| נשלח ב-9/1/2016 21:43 |
 |
| |
"הספר, עיבוד של הדוקטורט של כהנא (שזכה בלא פחות מחמישה פרסים אקדמיים שונים), עוקב אחרי דפוסים של פסיקת הלכה אצל הנודע ביהודה (הרב יחזקאל לנדא, 1713-1793) והחתם סופר (הרב משה סופר, 1762-1839). לא אסכם כמובן את הספר כאן, ורק אומר שכהנא מראה כיצד הנודע ביהודה ניסה לערוך רציונליזציה של ההלכה על ידי הוצאת מרכיבים שהוא החשיב כזרים להלכה (קבלה ומנהגים שונים). החתם סופר, לעומתו, בחר במגמה של חזרה למקורות "זרים" שכאלה, כאשר הוא משקם את מעמדם של מנהגים ונותן מקום לעולם המיסטי. ובכל זאת האחרון הושפע מהראשון. המעניין כאן הוא שבכך עוקבים שני הפוסקים הגדולים אחרי מגמות שהתחוללו באירופה באותה תקופה: הרציונליזציה של המהפכה המדעית והנאורות מחד, וה"חזרה" למיתוס ולמיסטיקה של הרומנטיקה. (אולי קצת חבל שכהנא לא מקדיש יותר לניתוח הקשרים הללו ולזיקה לעליית הסובייקט המודרני). עוד מעניין עד כמה החתם סופר אכן היה אדם שעסק במיסטיקה. על פי כהנא החתם סופר, מי שנחשב אבי החברה החרדית, הושפע מאוד מהתפרקות הקהילות היהודיות והחילון שסביבו. הוא היה פסימי, ותלה את האסון מבחינתו באבדן המגע הישיר עם ההלכה. על פיו דווקא מסירת ההלכה לחכמים היא הבעיה, והיא גורמת לחוסר הסכמות ולהידלדלות שמירת המצוות. באופן אידיאלי כל אחד(!) מישראל משיג ישירות מלמעלה את ההלכה הנכונה ב"נבואה של חכמה". בינתיים חשב החתם סופר שהוא עצמו זכה למגע ישיר שכזה עם מקורות ההלכה ושפסיקותיו נובעות משם. החתם סופר חשב שכאשר יגיע המשיח כולם יזכו לכך. הוא צפה שהמשיח יגיע בשנים 1809-1810, ואחרי שזה לא קרה חזה שהוא יבוא בשנים 1839-1840. הוא גם רמז שהוא רואה בעצמו מועמד לתפקיד. הספר עשיר ביותר במידע ובניתוח מאיר עיניים. מומלץ לכל מי שמתעניין בתחום"
( תומר פרסיקו, פ"ב)
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2016 22:03 |
|
| |
יש לי איזה בעיה כאן בשליחת ההודעה, אני מנסה שוב:
הוא כותב שהחת"ס רומז שהוא ראה את עצמו מועמד להיות המשיח.
זה חידוש בעניי, מישהו יודע מקור?
תוקן על ידי כמדומני ב- 09/01/2016 22:06:40
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2016 23:31 |
|
| |
| ספרן כתב: |  | | אחד בכל דמיונות | / יוסף יצחק ליפשיץ |
| ההגות היהודית בימי הביניים התמודדה עם הניסיון ליישב שתי השקפות סותרות. מצד אחד רווחה ההשקפה שהאל הוא מופשט, טרנסצנדנטי ובלתי נתפס או אף בלתי מושג, השקפה שנשענה בעיקר על הנחה פילוסופית. מן הצד האחר רווחה השקפה לא פחות פופולרית מגשימה ואנושית. לנגד עיני בעלי ההשקפה הזו עמדו רבים מן המקורות היהודיים, הן במקרא והן בתלמוד, המציגים תפיסה אנטרופומורפית של האל. יישוב סתירה זו הניב בעיקר בין חסידי אשכנז השקפה דואליסטית שחיה בשלום עם השקפה בת שתי נקודות ראות. חסידי אשכנז ייחסו את ההשקפה הטרנסצנדנטית לאל עצמו, ואילו את ההשקפה של האל המואנשת הם ייחסו לאופן שבו נתפס האל בעיני האדם. דואליות זו היא שעיצבה את ההשקפה המיסטית המיוחדת של חסידי אשכנז.
הנושאים בהם דן הספר עוסקים בפנים השונים של ההשקפה הזו: אובנתא דליבא – המונח שנקטו חסידי אשכנז על מנת לציין את תפיסת האל האנושית, הכבוד, שעבור מספר אסכולות מייצג את האל שמנקודת ראות האדם, הפולמוס על ההגשמה וכן עולם המלאכים כהרחבה של העולם המטפיזי ותפקידו. תשומת לב מיוחדת ניתנת לפיוט האשכנזי, לפרשנותו ולנגינתו.
יצחק ליפשיץ הוא מרצה בכיר במרכז האקדמי שלם וראש ישיבת רבי יצחק יחיאל. |
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/1/2016 23:12 |
|
| |
| ספרן כתב: | | מימי לא קראתי לאשתיזוגיות בחסידות גור מאת נאוה וסרמן בשנת תש"ח, מיד לאחר קום המדינה, עלה על כס האדמו"ר של חסידות גור ר' ישראל אלתר. בכוח אישיותו הכריזמטית הצליח ר' ישראל להחיות מחדש את חצר החסידות, שהושמדה ברובה בפולין והוסיפה להידלדל לאחר השואה בשל הסחף אל מחוץ לגבולות העולם הדתי. הוא גיבש אותה לקבוצה חברתית גדולה, חזקה ודומיננטית בחברה הכלל-חרדית ועיצב אותה כ'חברת קדוּשה', המתרחקת מכל מה שעלול לעורר את היצר המיני, הרבה מעבר למה שההלכה מחייבת. חסידות גור, החסידות הגדולה בישראל כיום, מונה עשרות אלפים, אך רק מעטים מכירים את אורח חייהם ואת תפיסת עולמם. מימי לא קראתי לאשתי הוא ספר מסע אל תוככי חסידות ייחודית זו. נאוה וסרמן מתחקה אחר אתוס הקדוּשה – הפרישות המינית - המארגן את חיי חסידיה במרחב הציבורי ובמרחב הפרטי, מעצב את דרכי החינוך המיני שניתן בה, את תהליך בחירת בן או בת הזוג, את ההדרכה לקראת חיי הנישואין, את יום הכלולות עצמו ואת יחסי האישות. למונחים כמו אהבה, יצר וחיי אישות ניתנת בחסידות גור משמעות שונה עד מאוד מזו הרווחת בעולם המערבי המודרני.
ד"ר נאוה וסרמן בוגרת לימודי תנ"ך ותושב"ע במכללת 'בית וגן', לימודי עבודה סוציאלית קלינית באוניברסיטת בר-אילן ולימודים תורניים גבוהים במכון לטוענות בבתי דין רבניים בירושלים.
לאורך השנים שילבה בעשייתה בין הוראה באקדמיה ובין עבודה טיפולית. כיום היא מנהלת את תכנית האקדמיזציה למורות חרדיות של המכללה האקדמית לחינוך 'תלפיות'. נשואה לרב אברהם וסרמן ואימא לשישה ילדים. | |
|
|
|
התכתבות עם המחברת:
https://goo.gl/Jcc6el
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2016 15:21 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2016 15:27 |
|
| |
תוכן העניינים, פתח דבר
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2016 15:37 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2016 16:42 |
|
| |
"מדוע המערב, ומדינת ישראל בתוכו, נכשל שוב ושוב במאבק מול הפונדמנטליזם? Ÿ האם דתיות היא בהכרח פונדמנטליסטית? Ÿ מדוע פלורליזם ופונדמנטליזם הם שני צדדים של אותה מטבע היוצרים יחד את הניו-אייג'? Ÿ האם יש לפילוסופיה משמעויות אקטואליות? Ÿ למה באופן מובנה בשיטה הדמוקרטית שלנו יש מכפיל כוח למפלגות לא-דמוקרטיות? Ÿ מהו היחס בין אמת לוודאות? Ÿ למה סובלנות ופלורליזם הם שני הפכים שלא יכולים לחיות יחדיו? הפונדמנטליזם הוא הבעיה האקוטית ביותר שעמה מתמודד העולם המערבי כיום. אירופה מתמודדת עם גלי פונדמנטליזם אסלאמי ונותרת חסרת אונים מולם. המדינות שסביבנו והמזרח התיכון כולו סוערים גם הם מאז פרץ "האביב הערבי" שנהפך במהרה לחורף קודר. תגובות הנגד יוצרות לעתים פונדמנטליזם נגדי וטרור ליברלי, אך בכך שופכות את התינוק עם המים. מדוע כל זה קורה? והאם זה מחויב המציאות? אמת ולא יציב הוא מונוגרפיה לוגית-פילוסופית שעוסקת בשורשי המאבק הזה ומנסה להבין את הסיבות לכישלונו. הספר מציע הגדרה חדשה לפונדמנטליזם, המחדדת את העובדה שספקנות ופונדמנטליזם הם שני צדדים של אותה מטבע, שבסימביוזה מופלאה יוצרים יחד את הניו-אייג' הפוסט-מודרני. תרומתו החשובה של ספר זה היא ביצירת אופציה מחשבתית, המכונה "האופציה הסינתטית", שתוקפת את הבסיס המשותף לספקנות ולפונדמנטליזם. על פי המחבר, זוהי הדרך היחידה לנהל מאבק אפקטיבי נגד הפונדמנטליזם ולהציג לו אלטרנטיבה משמעותית וקוהרנטית"
תוקן על ידי ספרן ב- 26/01/2016 16:44:04
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2016 17:19 |
|
| |
אז עכשיו הגענו לפנטגון?
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2016 19:44 |
|
| |
התחושה שלי שהלוז של הספר הוא "נעים מאוד, אני דתי בלי להיות פונדמנטליסט"...
|
|
|
|
| נשלח ב-27/1/2016 13:43 |
|
| |
מזל טוב למיכאל אברהם (גדול מרבן שמו).
אני מאוד אוהב את ספריו שפתחו לי פתח גדול (באמצע לקרוא, לפרקים, את מדעי החופש).
ושמח בזה החדש.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/2/2016 17:55 |
|
| |
עומד להופיע:
|
|
|
|
| נשלח ב-14/2/2016 08:51 |
|
| |
תומר פרסיקו:
הספר הזה, 'שלשלאות קסומות', של פרופ' משה אידל, כנראה גדול חוקרי המסורת המיסטית היהודית בזמן הזה, עניינו לכאורה, כלשון תת הכותרת שלו, "טכניקות וריטואלים במיסטיקה היהודית", אבל למעשה הוא שואל שאלה עקרונית: איך צריך לחקור את המיסטיקה היהודית. או אולי אפילו: מהי המיסטיקה היהודית.האם המסורת המיסטית היהודית, ובראש ובראשונה הקבלה, היא ביטוי לתפיסה מיתית-תיאולוגית מסויימת, או שמא, כפי שסבור אידל, עניינה העמוק של המיסטיקה היהודית אינו רעיון, אלא פעולה. כלומר שהקבלה אינה הכפפתם של המנהגים הריטואליים היהודיים תחת מבנה תיאולוגי (הניזון ממסורות חז"ל, מהפילוסופיה הנאופלטונית וכו'), אלא בעיקרה העצמתם של מצוות ומנהגים, הגדלת מקומם בחיים היהודיים, וזאת על ידי עטיפתם במיתוס. גם פרשנותה של החוויה המיסטית קשורה לכך: האם המסלול המיסטי מבקש להגשים באופן חוויתי אידיאלים תיאולוגיים, או שמא הוא בראש ובראשונה ביטוי של הפרקטיקה, והתרגול עצמו הוא שמעצב את החוויה? ידועה ביקורתו של אידל על מורו גרשם שלום, שתפיסה "תיאולוגית" של הקבלה לא איפשרה לו להבחין שקיים במסורת היהודית אידיאל מיסטי של unio mysica, כלומר איחוד מלא עם האל. אידל ממשיך ומפתח בספר הזה את המהלך שהתחיל בסוף שנות השמונים, עם פרסום ספרו פורץ הדרך 'קבלה, היבטים חדשים'. כבר אז הקדיש אידל מקום חסר תקדים לביאור הטכניקות המיסטיות בהן משתמשים המקובלים. במבט לאחור נראה מובן מאליו שבמסורת ששמה דגש עצום על מעשים כמו היהדות גם המסורת המיסטית תתן להם דגש מיוחד. הספר יצא לראשונה ב-2005 באנגלית, וכאן הוא מוגש בגרסה מעודכנת בהוצאת מכון שלום הרטמן Shalom Hartman Institute, בתרגום מירי שרף ובעריכה מדעית של עמרי שאשא.
|
|
|
|
|
|
