לג בעומר פטירת רשב"י??

איפה המקור המדויק לפטירת רשב"י ביום לג בעומר?
מתי החלו להגדיר יום זה כחג?

ינוקא,

הלא ראית שהברטנורא, שקדם לרח"ו כבר ידע על מסורה זו (על הקבר ועל יום הפטירה), ואם כן אינו קשור לגילויים של אר"י.

אתה צודק, לא השגחתי יפה.

על כל פנים, מהיכן ידע הברטנורא?

נקלעתי פעם לארץ רחוקה, בה יושבים בני שבט עתיק יומין. היה זה ביום חגם. וכך התנהל הטקס הפגאני שראיתי:

חומת-אדם של נשים וטף סגרה על מקום האירוע. הבנתי מיד שאת הגברים לא אמצא כאן, אלא במרכז ההתרחשות. לאחר שפילסתי את דרכי מעבר לאמהות ותינוקות, הגעתי אל המעגל הפנימי, בו התחולל הטקס האמיתי המתנהל בידי הגברים שבשבט.

עטויי בגדים שחורים, פניהם שמחים ופיהם מלא שירה, קיפצו הגברים במעגל מסביב למדורת-אש שדלקה בתווך. ככל שהתגברה האש גברו הריקודים. אף אחד לא הסיר את מעילו השחור, גם כשהחום גבר. הבנתי שאני נוכח בטקס פולחני עתיק, שריד לאמונות הפאגאניות מן המזרח הקדום לפני אלפי שנים.

"טוב שבא אברהם אבינו וביטל את הפולחנים האלה, בהכריזו ה' אחד" חשבתי בליבי, אחרת היינו אנו ובנינו עד היום מרוכזים בטקסי-אש מוזרים שכאלה. מיד מילל פי בהודאה: "שלא שם חלקנו כהם וגורלנו ככל המונם".

נ.ב
הטקס התקיים הערב, בארץ ישראל, בשכונת היראים המכריזים על עצמם כצאצאי אברהם אבינו.

לך תבין.

אקדמאי

רציתי לכתוב


עד שנזכרתי שאלו אחינו...


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

כן אקדמאי, כן מיימוני, אלא אחינו ולא בני דודינו, והסיבה להנהגה מוזרה זו, כי עיבדו את ה' בשמחה היא עבודת ה' במיטבה, וכשעובדים את ה' עומדים לפניו כפי שעומדים לפני המלך.

לולי הייתם אחינו, הייתי גם אני מסיים בלעג עליכם ועל ההולכים בנתיבותיכם, אבל סוכ"ס אחינו, אז אין לנו אלא לרחם ולהבין.

אבל מה כל הקשר לנושא האשכול הזה? אתה חולקים רק על הריקוד בל"ג בעומר במירון, או גם על הריקודים בשבת ויו"ט? האומנם בחוגים שלכם מלבישים בגדי ספורט לריקודי שבת וחג?

רבותי, האשכול הזה, כמו התגובות בו היו צפויים.

ל"ג בעומר הוא טקס, טקס שנועד לתת ביטוי סמלי לרעיון שמאחוריו, הסתלקות (או הילולת) רשב"י שעל פי המסורת לוותה באורה גדולה, והנצחת זכרו ומורשתו.
זה הכל.

הקרבנות בביהמ"ק הם ביטוי סמלי באותה מידה.

הלבן
אולי שייך לחלק קצת בין ריקודי שבת(?) ויו"ט (שמחת תורה) לריקודין של היום


מקומו של זו- בית מיוחד להתפלל לאלוקים וללימוד תורתו
ושל זו- קבר

טקסט של זו- משבחים ומפארים, שם ה'
ושל זו- משבחים ומפארים, בן אדם מת

בזו- עושין ריקודין ואוחזין ספרי תורת ה'
ובזו- עושין ריקודין סביב מדורת אש

שורשה והסתמכותה של זו- תורת ה' [ושמחת בחגך] בצירוף ההגיון הפשוט [סיום מחזור נוסף של סיום התורה]

ושל זו- לוטה בערפלי מנהג עממי קדום [בברטנורא המובא כאן]

ואם בכל זה אין לדחות המנהג ,עכ"פ ברור שאין להשותה לחגי התורה

אולי, אבל הלעג שראיתי כאן בסיפורו, לא דובר שם על משהו שקשור לקבר וליום הילולא, כי אם לריקוד בבגדים שחורים.

דומני שהציור הזה של זיהוי ה"דוסים" עם בגדים שחורים הוא די מצוי במדינתינו. ועל זה הגבתי, ורק על זה.

הלבן,

אני מתנצל על נימת הדברים, הם נכתבו בשעת לילה מאוחרת, (לאחר מדורה עם הילדים, עם שירים וקרטושקעס והכל, כמובן).

נעזוב את הבגדים השחורים, בסדר.
מדורה לזכר רשב"י - גם זה בסדר.
ריקוד חסידי - בודאי שבסדר.

אבל מה יש לומר? ריקוד קבוצתי, במעגל, ואש באמצע, זה לא נראה טוב, מה לעשות. בפרט למי שראה פעם טקסים אפריקניים.

טקסים זה דבר שמתעצב בהדרגה, ועם השנים משנה את פניו מבלי משים. באירופה לא ידעו מה זה מדורות ל"ג בעומר, גם לא אצל החסידים. בגרמניה בודאי שלא, וגם במזרח אירופה, מה שהתפתח היה רק מנהג היציאה ליער לשם יריית חץ וקשת.
המנהג הזה כמעט ונעלם בארץ ישראל, בעוד המדורה החלה לפרוח. כנראה בעקבות כך שהחלו בירושלים לחקות את ההדלקה במירון. (שגם היא, אגב, היתה מנהג גלילי-ספרדי, ואומצה על ידי חסידי ירושלים בעיקר מאז שהרב א"ז מרגליות גילה את הקבלה הספרדית). מירושלים נדד המנהג לכל קהילות החסידים בישראל, ומשם - לליטאים. נראה לי גם שמיתוס הקומזיץ הפלמ"חי הישראלי תרם גם הוא משהו לכך.

מה המצב בחו"ל ביום זה? מישהו יכול להשכילנו?

קראתי פעם מאמר של פרופ' משה חלמיש שכתב שייחוס ל"ג בעומר לפטירת רשב"י הוא נעשה לראשונה בידי האר"י וחוגו.
הברטנורא קדם לאר"י ועל כן ההודעה לעיל מאוד מפתיעה.



תוקן על ידי - זריחתעץ - 5/20/2003 10:20:28 AM

כבן ליוצאי גרמניה וליטא, במשפחתי אין שום מסורות הקשורות לל'ג בעומר ועד כמה שידיעתי מגעת השלכות קיומו מסתכמים בהפסקת מנהגי הספירה הנהוגים עד לתאריך זה.

בילדותי, אבי לקח אותי למדורה השכונתית בשביל הבידור, התמונות, והאקשן – וכל זאת ללא יחוס משמעות רוחנית. לעומת זאת כאשר בקשתי מאבי שיקח אותי למירון הוא סירב באומרו שזה ''עניין לחסידים ולספרדים'' וכי בהעדר בסיס הלכתי אין שום בסיס להצדקת ביטול תורה. וכך הלכתי לחיידר בל'ג בעומר (כן! הלימודים התקיימו כסדרם למעט כבשת הרש של לימודי החול שממנה התפטרו בכל אמתלה) בעוד ראשי מלא במחשבות על חבריי הישנים באהלים, מתפלשים בעפר, לוגמים פטל אדום (שאמי קנאית הבריאות לא התירה לי לשתות) ואוכלים כבשים צלויים במורדות הר מירון.

שחבריי חזרו ובפיהם תיאוריהם של הרפתקאות מירון, פני הוריקו מקנאה ונשבעתי כי אני לא אמנע מילדיי חוויות החורגות מסד הקיבעון של ''איש ההלכה'' הבריסקאי (שלאבי יש את הכבוד להמנות על מסדר אבירים זה).

בכל שנותיי בארה''ב כמעט ולא נתקלתי בחגיגת ל'ג בעומר למעט בריכוזי החסידים ולאחרונה בריכוזי ''בני תורה'' ליטאים שבילו זמן מה בארץ. בישיבה בה למדתי החג התמצה בגילוח זיפי ספירה.

והנה לעת זקנת הורי, כשל כח הסבל מול הפצרות אחיי ואחיותיי ועל כן מתירים הם להם לנסוע מירונה ואף מממנים את מסע הקודש. שיהיה ברור אבי לא שמע על הקבלה (למעט הידיעה שר' רפאל לוין היה מקובל וצדיק), אינו לומד קבלה, ואינו מתעתד ללמוד קבלה אי פעם – בדיוק כפי שרבותיו לא למדו. במידה שהוא שמע על רשב'י, הרי שזה היה בהקשר של לימוד גמרא. ובכלל ביתי היה בית של הלכה לא בית של מנהגים. אף חברים ובני משפחה ''לא חרדים'' מזועזעים עד עמקי נפשם מאי שמירת המנהגים על ידי אבי (פשוט אין לא מסורת והוא אינו מתעתד לפעול על פי מעשי השכנים עד שימצא לכך ביסוס הלכתי).

על כן נסיעת אחיי למירון אינה מסמלת את ''נפילת משפחתנו וכניעתה לתעתועי הקבלה'' – כפי שמימוני יטען בוודאי - אלא ההכרה של הוריי כי חשוב לספק לאחיי בידור חרדי כשר למהדרין. להבדיל מבני דורי, לאחיי הצעירים יש בידור חרדי מלא חופניים ואין הן נזקקים לרעות בשדות זרים. הם צופים בסרטי מתח של גרובייס, קוראים סיפורי מתח של משה גרילק, מתפוצצים מצחוק לשמע בדיחותיו של אמנון יצחק, חולמים להיות עסקני זק'א או נושאי כליו של מיכה רוטשילד מהקברים, מבלים בשאגת אריה, ונוסעים למירון. ואם כל זה משעמם אותם, הם תמיד יכולים לחזור תמיד למנהג הישן של לימוד תורה בהתמדה. שום קבלה ושום נעליים.

אמש התקשרתי לבית הורי בקשתי את אבי, ואמי ענתה לאמור נסע אביך מירונה עם אחיך וירא כי טוב.

מימוני רואה בנסיעה זו את סוף העולם, ואילו אני מפרגן לאבי מכל הלב על צורת הבידור החדשה שמצא לו ושיהיה לו צו געזונט.

ואם יפצח חסיד ברסלב שיכור בריקוד סוער עם אבי, ויעורר בו רגשות חבויים….
ואם אבי יאמר תהילים בהתלהבות לנוכח הקבר….
ואם אבי ישאף ענן תכלכל המתמר מעל אוהלי החברה מבת עיין וזה יעשה לו טוב…..

אזי ירון גם לבי בקרבי

ובווריאציה על דברי זיסר לגבירץ בספרו של חיים באר ''עת הזמיר'' אלעס איז פסיכולוגיא, אני אומר אלעס איז סוציולוגיע


להתראות בשנה הבאה אצל רעב שימען (בע''ג תספר לחברה על מעללי בבא חקי במירון שהיום משהתישבה עליו דעתו הוא מייצג את בני התורה ברשות המוניציפלית האחראית על עניני הזבל של עיר התורה והחסידות).

גם אני מצטרף לדברי מרנן רב געצל, רק מה שכתב בקשר לתספורת, הרי זה קשור לסיום מיתת הכ"ד אלף תלמידי רבי עקיבא.

ומה שכותב אקדמאי אודות המנהג לצאת לשדה, כמדומה גם זה קשור ליום ההילולא של רשב"י. זאת אומרת, שלא התלוננת לא על הריקוד בבגדים שחורים, ולא על הריקוד בל"ג בעומר, רק רק על פרט אחד ויחיד - הריקוד סביב האש. נו!