בית פורומים עצור כאן חושבים

מדף הספרים של עכ''ח

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-15/11/2018 05:46 לינק ישיר 
ספרן

ספרן כתב:
     https://www.makorrishon.co.il/judaism/91385/

   



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-15/11/2018 05:59 לינק ישיר 

חזון מדינת ההלכה וישראל העכשווית

חוקה על פי התורה, רצון העם והעדר כפייה דתית: לאחר שנים של עיסוק בסוגיות תורה ומדינה מפרסם הרב עדו רכניץ ספר מפורט על מדינת הלכה, אומר שהמציאות שהוא משרטט הרבה פחות מפחידה ממה שנדמה, וטוען כי לא רק החרדים מתייחסים למדינה כאל שטייטל, אלא גם חלקים בציונות הדתית

"לפני שמכונות הדפוס מתחילות לעבוד", מספר הרב עדו רכניץ, "הסופר מקבל 'העתק שמש' (עותק להגהות אחרונות. י"י). אם הכול בסדר הוא נכנס לתוכנה ומקליק לאישור. רגע לפני שלחצתי על הכפתור שאלתי את עצמי: למה אתה צריך את זה? העלאת שיח על מדינת הלכה היא כניסה למיטה חולה. חוקרי המשפט העברי משחקים בדרך כלל בתחום הבטוח. הם עוסקים בדיני חוזים, נזיקין, קניין, משפחה, מעירים כמה הערות על הדין הפלילי. עיסוק בתיאוקרטיה, לעומת זאת, מזמין צרות. היד רעדה, אבל לחצתי בכל זאת".

למה באמת אתה צריך את זה?
"יש לי חבר מוסיקאי. פעם הוא אמר שכשאתה כותב שיר אתה מסתגר בחדר ושופך את הנפש שלך על היצירה. אבל אז יש איזה רגע שבו אתה נדרש לפתוח את הדלת ולחשוף את האירוע האינטימי לאור, לשחרר את השיר ולתת לו להפוך לנכס ציבורי. אני חושב שקרה לי משהו דומה. הגעתי לעולם הדיינות ולמדע המדינה מתוך מקום מאוד אישי: בקשה לפרוץ את המידור שבין הקודש והחול ובין התורה והחיים. המקום שבו החיבור הזה מתרחש באינטגרציה מלאה הוא במדינת הלכה. ישעיהו ליבמן אמר פעם שלדתי שחי במודרנה אין בררה אלא למדר – לחיות שישה ימים בחול ויום אחד בבית הכנסת. אני לא רוצה לחיות ככה. הדרך לשם עוברת גם ביכולת לחלום חלומות גדולים וגם בפרטים הקטנים: חשוב לי לדוגמה שכל חוזה שאני חותם עליו יהיה תקף על פי ההלכה".

ההישג של בן גוריון

אתה יכול להבין את הפחד העמוק של הישראלי הממוצע, ואולי אפילו הדתי הממוצע, מהמושג מדינת הלכה? גם מי שמכיר את המשפט העברי והאסוציאציה הראשונה שלו איננה שלטון סנהדרין שסוקל מחללי שבת, חושש מזליגה למוטציה בסגנון "שלטון המרנים" בציבור החרדי. ובכלל, נדמה כי האופוזיציה החריפה ביותר למוסדות דתיים ממלכתיים היא מתוך המגזר הדתי.
"הנצי"ב מוולוז'ין כותב שספר בראשית נקרא 'ספר הישר' כי האבות היו ישרים, בניגוד לפרושים בבית שני שהיו צדיקים אבל לא ישרים ולכן יצאו למלחמה נגד כל מי שלא חשב כמותם. מדינת הלכה מודרנית מתוקנת יכולה להתפתח רק על רקע של תרבות ממלכתית עמוקה. הרלב"ג שואל מדוע דוד המלך לא הרג את שאול במערה, הרי מבחינה הלכתית היה לו דין רודף?

"התשובה שלו מפתיעה: דוד לא רצה לתת מקום לתרבות פוליטית של רציחות, שבה הדרך להחלפת שלטון עוברת בחיסול השליט הקודם, למרות שבנסיבות שאיתן הוא התמודד זה היה יכול להיות מעשה מוסרי ומוצדק. זה ניסוח קדום לתפיסה ממלכתית. המנהיג שואל את עצמו איך תיראה החברה בכללה אם אקדם אינטרס נקודתי כזה או אחר. מדינת הלכה ממלכתית לא יכולה להיות מנותקת מההקשר הריאלי של החברה הישראלית בהווה. ברור שכדי להפוך את הרעיון לתוכנית עבודה צריך לעשות חריש חינוכי עמוק.

"הטמעת הממלכתיות היא אולי ההישג הגדול ביותר של בן גוריון. ההבנה שכדי להיות ראוי לאחיזה בהגה השלטון הנאמנות שלך למדינה חייבת לגבור על הנאמנות למגזר שממנו באת. הוא החליש מאוד את המגזרים שלא הבינו זאת וניסו להכפיף אג'נדה מגזרית על הכלל, כמו למשל הקומוניסטים. מדינה איננה קהילה ואי אפשר לנהל אותה כמו שטייטל. לצערי בהרבה מובנים חלק מהעולם הדתי לא הפנים את זה".

צילום: פריץ כהן, לע"מ
דוד בן גוריון נושא דברים בטקס הפרדה שנערך לכבודו במשרד הביטחון, תל אביב, 1963. צילום: פריץ כהן, לע"מ

זו טענה ותיקה נגד החרדים. אתה רואה את זה גם בציונות הדתית?
"לגבי החרדים זה ברור. אף אחד לא חושב שאפשר לקחת את ה'מחבלים' וה'שונאים' בישיבת פוניבז' ולתת להם להפעיל שב"כ ומשטרה. אבל גם לציונות הדתית יש כברת דרך לעשות. יש לא מעט ארגונים שמבקשים לפרק את הרבנות הראשית אם היא לא תקבל את דעתם. תפיסה ממלכתית אמנם לא שוללת מאבק על דמותו ואופיו של המוסד הלאומי, אבל מבינה שעצם קיומו הוא ערך מרכזי ולא חותרת תחתיו. זו המשמעות של היציאה מהגלות שבה היו רק קהילות ומגזרים. חשוב לסייג גם מהצד השני, ממלכתיות לא שווה לפשיזם או להכשרת פעולות לא חוקיות בעליל. ממלכתיות פירושה שהמוסדות הממלכתיים נמצאים מעל המגזר, מעל המגזר אבל לא מעל המוסר".

נטייה לצבור כוח

הרב עדו רכניץ (45) גדל באפרת ולמד בנתיב מאיר ובישיבת ההסדר הר עציון, שבה סיים את לימודי הסמיכה לרבנות. לאחר מכן למד במכונים ארץ חמדה ומשפטי ארץ והוסמך לדיינות. בימים אלה הוא כותב את עבודת הדוקטורט במחלקה למדע המדינה באוניברסיטת אריאל על משנתם המדינית של הרב הרצוג, הרב גורן והרב ולדינברג. הרב רכניץ נשוי לאסנת, אב לחמישה ילדים וגר ביישוב פסגות. מפעלו המרכזי לאורך השנים הוא שותפות ברשת בתי הדין לממונות ארץ חמדה־גזית. הוא ניהל את הרשת, הטמיע בה סדרי דין ונהלים חדשניים במטרה להפוך אותה לאלטרנטיבה ראויה לבעלי דין הנזקקים כיום לערכאות אזרחיות, ומשמש דיין בכיר בתיקים רבים.

התכנסנו לכבוד צאת ספרו "מדינה כהלכה" (הוצאת מגיד). אנחנו יושבים במשכנו של מכון משפטי ארץ ב"בית הגדוד" – מבנה ערבי הממוקם כשני קילומטרים דרומית לעפרה, שנרכש לפני כשני עשורים על ידי היישוב והוסב לבית מדרש. לשנינו נוסטלגיה משותפת. במשך שבע שנים הייתי מגיע למקום מדי יום על אופנוע דרך השטח מעמונה, והשיחות הרבות שהיו לנו אז תחת סוכת הגפנים במקום היו עבורי מקור השראה והפריה שאין לו תחליף. אני מתעכב על הפרק האקדמי במסלולו המקצועי, ושואל אותו על הבחירה ללמוד תואר שני במדע המדינה.

"ב־2005 הוצאתי חוברת בשם 'מדינת הלכה דמוקרטית' שסיכמה מספר נושאים בענייני תורה ומדינה שעסקתי בהם. חשתי אז תקוע, שמשהו חסר. מאוחר יותר הלכתי לאקדמיה ונחשפתי למחשבה מדינית. הרגשתי ששני הצדדים מתרוצצים בקרבי: יש נושאים שבמקורות שלנו הם מובנים מאליהם ובתיאוריה האקדמית נחשבים לחידוש גדול, ומנגד רעיונות שהתחדשו במחקר ומעוררים שאלות הלכתיות מעניינות. הרמב"ם הבין במדע המדינה ברמה הרבה יותר גבוהה ממה שמבין רב ממוצע בדורנו, כי הוא היה מקורב למלך ולא יכול היה להתעלם משיקולי מדיניות ציבורית. כשהצפתי את השאלות גיליתי שהפוסקים התייחסו ללא מעט מהנושאים והציעו תשובות, אבל הבנתי גם שאין דרך לפתח את ההלכה בתחום הציבורי בלי לקיים את הדיאלוג הזה".

הרשה לי להיות פשטני לרגע: הראשונים מתחבטים בשאלת מוסד המלוכה, האם הוא מצווה ואנחנו צריכים לשאוף לחדש אותו או רשות. בעולם הדמוקרטי שבו אנחנו חיים השאלה כבר הוכרעה. אז איפה הרלוונטיות של השיח ההלכתי?
"אחת ההנמקות לכלל 'דינא דמלכותא דינא' מסבירה שהמלך הוא הבעלים של הקרקע במדינה, וכבעלים הוא יכול להתנות ולדרוש ממי שגר על הקרקע שלו לציית לחוקים. הבה נבחן זאת רגע במשקפיים של מדע המדינה: יש כאן הנחה מובלעת שהמלך לא יכול לכפות את החוק שלו על העם ללא הסכמת העם. כלומר, מקור הסמכות שלו הוא ריבונות העם. אחת האפשרויות שלו לרכוש את הסכמת העם היא באמצעות שימוש בכוח הכלכלי שהוא מחזיק – הוא מעניק לאזרחים אדמות בתמורה לכפיפות לשלטון החוק. היום המלך איננו הבעלים של הקרקעות, וממילא אין לו סמכות כפייה והכוח חוזר לעם שהוא מקור הריבונות. בעיניי זה מרתק. אתה מזהה הנחות דמוקרטיות בתוך שיח תלמודי שמתקיים בעולם שמכיר רק את המונרכיה".

בספרו החדש מבקש הרב רכניץ לפרק את המושג "מדינת הלכה" בניתוח הלכתי מקיף. חוויית הקריאה תלויה בעיני המתבונן. יהיו קוראים שהתיאור המוצע רק יחריף את החשש שלהם מרוב דתי עתידי בכנסת, שעשוי אולי להציע אי פעם את הרעיון. אחרים אולי יירגעו כשיראו שהרבה מאוד מוסדות שלטוניים ועקרונות מנהליים יישארו בדיוק כפי שהם עכשיו.

הספר נפתח בפיתוח של שש הנחות יסוד: הראשון, ההלכה מעלה על נס את השילוב שבין התורה והמדינה ומסתייגת עמוקות מפיצול או הפרדה ביניהן; השני, המשטר הדתי היהודי אינו מבוסס על שלטון אנשי הדת אלא על חוקה דתית, שהיא חוק התורה. כך קטן הסיכון שבני אדם יצברו כוח מופרז בחסות הדת תוך פעולה בניגוד לערכים שעליהם היהדות מבקשת להגן; החוק הדתי איננו מערכת סגורה והמחוקק יכול לתקן תקנות; השלישי, המשטר מפוצל בין שני מוקדים – מוקד דתי שבמרכזו הסנהדרין העומדת בראש מערכת המשפט, ומוקד אזרחי הכולל את המלך ואת נבחרי הציבור; הרביעי, בין המוקדים ישנם איזונים, בלמים ויחסי גומלין; החמישי, בשל העדרם של תנאים לכינון משטר מלוכני, שיטת המשטר המועדפת על ההלכה בזמן הזה היא כזו המבוססת על רצון העם. גם אם ישתנו הנסיבות העם רשאי לצמצם את סמכויות המלך ולהשאירן סמליות; השישי, ההלכה מכירה בחירות הפרט ובריבונות העם, ומסתייגת מכפייה דתית ברשות הפרט.

פוסקי ההלכה הקדימו את מונטסקיה ברעיון הפרדת הרשויות?
"לבני אדם יש נטייה לצבור כוח, ומשצברו אותו הם נוטים להשתמש בו בצורה לא הגונה. זהו הטבע האנושי, ולכן הפרדה בין הסנהדרין כמוקד הדתי של השלטון לבין המלך כמוקד פוליטי־אזרחי פשוטה לפוסקים. הפרדת הרשויות הכרחית כדי למנוע מהכוח להפוך למוחלט ולהוביל להשחתה. אגב, זה נכון לכל הכיוונים. אם בית המשפט העליון היום היה יודע שבמצבים קיצוניים הכנסת יכולה לפזר אותו או לפטר מי מחבריו, ההתנהלות שלו הייתה מאוזנת יותר. אחת הבעיות בשירותי הדת בישראל היא שהמערכת הפוליטית, ובמידה מסוימת גם המערכת המשפטית, לא מעוניינות להתערב בהם ולתקן את הליקויים. אם הייתה מעורבות גדולה יותר, היינו רואים איכות אחרת".

כפייה לא רלוונטית

אגב סוגיית הכפייה, ההלכה לא מבחינה לעניין זה בין מצוות שבין אדם למקום למצוות שבין אדם לחברו. איך מדינת הלכה יכולה לשמור על חירות הפרט?
"מדובר במתח פנימי בתוך ההלכה. הבחירה החופשית היא אחד מעיקרי האמונה, ומאידך בהלכה יש מושג של 'כופין על המצוות'. המתח מתחדד בעולם מודרני שבו למדינה יש כלים טכנולוגיים למעקב אחרי האזרחים, ולכאורה הדרך לטוטליטריות סלולה. הרמב"ם התייחס לזה וטען שמנגנוני האכיפה בהלכה מתמקדים במרחב הציבורי ולא נכנסים לרשות היחיד. זו הסיבה שקרובים פסולים לעדות – אנו רוצים שהסביבה המשפחתית תישאר סטרילית ומוגנת מהתערבות משפטית. הגמרא מספרת על עד אחד שהעיד שפלוני עבר עברה. בית הדין הלקה את העד בטענה שהואיל והוא עד אחד עדותו פסולה ולכן היא עולה כדי לשון הרע. המשמעות התוצאתית היא תמריץ שלילי להלשנות. ככה שומרים על הבחירה החופשית.

"יחד עם זאת, להלכה חשוב לשמור על צביון רשות הרבים. עברות בפרהסיה הופכות לחלק מהנורמה הציבורית, ואת זה היא לא יכולה לקבל. בכל מקרה, מבחינת הפוסקים אין לכך שום משמעות מעשית, כי זה רלוונטי רק בעולם תיאורטי שבו 99 אחוז מהיהודים הם שומרי מצוות. כבר החזון איש כתב שכפייה דתית רלוונטית רק במקרים שבהם היא מגבירה את שמירת המצוות, ובימינו היא נתפסת כבריונות וגורמת להתרחקות. הקביעה של החזון איש משמעותית, כי היא מבחינה בין מצוות כמו תפילין שהן מצוות מוחלטות שחלות תמיד לבין מצוות כמו תוכחה או אכיפה משפטית דתית שהן מצוות תוצאתיות, כלומר חלות רק אם הן מובילות לתוצאה רצויה.

"לרב קוק היה ניואנס דומה. אנחנו מכירים את עקרון הנזק של ג'ון סטיוארט מיל, שלפיו מותר לחברה לפגוע בזכויות הפרט או בחופש הפרט במקרים שבהם הפעולה שלו פוגעת בציבור. בהשאלה, אנו מאמינים שעבודת ה' היא תנאי לקיומו ולשרידותו של העם היהודי, ולכן עברות דתיות פוגעות בליבת הקיום ואי אפשר להיות סובלני כלפיהן. אפשר לכנותן 'חתרנות רוחנית'. אלא שגם הוא גורס שאין שום טעם באכיפה אם היא לא אפקטיבית ולא משנה את המצב. האם העמדה ההלכתית היא פלורליסטית? התשובה שלילית. מנגד, האם זה אומר שבמדינת הלכה ייתנו דוחות תנועה למי שנוסע בשבת? גם כאן התשובה שלילית. דבר כזה יקרה רק אם שמירת שבת תהפוך לנוהג של 99 אחוז מהעם. זה לא משהו שאפשר להשיג באמצעות רוב של 61 חברי כנסת".

אתה מציין בספר שהדין הפלילי המוכר לנו לא ישתנה במדינת הלכה.
"נכון. הרמ"א פוסק שהכלל 'דינא דמלכותא דינא' מתייחס לתקנות שהן לטובת השלטון, כמו מערכת המס, או לתקנות שהן 'לתיקון המדינה', והדין הפלילי כלול בקטגוריה הזו. הסיבה היא שחוק העונשין והוראות חוק פליליות אחרות מחייבות מידה של גמישות כדי להתמודד עם אתגרים משתנים. לפעמים צריך להחמיר או להקל בענישה מסוימת, או להתמודד עם בעיה חדשה בסנקציה פלילית. זה חלק מהסמכות של נבחרי הציבור".

אז מהם התחומים שבהם משפט התורה נשמר ולא עובר מטמורפוזה באמצעות תקנות ציבור?
"התחומים המרכזיים הם דיני המשפחה, דיני ממונות והדין המנהלי. גם שם התמונה מורכבת: ההלכה מכירה בצורך של החברה או השוק להתמודד עם שינויים, ולכן תומכת בתקנות במקום שבו הן נדרשות. הרב הרצוג אמר שהתקנות חלות במקומות שבהם נוצר שינוי משמעותי במציאות והפוסקים נדרשים להתמודד איתו. המצאת הדפוס היא דוגמה יפה. לפני הדפוס, כל המחברים היו שמחים שמישהו יעתיק להם את הספר כי אחרת אף אחד לא יקרא בו, ומושג ההגנה על זכויות יוצרים היה מצומצם לגנבה של רעיונות בלבד. כשהומצא הדפוס, האינטרס שלהם השתנה – לשמור על הזכויות שלהם כדי למכור ספרים. כך נוצר ענף משפטי שלם יש מאין. במצב כזה הפוסק חייב לתקן תקנות או להכיר בתקנות אזרחיות. אך האם בנוגע לרכישת כיסא קרה שינוי משמעותי ב־3,000 השנים האחרונות? לא. גם אם אתה מזמין אותו ברשת, בסוף הוא מגיע אליך הביתה והלכות קניין חצר או קניין משיכה רלוונטיות".

מחויבים לחוק, לא לדין

"תחום נוסף שעבר שינויים הוא דיני העבודה. המהפכה התעשייתית הפכה מיליוני חקלאים לשכירים במפעלים, ויצרה עולם חדש לגמרי שבו צריך להגן על זכויות העובדים באמצעות חוקי המגן בעבודה. דיני קניין ודיני חיובים קיימים אלפי שנים בהלכה, אבל האם קיימת התייחסות הלכתית לחוק עבודת נשים? התשובה שלילית. החוק הזה הוא תקנה אפשרית, ובעיניי ראויה. הוא מבסס ערך יהודי מובהק בכך שהוא מאפשר לנשים עובדות לשמר גם את הנשיות שלהן וגם את האימהות שלהן, ולכן אין סיבה לא להכיר בו.

"דוגמה שלישית היא המצאת החברה בע"מ. זהו כלי כלכלי־משפטי שצמח מלמטה כדי לפתח את השוק. אנשים הבינו שכדי לגייס הון ולעודד אנשים להשקיע בחברות, אתה חייב לאפשר להם להיות בעלי מניות מבלי לשאת באחריות אישית לחיובים של החברה. בזכות זה התפתח המשק המודרני. הפוסקים מכירים – לפחות דה־פקטו – בישות המשפטית הפיקטיבית הנקראת 'חברה בע"מ' למרות שהיא מאתגרת עקרונות בחושן משפט. מכל הדוגמאות הללו אפשר לראות שההלכה משמרת את הדרישות, הערכים והנורמות שלה וגם קשובה לשינויים חברתיים וכלכליים".

על מנת שדיין שעוסק בתחומים הללו יוכל לקחת בחשבון את "תקנות הקהל" הרלוונטיות, הוא צריך להכיר לא רק את חוק זכויות יוצרים, דיני המגן בעבודה וחוק החברות, אלא גם את ההלכות שהתחדשו בפסיקת בתי המשפט.
"כדיינים אנחנו לא מחויבים לדין הישראלי אלא לחוק הישראלי. אנחנו מבחינים בין הכנסת הנבחרת שחוקיה הם 'תקנות הקהל' שנלקחות בחשבון בפסיקה, לבין מערכת המשפט שבמובן מסוים מתחרה במשפט הדתי. בחזון שלנו מערכת המשפט היא המוקד הדתי, ולכן תמצא אצל כל הפוסקים התנגדות עקרונית וגורפת לבתי המשפט האזרחיים שלמעשה תפסו את המשבצת הדתית, אך לא תמצא התנגדות גורפת לכנסת. בתי הדין הפרטיים הציוניים היום לוקחים בחשבון חלק מחוקי הכנסת אך בלי הפרשנות של בתי המשפט. התוצאות, אגב, לא רעות בכלל. אף אחד לא טוען שפסקי הדין שלנו תלושים מהמציאות".

דיינים בבתי הדין צריכים לדעתך ללמוד משפטים כחלק מהכשרתם?
"לא, כי כאמור הלימודים כוללים הרבה פסיקה שלא רלוונטית עבורנו, אבל הכשרה של דיין בהחלט צריכה לכלול היכרות טובה עם חוקי המדינה הרלוונטיים. יש התחלה של שינוי בנושא אבל המצב ודאי רחוק מלהיות מושלם. בתי הדין הרבניים פוסקים לפי חוק יחסי ממון, ודיין שם חייב להכיר את החוק לפני הוא מתמנה לתפקיד. דיין בבית דין פרטי חייב להכיר את חוק המקרקעין, חוק החברות, דיני עבודה ועוד".

נעה עם מצפן

האם במדינת ההלכה העתידית יהיה שוויון לנשים?
"השוויון הוא ערך בהלכה, אבל לא ערך עליון ולא ערך בלעדי. האם יש הבדל מדיד בין ישראל לכהן? לא, ובכל זאת לזה מותר לשאת כפיו ולזה אסור. בהלכה יש שונות משפטית שלא ניתנת להוכחה בכלים מדעיים, ויש עקרונות הלכתיים שהם חלק מיסודות השיטה ולעולם לא ישתנו. לדוגמה: האיש מקדש את האישה ולא להיפך. יחד עם זאת, ההלכה כוללת גם מנגנונים שנועדו למנוע ניצול לרעה של המצב המשפטי, כמו כפיית גט במקרים מסוימים. את חוסר הסימטריה הבסיסי לא נשנה, אבל זה לא פוטר אותנו מלעשות את המרב בפרטים הקטנים".

צילום: מרים צחי
הרב עידו רכניץ. צילום: מרים צחי

במדינת הלכה עתידית אישה תוכל להיות פוסקת הלכה, להעיד, לכהן כדיינת?
"למיטב הבנתי, אין שום מגבלה הלכתית האוסרת על אישה לפסוק הלכה. לגבי שפיטה, התוספות דנים במעמדה של דבורה הנביאה, ששפטה את ישראל מכוח כך שהקהל קיבל אותה עליו. יש שאלה מה כללו הסמכויות שלה אחרי הקבלה וצריך לדון בזה. לגבי עדות, שתי נשים לא יכולות להיות עדות כשרות בקידושין. אבל זה רק בשוליים, בדיני ממונות ובדין הפלילי מקבלים עדות נשים בפועל, כי גם עדויות של גברים לא מתקבלות כ'עדות' במובנה ההלכתי המקורי אלא כ'אומדנה'. הפערים הם בעיקר במישור הפורמלי, לא המהותי.

"משפטן אחד כתב ספר על מעמד האישה בהלכה וטען שנשים הן רחמניות ועדינות, ולכן רוצים להגן עליהן ולהרחיקן מהזירה האגרסיבית של בית המשפט. חשבתי לעצמי, בתורת הקבלה זה הרי הפוך, האישה היא זו שמזוהה עם צד הדין. אז מי צודק? התשובה היא שאין לי מושג, אולי הן רחמניות יותר ואולי פחות ואולי יש נשים כאלה ויש כאלה. בסוף כיהודים מאמינים יש לנו קבלת עול מול הגבולות של ההלכה.

"האמונה היהודית מבוססת על סיפור העקדה. ברוך ה' אנחנו לא נזקקים היום למסירות נפש על שמירת המצוות, והמבחן שלנו מצטמצם – האם אנחנו יכולים לעקוד את ההבנה שלנו מול רצון ה' במקרים שבהם אנחנו לא מבינים אותו עד הסוף. חשוב לזכור שהנקודות שבהן האדם מרגיש פער עמוק בין דרישות ההלכה לבין האינטואיציה שלו הן מועטות מאוד, וקיימות בקצה של הקצה. וגם את הפער הזה ניתן לצמצם כשבוחנים כל מקרה לגופו בכלים הלכתיים. כשאני קורא את 'והוא ימשול בך', ברור לי שזו קללה ולא עיקר אמונה שצריך לשמר. מצד שני, צניעות היא ערך יסודי בתנ"ך ובחז"ל.

"זה מתחבר עם סוגיית מינוי המלך בהלכה, שהטרידה אותי ברמה האישית במשך הרבה מאוד שנים. כשאתה קורא את הסוגיות ואת הלכות מלכים ברמב"ם ברור לך שדרך המלך בפסיקה היא שעם ישראל בארץ ישראל צריך למנות עליו מלך מזרע דוד שיוריש את המלוכה לבניו. מצד שני, באינטואיציה שלי זו שיטת משטר רעה".

כי גם אם תצליח למנות את דוד המלך בכבודו ובעצמו, אף אחד לא ערב לך שהנכד שלו לא יהיה רחבעם.
"בדיוק. ולכן שאלתי את עצמי האם נכון לכתחילה 'לעקוף' את המצווה הזו. ואז גיליתי שהרב קוק כתב שהמלך יכול להיות עם סמכויות רחבות או מצומצמות, וככל שהעם נמצא ברמה רוחנית ותרבותית גבוהה יותר כך ראוי לצמצם את סמכויות המלך. להבנתי כוונתו שניתן להשאירן סמליות כמו אצל מלכת אנגליה. לכן הנביא אומר שלעתיד לבוא דוד המלך יהיה נשיא ולא מלך.

"אתה רואה כאן היפוך ערכי מדהים: הרב קוק לא תפס את הדמוקרטיה כבעיה אלא כפתרון. אני מרגיש שזה מה שנדרש מאיתנו הרבנים גם בסוגיית מעמד האישה, לברר מה מהשינויים שהובילה המהפכה הפמיניסטית מבורך וראוי ומה הם סיגים שצריך להסיר. גם אם תיקח את הפוסקים השמרניים ביותר, אף אחד לא רוצה באמת לחזור לעידן 'צאינה וראינה' והאנאלפביתיוּת. ההלכה היא מוסד שמרני שמתפתח בזהירות, עקב בצד אגודל, תוך בחינת ההשלכות וההשפעות ותוך שמירת ערכי הליבה. אבל גם אם זה קורה לאט, זה קורה, והיא מתפתחת תוך שמירה על מהותה. ההלכה קשובה לחיים ולאתגרי השעה ונעה, כל הזמן נעה, אבל עם מצפן".





דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-19/11/2018 15:32 לינק ישיר 
ספרן



תוקן על ידי ספרן ב- 19/11/2018 13:36:00




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-22/11/2018 09:48 לינק ישיר 


             https://ayeca.shop/wp-content/uploads/2018/10/%D7%9C%D7%94%D7%91%D7%99%D7%9F-%D7%97%D7%A1%D7%99%D7%93%D7%95%D7%AA.pdf

    



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-3/12/2018 23:11 לינק ישיר 

�עט צרי ע� ח�שה חו�שי תורה.PNG



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-12/12/2018 07:02 לינק ישיר 


  'המעין' טבת, תשע'ט

   http://www.machonso.org/uploads/images/228_small.pdf



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-12/12/2018 12:22 לינק ישיר 
ספרן

"ספרו של רבנו חיים מוואלוז'ין "נפש החיים" התקבל בכל שדרות עם ישראל כספר בסיסי לאמונה ולהשקפת עולם של תורה. בספר זה מלמד אותנו רבנו – שהיה בחיר תלמידיו של הגאון מווילנא – את השקפת עולמה של תורה על האדם מישראל וייעודו. בארבעת שעריו מסביר רבנו בצורה מסודרת ובנויה היטב, את עניינו של האדם, עניינה של התפילה, שורש האמונה, וכוחה של תורה. והוסיף עוד שמונה פרקים שבהם הוסיף להסביר את היחס הנכון שבין כוונה ומעשה בקיום מצוות, וכן נגע בנושאי הענווה והיראה.

את הספר כתב רבנו בתקופה שבה פרחה תנועת החסידות, ותורתה פשטה ברחבי מזרח ומרכז אירופה, ובמקביל להופעת ספריהם של גדולי החסידות שכבר יצאו לאור בתקופה זו. אמנם רבנו לא הדפיס את הספר ובנו הגדול ר' איצלה הוציאו לאור, אך הוא פקד על בנו ביום פטירתו להוציאו לאור, כפי שנאמר בהקדמתו.

במהדורה זו הספר יוצא לאור מחדש, יחד עם השוואות לכתבי גדולי החסידות, וכמו כן לספרי יסוד במחשבת האמונה הישראלית הטהורה, שגם מהם שאב רבנו, ככתבי מהר"ל מפראג השל"ה הק' ועוד, וכמובן עם מקורות נוספים מתורת רבו הגר"א זלה"ה, במטרה להוציא דבר שלם, המבסס מן המסד ועד לטפחות את העולם הרוחני של הספר, על יסודותיו בתורת רבותינו הראשונים ההולכים בתורת הסוד, וכלה בתורת החסידות כפי שהשתקפה בתקופת רבנו, דהיינו עד הדור הרביעי לחסידות.

עמוד נוסף שעליו מתבססת העבודה הוא תורת מרן הראי"ה קוק זצ"ל. אחד היה אברהם, אחד שאיחד בקרבו את התורות השונות של בית ישראל; מצד אביו היה מצאצאי תלמידי הגר"א, ומצד אמו היה נכד לתלמידי אדמו"ר בעל הצמח צדק מליובאויטש. הוא עצמו למד בישיבתו של רבנו – בוואלוז'ין, היה תלמיד חבר לבעל הלשם – חניך בית המדרש של תלמידי הגר"א בתורת הקבלה, ומאידך גיסא עסק הרבה בחסידות, וספרי אדמו"ר הזקן, מוהר"ן מברסלב ושפת אמת לא משו משלחנו. תורתו היתה בלולה מכל, והוא השכיל למזג את השיטות ולצקת אותם בשפתו המיוחדת לדרך אחת כוללת.

ברוב המקומות לא הורחבו ההסברים בניתוח ההבדלים שבין דברי רבנו לשיטות הנוספות, ועיקרן של דברים הם בעיקר הבאת הדברים כלשונם ובהפניה למקורות נוספים, בכדי שהלומד יוכל להסיק את הדברים בעצמו, וללא הכוונה מראש. לעיתים נוספו דברי הסבר ומיקוד ובקצת מקומות ישנן הרחבות משמעותיות יותר, אך עיקרו של הספר נועד לאפשר למעיין לדרוך בדרכו שלו.

נעשתה עבודה רבה בספר בתיקון שגיאות הדפוס הרבות. כל מראי המקומות נבדקו ואומתו, ונוספו עוד מראי מקומות ומקורות למאות. כל ראשי התיבות נפתחו, ופסקאות גדולות חולקו להקל על המעיין. לא תורגמו הציטוטים בארמית מספר הזוה"ק וכד', כדי להרגיל את הלומד והמעיין ללמוד את הדברים בלשון הזוה"ק ולא בתרגום שהוא מהווה כבר פירוש לכשעצמו"

======**=====**======**======

 המחבר: הרב חיים מרקוביץ, מעלה אדומים.

הספר רב היקף (כ640 עמודים) יצא לאור בהוצאת "שם", ירושלים וניתן להשיגו אצלנו

מחיר הספר (כולל משלוח בדואר) 95 ש"ח



תוקן על ידי ספרן ב- 12/12/2018 10:53:06




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-12/12/2018 12:24 לינק ישיר 




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-20/12/2018 16:58 לינק ישיר 


   

 מתוך נושא ראשי - פרשנות ותרבות - סדרה חדשה
פילוסופיה. ספרות ומה שביניהן 
סדרת פרשנות ותרבות - סדרה חדשה
מאת עדי פרוש
לחץ להגדלה

תאור
יצירות ספרות אינן מחקרים פילוסופיים, אבל נושאים לא מעטים העסיקו גם סופרים וגם פילוסופים. בעולם הבדיוני הקונקרטי שנרקם ביצירות ספרות מובלעות לא פעם עמדות פילוסופיות כלליות, וספרו של עדי פרוש עוסק בניתוח העמדות הפילוסופיות המובלעות ביצירות מופת של דוסטויבסקי, קפקא, בורחס ואחרים. בין השאלות הפילוסופיות שנדונות בספר: חיים ללא מוות – האם הם רצויים? האם הערך שאנו מייחסים לחירות מתיישב עם הערך שאנו מייחסים לאושר? כיצד יש להתייחס לדחף לנקמה, ומה ההבדל בינו לבין השאיפה לצדק? מהו היחס הראוי להונאה עצמית - האם תמיד צריך להסתייג ממנה?
מטרתו העיקרית של הספר היא לחשוף את העמדות הפילוסופיות המובלעות ביצירות ספרות שעוסקות בשאלות אלה, לבחון אותן ולברר אם הן בנות תוקף. שאלות פילוסופיות אחרות שנדונותױ בספר סובבות סביב החשיבות שמיוחסת ליצירות ספרות: האם הן מהוות מקור לידע על האדם ועולמו, כפי שסבורים רבים? האם התגובות הרגשיות של הקוראים לגורלן של דמויות בדיוניות הן תגובות רציונליות? 
כל השאלות הנדונות בספר נדונות בו באופן מעמיק, בניסוח מדויק ובלשון בהירה, והוא עשוי לעניין כל קורא ספרות המתלבט לעיתים גם בשאלות פילוסופיות.

פרטי הספר
דאנאקוד: 249-50589
ISBN: 978-965-540-803-4
נושאים: פרשנות ותרבות - סדרה חדשה פילוסופיהספרות 
הופעה: דצמבר 2018
שפה: עברית
רכה
15X22
500 גר'
352 עמודים

נמצא במלאי
מחיר קטלוגי: 99.00 ₪מחיר באתר: 84.00 ₪

הוסף לסל






דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-20/12/2018 17:10 לינק ישיר 

  

כרם היה לשלמה

האל, התורה וישראל בכתבי ר' שלמה הלוי אלקבץ

מאת ברכה זק

ספריית גולדשטיין-גורן במחשבת ישראל

 

ר׳ שלמה הלוי אלקבץ מוכר בכל בית ישראל כמחברו של הפיוט לכה דודי. אלקבץ היה מראשי המייסדים של קהילת המקובלים שחיו בצפת במאה השש עשרה. ביחד עם חברו ר׳ יוסף קארו קבע אלקבץ את דפוס עולמה הרוחני של הקהילה. אלקבץ, יליד סלוניקי,חיבר ספרים רבים טרם בואו לצפת, חלקם הושלם בצפת, חלקם אבד ואיננו. הרעיונות הגלומים בהם השפיעו השפעה מכרעת על פיתוח התכנים העיוניים שהעסיקו את מקובלי צפת והיו בסיס לעיצוב אורח החיים שלהם.

הספר מציג את תפיסותיו של אלקבץ ואת דרך התגבשותן. הוא מברר כיצד פתר אלקבץ בעיות הקשורות להשקפות המקובלים עלהאלוהות; הוא מצביע על מאמצי אלקבץ להבהיר מה הן האמונות הכלולות בתורת ישראל ומה גדולתן ולשכנע שבהן צריך האדם מישראל לדבוק; הספר מלמד גם על הזדהותו של אלקבץ עם כאבו של עם ישראל השרוי בגלות ועל געגועי הגאולה שלו.

פרופ׳ ברכה זק היא פרופ׳ אמריטה במחלקה למחשבת ישראל ע״ש גולדשטיין-גורן של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. ספריה הקודמים: ׳בשערי הקבלה של רבי משה קורדובירו׳ (תשנ״ה); ׳שומר הפרדס: המקובל רבי שבתי שעפטל מפראג׳ (תשס״ב); ׳מעיין עין יעקב לר׳ משה קורדובירו׳ (תשס״ט) שההדירה וערכה; ו׳ממעיינות ספר אלימה לר׳ משה קורדובירו ומחקרים בקבלתו׳ (תשע״ד(.



  



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-21/12/2018 07:40 לינק ישיר 


   https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5428038,00.html#autoplay

   ×¢×˜×™×¤×ª הספר ()



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-21/12/2018 09:10 לינק ישיר 



  

גב הספר

אהבה הרמונית עומדת ביסוד תורתו של ר’ עקיבא: הרמוניה של רוח, נפש וגוף. במישור המעשי הוא החמיר באהבה והקל בגירושין ועמד על הסיכוי להתחלה של אהבה חדשה; הרועה הבוּר שהופיע לראשונה באגדות בסיפור אהבה ונעשה לגדול חכמי ישראל, פיתח שיטה הגורסת שהאהבה אחת היא אם גם מופעיה רבים. מקורה באהבת איש ואשה אך אותה אהבה ממש באה על ביטויה באהבת הרֵע, באהבת החוכמה, באהבת האדם ובאהבת אלוהים. הוא הציל את שיר האהבה בה”א הידיעה, הלא הוא שיר השירים, משכחה, ומיקם אותו בקודש הקודשים; קבע את “ואהבת לרעך כמוך” ככלל הגדול ממנו נובעת תורת המוסר כולה; חינך לחיבה לכל אדם שנברא בצלם; קיים את מצוות אהבת אלוהים בכל לבבו, בכל מאודו ובכל נפשו –  אהבה עד כלות הנשמה והיה היחיד שנכנס לפרדס האהבה ויצא ממנו בשלום. רעיונותיו, הליכותיו ופסיקותיו הניחו את היסוד לחוכמת האהבה בתרבות ישראל.

 

נפתלי רוטנברג לומד ומלמד את חוכמת האהבה מזה כשלושה עשורים ופרסם מאמרים וספרים רבים על אהבה ונושאים אחרים.


תוכן העניינים

▼



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-22/12/2018 18:42 לינק ישיר 

ב-כללי  53 Words

"מהי תודעה?"/ בעריכת אבי אלקיים ועודד מימון

"מהי תודעה?" בעריכת אבי אלקיים ועודד מימון, אדרא, 2018, 811 עמ'.

זו אינה עומדת להיות סקירה ממצה של הספר, שכן הוא רחב יריעה ואין לי האפשרות לזה. גם לא קראתי לגמרי את כל המאמרים בספר, רק את אלה שעניינו אותי יותר. לכן תחת זאת אזכיר כמה דברים בולטים מתוך הספר, וכן תיאור סכמתי שלו. התלבטתי אם בכלל לכתוב עליו משהו, בעקבות מה שהזכרתי, אך משהו עדיף מכלום, הלוא כך?

ובכן, מדובר באסופה של מאמרים מדיסיפלינות שונות ומגוונות. מיתולוגיה, פילוסופיה ואסתטיקה; פסיכולוגיה; מדעי המוח ומתמטיקה; מיסטיקה; יהדות, נצרות ואסלאם; הינדואיזם וזן-בודהיזם; וגישות רוחניות בנות זמננו.

כלומר, הגישה של הספר היא אינטר-דיסיפלינרית במובהק, לטוב ולרע. לטוב – מכיוון שאנו יודעים כה מעט על התודעה, טוב שניעזר בכל תחום דעת שיכול להתברר כמועיל; ולרע – כי אני בכל זאת חושב שכאן עדיף להתמקד. רוב התחומים המוצגים בספר תורמים לנו מעט מאוד להבנת התודעה, לדעתי, ואולי היה עדיף להתמקד בתחומים שמתמקדים בשאלה הזו בכלים מדעיים, הווה אומר – פסיכולוגיה ומדעי המוח, עם הדגש על האחרון.

ובכן, אני אתמקד כאן בעיקר בתחומים אלה, שנראים לי יותר חשובים, ובכל אופן יותר מעניינים אותי.

תחילה, ראוי שנשים לב שכותבים שונים בספר מחלקים את מושג התודעה החמקמק לכמה סוגים. כך, למשל, בני שנון, במאמרו "התודעה האנושית וחקירתה בפסיכולוגיה" מבחין בין תודעה חושית, תודעה נפשית ומטא-תודעה (ראו עמ' 171-173). התודעה החושית מבחינה בין אורגניזמים חיים לעצמים דוממים. מודעות נפשית פירושה שלבני אדם יש חוויה סובייקטיבית מובנת ומבוררת. המטא-תודעה היא יכולת הרפלקסיה, יכולתה של הנפש להתייחס לתוצריה שלה כאל מושאים לחקירה נוספת. תודעות אלו הוא מכנה תודעה 1, 2 ו-3, ובהמשך הוא מציין גם תודעה 4 ו-5. זה קורה כאשר בהמשך הוא מספר על מחקרו על סם האיוואסקה, הנפוץ בדרום אמריקה ומשנה את התודעה.

לעומת זאת, רועי סלומון, במאמרו "בין אני לבין עצמי – כיצד המוח בונה את המודעות ואת העצמי", מבחין בין עצמי מינימלי, עצמי מודע ועצמי נרטיבי (ראו עמ' 330-334). העצמי המינימלי אינו דורש שפה או ידיעה ומבוסס על תהליכים לא מודעים. העצמי המודע מתייחס לאופן שבו הסובייקט הופך לאובייקט המיוצג במודעות. העצמי הנרטיבי, שהוא גם המאוחר ביותר בזמן ומתחיל להתגבש מגיל ארבע-חמש, הוא העצמי שבו אנו מתחילים לצבור זיכרונות אוטוביוגרפיים, שמתוכם צומח נרטיב גמיש ואקלקטי שהוא סיפור חיינו.

בספר מופיעות הבחנות נוספות, וגם בעברית יש לנו כמה מילים די חופפות לתופעה – תודעה, מודעות, מודעות עצמית והכרה, מה שיכול ליצור בלבול מסוים. ובאמת, לתודעה יש כנראה כמה רמות. הדבר המעניין ביותר הוא הגרעין הפנימי ביותר שלה, כיצד תופעה אובייקטיבית הופכת לחוויה סובייקטיבית, אך לגבי זה – צר לי לאכזב אתכם – המדע לא מספק גישה כלל. בכמה מקומות בספר העובדה הזו מצוינת. אך מסביב לגרעין הזה יש כמה פעולות של התודעה, שאותן אכן התחילו לחקור בזהירות.

מבחינה היסטורית, חקר התודעה התחיל לצמוח רק מלפני כ-30 שנה. זה קרה, בין היתר, בזכות מכשירים חדשים, כדוגמת fMRI ודומיו, שנתנו כלים ביד החוקרים. גם צריך לזקוף קרדיט גדול לטובת פרנסיס קריק, זוכה הנובל בעבור מציאת צופן ה-DNA, שבהמשך דרכו פנה לחקר התודעה והיה חלוץ בתחום. באחד מספריו הידועים הוא ממריץ חוקרים להתחיל לחקור את התודעה דווקא בשדה הראייה, שעליו יש לנו מידע רב מאוד. גם הוא חשב שחקירת הגרעין הקשה של התודעה יכולה לחכות לתורה.

ועתה, הנה בכל זאת מחקר שנראה לי משמעותי ופורץ דרך: אביבה ברקוביץ' אוחנה, במאמרה "מדיטציה, חקר המוח ותודעת העצמי", מציגה את מחקר המטא-אנליזה של החוקר מרקוס רייצ'ל:

 

<* style="border-style: solid; border-color: #57ad68; border-image: initial; border-width: 0px 3px 0px 0px; font-style: italic; margin: 1.4em 0px 1.4em 1em; padding: 0px 1.313rem 0px 0px;">

"הממצא המפתיע היה כדלקמן: ללא קשר למטלה, ללא קשר למעבדה, מעבר לשימוש במכשירים השונים, ישנה רשת מסוימת שפעילותה תמיד יורדת כאשר הנבדקים עוסקים במטלת קשב סנסו-מוטורית כלשהי במעבדה. רייצ'ל כינה את הרשת הזו 'רשת ברירת המחדל'… כלומר, רשת זו נדלקת ופועלת כברירת מחדל בזמני מנוחה, אך ברגע שאנו נדרשים לבצע מטלת קשב סנסו-מוטורית כלשהי, היא מיד 'נכבית'… למעשה, ניתן לחשוב על רשת זו כמין 'שומר מסך', הנדלק מיד כאשר המחשב אינו נדרש לפעילות" (עמ' 348).

 

התברר שהרשת הזו עובדת כאשר נזכרים בזיכרונות, מתכננים, מקבלים החלטות, או עוסקים בדימוי העצמי.

מה שמעניין במיוחד כאן הוא שבהמשך המאמר הכותבת מתרכזת במתרגלי מדיטציה, המתרגלים חיבור לא שיפוטי לכאן-ועכשיו, והיא מראה שמחקרים הראו שרשת ברירת המחדל שלהם פעילה פחות מאשר אצל אנשים אחרים. כלומר – הם הצליחו לשנות את מבנה מוחם והגבירו את הקשב שלהם. היא גם מראה השפעה על העצמי הנרטיבי שהזכרנו קודם והפחתת ההסתמכות עליו.

מאמר מעניין נוסף הוא של רפאל מלאך – "השתקפויות עצביות: תודעה, מודעות ופעילות תאי העצב". הוא מראה שבפעילות חישתית, כמו ראייה, תאי עצב נוטים לפעול בחבורות, תוך השפעה הדדית זה על זה. מעין 'התלקחויות' של אזור מסוים. זה אמנם רחוק מאוד ממוקד התודעה עצמה, אך כל תודעה בעצם קולטת את מה שהרשתות העצביות האלה מעבירים לה.

לבסוף, אזכיר בקצרה עוד כמה נושאים המופיעים בספר. הזכרתי כבר את המדיטציה ואת השימוש בסמים, והם מופיעים בכמה וכמה מקומות לאורך הספר, לפעמים במאמרים שלמים. אלו הן שתי שיטות משמעותיות ביותר לשינוי התודעה, לכן נראה לי מאוד משתלם לחקור אותן. המדיטציה היא פרקטיקה בולטת בדתות המזרח, שנראה שהקדישו את כל כולן לנושא התודעה. וגם השימוש בסמים, למרות המוניטין הרע שיצא לו (לא שזה צריך להיות משנה מבחינה מחקרית) היה פרקטיקה דתית בולטת בתרבויות אמריקה. נראה לי רעיון לא רע בכלל לבדוק דבר דווקא כאשר הוא משתנה.

באופן דומה, כמה מאמרים בספר מוקדשים למיסטיקה בכלל, וזו היהודית, הנוצרית והמוסלמית בפרט. כאן קיים המושג המרכזי אוניו-מיסטיקה, שמשותף למיסטיקה בתרבויות שונות. חוויית ההתחברות עם האל דרך פרקטיקות שונות. איני בטוח עד כמה תרבויות המערב התייחסו לאלמנט התודעה, ודאי לא כפי שהתייחסו אליו במזרח, אבל בכל זאת גם כאן אפשר למצוא שדה מחקרי מסוים.

והחלק הפותח של הספר – פילוסופיה. בעצם, נושא הסובייקט עלה במערב עם הכרזתו המפורסמת של דקארט "אני חושב משמע אני קיים", ובאמת יש פרק שמתייחס אליו. אך נראה שמי שמתאים יותר לנושא התודעה הוא דווקא אדמונד הוסרל, שבא בהמשך – ולאחר קאנט – ודיבר על 'אינטנציונלית' – הקשר שנוצר בין המודעות האנושית לתופעות. ואכן, מאמר שלם בספר מוקדש לו. עם זאת, בכל מה שקשור לרובד הפילוסופי, אני חושב שהדברים אמורפיים מאוד וקשה להשיג מהם תועלת מחקרית. ובכל זאת, הפילוסופיה טובה לשאלת שאלות המסגרת, כגון מהי בכלל תודעה? ואולי גם – האם אנו יכולים לדעת, עקרונית, מה טיבה?

נושא אחד שהיה חסר לי בספר ונראה לי חשוב הוא נושא האבולוציה (שמופיע רק מעט). הרי התודעה היא תוצא של אבולוציה מסוימת, ולכן אולי ניתן להתחקות אחרי רגע הפצעתה, או התנאים הדרושים לכך וכיוב' – אך על זה אין מילה. כסעיף משנה, נראה לי גם יעיל מאוד להשוות בין בני אדם לבעלי חיים אחרים בכל המנוגע לתפקודים מוחיים.

 

לסיכום, נגעתי רק על קצה המזלג בספר הרציני ועב-הכרס (והיקר!) הזה. זהו תחום שאין הרבה ספרים עליו, לפחות בעברית, ולכן כל תרומה נוספת היא מבורכת. האם זה אומר שאני לגמרי מרוצה מהתוצר או מאופן הגישה לנושא? לא אוכל לומר זאת. כפי שכתבתי קודם, אני מעדיף את ההתמקדות ולא את הפיזור. אך בכל זאת מצאתי כמה נקודות מעניינות, וקוראים אחרים ודאי יוכלו ליהנות אף מנקודות נוספות.

 

אני ממליץ לקרוא גם את מאמרו של רועי הורן בעיתון מקור ראשון, שמדגיש דברים שונים ממני:

https://www.makorrishon.co.il/culture/72665/

 

ואני ממליץ גם לשמוע את הרצאתה הקצרה על התודעה של ד"ר ליעד מודריק בקורס מבוא לפסיכולוגיה באתר "קמפוס", בשיעור על הקוגניציה:

https://campus.gov.il/

 

מהי-תודעה




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/12/2018 07:16 לינק ישיר 

"

ההלכה

על דעת המקום או על דעת הקהל

מאת ברכיהו ליפשיץ

הספר עוסק במתח הנמשך בין התפיסה שהתורה היא משמים, דהיינו שפסיקת ההלכה וחידושה נתונים בידי שמים, לבין הקריאה ש"לא בשמים היא", שהסמכות לכך נתונה בידי חכמים. זהו המתח שבין התורה שבכתב לתורה שבעל-פה, בין הפרושים וממשיכיהם לצדוקים וממשיכיהם, בין כוהנים לחכמים, בין מקובלים לבעלי הלכה, בין נוצרים ליהודים, וכן בין בני הקבוצות הללו לבין עצמם.

פרקי הספר דנים במקרא, בסופרים, בצדוקים ובחכמים, בגלגולן של הדעות הצדוקיות ובמיוחד בשיטתו המורכבת של הרמב"ם, המשמשת דוגמה להתאבכותן של הגישות אלו באלו. שאלות של תיאולוגיה ושל חוק, של אמונות ושל הלכה, תפיסות של אלוהות וסמכות הלכתית, שמרנות ותמורה, פולמוס וצידוק כלפי פנים וכלפי חוץ, מהותו של הטקסט בין קריאה לבין שמיעה, אף הן משמשות בערבוביה, וכך הוא עד לימינו אנו.

העמדות השונות עולות מתוך העיון בכתביהם של כל אלה והם מגלים את טיבה ואת היקפה של המחלוקת; המקורות לכך מוצגים בהרחבה ומתפרשים מהם ומתוכם. אגב ההילוך מוגדרים מחדש מוסדות ומונחים שונים, ומתבררים יחסים חדשים בין תופעות שונות בתחום ההלכה; כל אלה מצידם משליכים אור חדש על המקורות הכוללים אותם.

 

ברכיהו ליפשיץ הוא פרופ' (אמריטוס) בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים וחתן פרס א.מ.ת. במשפט עברי. ספריו הקודמים: "אסמכתא – קניין וחיוב במשפט העברי"; "עובד וקבלן – בין קניין לבין התחייבות"; "משפט ופעולה"; "מדרש שמואל, נוסח ופירוש"; "החיוב ושעבודי הנכסים".



     



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/12/2018 07:30 לינק ישיר 


"

הביוגרפיה הרוחנית של רבי שמעון בר יוחאי

דיון ביסודותיו הטקסטואליים של הזוהר

מאת רונית מרוז

ספר הזוהר בא לספר על כל סודות היקום; רק על עצמו לספר לא ידע. ביקש לגלות את נסתרותיה של ראשית ואחרית, אך את הורתו ורקימתו שלו סתם.

פרופ' רונית מרוז מנסה לפענח במחקריה את חידת חיבורו של הזוהר, ולדבריה יש לראות בו אוסף של מקורות, שרובם נכתבו בשלהי המאה הי"ג והותכו למקשה אחת. עיקרו של הספר שלפנינו ב'ניתוח רוחבי', שכוונתו להראות שהזוהר עשוי הלחמה של חטיבות ספרותיות עצמאיות; כל אחת מהן בעלת סדר יום, אוצר מילים, סגנון, מבנה ספרותי ועולם רעיוני משלה. המחברת עומדת, עם זאת, גם על 'הממד הארכיאולוגי' של הטקסט – כיצד חטיבות רבות שואבות זו מזו פעמים רבות, מצטטות ומעבדות את דברי קודמיהן ואף חולקות עליהם.

כמה מן החטיבות הנידונות בספר מוכרות זה כבר, אבל 'חטיבת חיי רשב"י' מוגדרת כאן לראשונה: זוהי מחרוזת של כעשרים מסיפוריו המרהיבים של הזוהר, הנשזרת סביב ציר הזמן הביוגרפי בחייו של רשב"י. חטיבה זו, המגלה ומכסה את תקוותיה המשיחיות, מתווה לשוחריה חיים של חַיִד, שחוזרים ומבקשים את היסוד הפלאי שחתם האל ביקום.

פרופ' רונית מרוז מלמדת בחוג לפילוסופיה יהודית ותלמוד באוניברסיטת תל אביב. ספרה 'יובלי זוהר: מחקר ומהדורות של זוהר פרשת שמות', עומד להתפרסם בהוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב ע"ש חיים רובין.

 

עולם ומלואו, לפי ספר הזוהר, נוצר מבטישה של ניצוץ. גם דת ישראל, משפגשה בזוהר, הזדעזעה והזהירה בגוונים מאירים. משהו כזה, בספר שלפנינו, קורה לזוהר עצמו. במחשבה רעננה ועיון טקסטואלי מדוקדק פורשת רונית מרוז לנגד עינינו את דרגות הבניין של הספרות הזוהרית, ונוטלת חלק חשוב בפריצה המחקרית הגדולה שחווה רשב"י לאחרונה.

 פרופ' יהודה ליבס                                                 

 

הרבה אוטוביוגרפיות יש בהן חצאי אמיתות. וביוגרפיות שכתבו אחרים – עוד יותר מזה. פרופ' מרוז משחזרת את פרטי הביוגרפיה שכתבו מקובלים כאלף שנה לאחר מותו של ר' שמעון בר יוחאי ומנתחת ניתוח מקורי את עיקריהם. כמו בהרבה מקרים אחרים, השפיעה הביוגרפיה המדומיינת השפעה גדולה יותר מן הדמות ההיסטורית עצמה, חשובה ככל שאכן הייתה. החיבור שלפנינו פותח שער להבנת העולם המדומיין החשוב ביותר בימי-הביניים היהודיים: ספרות הזוהר.

 פרופ' משה אידל                                                                              



   



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > מדף הספרים של עכ''ח
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
לדף הקודם 1 2 3 ... 92 93 94 ... 106 107 108 לדף הבא סך הכל 108 דפים.

bholext
2009 © כל הזכויות שמורות לבחדרי חרדים. קטגוריית אקטואליה וחדשות: עשרות פורומים הכוללים חדשות נעייס, מה קורה בחצרות חסידים, חדשות מחסידויות שונות בארץ ובעולם, דיונים בנושאי אקטואליה, פוליטיקה, בטחון ועוד.