבין?

כשמסבירים לי כך, אני מבין. אולי תוכל לעשות זאת גם כאן.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-14/11/2014 15:04 לינק ישיר 

הרב מדן עוסק באריכות בחטא הנחש. אחת מהצעותיו היא גילוי עריות עם חוה. הוא מבין את מאמר חז״ל - ״שבשעה שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא״ - כפשוטו. הוא מביא לכך ראיות מן הפסוקים, מן הסיפור, (ואכן גם בלי ראיותיו יש ריח מיני לסיפור). הוא מסביר שהנחש אז דמה חיצונית לאדם (כפי שאכן מסתבר) ״אלא שבצלם א-לוהים נברא האדם והאדם בלבד! צלם א-לוהים, להבנתי, אינו חוכמתו של האדם אלא מצפונו... ייתכן שלמחשבתם היה שכל, אך הוא היה חסר מצפון מטבעו... ההתפתחות המדעית שאנו עדים לה... דמותם של משוכפלי המדע העתידי עלולה להיות קרובה לדמותו של הנחש הקדמוני... כשנולד בנה הבכור, קין, היא אומרת ״קניתי איש את ה׳״. שותפים בקין היא והקב״ה, אך היא אינה מזכיר. את השותף השלישי שבאדם - את בן זוגה. שמא ניתן לומר, כי רק חוה יודעת את הסיבה הכמוסה לכך - היא יודעת מיהו אביו האמיתי של קין! על הבל כמעט לא נודע דבר, ואילו על שת נאמר ״ויולד בדמותו כצלמו״, היינו שהיה בנו של אדם. אפשר שהכתובים רומזים לכך שקין היה שונה והוא לא נולד בדמותו של אדם הראשון, שכלל לא היה אביו... קין וצאצאיו (וכוונתי בעיקר ללמך ולבניו) הם אנשים חכמים, חזקים ויצירתיים; אך הם נעדרי מצפון. המדע נוטה לחלק את גזעי האנושות הקדומה לשניים: החזק והאלים - האדם הניאנדרתלי Homo Neanderthalensis; ומולו החלש יותר, החושב והעדין - ההומו ספיינס Homo Sapiens; אפשר שחלוקה זו תואמת את ההבחנה בין בני קין, צאצאי הנחש, ובין בני שת, צאצאי אדם הראשון״ עמודים 36-37.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-15/11/2014 21:44 לינק ישיר 

יש כאן יותר מאשר דמיון פרוע?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-15/11/2014 21:56 לינק ישיר 

גושניק .

סוף סוף מישהו עונה כאן משהו ענייני . לדעתי מאד לא משכנע . אבל בניגוד לשני קודמיך ענייני . עכשיו יכולים אנשים להבין האם יש טעם לקרוא את הספר כדי להבין מה התורה כביכ' אומרת על אבולוציה . לדעתי כלום . אחרים אולי יחשבו אחרת .
נראה לי שגם המגיב הקודם חושב כך . אגב .



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-15/11/2014 22:02 לינק ישיר 

הספר של הרב מדן מרתק, ואני ממליץ עליו בחום. יש בו הרבה דמיון פרוע (כך צריך להיות ספר כדי שיהיה מרתק...), ויש בו גם לא מעט תובנות מעניינות. כיף לקרוא גם את החלקים שבהם הוא מפרש פירושים מעניינים וסבירים (כמובן שאפשר לחלוק על כל דבר), וגם את החלקים של הדמיון הפרוע שבהם הוא מוביל למחוזות שברור שאינם פשט המקראות, אבל הם ללא ספק דרש נאה ומושך את הלבבות.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-16/11/2014 19:33 לינק ישיר 

גושניק

תודה על הציטוט. הדברים מפליאים. האם באמת סובר הרב מדן שקין הוא בנו של הנחש? זה נשמע ממש גנוסטי. ואין צריך לומר שאין זה מתאים לפרשה כלל, אפילו אם ננסה להסכים שהנחש לא רק רצה לבוא על חוה - ואין זה דרש רחוק של חז"ל - אלא גם בא עליה.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-16/11/2014 19:45 לינק ישיר 

מיימוני
הוא סובר שהנחש לא היה נחש, אלא סוג של אדם.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > מדף הספרים של עכ''ח
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
לדף הקודם 1 2 3 ... 53 54 55 ... 106 107 108 לדף הבא סך הכל 108 דפים.

bholext
2009 © כל הזכויות שמורות לבחדרי חרדים. קטגוריית אקטואליה וחדשות: עשרות פורומים הכוללים חדשות נעייס, מה קורה בחצרות חסידים, חדשות מחסידויות שונות בארץ ובעולם, דיונים בנושאי אקטואליה, פוליטיקה, בטחון ועוד.