מדף הספרים של עכ''ח

משה אידל הוא אולי חוקר הקבלה המשפיע ביותר בימינו, עד כדי כך שכמעט אין צורך להציגו גם לקורא שאינו מצוי בתחומי המחקר שבהם הוא עוסק. ב󈞔 שנות פעילותו האקדמית פירסם אידל עשרות ספרים ומאות מאמרים, זכה בפרסים רבים והיה לסמכות בינלאומית לא רק בחקר המחשבה היהודית אלא גם בתחום הרחב של "לימודי דתות". ב�, עם זכייתו בפרס ישראל, כתב עמיתו פרופ' יהודה ליבס: "קשה לשער (...) מה רבים הם ספרי הקבלה בדפוסים ובכתבי יד שמשה אידל מכיר ויודע, וכן עד כמה בן בית הוא בספרות המחקר היהודית והכללית ובשיטות מדעיות ישנות וחדשות בלשוננו ובלשונות העמים". דברים אלה נכונים גם כיום, וניכרים גם בספרו "שלשלאות קסומות: טכניקות וריטואלים במיסטיקה היהודית", שראה אור באנגלית ב� ותורגם כעת לעברית (בצירוף אחרית דבר מאת ד"ר אדם אפטרמן).

כפי שמסגיר שמו של הספר, הרעיון שמנחה את הדיון הוא תמונת העולם שתוארה בספרו הקלאסי של ההיסטוריון האמריקאי ארתור לאבג'וי "שרשרת ההוויה הגדולה" (The Great Chain of Being): ההנחה שהיקום כולו, מההוויה האלוהית האחת הפשוטה ועד לריבוי החומרי והשפל ביותר, מקיים בתוכו רצף אונטולוגי. עם זאת, בדיונו מדגיש אידל את השוני בין "שרשרת ההוויה" שהוא מציג לבין זו הנוצרית/נאופלטונית שמתאר לאבג'וי. להבדיל מההייררכיה הנוקשה שלאבג'וי מתאר, שלרוב לא מאפשרת תנועה בין החוליות בשרשרת או השפעה של הנמוך על הגבוה, האופן שבו עקרון הקשר בין כל דרגות ההוויה בא לידי ביטוי בקבלה הוא דינמי ורב כיווני הרבה יותר.

את הדיון ב"שלשלאות קסומות" אי אפשר לערוך במנותק ממפעלו המחקרי הכולל של אידל, מפעל שהגישה העומדת מאחוריו נוסחה באופן המפורש ביותר בספרו "קבלה: היבטים חדשים" (1988). בספר זה יצא אידל נגד הבלעדיות של המתודולוגיה הרווחת עד אז בחקר הקבלה, הגישה הפילולוגית־היסטורית מבית מדרשו של מייסד מחקר הקבלה המודרני גרשם שלום, והעמיד בסימן שאלה רבות מהמסקנות שהסיקו שלום ותלמידיו על אופיו של מושא המחקר שלהם

ההנחה שממנה יצא אידל לקריאה בטקסטים קבליים היא שהטקסט מעולם לא עמד לבדו, אלא היה תמיד חלק ממרקם חיים שבו היתה הקבלה גם פרקטיקה וריטואל. לבחינת ההקשרים שבהם נכתבו הטקסטים, המטרות שלשמן נועדו והדרכים שבהן פוענחו גייס אידל כלי מחקר שונים, ובכך לא רק העשיר את הבנתנו את הקבלה והמקובלים אלא גם העמיד את מחקר הקבלה בשורה אחת עם גישות בנות הזמן בחקר הדתות בעולם. הגם שחלק מההיבטים החדשים שעליהם עמד בספר נדונו קודם לכן, חלקם גם על ידי שלום ותלמידיו, האופן שבו שזר אידל דיונים אלה בדיוניו תוך הדגשת ההבדלים בינם לבין ההנחות הרווחות העניק להם כוח שלא נמצא בהם קודם לכן.

פועל יוצא של מחקריו היה בחינה מחדש של כמה מההנחות המרכזיות באסכולת שלום, ומהן אציין שתיים: ראשית, ערעור על הדיכוטומיה בין הקבלה לבין החוק, תוך עמידה על הקשרים ההדוקים שבין ההלכה לבין תיאוריות ופרקטיקות קבליות; שנית, הפרכת הטענה של שלום שלמעט מקרים יוצאי דופן, לא נמצא ביהדות תפישות של איחוד בין האדם לבין האל, מה שבמסגרת מחקר הדתות מכונה Unio-Mystica ונחשב לפסגת החוויה המיסטית והחיים הדתיים בכלל.

הדגש על מרכזיות המיסטיקה מגלם בתוכו את הבעיה העיקרית בגישתו של אידל, ואגיע לכך בהמשך. הדגשת העדר הנפרדות בין הקבלה לחוק, לעומת זאת, היא לטעמי ההיבט החשוב ביותר של מפעלו, ובכלל זה של הספר שלפנינו. בהקדמה כותב אידל כי מטרתו היתה להדגיש עוד יותר מבעבר את חשיבות האלמנט הביצועי בקבלה — טכניקות מיסטיות, כלשונו — ואת הקשרים בין טכניקות אלה לבין ריטואלים הלכתיים, תפישות תיאולוגיות וחוויות מיסטיות. טענתו של אידל היא שאפשר לראות קשר לא רק בין הנחות המוצא התיאולוגיות של המקובל לבין אופי ההתנסות/חוויה, אלא גם בינן לבין הטכניקה המשמשת את המקובל לצורך ההתרחשות המבוקשת (הורדת שפע מלמעלה למטה, השפעה מלמטה על המתרחש בעולמות העליונים ו/או עליית נשמה של המקובל עצמו עד כדי איחוד עם האל).

הטענה הזאת מודגמת בספר באמצעות דיונים בשלושה גילויים של מה שאידל מכנה "שלשלאות לשוניות": תחילה, השימוש בלשון הקודש בכלל ובשמות האל בפרט כסולם וכשלשלת בין העליונים לתחתונים; אחר כך, תפקודה של לשון זו בתפילה ובלימוד תורה כמקרי מבחן ספציפיים וכהמחשות נוספות להיותם של "הריטואלים והפרקטיקות (...) סולם הערכים היסודי (שהבנתו) היא שצריכה להוות את נקודת המוצא לניתוחן של מרבית צורותיה של המיסטיקה היהודית".

אולם במשפט זה, שמתמצת את תרומתו החשובה של אידל להבנת הקבלה, נמצא גם הקושי המרכזי בגישתו: ההנחה המובנת מאליה ש"מיסטיקה יהודית" היא גילוי ספציפי של תופעה רחבה יותר ואוניברסלית המכונה "מיסטיקה", ושמחקר הקבלה עוסק בהיבט היהודי של אותה תופעה אוניברסלית. בהקשר זה אידל הוא ממשיך של שלום, שפעל רבות לביסוס מחקר הקבלה כחבר מן המניין במחקר הדתות המשווה. כאן גם משתלבת טענתו של אידל בדבר קיומה של תופעת האוניו־מיסטיקה ביהדות.

הדיון בהנחות המוקדמות של חוקרי הדת נעשה בפרק המבוא לספר, והוא מהותי לדיון בחומרים הקבליים שבהמשכו. "שלשלאות קסומות", אם כן, הוא גם ספר בעל היבט אפולוגטי ופולמוסי. אפולוגטי, שכן הדברים על הצורך "לנקות את היהדות מאשמה" מבוססים על ההנחה שדיונים קודמים של אידל כבר עשו זאת, ומראי המקום שבהערות השוליים יוכיחו; פולמוסי, מפני שבהתבסס על אותם מחקרים ועל מקורות קבליים יכול אידל לטעון (ובצדק!) שהחוקרים שמכחישים את אפשרות קיומו של השיא של "החוויה המיסטית" ביהדות נגועים בהנחות מוקדמות גלויות או סמויות.

אולם כפי שטוען פרופ' בועז הוס בספר שראה אור בימים אלה, ההיזקקות למונחים "מיסטיקה" ו"חוויה" בהקשר זה היא עצמה אינה מובנת מאליה, אלא תוצאה של הבניה היסטורית ואידיאולוגית שנשענת על עולם מושגים וערכים נוצרי־אירופי שיושם על ידי חוקרים מערביים ביחס לתופעות שמקורן בהקשרים היסטוריים, דתיים ותרבותיים שונים לחלוטין. בהקשר של חקר הקבלה, מקורו של שימוש זה בבקשת לגיטימציה ליהדות כדת שוות זכויות במשפחת הדתות (דרך העיסוק האקדמי בה) וכחלק מפרויקט לאומי בהתהוות. כלומר, כמו כל חוקר, גם אידל עצמו אינו פטור מהנחות מוקדמות שמטות את דיוניו לכיוון מסוים, הנחות שעברו בירושה ממייסדי הדיסציפלינה אל מוביליה כיום. למעשה, גם הבחירה לסמוך את הדיון בתפישות הרציפוּת השונות בקבלה דווקא על חיבורו של לאבג'וי, שעוסק באופן כמעט בלעדי במקורות יווניים ונוצריים, משקפת משהו מאותן הנחות מוקדמות.

טענות אלה מבוססות לא רק בעבודתם של חוקרים פוסט־קולוניאליים עכשוויים כמו טימותי פיצג'רלד וטלאל אסד, אלא גם בהנחות העבודה של לאבג'וי עצמו, כפי שהוא מציגן במבוא ל"שרשרת ההוויה הגדולה": "השיטות או הנטיות המצוינות בשמות מוכרים בעלי הסיומת 'איזם' ('ism') אינן על פי רוב מהסוג שההיסטוריון של הרעיונות מבקש לבודד. בניגוד לכך, הן מהוות בדרך כלל הרכבות שכלפיהן עליו ליישם את מתודת החקירה שלו. אידיאליזם, רומנטיציזם, רציונליזם, טרנסנדנטליזם, פרגמטיזם — כל אותם מונחים הרי־צרות ובדרך כלל מערפלי־מחשבה, שלעתים מעוררים את הרצון לסלקם לחלוטין מאוצר המלים של הפילוסוף וההיסטוריון — הם שמות של (מושגים) מורכבים, לא פשוטים. הם מייצגים כמה שיטות נבדלות ולעתים סותרות, שננקטו על ידי קבוצות או יחידים שונים אלה מאלה, (שמרכיביהן) לעתים משולבים אלה באלה באופן מוזר, ושנובעים ממגוון מוטיווציות והשפעות היסטוריות השונות זו מזו".

תוקן על ידי ספרן ב- 19/04/2016 09:02:18